להלן החלטה בנושא קווי מהדרין בג"ץ: החלטה השופט א' רובינשטיין: רקע א. עתירה זו עניינה קוים בתחבורה הציבורית, המכונים "קוי מהדרין", שבהם נהוגה, לפי משאלות אוכלוסיה חרדית, הפרדה בין גברים לנשים. העותרים טוענים (בעתירה ובתגובה לתשובות המשיבים), כי אין מקום להפעלת קוים אלה בטרם הסדרה כדין, שתיעשה לאחר בדיקה עובדתית באשר לצורך בהם וקביעת אמות מידה להפעלתם. בדיקה כזאת כנטען לא נעשתה. כן מתבקשים ציון ברישוי הקו בדבר היותו קו "מהדרין" וסימון האוטובוסים כדבעי, וכן ציון אחריות המובילים לשמירה על שלום הנוסעות והנוסעים; יצירת קוים מקבילים שאין בהם הפרדה, בתנאים זהים לקוים המופרדים; וקיום מנגנון פיקוח, שכיום אינו בנמצא. נטען, בצירוף תצהירים מפורטים, כי נשים, ובהן העותרות, נפגעו מהתנהגות נוסעים ונהגים במהלך נסיעה או ניסיון לנסיעה בקוים אלה. לשיטת העותרים, הסדר ההפרדה אינו וולונטרי לאמיתו כל עיקר, ואגד - למשל - אף מכתיבה אותו, ובודאי אינה אוכפת את הוולנטריות. כן נטענו טענות משפטיות הנוגעות לפגיעה בעקרון השויון, חופש המצפון והחופש מדת, ולאפליה. גם נטען באשר למחירים שונים בין קוי "מהדרין" לקוים רגילים. נאמר איפוא כי ללא הסדרה נוצר מצב של לית דין ולית דיין, ומה גם שאין חלופות ראויות. ב. (1) בתשובת המדינה נטען, כי אין רישוי מיוחד לאוטובוסי "מהדרין", וחלים עליהם הכללים החלים על כל הקוים. ההסדר, הבא לשרת את צרכי האוכלוסיה החרדית, הוא וולונטרי, ונשמרת זכותן של נשים לשבת בחלק הקדמי. לשיטת המדינה "ככל שבפועל יונהגו בקוים אלה מנהגים המקובלים בחברה החרדית, אין כל מקום להתערבות המשיב, ובלבד שתישמר זכותו של כל אדם להשתמש באותם קוים מבלי להיות כבול לאותם הסדרים, ושישמרו בהם הכללים הרגילים החלים על התחבורה הציבורית, בלי שהמשיב או בעל הרישיון שותפים בדרך כלשהי לאכיפת אותם הסדרים". לכן נטען, כי אין מקום לקבוע ברשיון הקו תנאי הפעלה, שכן אז יהא ההסדר כופה, ולא בכזה המדובר. אכן, חובת המפעילים היא לשמור על שלומם ובטחונם של הנוסעים ולמנוע תופעות אי נוחות, וזאת לפי תקנות התעבורה, וכמובן תלונות המגיעות לרשות מטופלות. המדינה טוענת כי אין בידה לודא שאשה שאינה רוצה לנהוג לפי הקודים הנהוגים בקוים הללו לא תספוג הערות ומבטי זעם, אך בידה להבהיר שכל אשה רשאית לנסוע בכל אוטובוס, לשבת בכל מקום ולהתלבש כמקובל בכלל התחבורה הציבורית. אשר למחיר הנסיעה נטען, כי הוזלות בקוי ההפרדה ממומנות על-ידי אגד. (2) בתשובת אגד נטען, כי כלל הציבור רשאי לנסוע בקוי "מהדרין", ובמקרים רבים יש גם חלופה שאינה כזאת, וההוזלות אינן מסובסדות על-ידי קופת הציבור. נטענו גם טענות בשאלות סמכות ושיהוי. לגופם של דברים, הטענה היא כי אי אפשר ליצור קוי שירות מקבילים במדויק לאלה של ה"מהדרין", ואם יבוטלו קוי ה"מהדרין", יופעלו על-ידי ציבור חרדי קוי הסעות פיראטיים. עוד נאמר, כי הנחיות אגד לנהגיה הן שהמדובר בהסדר וולונטרי, ועל הנהג מוטלת פתיחת שתי דלתות לעליה (גברים ונשים) וניקוב בדלת האחורית של כרטיסיה, ואיסור הפעלת רדיו. אם יוברר כי נהגים התערבו לאכיפת אופן הנסיעה בהתאם לתקנות התעבורה ויוגשו תלונות, ניתן להעמיד לדין. לשיטת אגד אין הפעלת קוי ה"מהדרין" עומדת בניגוד לדיני התעבורה או לזכויות יסוד, ונטען כי אגד גם אינה גוף דו מהותי. לשיטתה, אין גם בהפרדה משום הפליה, והיא מותרת, מידתית וסבירה. (3) בתשובת דן - המצטרפת לאגד בטיעוניה - נטען, כי אין היא מפעילה קוים או אוטובוסים של הפרדה. ב. אגד ודן טענו כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. נאמר כבר כאן, כי אין בדעתנו להידרש לעניין זה; הנושא גם לא הועלה בדיון גופו, שכן הדעת נותנת כי המשיבים, גם לשיטתם, אינם חולקים על כך שסמכות השיפוט של בג"צ בעניינים מינהליים במקומה עומדת גם משקמו בתי המשפט המינהליים (ראו בר"מ 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז(3) 26, 29,30 (2003) (השופטת - כתארה אז - ביניש); ראו גם גורן, בתי משפט מינהליים (התשס"ח-2008), 19). הנושא דנא בטבעו מתאים לדיון בבית משפט זה. ג. (1) בדיון בפנינו נטען על-ידי העותרים, כי אף אם אין הם מתנגדים להסדר הפרדה, העשוי להיות לגיטימי, ההסדר הנוכחי הוא כגידול בר; המקרים שתוארו בעתירה מצביעים על פגיעה והפליה כלפי נשים העולות לאוטובוס, תוך שהנהגים אינם דואגים לטפל בכך. יש צורך איפוא בבדיקה, באמצעות משרד התחבורה, של הצורך בקוים, לרבות הסדר חלופי; נדרש ציון מתאים של האוטובוסים בקוים אלה. גם בנושא הלבוש, נטען כי המקרים שתועדו לא היו בלבוש חשוף או בלתי צנוע אלא מכנסיים וחולצה קצרה (במקרה אחד שבעתירה היה המדובר בגופיה, והנוסעת הציעה לכסות כתפיה בבגד). הוטעמה החובה המוטלת על משרד התחבורה בנושא זה, שאינה מקוימת כנטען. (2) באת כוח המדינה טענה, כי המדינה אינה תומכת בהסדרת הקוים המיוחדים, שמשמעה כפייה. ההפרדה נובעת מצורך בשטח, ואשה הנכונה לנסוע בקו כזה, בודאי תסכים להסדר ההפרדה. חרף כל התצהירים שהגישו העותרות לא באה תלונה למשרד התחבורה. בפגיעות הנטענות בנוסעות ניתן לטפל בדרכים אחרות. עם זאת יש נכונות מצד המדינה לבדוק את עניין השילוט בקוים הללו. מכל מקום, נאמר כי הסוגיה כולה מורכבת גם בשל הקצנה באוכלוסיה החרדית. (3) באת כוח אגד תמכה בשילוט, כדי שהנוסעת העולה לאוטובוס תדע על ההסדר. לשיטתה הוסדרו הקוים לפי צרכים בשטח; באשר לנהגים, הם אינם סדרנים, ועליהם לנהוג ולא לעסוק בסדר בתוך האוטובוס; במקרה קיצוני יוכל נהג להסיע לתחנת משטרה. (4) בא כוח דן חזר על כך שאין הפרדה באוטובוסים של דן, ולא הגיעו גם תלונות. הוא הצטרף לדברי באת כוח אגד. שאלות שעלו והמשך הטיפול ד. (1) סבורים אנו כי נתגלו בעתירה ובתשובות שאלות משפטיות בתחומי המשפט הציבורי המחייבות ליבון. ראשית, אנו יוצאים מההנחה שאין פסול ברעיון של אוטובוסים שיש בהם הפרדה הבאה בהיענות לצרכי הציבור החרדי. דומה שלא היתה על כך מחלוקת בין הצדדים. ואולם, הפרדה זו שאינה מוסדרת כל עיקר במישור הנורמטיבי, טומנת בחובה על פניה בעיות; פער גדול בין הנורמה לבין המציאות אינו רצוי, והוא בעוכריה של מערכת משפטית באשר תהא. נמנה - מבלי למצות - בעיות שעלו בכתבי בית הדין ובטיעונים. למשל, הצורך בקיומו של בסיס נורמטיבי