אלימות מאבטחים בקניון

להלן החלטה בנושא אלימות מאבטחים בקניון:

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (כב' השופטת פנינה לוקיץ') מיום 8.11.2007, בו נדחתה תביעת המבקש לפיצויים.

1.     המבקש הגיש תביעה בסך 17,800 ₪, כנגד המשיבה 1, חברה המנהלת את קניון ה"קריון" והמשיבה 2, חברת האבטחה בקניון. התביעה נסבה על שני אירועים בקניון בהם לטענתו, ננקטה כלפיו אלימות מצד המאבטחים בקניון, והוא עוכב שלא כדין.

האירוע הראשון אירע ביום 8.12.2005 עת הגיע לקניון לצורכי בילוי. המבקש טען כי נבדק בכניסה, ולאחר ששכח דבר מה ברכבו יצא מהקניון ונכנס שוב דרך אותה כניסה. בנסיבות אלו סבר המבקש כי אין צורך לבדקו שוב ומשלא עצר בנקודת הבדיקה, עצרה אותו המאבטחת ולאחר שגידף אותה בקללה "מטומטמת" היא הדפה אותו לאחור. בין הצדדים התפתח ויכוח שהוביל להגעת שני מאבטחים למקום שהובילו את המבקש לחדר פנימי ועיכבו אותו עד להגעת המשטרה וסירבו למסור לו את שמותיהם. למשטרה הוגשו תלונות הדדיות, במסגרתן נמסרה הודעה של המאבטחת, ולבסוף נגנז התיק מחוסר עניין לציבור.

האירוע השני אירע לטענת המבקש ביום 24.5.2006 גם אז הגיע לקניון לצורכי בילוי. המבקש טען כי בנקודת הבדיקה זיהה את אחד המאבטחים שנכח באירוע הראשון ולאחר שביקש שוב את שמות המאבטחים מאותו אירוע, מנע ממנו המאבטח את הכניסה לקניון. הצדדים יצאו החוצה ואז פנה המבקש בחזרה על מנת להיכנס לקניון ובתגובה הכה אותו המאבטח בעורפו במטרה למנוע את כניסתו.

2.     הצדדים נחלקו בנוגע לעובדות המקרה ונסיבותיו, כאשר לטענת המשיבות האירוע הראשון אירע בשל התנהגות המבקש שסירב לדרישת המאבטחת לעצור לבדיקה, זו רק ניסתה לחסום אותו מלהיכנס והזעיקה מאבטחים נוספים ואז החל המבקש לדחוף אותה. האירוע השני הוכחש על ידי המשיבות בטענה שאין ברשותן כל מידע אודותיו, לא הוגשה תלונה בעניין על ידי המבקש, ואין מאבטח שעובד בקניון בשם בו נקב המבקש.

מטעם המשיבות נכחו נציג המשיבה 1 מר דוד אבינרי, מנהל התחזוקה וקצין הבטחון של הקניון מר איציק שטרן, סמנכ"ל המשיבה 2 מר דרור חיו ומנהל האבטחה מטעם המשיבה 2 מר ראובן מרגלית. המאבטחים שנכחו באירועים הנטענים לא הובאו לעדות.

3.     בפסק הדין התקבלה גרסתן העובדתית של המשיבות ונקבע כי על אף שהמאבטחת באירוע הראשון לא העידה, ניתן ללמוד על גרסתה מההודעה שמסרה למשטרה ביום האירוע ולמעשה אין מחלוקת של ממש בנוגע לפרטיו. בית משפט קמא קבע, כי הסיבה לאירוע נעוצה בהתנהגות המבקש שסירב להיבדק בכניסה ועמד על חשיבות עבודתם של המאבטחים בכניסה למקומות בילוי הומי אדם. בית משפט קמא מצא כי התנהגות המאבטחת היתה סבירה בנסיבות העניין וכי לא היה שימוש מופרז בכוח וכן לא מצא פגם בעיכוב המבקש עד להגעת המשטרה למשך שעתיים.

