אחריות לכשל בביצוע תיקון רכב

להלן פסק דין בנושא אחריות לכשל בביצוע תיקון רכב: פסק-דין לפניי תביעה והודעה לצד שלישי בשאלת האחריות לכשל בביצוע תיקון ברכבו של התובע. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מר שמעון שפי, הנדסאי מכונות ורכב, מקובלת עליי מטעמיה. בהתאם לה אני קובע כי הכשל היה נעוץ בליקוי בעבודתו של הנתבע. לפיכך אני מקבל את התביעה, במישור החבות, ודוחה את ההודעה לצד שלישי. גם לעניין הנזק, מקובלים עליי קביעתו של המומחה, וניתוחו של ב"כ הנתבע בסיכומיו. בהתאם לכך אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע סך 7,000 ₪, נכון ליום 17.2.05, ועוד סך 1,775 ₪, נכון ליום 5.4.05. שני הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד תאריך פסק הדין. התובע טוען כי שילם לנתבע יתר על הסכום הנקוב בחשבונית. אולם, הן לאור קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט כי המחיר הנקוב בחשבונית הוא המחיר המתאים לתיקון שבוצע, הן משום שמדובר בעדות יחידה של בעל דין ללא תמיכה חיצונית, ובשים לב לשיקול של מדיניות להסתייג ממתן סעד בגין תשלומים ששולמו באופן שלכאורה נועד להעלימם מרשויות המס, בהיעדר שיקולים נגדיים מכריעים - אני דוחה את הטענה שלא הוכחה לתשלום שמעבר למחיר הנקוב בחשבונית. איני מקבל את התביעה לשיפוי בגין שכירת רכב חלופי; זאת הן מטעמי הנתבע בסיכומיו [פסקה 11], והן מן הטעם שהוצאה זו יוחסה על ידי התובע לתקופת התיקון השני, שברובו לא יוחס לכשל של הנתבע. במענה לטענת התובע בסיכומיו, שלפיה לא היה נכנס להוצאה של התיקון השני לולא הכשל שגרם הנתבע, אעיר כי לא ניתן להתעלם מן הקילומטראז' הרב של רכבו, אשר כשלעצמו, וללא קשר עם הכשל שנפל בטיפולו של הנתבע, חייב טיפולים אינטנסיביים; לרבות מטעמי בטיחות. אכן, התובע מצא עצמו במצב שבו הוא נאלץ לערוך תיקון מקיף ברכבו, בעיתוי שהושפע מן הכשל של הנתבע. אולם, רק חלק קטן מעלות התיקון יש לזקוף לחובת הנתבע, בשים לב לשיקולים של קשר סיבתי, של עשיית עושר ולא במשפט, ושל החובה החוקית, הנגזרת הן מדיני התעבורה, הן מדיני הנזיקין והן משיקולי מדיניות, שלפיה על בעל רכב להחזיק את רכבו בכל עת במצב מכני תקין וטוב. בתיק זה נגרמו הוצאות משפט רבות. הנתבע צודק רק חלקית בטענתו כי התביעה הייתה מופרזת בסכומה, ואילולא כן היו סיכויי הפשרה רבים יותר. יחד עם זאת, הנתבע לא אבה, בתחילת הדרך, להכיר בעצם אחריותו, ולא רק בגובה הנזק. הדבר התבטא גם במשלוח ההודעה לצד שלישי. רק עם קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר בד בבד עם קביעת אחריותו צמצמה את הנזק מושא אחריות זו, ניאות להכיר בה. לפיכך, ככלל, על הנתבע לשאת בהוצאות המשפט שנגרמו ל-3 הצדדים, ככל שהוכחו או לפי אומדן בית המשפט. בפסיקת ההוצאות אתן דעתי גם לאי-הנחת בנוגע להתנהלותו של התובע, העולה למקרא האמור בפסקה 11 בסיכומי הנתבע. אך הדבר ייעשה במידה מתונה, בשים לב לכך שהחשדות - שאמנם לא נסתרו - לא הובררו די הצורך, לרבות בנסיבות אי-קיומן של חקירות נגדיות במסגרת ההליך. התובע הוכיח הוצאה בסך 430 ₪ בגין חוות דעת (לא כולל מע"מ שהתובע, כעוסק, אינו נושא בו בפועל). מלבד זאת, ובשים לב להערותיי לעיל, אני פוסק לתובע שיפוי חלקי בגין אגרת המשפט בסך 200 ₪ וכן שיפוי חלקי בגין שכ"ט עו"ד בסך 1,350 ₪ בצירוף מע"מ. הצד השלישי הוציא הוצאות שמעבר לסביר על חוות דעת מטעמו. מקובל להמציא חוות דעת אחת. לפיכך יש לראות את ההוצאה על שתי חוות דעת נוספות כהוצאה בלתי סבירה. יחד עם זאת, מקובל גם כי בהקשר שבו ההוצאה כבר נעשתה בפועל, ובתום לב - יישם בית המשפט בסלחנות את הכלל בדבר אי-שיפוי בגין הוצאות שמעבר לסביר. יש לזכור כי הסיכון להתגוננות-יתר נוצר על ידי יוצר הסיכון הראשוני; ובמובן מסוים 'אשמו' של המתגונן, שהוציא הוצאות יתירות, נגרם עקב התנהגותו של יוצר הסיכון הראשוני [ראו פקודת הנזיקין, סעיף 65]. הצד השלישי דרש בסיכומיו לשפותו באופן ריאלי בגין הוצאותיו, שלכאורה פורטו בתצהירו. אולם, בפועל, הוצאות אלה לא פורטו; וגם החשבוניות בגין שכ"ט המומחים שחוות הדעת מטעמם צורפו, תוך אזכורן של חשבוניות כאמור, לא צורפו בפועל. נראה כי מדובר בהשמטה שבאקראי, ולפיכך אאפשר לצד השלישי להגיש שומת הוצאות מתוקנת, אשר תידון לאור הערותיי לעיל. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הנקובים לעיל בפסקאות ‏3 ו-‏8, תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 12. ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבע ישלם לצד השלישי את הוצאותיו בסכום שייקבע לאחר קבלת שומת הוצאות מטעם הצד השלישי, שתוגש עד יום 1.10.07. רכבתיקון רכב