להלן החלטה בנושא הכרה בנזק נפשי של ניצולי שואה: החלטה 1. העוררת ילידת 1935 ביאסי שברומניה. עניינה נדון בפנינו בעבר (בהרכב שונה) לאחר שנדחתה על ידי המשיבה לראשונה בשנת 2003. כעת מבססת העוררת את עררה גם על הטענה לביצוע עבודות כפייה (ניקיון ופינוי שלג) ביאסי בשנת 41'. השתלשלות העניינים 2. מעיון בתיקה של העוררת אצל המשיבה, ובתצהירה שם מיום 17.6.01, עולה כי במשך המלחמה הסתתרה העוררת יחד עם בני משפחתה במרתף ביתם, וממנו צפתה בהוצאתם להורג של יהודים רבים אשר התבצעה במהלך יום הפוגרום ברחבת תחנת המשטרה המקומית אשר נמצאה מעבר לכביש. היא ציינה כי סבה, אשר התגורר במרחק מה משם, היה בין אלה שמצאו את מותם באותו היום. 3. תביעתה נדחתה על ידי המשיבה בהחלטתה מיום 11.2.03. משכך, נדון העניין בפנינו ביום 22.6.03 (בהרכב שונה). במועד זה חזרה העוררת על טענותיה, וציינה כי מאחר והיא ומשפחתה היו סמוכים על שולחן הסב, לאור הנסיבות שהובילו למותו, יש תחולה לסעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני בעניינה. בנוסף טענה לקיומו של אירוע אלימות, לפיו בדרכה לבית הספר רדפו אחריה גרמנים עם כלבים, ומאחר וחששה מהם מאד הסתתרה בשלג עד לעזיבתם את המקום, עד שכמעט קפאה למוות. טענות אלה נדחו על ידינו בהחלטתנו מיום 26.6.03. 4. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נמחק ביום 13.12.06בהסכמת הצדדים. נקבע כי העוררת רשאית לפנות שוב אל המשיבה ולטעון בפניה את כל טענותיה הרלבנטיות, ובמידה ותידחה תהא רשאית להגיש ערר. 5. ביום 31.12.06 פנתה העוררת אל המשיבה. בפנייתה טענה להתקיימות מספר עילות נרדפות בעניינה: א. שלילת חופש בגין עבודות כפייה, המחילה בעניינה את סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני. לטענתה ביצעה העבודות בשנת 41', אשר כללו ניקיון ופינוי שלג, תחת פיקוח חיילים ואיום בנשק במתחם תחנת המשטרה אשר נמצאה מול ביתה, לאורך תקופה ארוכה. ב. מעשי אלימות שחוותה כאשר אוימה בנשק פעמים רבות על ידי החיילים הגרמנים, אם במסגרת ביצוע עבודות הכפייה ואם כדרך להפגנת כוחם ושנאתם כלפי היהודים - המחילים בעניינה את הוראות סעיף 2(1) לחוק הפיצויים הגרמני. ג. מות סבה ביום הפוגרום - המחיל בעניינה את הוראות סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני. לתמיכה בטענותיה צירפה תצהיר מיום 20.2.03 והעתק מכתב ששלחה לועדת התביעות מיום 9.7.01. עיון בתצהיר מלמד על טענותיה של העוררת בדבר רצח סבה ביום הפוגרום, ההסתתרות במרתף ואירוע שיסוי הכלב. עיון במכתב מלמד כי העוררת ביקשה להוסיף לתביעתה את הטענה בדבר ביצוע עבודות כפייה (ניקיון ופינוי שלג) תחת פיקוח חיילים גרמנים, אשר הסיתו נגדם את כלביהם ואיימו עליהם בנשקם. תביעתה זו נדחתה בהחלטה מיום 11.2.07, ועליה נסב הערר הנוכחי. 6. בעדותה בפנינו ביום 27.6.07 טענה העוררת כי איננה יודעת מדוע טענתה בדבר ביצוע עבודות הכפייה לא הועלתה במועדים קודמים. לדבריה, מאחר והיתה מיוצגת על ידי עורכי דין, היא סמכה עליהם כי ינהלו את עניינה על הצד הטוב ביותר, וכתוצאה מהתרגשותה שכחה היא להזכיר את הענין. כמו-כן היא מבקשת להסתמך על המכתב ששלחה לועדת התביעות בשנת 2001, טרם היתה מיוצגת על ידי עורך דין כלשהו, ובו מוזכר ביצוע עבודות הכפיה. באשר לטענה בדבר מות הסב, ציינה העוררת כי מערכת היחסים ביניהם היתה קרובה מאד, וזאת אף לאור העובדה כי אחיה והיא היו נכדיו היחידים. 7. לא נוכל לומר כי העוררת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ביצוע עבודות הכפיה, ובכללן האיום בנשק (על ידי חיילים גרמנים) במסגרתן, וזאת הן לאור כלל התרשמותנו ממנה, לאור הגיון הדברים ובהתחשב בהיותה בת כשש שנים בלבד. נציין כי מאחר ובעדותה ציינה כי אוימה בנשק בזמן ביצוע העבודות בלבד, ללא אזכור אירועים אחרים - לא נוכל לומר כי הרימה את הנטל המוטל עליה לענין טענתה בדבר מעשי אלימות על פי סעיף 2(1) לחוק הגרמני, לפיה אוימה בנשק על ידי חיילים בהזדמנויות שונות, ולפיכך טענה זו נדחית אף היא. 8. לעומת זאת, נראה כי ניתן לקבל את הערר בשל מות סבה. אמנם, רכיב זה נדחה על ידנו בעבר ואולם לפי החלטת בית המשפט המחוזי, היא רשאית לשוב ולפנות לגבי כל רכיב בפנייתה. מאז הדיון הקודם, הגמשנו הדרישות לגבי קרבת סב - נכדה. נראה כי באופן תיאורה את הדברים עתה בפנינו לגבי קרבתה לסב שגר בסמוך אליהם והיותה הנכדה היחידה (ביחד עם אחיה), יש לאפשר לעוררת, לפחות, להינות מן הספק. 9. סוף דבר- הערר מתקבל, לעניין מות הסב בפוגרום, מכח סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני ולגבי כך בלבד. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיניצולי שואה