     באשר לאירוע השני נקבע, כי האירוע לא הוכח על ידי המבקש, ומלבד עדותו היחידה לא הובא בדל ראיה לקיומו. עוד נקבע כי אף אם היתה מתקבלת גרסת המבקש ביחס לאירוע, גם כאן הדבר נעוץ בהתנהגות המבקש עצמו, שבמקום לפנות לגורמים האחראים אצל המשיבות לצורך קבלת שמות המאבטחים באירוע הראשון, הוא פנה למאבטח בכניסה. בית משפט קמא סבר כי בכל מקרה בעל הדין הנכון בעניין זה הוא המאבטח, שפעל לכאורה באלימות ללא קשר למילוי תפקידו, ולא המשיבות.

     לאור האמור דחה בית משפט קמא את התביעה על כל חלקיה ללא צו להוצאות, ואף הביע מורת רוח מהתנהגות המבקש, שאינו מקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המוכתבים על ידי צורכי הביטחון ושמירה על שלום הציבור בבואו לקניון.



4.     על פסק הדין נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה הלין המבקש בהרחבה על הקביעות בפסק הדין. באשר לאירוע הראשון נטען, כי היה מקום לקבל את גרסת המבקש לאירוע ולא היה די בקבלת הודעת המאבטחת כראיה לגרסתה, על מנת להעדיפה על זו של המבקש. עוד טען המבקש כי שגה בית משפט קמא בקביעה לפיה הגורם לאירוע נעוץ בהתנהגות המבקש וטען כי הגידוף בו השתמש כלפי המאבטחת הינו בגדר זוטי דברים. המבקש מלין על כך שבית משפט קמא ביכר את גרסת המשיבות לפיה לא ביקש פרטים של המאבטחים.

באשר לקביעה כי לא נפל פגם בעיכוב המבקש, הפנה המבקש לסעיף 6(א) לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור תשס"ה-2005 (להלן: "חוק הסמכויות"), שם נקבע כי עיכוב יכול שיעשה רק כאשר היה למאבטח חשד סביר שהאדם נושא נשק שלא כדין או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק. לכן טעה בית משפט קמא משלא קבע כי המבקש עוכב שלא כדין.

המבקש טען כי שגה בית משפט קמא בקביעה שלא הוכח עצם קיומו של האירוע השני. המבקש הגיש תלונה למשטרה בגין אותו אירוע. לטענתו, מעדותו של מר דרור חיו עולה כי הוא הכחיש והודה באירוע בו זמנית. העובדה שהמבקש נקב בשמות מאבטחים שלא קיימים נעוצה במשיבות שככל הנראה העבירו לו פרטים שגויים. המבקש אף מלין על הקביעה בפסק הדין לפיה האירוע השני נגרם כתוצאה מהתנהגותו שלו, ולטענתו האלימות בה נקט כלפיו המאבטח היתה שלא כדין, אף אם טעה לחשוב שניתן לפנות לאותו מאבטח לצורך בירור פרטים. המבקש טען כי קביעת בית משפט קמא שבעל הדין הנכון במקרה כזה הוא המאבטח, שגויה אף היא.

5.     דין הבקשה להדחות ללא תשובה.

אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים אלא בנסיבות חריגות, בהן מתגלה שגיאה בולטת בהחלטה, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות או שאינם מתיישבים עם מבחני ההיגיון והשכל הישר - ראה ע"א 9070/04 חסן נ' חסן (ניתן ביום 11.3.2007) והאסמכתאות שם.
בקשת המבקש נסבה רובה ככולה על הממצאים והקביעות העובדתיות שבפסק הדין, אשר נקבעו לאחר שהערכאה הדיונית שמעה את הצדדים ובחנה את חומר הראיות. הממצאים מנומקים ומתיישבים עם השכל הישר, ולא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

סיכומו של דבר, שבית משפט קמא קבע כי המבקש לא הוכיח את גרסתו בנוגע לאירוע הראשון, ולא הוכיח את עצם קיומו של האירוע השני, ולא מצאתי בנימוקי המבקש כל ממש.

6.     בשולי הדברים אעיר מספר הערות:

א. בהנחה שהמבקש היה מוכיח קיומו של האירוע השני, דומני ניתן היה להטיל אחריות שילוחית על המשיבים, לאור ביטול הוראת סעיף 25 לפקודת הנזיקין לפיה "לא יהיה שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישרר אותה". סעיף זה בוטל ביום 10.2.2006, כשלושה חודשים לפני האירוע השני הנטען.

ב. סמכות העיכוב הקבועה לפי סעיף 6 לחוק הסמכויות, אינה גורעת מסמכות העיכוב הנתונה לכל אדם לפי סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

ג. המבקש מיוצג בבקשה דנן על ידי הלשכה לסיוע משפטי וב"כ המבקש לא הניח קולמוסו מכל טענה אפשרית, והבקשה - המנוסחת ברהיטות וכדבעי - משתרעת על 13 עמודים. לצד הבקשה למתן רשות ערעור, הוגשה בקשה להארכת מועד ובקשה נוספת לפטור מחובת הפקדת ערובה.

בסיפא לפסק דינו, ציין בית משפט קמא כי תקרית קטנה יצאה מכלל פרופורציה ואין לי אלא להצטרף לדברים. לאור זאת, ובהתחשב בכך שלא נגרם נזק של ממש למבקש, איני משוכנע כי זה המקרה בו הלשכה לסיוע משפטי אמורה לצאת מגדרה כדי להעניק סיוע משפטי - וראה סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, המאפשר ללשכה " לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שענינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני".

7.     לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבות.

מאחר שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אלימות נגד פקח

  2. אלימות נגד קבלן

  3. אלימות בין שכנים

  4. אלימות נגד החברה

  5. מניעת אלימות חוזרת

  6. אלימות כלפי תינוקת

  7. אלימות במועדון לילה

  8. אלימות נגד נהג מונית

  9. הרשות למלחמה באלימות

  10. אלימות בגלל צ'ק שחזר

  11. אלימות גבר נגד גרושתו

  12. אלימות באולם בית משפט

  13. צו הרחקה נגד בעל אלים

  14. אלימות מאבטחים בקניון

  15. פיצויים על אלימות בכיתה

  16. אלימות נגד הורה - צו הגנה

  17. עונש בגין אלימות נגד נשים

  18. מעצר על אלימות נגד בת זוג

  19. עילת פינוי דייר מוגן אלימות

  20. אלימות בין שכנים בבית משותף

  21. הצעת חוק מניעת הסתה לאלימות

  22. זיכוי בעבירות אלימות במשפחה

  23. חזקת המסוכנות בעבירות אלימות

  24. ערעור על עבירת אלימות במשפחה

  25. אלימות במשפחה של עובדי ציבור

  26. מעשי אלימות בפקודת מניעת טרור

  27. עונש על אלימות קשה נגד בת זוג

  28. זיכוי מעבירת אלימות נגד בת זוג

  29. אלימות פיזית של מורה כלפי תלמיד

  30. הצעת חוק בנושא עידוד מעשי אלימות

  31. שחרור ממעצר בעבירות אלימות במשפחה

  32. ביטול הרשעה בעבירות אלימות במשפחה

  33. ערעור על הרשעה בעבירות אלימות קשות

  34. פיצויים בגין אלימות על רקע דתי לאומני

  35. חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991

  36. הגדרת בן זוג בחוק למניעת אלימות במשפחה

  37. שמירה על מקום העבודה לנפגעי אלימות במשפחה

  38. אי סגירת תיק אלימות במשפחה לאחר ביטול תלונה

  39. מעצר עד תום ההליכים או שחרור בערובה בעבירות אלימות

  40. תקנות בריאות העם (הודעה על חשש אלימות), תשל''ו-1975

  41. תקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין), התשנ''א-1991

  42. חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח-2008

  43. תקנות למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי שוטר), התשס''ב-2002

  44. תקנות לימוד חובה (כללי דיווח על אלימות גופנית), התש''ע-2009

  45. חוק התגמולים (ילד שנתייתם עקב מעשה אלימות במשפחה), התשנ"ה-1995

  46. כללים למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי עורכי דין), התשס"ג-2002

  47. תקנות למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי עובדי חינוך), התשס''ב-2002

  48. תקנות למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי אנשי דת וטוענים רבניים), התש''ע-2010

  49. תקנות למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות), התשס''ב-2002

  50. חוק פיצויים בשל פגיעה ממעשה אלימות הנובע מהסכסוך הישראלי-ערבי (תיקוני חקיקה), התשס"ו-2006

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון