התיישנות תביעת רשלנות מקצועית

להלן החלטה בנושא התיישנות תביעת רשלנות מקצועית:

החלטה

מבוא
1.     ביום 19.12.05 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבע בטענה של רשלנות מקצועית. סכום הנזק הנתבע הינו 660,000 ש"ח. בפניי בקשתו של הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.     תחילתו של הקשר המשפטי בין הצדדים הינו ביום 19.1.98 בתביעה שהגיש הנתבע בשמו של התובע. ביום 27.7.98 ניתן באותה תביעה פסק דין בעקבות הסכמה עם הנתבעים, אין מחלוקת כי הנתבע לא נקט הליכים לגביית החוב על פי פסק הדין.

3.     לטענת התובע רק בחודש מאי 2004 נודע לו על קיומו של פסק הדין ומשניסה לגבות את החוב באותו מועד הסתבר כי חל שינוי במצב נכסיהם של מי מאותם נתבעים, שינוי שמנע ממנו לגבות את כל המגיע לו.

4.     משהועלתה טענת ההתישנות התובע נתבקש לפרט בתצהיר את המועדים הרלוונטים לבירור עילת תביעתו, אך משבחר התובע להגיש תצהיר שאינו כולל את הפרטים המהותיים לבירור שאלה זו, במסגרת החלטתי מיום 1.5.06 (בש"א 3882/06) קבעתי כי ההכרעה בשאלה זו תדחה למועד מתאים לאחר שמיעת העדויות או במהלכן. לאחר אותה החלטה תיקן התובע את תביעתו והגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו.

5.     לאחר הגשת תצהירי התובע, שב הנתבע וביקש לדחות התביעה בשל התיישנות והצדדים סיכמו טענותיהם בשאלה זו, הנתבע בחר שלא לנצל זכותו להגשת סיכומי תשובה.

המחלוקת
6.     לצורך ההכרעה בשאלת ההתיישנות, אצא מתוך הנחה כי גרסת התובע בתצהיריו נכונה, דהיינו כי רק בחודש מאי 2004 נודע לו על עילת התביעה- פסק הדין שבגין הכשלון בגביית הסכומים שנפסקו על פיו הוא מלין כנגד הנתבע.

7.     בנסיבות אלו יש לבחון האם נתקיימו במקרה זה תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 הדן ב"התיישנות שלא מדעת" וקובע "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

דיון
8.     על מנת לבחון האם צריך היה התובע לדעת על העובדות המהוות עילת תביעתו, יש להתייחס לפרק הזמן שמיום מתן פסק הדין 27.7.98 ועד ליום 19.12.98 ששבע שנים לאחריו הוגשה התביעה. שכן אם נצפה מאדם סביר הפועל בזהירות סבירה להמתין מעבר ליום 19.12.98 הרי שבנסיבות אלו עילת התביעה לא התיישנה (אלא אם במהלך העדויות יוכח כי למרות גרסתו של התובע , יסתבר כי הוא ידע בפועל על עילת התביעה לפני יום 19.12.98).

9.     על פי נספחי תצהירי התובע עולה כי ביום 7.7.98 נתקיים דיון בבקשת הנתבעים לאותה תביעה, בקשה למתן רשות להתגונן ובהסכמת הצדדים הוחלט על מתן פסק דין שביצועו יעוכב למשך 90 יום "על מנת שיבואו הצדדים ביניהם בדברים בניסיון להגיע להסדר כולל...".

10.     התובע בתצהירו טוען כי לא ידע על הדיון והמצהיר מטעמו עו"ד ברעם אשר ייצג את הצד שכנגד לא זכר האם השתתף התובע באותו הדיון. בשלב זה כל עוד לא נחקר התובע על תצהירו ההנחה היא כי התובע לא היה באותו דיון וכל עוד לא נמסרה גרסתו של הנתבע, ההנחה היא כי התובע גם לא שותף בהליכי המשא ומתן שאמור היה להתנהל בעקבות אותה החלטה. (עו"ד ברעם אשר ייצג את הצד שכנגד מתעלם מנושא המשא ומתן בתצהירו).

11.     ביום 15.7.98 פנה הנתבע בבקשה למתן פסק דין ופסק הדין ניתן ביום 27.7.98.

12.     אזכיר כי גרסת הנתבע בתצהיר טרם נחשפה (ר' למשל האמור בעמ' 5 שורה ראשונה לסיכומי הנתבע שטרם מצא ביטויו בתצהיר). בהעדר ראיות אחרות איני סבור כי ניתן היה לחייב התובע לבדוק מיוזמתו האם ננקטו הליכי הוצל"פ כנגד הנתבעים תוך 5 חודשים מיום פסק הדין. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 7.7.98 מראה כי הנתבע הודיע על כוונתו לשקול "לבקש הטלת עיקול ברישום", הצדדים הסכימו כי ינוהל משא ומתן במשך 3 חודשים, בנסיבות אלו-כל עוד לא יוכח אחרת, התובע לו פעל כאדם סביר יכול היה להניח גם ביום 20.12.98 כי אין לו עדיין כל טענה או תביעה כנגד הנתבע וכפי שצויין לעיל אם רק ביום 20.12.98 או לאחר מכן סבר התובע כי הנתבע התרשל כלפיו, תביעתו לא התיישנה.

13.     זה השלב לשוב ולהזכיר את פסק דינה של כב' הנשיאה בייניש כמתואר בע"א 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן רשאד תק-על 2005(3), 746 בעמ' 754 "המגמה שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של בית משפט זה, הנוטה לצמצם את פרישתה ואת תחום פועלה של טענת ההתיישנות. הטעם לדבר הוא שההתיישנות פוגעת בזכות הגישה לערכאות ונועלת את שערי בית המשפט בפני בעלי זכות מהותית (ראו לעניין זה, למשל: ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365, 368; ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 444-445; ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן פ"ד נח(4) 769, 784 (להלן: פרשת ויינברג); ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו(3) 345, 349)".

14.     לכך אוסיף כי שאלת גובה הנזק אינה יכולה לשמש בסיס לבקשה למניעת בירור התביעה. איני סבור כי המסקנה אותה מסיק ב"כ הנתבע בסיכומיו לפיה לאחר 12.8.98 לא היה זכאי התובע לסכום כלשהו, הינה המסקנה היחידה שניתן להסיק, אפנה למשל לגרסת ב"כ התובע לפיה עד לחודש יולי 99 היה יכול התובע לזכות בחלק מכספי מכירת הדירה.

סיכום
15.     לאור האמור לעיל הנני שב וקובע כי שאלת ההתיישנות תתברר בסופו של ההליך ובאותו שלב תדון גם שאלת ההוצאות בגין בקשה זו.

16.     על הנתבע להגיש תצהירי העדות הראשית מטעמו עד ליום 15.9.07, קדם משפט ייערך ביום 18.9.07 שעה 8:30.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון