להלן החלטה בנושא רישיון עסק משרד ניהול הסעות: החלטה א. כללי 1. העותרות מחזיקות ברישיונות לניהול עסק, אשר הוצאו על ידי המשיב מס' 1, ראש המועצה להבים, בשבתו כראש רשות הרישוי במועצה המקומית להבים (להלן: "מר לוי" ו - "רשות הרישוי), על פי הפרטים כדלקמן: רישיון עסק מס' 50 לקיום משרד לניהול הסעות ע"י המבקשת מס' 1 וכן רישיון עסק מס' 40 לקיום משרד לניהול הסעות ע"י המבקשת מס' 2, בו הותלה תנאי, לפיו "לא יחנו אוטובוסים ואח' במרחב שיפוט להבים". רישיונות העסק ניתנו לפעילות משרדית בלבד (להלן: "הרישיונות"). כמו כן, צוין עליהם, כי שינוי באופי הפעילות "מבטל את תוקף הרישיון". 2. בתאריך 22.8.05 שיגרו המשיבים מכתב למר אחמד אל אסד, מנהלן ובעליהן של העותרות, הנושא את הכותרת "התראה לפני נקיטת הליכים" ובו הודיעוהו, כי ניתנת לו "ארכה להסדרת רישוי עסקכם בתוך 14 ימים ממועד מכתבי זה" שכן, על פי הנטען במכתב, עסקיהן של העותרות נוהלו ללא רישוי כדין. המשיבים התריעו במר אל אסד, כי המועצה תפעיל את סמכותה, על פי דין ותדאג להוצאת צווי סגירה והגשת כתבי אישום, אם לא יפעל להסדרת רישוי עסקי המבקשות. 3. המכתב, על פניו, תמוה, נוכח העובדה, שהעותרות מחזיקות ברישיונות עסק תקפים - רישיון מס' 40 תקף עד לתאריך 31.12.05 ורישיון מס' 50 תקף לצמיתות. 4. בתאריך 30.6.05 שיגר מר לוי מכתב נוסף לעותרות ובו קבל על כך שהעותרות אינן מקיימות את תנאי רישיון העסק, בכך שאוטובוסים ורכבים, העוסקים בהסעות נוסעים מטעמן, חונים בכל חלקי היישוב להבים, לרבות על המדרכות ובצמתים ומסכנים את התושבים. מר לוי סיים את מכתבו במילים: "אני מודיע לאדוני, שיש כוונה למועצה המקומית להבים להפעיל את סמכותה שבדין הכוללת הוצאת צו סגירה והגשת כתבי אישום כנגדכם". 5. במכתב מיום 5.7.05, דחו העותרות את הטענות שהועלו נגדן במכתב דלעיל והוסיפו, כי אין ברישיון העסק תנאי, האוסר חניית אוטובוסים או רכבים שלהן ברחבי היישוב להבים. הן אף דחו את הטענה לגופה וטענו כי אין בה ממש. הן הוסיפו: "היחס העוין והמחפיר כלפי מרשותיי, נובע כנראה משיקולים זרים ולא לחברות או גופים אחרים אשר מכניסים אוטובוסים שלהם לישוב, חונים ביישוב ואף חונים חניית לילה ביישוב ולמרשותיי יש ראיות לכך - כלפי אלה האחרונים המועצה אינה עושה דבר והיא ובצער רב, עושה איפא ואיפא!!!". 6. בתאריך 11.8.05 שגר מר לוי מכתב נוסף למר אל אסד, הנושא את הכותרת "ביטול רישיון עסק" ובו, הודיעו כדלקמן: "הריני מודיע לאדוני שהחלטתי לבטל את רישיון העסק לחברות 'נרקיס' ו'רקפת'. ברצוני לציין שניתנה לאדוני בעבר האפשרות לפעול ולתקן את כל הדרוש תיקון ולצערינו לא נעשה דבר". 