הוגשה תביעה ע"י יורשתו של המנוח, לתשלום פיצויים על פי פוליסת ביטוח בגין נכות צמיתה, שנגרמה למנוח. להלן פסק דין בנושא זכות יורשים פוליסת ביטוח תאונות אישיות: פסק דין ביום 23.10.2000 היה המנוח בלו מונד ז"ל (להלן - המנוח) מעורב בתאונת דרכים (להלן - התאונה). ביום 6.12.2005 הלך המנוח לעולמו. המנוח הותיר צוואה בה צווה את כל רכושו לאחותו גב' חנה רז, התובעת. במועד התאונה היה המנוח מבוטח אצל הנתבעות בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, אשר היתה בתוקף בין התאריכים 1.1.2000 ל- 31.12.2000 (להלן - הפוליסה). ביום 16.12.01 הגיש המנוח תביעה נגד הנתבעות לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה. התביעה נדונה בבית משפט זה בת"א 7605/01 (להלן - התביעה הראשונה). בתביעה הראשונה עתר המנוח לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים על פי הפוליסה בגין תקופת אי כושר זמני ובגין ימי אשפוז. כמו כן עתר המנוח לחיוב הנתבעות בתשלום פיצוי בשל הפרת הפוליסה על ידי הנתבעות, שסרבו לשלם לו פיצויים מלכתחילה. ביום 28.6.05 ניתן על ידי פסק הדין בתביעה הראשונה (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נקבע, כי על הנתבעות לשלם למנוח תגמולי ביטוח. בכתב התביעה, שהוגש במסגרת התביעה הראשונה, נאמר עוד, כי המנוח זכאי לפיצוי בגין נכות צמיתה, וכי היות שטרם בשלו התנאים להגשת תביעה בגין הנכות הצמיתה, שמר לעצמו המנוח את הזכות להגיש בקשה לפיצול סעדים. בקשה שכזו למתן היתר לפיצול סעדים לא הוגשה על ידי המנוח, וההליכים בתביעה הראשונה הסתיימו עם מתן פסק הדין ביום 28.6.05. עתה מונחת בפני תביעת התובעת, יורשתו של המנוח, לתשלום פיצויים על פי הפוליסה בגין הנכות הצמיתה, שנגרמה למנוח בעטיה של התאונה. הנתבעות בכתב ההגנה שהגישו העלו טענה מקדמית, ולפיה בהעדר היתר לפיצול סעדים ומשהסתיימו ההליכים בתביעה הראשונה, אין לדון עוד בתביעה שבתיק זה ויש להורות על דחיית התביעה. בדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.07 הוריתי לצדדים, כי בשלב ראשון הם יסכמו טענותיהם בכל הנוגע לטענת מיצוי העילה, שהועלתה על ידי הנתבעות, ושאלה זו תוכרע. טענות התובעת: 1. התובעת טוענת, כי בתביעה הראשונה פסק בית המשפט, שעל הנתבעות לשלם למנוח תגמולי ביטוח בשל נכות זמנית בלבד. כעת זכאית התובעת, מכח הפוליסה, לתבוע תשלום בגין נכותו הקבועה של המנוח. 2. התובעת טוענת, כי תביעתה הנוכחית בגין נכותו הקבועה של המנוח, הינה תביעה מכח עילה חדשה ונפרדת לחלוטין מעילת התביעה בשל נכותו הזמנית של המנוח, אשר נדונה במסגרת התביעה הראשונה. 3. התובעת טוענת, כי עילת התביעה התגבשה לכל המוקדם בחודש דצמבר 2004, מועד קבלת חוות דעתו של הד"ר מערבי, שקבע את נכותו הצמיתה של המנוח. טענות הנתבעות: 1. הנתבעות טוענות, כי בעקבות מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, אשר עילתה בפוליסה, המהווה את עילת התביעה גם בתיק זה, יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין שנוצר בפסק הדין. 2. הנתבעות טוענות, כי מעולם לא הגיש המנוח בקשה לפיצול סעדים ,ומשכך איננה יכולה התובעת לדרוש עתה את הסעד המבוקש. דיון: בע"א 259/83, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פד"י לט(4)141, 145, נאמר: "אם נמנע התובע מלתבוע מלכתחילה פיצוי עבור מלוא נזקו או מלבקש תיקון תביעתו כאשר מתגלה נזק נוסף, לא ירשה לו בית המשפט להגיש לאחר מכן תביעה נוספת בשל אותה עילה". בהמשך לקביעה זו נאמר בע"א 830/86, ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון (בפירוק מרצון) בע"מ, פד"י מב(4)805, 810: "יש להבחין לצורך הסוגיה בה עסקינן בין נזקים נוספים הנגרמים לתובע אחרי הגשת התובענה במסגרת אותה עילת תביעה, אשר התובע חייב לכללם בתביעתו המקורית, ואשר ביחס אליהם לא יותר לו בדרך כלל להגיש תביעה נוספת נפרדת, ובין מעשים נוספים המבוצעים על ידי הנתבע, המהווים עילות תביעה חדשות, אשר אין מניעה להגיש עבורן תובענות נוספות". דברים נוספים בעניין זה נאמרו ברע"א 1282/05, רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' ארוך, תק-על 2006(2)3226. שם הוגשה תביעה בגין ליקויי בניה, ובהמשך הוגשה תביעה נוספת בגין ליקויי בניה חדשים שהתגלו לאחר מכן, וכך נאמר שם: " יוער כי ספק בעיני, כפי שאף נראה שהיה בעיני בית המשפט המחוזי, כי באשר לתביעה בגין ליקויי הבניה, מדובר בעילות תביעה שונות אף אם שתי התביעות אינן נסבות על אותם ליקויי בניה". ומן הכלל אל הפרט. עילת התביעה בתיק זה ובתביעה הראשונה היא הפוליסה. התביעה בשני התיקים היא לתשלום פיצויים המגיעים למנוח על פי הפוליסה בגין נזקים שנגרמו למנוח כתוצאה מהתאונה. המדובר, איפוא, בעילת תביעה זהה בשתי התביעות. אמנם התביעה היא בגין נזקים שונים, נכות זמנית בתביעה הראשונה ונכות צמיתה בתביעה דנן, אך עילת התביעה היא אחת. אין מקרה זה שונה מהמקרה שנידון ברע"א 1282/05 הנ"ל. שם עילת התביעה היתה מבוססת על ההסכם שבין הצדדים, כאשר מלכתחילה הוגשה תביעה בגין ליקויי בניה שהתגלו עד למועד הגשת אותה תביעה. בהמשך הוגשה תביעה נוספת, בטרם הסתיימו ההליכים בתביעה הקודמת, בגין ליקויים נוספים שהתגלו לאחר הגשת התביעה הקודמת. בית המשפט אמר שם, כפי שצוטטו הדברים לעיל, כי נראה שמדובר בעילת תביעה זהה, למרות שהנזקים הנתבעים בכל אחת מן התביעות אינם זהים. גם במקרה שבפנינו עילת התביעה היא פוליסת הביטוח, המהווה את ההסכם שבין הצדדים, כאשר בכל אחת מן התביעות נדונים נזקים שונים שנגרמו בעטיה של אותה תאונה. נראה, כי גם במקרה שבפנינו יש לומר, כי עילת התביעה היא זהה בשני התיקים, למרות שכל אחת מן התביעות נסובה על נזקים שונים, נכות צמיתה ונכות זמנית. התובעת סומכת תביעתה על שתי חוות דעת, כאמור בסעיף 12 לכתב התביעה. האחת היא חוות דעתו של ד"ר יורם מערבי, מומחה לרפואה גריאטרית, מיום 12.12.04, אשר צורפה כנספח י לכתב התביעה. האחרת היא חוות דעתו של פרופ' אפרים בנטל, מומחה לנוירולוגיה ופסיכיאטריה, מיום 13.2.05. שתי חוות הדעת ניתנו חודשים אחדים בטרם מתן פסק הדין. חוות דעתו של ד"ר מערבי ניתנה אף בטרם התקיימו דיוני ההוכחות בתביעה הראשונה. על סמך שתי חוות דעת אלו נטען דבר קיומה של הנכות הצמיתה, שנגרמה למנוח כתוצאה מהתאונה. במצב דברים זה, ומשהתגלו למנוח קיומם של נזקים נוספים בעטיה של התאונה, וזאת בטרם הסתיימו ההליכים בתביעה הראשונה, היה עליו לכלול נזקים אלו בתביעה הראשונה. המנוח היה צריך לבקש את תיקון התביעה הראשונה על מנת לכלול את הנזקים הנוספים שהתגלו במסגרת התביעה הראשונה. משלא נעשה הדבר, לא ניתן לשוב ולהגיש תביעה נוספת בגין אותו נזק נוסף שהתגלה, הנכות הצמיתה. אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עורך דינן בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח תאונות אישיותירושהפוליסה