בקשה להכרה בהחמרת מצב

להלן פסק דין בנושא בקשה להכרה בהחמרת מצב:

פסק דין

1.     המערער יליד 1959 והוכר בשנת 1984 כנכה בדרגה של 10% בגין מצב לאחר ניתוח בקע בדיסקוס. בשנת 2005 ביקש להכיר בהחמרה בגין מצב עמוד שדרה מותני וכן להכיר בכאבים ברגל שמאל כנכות מוסבת בגין הנכות המוכרת.

2.     ועדה מחוזית התכנסה לדון בענינו בחודש מאי 2005 (3 ישיבות), קבעה כי לא חלה החמרה במצב הגב ובדיון לפי תקנה 9 קבעה שאין קשר בין נכותו המוכרת לבין תלונותיו על כאבים ברגל שמאל.

3.     המערער ערער לוועדה רפואית עליונה אשר התכנסה ביום 10.11.05, וזו מצאה כי ההגבלה בתנועות גב תחתון הינה מזערית וקבעה את דרגת הנכות על 5%. בפני הוועדה הוצגו בדיקות CT, MRI וכן בדיקת EMG מיום 1.2.05. הוועדה מצאה פגיעה בשורשים המותניים בצורה קלה ללא הפרעה בהליכה או בעמידה ואף בגין סעיף זה העניקה דרגת נכות של 5%.

4.     המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ש 705/06). בית המשפט, בפסק דין מיום 3.4.06, החזיר את הדיון בענינו של המערער להרכב ועדה אחר, בגין שינוי בפרוטוקול הוועדה המחוזית שאיננו טעות סופר, וביטל את החלטת הוועדה המחוזית ואת החלטת הוועדה הרפואית העליונה.

5.     המערער שב ופנה לוועדה מחוזית אשר התכנסה לדיון ביום 11.6.06 ו-10.4.07. קביעת דרגת הנכות נעשתה על ידי הוועדה ביום 13.6.07. יצויין, כי ועדה זו ביקשה מהמערער לצורך השלמת הדיון CT עמוד שדרה מעודכן וכן EMG בשאלה של פגיעה רדיקולרית מותנית. המערער ביצע בדיקת CT מותני, אלא שסירב לבצע בדיקת EMG. הוועדה המחוזית מצאה קיומה של הגבלה מזערית בתנועות גב מותני המצדיקה 5% נכות וכן מצאה, על בסיס בדיקה קלינית ובהעדר בדיקת EMG מעודכנת, כי בגין פגיעה שורשית אין נכות.

6.     המערער ערער לוועדה רפואית עליונה אשר התכנסה ביום 26.11.07. הוועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה את המערער, עיינה בבדיקות הדימות המצויות בתיק. הוועדה ציינה, כי השינויים בעמוד השדרה הם שינויים ניווניים ללא כל עדות לממצא טראומתי באיזור הניתוח. לא נמצאה עדות ללחץ של ממש על אלמנטים עצביים ובבדיקת ההחזרים הגידיים קבעה כי יש העדר החזר אכילס משמאל. עוד ציינה הוועדה, כי בדיקת EMG שהוצגה בפניה היא משנת 2005 והממצאים שתוארו בבדיקה אינם תואמים את ממצאי הבדיקה הקלינית, ואף עוררו שאלות באשר לקיומה של הפרעה נוירולוגית נוספת שאינה קשורה למחלת הגב התחתון אך מסיבות שונות לא בוצע הבירור עד תומו. הוועדה התייחסה גם לחוות דעת ד"ר שטרן וציינה, כי הממצאים שהוא מציין בחוות דעתו לא נמצאו בבדיקה הקלינית של הוועדה הרפואית העליונה וגם לא בבדיקה הקלינית של הוועדה המחוזית. הוועדה דחתה את הערעור.