לקוים כאלה (או היעדר צורך כזה), ואם כן - טיבו של הבסיס; היכן יהיו קוים נפרדים; אפשרות הנסיעה החלופית באופן סביר למי שאינו מעוניין לנסוע בקוים אלה; שאלת השילוט המתאים הן מחוץ לאוטובוסים, באשר לעצם היותו של הקו מופרד, והן בתוך האוטובוסים, באשר לכללי התנהגות מתבקשים והביטוי הממשי לוולונטריות ההסדר; חובותיו של הנהג - אימתי וכיצד יתערב בחילוקי דעות בין נוסעים, ונזכור שלעתים "מענה רך ישיב חימה" (משלי, ט"ו א'); שאלות מחיר; מנגנון פיקוח וטיפול אפקטיבי בתלונות; עמדה של מנהיגות רבנית חרדית בקשר להתנהגות (באחד העלונים שהוצגו דובר על "דרכי נועם", אך כיצד מושגות דרכי נועם אלה); וכיוצא באלה. (2) ההסדר הקיים ראשיתו בועדה בראשות המנהל הכללי של משרד התחבורה דאז מר נ' לנגנטל, בשנת 1997. המלצות הועדה שבראשותו הוגשו במאי 1997 ואושרו על-ידי שר התחבורה ביולי 1997. כעולה מהן (נספח א' לעתירה) דובר על הסדר התואם תקנות התעבורה, כולל בטיחות, פשטות, אפשרות לגברים ולנשים לנסוע באותו אוטובוס (כדי לאפשר למשפחות לנסוע יחד). תאימות עם טכנולוגיות קיימות, יכולת יישום מיידית, הפעלה ניסיונית והדרגתית, ועריכת סקרים ובקרה, לרבות באשר לצורך בשינויים עם לימוד הלקחים. ההסדר אמור היה להיות התנדבותי, ללא הנחיה מן הנהגים וללא כפיה מצדם כלפי נוסע כלשהו, וכן סימון מיוחד לאוטובוסים. דובר על יישום נסיוני. (3) מאז האישור, זרמו מים רבים, וקוים החלו לפעול באופן מעשי מ-1999 (קו לכותל) ובעיקר מ-2001, ועל פי חוברת שהפיקה אגד עצמה (נספח ה' לעתירה) מצויים כיום 30 קוים מופרדים, מהם 23 בינעירוניים ו-7 עירוניים. כללי תפעול הם אלה שנקבעו או פורסמו על-ידי גופים רבניים חרדיים או חרדיים אחרים בערים השונות. הם שונים בעניינים שונים מהמלצות ועדת לנגנטל כפי שאושרו. למשל, לבוש "לפי כל כללי ההלכה" (שאלה היא מהם "כל כללי ההלכה" בהקשר דנא) (ראו כללי קוי "מהדרין" בקוים 999-998, ברכסים, בחוברת אגד). אין אזכור לוולונטריות של ההסדר. אין הנחיות ברורות באשר לשילוט ולסימון; יש עמימות באשר לתפקידם ולתפקודם של הנהגים; ואין פיקוח מסודר מצד משרד התחבורה. (4) לא נמסר על הפקת לקחים על-ידי משרד התחבורה בהמשך להמלצות ועדת לנגנטל. (5) מכל אלה ניתן להסיק, כי כדי לעמוד על המצב לאשורו על היבטיו השונים, כך שמימוש הרעיון ייעשה באופן מיטבי והוגן כלפי כולי עלמא, באופן גלוי ומשולט, וללא פגיעה והלבנת פנים מצד מאן דהו, יש מקום לפורום חדש שיבדוק את המצב העובדתי ואת לקחי השנים שחלפו, וימליץ, בין היתר, באשר לשאלות שהועלו - בגדרי סובלנות ושכל ישר. (6) נראה לנו כי פורום כזה צריך לקום בהקדם על-ידי שר התחבורה, תוך שיאופשר בפניו שימוע הן לציבור חרדי והן לעותרים ושכמותם. העלינו אפשרות כזו בפני באת כוח המדינה בדיון והיא לא דחתה אותה. (7) נבקש הודעת המדינה בתוך 30 יום כשאלה האם יש נכונות לפורום כמוצע, ואם כן, האם מונה, ומהם הרכבו וסמכויותיו. המשיבים האחרים והעותרים יוכלו להגיב בתוך 21 יום לאחר מכן. בהיאסף מסמכים אלה יוחלט באשר להמשך.בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)