7. על החלטה זו משיגות העותרות בעתירתן וטוענות, כי דינה להתבטל. העותרות עתרו לצו ביניים, אשר יעכב את תוקפה של החלטת המשיבים ויורה על השארת תוקף רישיונות העסק עד להחלטה בעתירה המנהלית. ב. טענות העותרות 1. העותרות טוענות כי רישיונות העסק בוטלו שלא כדין בשל הנימוקים להלן: א. נשללה מהעותרות זכות הטעון, זכות יסוד, הנשענת על כללי הצדק הטבעי והמהווה תנאי מקדים להחלטת רשות מנהלית, הנוגעת לזכויותיו של האזרח. ב. רישיונות העסק בוטלו שלא כדין, בהעדר מתן ארכה לעותרות, בת 60 יום, עד היכנס החלטת הרשות המנהלית לתוקפה. ג. רישיונות העסק בוטלו, תוך הפרת חובת ההיוועצות עם משרד איכות הסביבה ובניגוד למנהל התקין. ביטולם נשען על מניעים פסולים וזרים. ד. תצהירו של מר לוי אושר באמצעות פקס, בניגוד להוראות הדין. מר לוי נמנע מלהתייצב לדיון בבית המשפט ולפיכך, נבצרה מהמשיבות האפשרות לחקרו על התצהיר. בנסיבות אלו, יש להוציא את התצהיר מתיק בית המשפט. בלא התצהיר - נשמט היסוד לטענות המשיבים. ג. טענות המשיבים 1. המשיבים טוענים כי העותרות באו לבית המשפט בידיים לא נקיות, תוך הצגת עובדות כוזבות. לטענתם, העותרות מודעות היטב לטרוניות שהועלו נגדן, לאורך תקופה ארוכה, ביחס להחניית רכבים בתחום היישוב להבים. לטענתם, המדובר בתופעה קשה הגורמת למטרד קשה לתושבי היישוב. חרף זאת, הן הכחישו עובדות אלו. המשיבים צירפו אסופה של תמונות, מהן עולה, לכאורה, כי אוטובוסים ורכבים מטעמן של העותרות חנו בתחום היישוב להבים. ראוי לציין, כי כל התמונות צולמו לאחר הגשת העתירה וביחס לחלק מהן, אין ראיה, כי אכן מדובר ברכבים השייכים לעותרות. 2. באשר לזכות הטיעון (זכות השימוע) - המשיבים טוענים כי זו לא נשללה מהעותרות, שכן, מכתבן שנשלח לרשות, מיום 5.7.05, באמצעות בא כוחן, עו"ד אלעוברה, מקיים את זכות השימוע, אשר אינה חייבת להתקיים בעל פה. 3. באשר לחובת ההיוועצות - המשיבים טוענים, כי לא חלה עליהם חובת היוועצות, במקרה דנן, הואיל והתנאי שהופר, על פי הנטען, צוין במפורש ברישיון העסק, ועניינו איסור חניית אוטובוסים ורכבים מטעמן של העותרות בתחום היישוב להבים. בנסיבות אלו, לא היה צורך להיוועץ עם המשרד לאיכות הסביבה, עובר לביטולו של הרישיון. למעלה מן הצורך, מוסיפים המשיבים, כי קיימו חובה זו, באמצעות שיחת טלפון שהתקיימה בין מר דמרי, הממונה על רישוי עסקים ברשות הרישוי לבין הגב' בן שאול, מרכזת תעשיות ורישוי עסקים במשרד לאיכות הסביבה, מחוז דרום. 4. המשיבים טוענים, כי העותרות לא הניחו בפני בית המשפט תשתית ראייתית להוכחת הזכויות הנטענות על ידן, אף לא לכאורה. אשר על כן - אין להיעתר לבקשתן, למתן צו ביניים. 5. במהלך הדיון, הצהיר בא כוח המשיבים, כי אכן, נפלה טעות באי מתן ארכה לעותרות, בת 60 יום לביטול רישיונות העסק ולפיכך, גרס כי מניין הימים למתן הארכה, יחל מתאריך 15.8.05. ב"כ העותרות השיב, כי אין בהצהרה זו, כדי תיקון הפגם שנפל בהליך ביטול הרישיונות. ד. דיון והכרעה 1. הכלל הוא שאין בית המשפט ממיר את שיקול הדעת של הרשות המנהלית בשיקול דעתו. כל עוד שיקול הדעת של הרשות הוא כדין - תעמוד החלטתה בתוקפה, אפילו בית המשפט סבר כי אין זו ההחלטה הטובה ביותר. לפיכך, כאשר מדובר על ביקורת ביחס לשיקול דעתה של הרשות, בית המשפט יימנע מלבחון את "תבונתה" של ההחלטה ויגביל עצמו לבחינת חוקיותה, על פי העילות שגובשו במסגרת המשפט המנהלי. 2. זכות הטיעון זכות הטיעון נתונה לכל מי שהרשות המנהלית עומדת לקבל החלטה בעניינו. כנגד זכות הטיעון עומדת חובת ההאזנה של הרשות, שעניינה, מתן הזדמנות לנפגע הפוטנציאלי להשמעת טיעוניו, עובר לקבלת החלטה בעניינו. זוהי חובה המושתתת על יסודות ההגינות והצדק. ראה לעניין זה בג"צ 3/58, 9/58 יונה ברמן ואח' "יצהר" בע"מ נ. שר הפנים, פד"י י"ב (2) עמ' 1506: "עקרון ההאזנה ההוגנת לשני הצדדים אינו העקרון היחיד החולש על הבעיה שלפנינו. קיים עוד עקרון אחד ודאי לא פחות חשוב הימנו, שהייתי מנסחו על דרך המאמר הידוע: אין עונשין אלא אם כן מזהירין - 'מזהירין' על ידי מתן הודעה ואפשרות להשמעת ההגנה ו'עונש' כאן, לאו דוקא עונש פלילי". זכות הטיעון כוללת בחובה את זכות האזרח לקבל מידע ברור ומדויק, בנוגע לעניינו העומד להידון בפני הרשות המנהלית, כמו גם חובתה של הרשות להפנות תשומת לבו למידע שנתקבל אצלה בעניינו, שאם לא כן, יקופחו זכויותיו להשמעת טיעוניו לעניין הנדון. במסגרת זכות זו, על הרשות להודיע לנפגע העתידי, על כך שעומדת להתקבל החלטה לגביו ולהזמין אותו להשמיע את טיעוניו. 3. ומן הכלל אל הפרט על פניה, זכות הטיעון הקנויה לעותרות לא קוימה; אין בהתכתבות שהתקיימה בין הצדדים, כדי לקיים את זכות הטיעון, קל וחומר, שאין בה כדי לקיים את זכות השימוע. המשיבים הודיעו לעותרות, במכתב מיום 30.6.05, על כוונתם לנקוט נגדן בהליכים ברם, לא ציינו כי בכוונתם להשתמש בזכות ה"מעין שיפוטית" הקנויה להם ולבטל את רישיונות העסק ביטול חד צדדי. 4. זאת ועוד, המשיבים לא העמידו לרשות העותרות מידע, אודות המקומות והזמנים בהם הופרו תנאי רישיונות העסק, כך לכאורה. התמונות שצורפו לתגובת המשיבים - משקפות לכל היותר, את פני הדברים לאחר ההחלטה בדבר ביטול הרישיונות. 5. ההתכתבות שבין הצדדים, מלמדת על יריבות קשה וטעונה, בין מר לוי ובין מר אל אסד, המשמש, בנוסף להיותו מנהלן של העותרות - ראש המועצה המקומית לקיה. ברי, כי על רקע מערכת יחסים שכזו, ראוי היה לנקוט במשנה זהירות, ביישום זכות הטיעון וזכות השימוע, כמו גם יתר הזכויות הקנויות לאזרח, כמו מתן ארכה בת 60 יום, עד היכנס הודעת הביטול לתוקפה. דומה, כי המשיבים פסחו על כל הסעיפים, כאשר שללו מהעותרות את זכויותיהן, הקבועות בדין. 6. שלילת הזכויות הללו; זכות הטיעון, זכות השימוע ומתן ארכה כדין - שומטת את היסוד, כך לכאורה, להחלטת מר לוי, מיום 11.8.05, לפיה יבוטלו רישיונות העסק. 7. משאלו פני הדברים ומבלי להיזקק ליתר הטענות מטעמן של העותרות - ראוי להיעתר לבקשה ולהותיר את תוקף הרישיונות על כנם, עד להחלטה בעתירה המנהלית. 8. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על צו ביניים, המעכב את כניסתה לתוקף של החלטת מר לוי, מיום 11.8.05, המורה על ביטולם של רישיונות העסק לתוקפה. תוקף הרישיונות יישאר על כנו, עד למתן החלטה אחרת. 9. המשיבים ישלמו לעותרות הוצאות בקשה זו, בהתאם לתוצאות בעתירה המנהלית, בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רישיון עסק