7.     לפיכך, הגיש המערער היום את ערעורו על החלטת הוועדה הרפואית העליונה והוא מתמקד בשלוש טענות בערעורו:
א.     טוען לאי תקינות הפרוטוקולים, שכן לטענתו יו"ר הוועדה הרפואית המחוזית קרע את פרוטוקול הדיון בנוכחותו.
ב.     ד"ר מאושר ישב בוועדה הרפואית העליונה מיום 26.11.07 אשר קבעה כי אין נכות בגין פגיעה שורשית, אך גם ישב בוועדה מחוזית מיום 10.11.05, שם מצא פגיעה בשורשים המותניים בצורה קלה וקבע בשל כך 5% נכות.
ג.     המערער טוען, כי משנמצאה פגיעה בהחזר אכילס, חייבת להיות פגיעה בשורשי העצבים. הוועדה לא נימקה מדוע על אף פגיעה בהחזר אכילס לא הגיעה למסקנה, כי יש פגיעה שורשית.

8.     לענין אי תקינות הפרוטוקולים - הפרוטוקול המקורי של הוועדה המחוזית מיום 11.6.06, 10.4.07, 13.6.07 מצוי בתיק הרפואי כמסמך מקור ואף הוצג למערער במהלך הדיון. ליד כל ציון מועד התכנסות נכתב פרוטוקול. נשמעו טענות המערער והמערער עצמו חתום ליד טענותיו. המערער אישר שזו חתימתו. לפיכך טענתו, כי הפרוטוקול המקורי של הוועדה המחוזית נקרע לנגד עיניו הינה טענה שנסתרה בעובדות.

9.     לענין קביעתו של ד"ר מאושר - אכן, הוועדה העליונה מיום 10.11.05 הגיעה למסקנה כי קיימת פגיעה בשורשים המותניים בצורה קלה, ללא הפרעה בהליכה או בעמידה. ד"ר מאושר היה אחד מחברי הוועדה. שנתיים לאחר מכן הגיעה הוועדה הרפואית העליונה למסקנה שונה, דהיינו כי אין נכות בנושא של פגיעה שורשית. זו היתה התרשמות הוועדה בבדיקה הקלינית. המערער מצדו סירב לבצע בדיקה עדכנית של EMG. מדובר בהפרש זמנים של שנתיים, במהלכן יכול לחול שינוי כזה או אחר במצב בריאותו של המערער. הוועדה הרפואית העליונה שמתכנסת איננה מחוייבת לממצאים שנמצאו בביקורות קודמות, אלא לממצאים שהיא מוצאת במהלך הבדיקה שבפניה. יצויין, כי ממצאי הוועדה היו בין היתר גם על בסיס בדיקת EMG משנת 2005 שהוצגה בפניה.

וראו לענין זה מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון (אתר נבו) - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט".

10.     לענין הטענה להעדר החזר אכילס, האם העדר נימוק - הוועדה נימקה מדוע הגיעה למסקנתה. הוועדה ציינה במפורש, כי ממצאי בדיקתה הקלינית אינם תואמים את ממצאי בדיקת ה-EMG משנת 2005. עוד ציינה, כי ממצאי בדיקת ה-EMG משנת 2005 עוררו שאלות באשר לקיומה של הפרעה נוירולוגית נוספת שאינה קשורה למחלת הגב התחתון ואשר לגביה לא ביצע המערער בירור עד תומו. זוהי מסקנתה הרפואית של הוועדה, אשר מסבירה את שלילת הקשר הסיבתי הנטען על ידי המערער. יודגש, כי המערער סירב לבצע בדיקה מעודכנת של EMG, ובענין זה אין לו להלין אלא על עצמו. אין חובה על הוועדה לפרט ולנמק לגבי כל ממצא בנפרד. קביעת קשר סיבתי הינה בבחינת קביעה רפואית השמורה לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית העליונה.

וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית".

יצויין, כי הערעור לבית משפט זה מותר בנקודה משפטית בלבד.
     
11.     לפיכך ערעור המערער נדחה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון