להלן החלטה בנושא תחבורה ציבורית לחרדים - עתירה: החלטה השופט א' רובינשטיין: רקע א. בהחלטתנו המפורטת מיום ד' באדר תש"ע (18.2.10), ניתן צו על-תנאי, בו נתבקש השר לנמק מדוע לא יפעל לפי המלצות הועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקוים המשמשים את המגזר החרדי; וכן ניתן צו ביניים, שעל פיו אומצו המלצות הביניים של הועדה בקוים הקיימים, תוך הנהגת פיקוח באחריות משולבת בין המדינה למפעילים, ותוך ביקורי פתע של מפקחים והיענות לתלונות. ב. ביום 29.4.10 הוגש כתב תשובה ראשוני מטעם משרד התחבורה בו נאמר, מזה, כי הוחל בקיום צו הביניים, ומזה - כי עמדתו הסופית של שר התחבורה בענין יישום המלצותיה של הועדה תגובש לאחר שיופקו הלקחים מתקופת הבדיקה. כן נמסר, כי הוקמו צוות היגוי וצוות בקרה לענין תקופת הביניים; היערכות המשרד כוללת פעולות יזומות, פעולות מול מפעילי האוטובוסים על ידי הנחיות מפורטות, וכן פעולות כלפי הציבור. נאמר עוד, כי משרד התחבורה מתנגד להפעלת קוים לתחבורה פרטית, מטעמים שונים שנמנו. חברות התחבורה המשיבות ציינו בתגובותיהן, כי יפעלו לפי הנחיות משרד התחבורה. ג. העותרות הגיבו כי שר התחבורה לא השיב בפועל לצו, כי מסקנות הועדה שהצו על-תנאי עוסק בהן אינן תלויות בתוצאות תקופת הבדיקה, ואין בכל מקרה לקיים קוי הפרדה, וכי על כן יש לטעמן להוציא צו מוחלט, תוך הותרת ההפרדה לנסיבות וולונטריות אמיתיות ללא כפיה. הועלו גם בקשות ספציפיות לגבי שיתוף העותרות בדיווחים המתקבלים במשרד התחבורה. ד. ידידי בית המשפט מן התנועות הציוניות-דתיות הגיבו כי בקוי המהדרין נשים (במיוחד חרדיות) אינן מעזות לעלות מן הדלת הקדמית, גם כשרוצות הן בכך, בשעה שהדלת האחורית פתוחה. לשיטתם, משנפתחות שתי הדלתות, ייכנסו הנשים רק בדלת האחורית; יש לטעמם אפוא לקבוע חמש שנים ללא פתיחת שתי דלתות, כדי למנוע את נוהג עליית נשים מאחור בלבד, שבפועל מהוה כפיה, כנטען. בעיקרי הטיעון פירטו העמותות את עמדתן, ובין היתר ציינו, כי ההפרדה היא נורמה חדשה, שקבוצת מיעוט בתוך המיעוט החרדי מנסה להחיל, והיא מעודדת תהליכי הקצנה. ה. ידידת בית המשפט מעמותת "בצדק" (חרדית) תמכה בהחלטת שר התחבורה, וכן צוין כי פעילים בציבור החרדי עושים להעברת המסר של "ללא הפליה, בכבוד הדדי ובהגינות"; נאמר גם כי קונקרטית ירד לכמעט אפס מספר החריגות. ו. העותרות הגישו עיקרי טיעון בהן ביקשו כי יאומצו מסקנות הועדה, וחזרו על טענתן כי הבדיקה הנוכחית בתקופת הביניים אינה מאפשרת קבלת רושם אמיתי. עוד הוצבע על עקרון השויון ועל עקרונות חוקתיים נוספים. נתבקשה הוצאת צו מוחלט. ז. שר התחבורה פירט בעיקרי טיעון את החלטותיו היזומות לענין בדיקת הקוים השונים, שלא העלו בינתיים גילויי אלימות למעט שני מקרים של ויכוחים מילוליים; הופצו הנחיות מפורטות לענין התנהגות הנהגים, ואין למעשה דיווחים על הפרות; נתקבלה במשרד תלונה אחת מן הציבור. הוצע להמתין לקבלת עמדתו הסופית של השר כאמור. הדיון ח. בדיון בפנינו, ביום 27.7.10, חזרה באת כוח משרד התחבורה, עו"ד בריסקמן, וציינה כי השר אכן טרם השיב לצו על-תנאי תשובה מהותית, והחלטתו הסופית תינתן לאחר תקופת הביניים הנוכחית, מתוך תקוה שבתקופת החגים הבעל"ט יימסרו לשר לקחי הניסיון המצטבר, ולאחר מכן תינתן עמדתו הסופית. כן דיווחה עו"ד בריסקמן על מאמצי הפיקוח והבקרה, לרבות על ידי פקחים סמויים, בתקופת הביניים שבעיצומה. עוד ביקשה, כי התלונות המגיעות אל העותרות יופנו גם למשרד התחבורה לבדיקתן. באת כוח "אגד", עו"ד קדר, ציינה כי נתקבלו הנחיות מפורטות ממשרד התחבורה והוצאו לכל הנהגים, ולא הגיעו ל"אגד" תלונות על אירועים חריגים. באת כוח "דן", עו"ד סולומון, הצטרפה לאמור. ט. באת כוח העותרות, עו"ד עזריאל, ציינה כי מסקנות הועדה חד משמעיות, ולפיהן אין ניתן לייחד קוי אוטובוסים בתנאי הפרדה. אכן הגיע מספר מועט של תלונות, אך לשם בדיקה מעמיקה יש מקום לפקחים סמויים ולנשים פַקָחיות. לשיטת העותרות, אפשר ליתן פסק דין חלקי בנושא העקרוני, וההסדרים הפרטניים ייערכו מאוחר יותר. י. בא כוח ידידת בית המשפט עמותת "בצדק", עו"ד גרין, הצטרף לעמדת המדינה, ועמד על הצורך באורך רוח. הוא הוסיף בתשובה לשאלתנו, כי נעשו במגזר החרדי פעולות חינוך על ידי מתנדבים; לדעתו, המקרים החריגים מעטים ביותר. י"א. באת כוח ידידי בית המשפט העמותות הציוניות-דתיות, עו"ד שפירא-רוזנברג, ציינה כי אשה חרדית לא תעלה לקו באופן וולונטרי, אחרי הנחיות רבנים בכיוון הפרדה; יש לעודד שויון והעדר אפליה במרחב הציבורי, והפרדה ללא פגיעה בשויון אינה אפשרית. נתבקשה גם העברת דו"חות הפיקוח לידי הצדדים השונים בתיק. הכרעה (לעת הזאת) י"ב. לאחר ששקלנו בדבר, החלטנו כי לשם קידום ראוי של הטיפול בעתירה, יש מקום כי החלטת השר ותשובתו הסופית לצו על-תנאי תינתן עד 18.10.10. עד סוף אוקטובר 2010 יוכלו הצדדים האחרים להגיב. לאחר מכן, יוחלט באשר להמשך הטיפול בעתירה. י"ג. נאמר בבירור את אשר אין צריך לאמרו, כי בית משפט במדינת ישראל חייב לעמוד על משמר השויוניות ואי האפליה, הסובלנות וכמובן המאבק באלימות, תהא אשר תהא, אם מילולית ואם (רחמנא ליצלן) פיסית, תוך שפרחים שונים בערוגה הציבורית יוכלו לחיות בצוותא אלה עם אלה, מבלי להפריע לזולת. כשעמודי אור אלה מאירים את דרכנו, יהא עלינו להידרש להכרעה בבוא השעה. י"ד. אף כי איננו מקלים ראש בקשיים הניצבים בפני חוגים שונים, מקוים אנו כי ניתן יהא להגיע לפתרון מוסכם שבכללו "ואהבת לרעך כמוך", ולכך יש צורך במשאבי רצון טוב מכל הצדדים. כמובן אין הכרעה שיפוטית מתייתרת בכך. ט"ו. לפי שעה מבקשים אנו, ראשית, לעודד את משרד התחבורה יחד עם מפעילי התחבורה להמשיך ולפעול בתקופת הביניים על פי ההנחיות, בעקבות מסקנות הביניים של הועדה והחלטתנו. זאת, בין היתר, על ידי פיקוח, לרבות סמוי, על ידי מפקחים משני המינים. כן מבקשים אנו לעודד גורמים במגזר החרדי שבידם לקדם דרכי שלום, לפעול עוד להתנהגות מתחשבת במישור האנושי. נוסיף, כי נראה לנו נכון שתלונות יובאו על ידי העותרות וכל גורם בתיק המקבל תלונות, גם לידיעת משרד התחבורה, והוא הדין לחברות "אגד" ו"דן". מנגד נציע, כי עותק דיווחי הבקרה של המשרד יובא גם לידיעת הצדדים האחרים (העותרות, המשיבים האחרים וידידי בית המשפט). תחבורה ציבוריתחרדיםתחבורה