עתירה נגד ביטול החלטת הועדה המקומית

להלן פסק דין בנושא עתירה נגד ביטול החלטת הועדה המקומית: פסק דין זוהי עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית של מחוז המרכז מיום 26.10.03, וכנגד החלטת יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז מיום 5.5.03,אשר בטלו את החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה מרכז מיום 5.5.03, לאשר למתן תקף את התכנית ממ/6/3112. העובדות 1. א. העותרת היא הבעלים של חלקה 13 בגוש 6185. ב. במהלך שנת 1986, כך על פי העתירה, קבלה תקף תכנית ממ/950 אשר שנתה את יעוד המקרקעין הרלבנטיים מיעוד חקלאי לעתודה למוסדות ציבור. ג. בהתאם לתכנית ממ/950, יזמה המועצה המקומית את תכנית ממ/950/ב, אשר קבלה תקף בשנת 1992 ואשר יעדה את המתחם בשלמותו להפקעה לצורך הקמת קרית חינוך. ד. ביום 8.8.93 פרסמה המועצה המקומית את כוונתה לרכוש חזקה במתחם אולם כוונה זו לא מומשה. על-פי האמור בעתירה, המועצה לא ממשה את ההפקעה בשל טעמים כלכליים הנובעים מעלות הפיצויים לבעלי המקרקעין במתחם. ה. לאור האמור לעיל, כך על-פי הנטען בעתירה, פנתה המועצה המקומית לבעלי המקרקעין במתחם במטרה ליזום הסדר אשר יתן מענה לצורכי הציבור מחד, ומאידך "יחלץ שווי גבוה" לבעלי המקרקעין. בעלי המקרקעין נענו ליוזמה וביום 28.5.95 התקבלה החלטת ראש המועצה דאז לקידום תכנית לפיה יופקעו חלק מהשטחים לטובת בית ספר ופארק שכונתי, ויתרת השטח תוקצה לבעלי הקרקע לטובת הקמת אזור תעסוקה. ו. בהתאם לאמור לעיל, החלה המועצה המקומית ובעלי המקרקעין לקדם תכנית אשר קבלה את השם תכנית 3. תכנית זו הציגה מתחם מגורים הכולל 853 יחידות דיור ב 6 בניינים בגובה של 14 קומות. במסגרת קידום התכנית דרשה הועדה המחוזית לצמצם את שטח המתחם בבניין מגורים אחד וכתוצאה מכך התגבש מתחם המגורים ל-5 בניינים שהגבוה מביניהם הינו בן 25 קומות. ז. לטענת העותרת, תכנית 3 על 853 יחידות הדיור והשטח המסחרי אושרה טרם הפקדתה על-ידי כל הגורמים הרפרנטים המופקדים על הצרכים הפרוגרמטיים באזור. ח. לתכנית 3 הוגשו התנגדויות רבות וביום 6.9.01 החליטה וועדת המשנה לקבל חלק מההתנגדויות ולהורות למועצה המקומית לתקן את התכנית בהתאם. ט. בהתאם להחלטת ועדת המשנה הוגשה תכנית מתוקנת לועדת המשנה וזו קבלה תוקף ביום 16.6.02. תוצאותיה של תוכנית זו, לטענת העותרת, הביאו להפקעה בלתי סבירה של למעלה מ-80% ממקרקעי תכנית 3 לצורכי ציבור, וכן לכך שגודלה הממוצע של דירה הינו 167 מ"ר, שהוא גודל המייקר את הדירות ומקשה על שיווקן. י. בעלי הזכויות בקרקע לא השלימו עם חלק מהחלטות ועדת המשנה, חלקם הגישו התנגדויות וחלקם האחר הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי (עת"מ 1350/02). יא. לטענת העותרת, לאור לחצי שכנוע שהופעלו על בעלי הזכויות מצד הועדה המקומית הסירו אלה את העתירה כנגד ייזומה של תכנית 6, אשר תתקן את המעוות, לטענתם, בעיקר ביחס לגודל יחידות הדיור תוך הגבלת מספר היחידות ב-20%, ללא תוספת. יב. בהמשך לאמור לעיל התקבלה תכנית, ומשיבה 2 אשרה תכנית זו - תוכנית מס' 6 - להפקדה. במסגרת תוכנית 6 הוספו 88 יחידות דיור, ללא תוספת שטחי בניה עיקריים. הוספתן של יחידות הדיור הקטינה את שטח הדירות מ-167 מ"ר בממוצע, לדירות של 140 מ"ר בממוצע. יג. לתכנית 6 הוגשו התנגדויות שכולן התייחסו לצפיפות ולבעיות החניה באיזור. יד. ביום 5.5.03 החליטה הועדה המקומית לדחות את ההתנגדויות. על החלטה זו הגישו משיבים 4-8 עררים למשיבה 1. טו. ביום 16.6.03 ניתנה החלטת משיב 3, בתקף סמכות שר הפנים לפי ס' 109 לחוק, לפיה הוא דוחה את תכנית מס' 6. טז. ביום 26.10.03 ניתנה החלטת משיבה 1 לפיה היא מקבלת את העררים ומבטלת את החלטת משיבה 2. יז. כנגד החלטות אלה (המפורטות בס"ק טו' ו-טז' לעיל) הוגשה העתירה הנוכחית. 2. א. ביום 28.6.04 הגישו העותרים ומשיבים 1-3 בקשה למחיקת העתירה. לאור התנגדות המשיבים 4 ו-8 לבקשה ניתן על-ידי פסק-דין לפיו העתירה נדחית (בהבדל מנמחקת). העותרים ומשיבה 2 פנו בבקשת הבהרה לפסק-הדין ומתן פסיקתא. בהחלטה מיום 17.1.05 החלטתי כי איני רואה אפשרות משפטית להעתר לבקשה. 3. העותרים הגישו ערעור לבית-המשפט העליון ועל-פי המלצתו הסכימו הצדדים לביטול פסק-הדין והחזרת הדיון בעתירה לבית-המשפט המנהלי (עע"מ 192/05). 4. בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט העליון הוחזר העניין לדיון בפני, אשר הסתיים ביום 29.1.06. הצדדים הסכימו כי פסק-הדין יינתן על בסיס החומר המצוי בתיק כאשר כל צד רשאי להגיד אסמכתאות, ואסמכתאות אכן הוגשו. 5. פסק-דין זה דן, אם כן, בעתירה כנגד 2 ההחלטות מיום 16.6.03 ומיום 26.1.03, אשר ניתנו על-ידי משיב 3 ומשיבה 1. דיון 6. נושא הצפיפות היווה את אחד מהנושאים המרכזיים להתנגדויות המשיבים לתכניות השונות במתחם. בהחלטת ועדת המשנה מיום 6.9.01 (שניתנה לאור הגשת התנגדויות לתכנית 3) התייחסה הועדה לנושא זה וקבעה, בין היתר, בס' 2 ו' להחלטתה כי "בחינה פרוגרמטית שנערכה תוך התייחסות לאזור בכללותו, ותוך התבססות על צפיפות מגורים... העלתה כי סך קיבולת יח"ד באזור מבחינה פרוגרמטית הינו כ-2900 יח"ד... ומתקבלת דרישה להקצאת שטח בהיקף של כ-133 דונם לשטחי ציבור...". נימוק זה היווה את אחד הנימוקים לפיו שונה יעודו של מגרש אחד בתכנית המוצעת ליעוד של שטח ציבורי ובוטלו כ-60 יחידות דיור. 7. כאמור לעיל, לאחר הגשת עתירה מנהלית על-ידי העותרים, אושרה תכנית מס' 6 אשר הגדילה את מספר יחידות הדיור ב-20% ללא תוספת שטחי בניה נוספים. לתכנית 6 הוגשו התנגדויות ובעקבות ההתנגדויות ניתנו ההחלטות נשוא עתירה זו. 8. בהחלטתה של ועדת הערר מיום 26.10.03 מפנה ועדת הערר להחלטת ועדת המשנה מיום 6.9.01 שנתנה את החלטתה, בין היתר, מנימוקים של בדיקה פרוגרמטית שנערכה בלשכת התכנון, תוך צטוט החלקים הרלוונטיים של אותה החלטה מיום 6.9.01. הועדה ממשיכה וקובעת, כי לאור החלטת הועדה המחוזית המלמדת כי סוגיית הצפיפות, נקבעה והוכרעה לאחר דיון ומאבק בין הצדדים ולאור "בדיקה פרוגרמטית שנערכה באשר לתכנית שבפנינו, על ידי נציגת מתכנן המחוז בועדת הערר באמצעות הועדה המחוזית, עולה כי הצפיפות במתחם גדולה מהרצוי ומשום כך בוטלה החלטת הועדה המקומית". 9. בתגובה שהגישו משיבים 1 ו-3 לעתירה נטען על ידם, בין היתר, כי ועדת הערר נכונה להחזיר את תיקי הערר לדיון חוזר בפניה. הנימוק לעמדה זו, נטען בתגובה, כי סוגיית הבדיקה הפרוגרמטית שנזכרה בהחלטת ועדת הערר לא זכתה לליבון כנדרש בפני ועדת הערר. במסגרת דיון חוזר, כך על-פי תגובת משיבים 1 ו-3, יתאפשר לצדדים להתייחס לסוגיות העולות מן הערר, ובכלל זה לענין הצרכים הפרוגרמטיים של האזור ושאלת הצפיפות. עוד מוסיפים משיבים 1 ו-3 כי עובר למועד הדיון תוגש על-ידי נציגת מתכנן המחוז בדיקה פרוגרמטית מעודכנת ותינתן לצדדים שהות על-מנת להגיב לבדיקה זו. לאחר קבלת החלטת ועדת הערר ישקול המשיב 3, כך על פי התגובה, האם יש בהחלטת ועדת הערר ובנתונים שיובאו בפניה במסגרת הדיון החוזר, כדי לשנות מהחלטתו מיום 16.6.03 (6-5 לתגובת משיבים 1 ו-3). עוד מוסיפים משיבים 1 ו-3 כי השאלה העומדת בפנינו היא הוספה של 88 יחידות דיור, והשיקולים הם תכנוניים והם נושא לרשויות התכנון לעסוק בו. משום כך, סבורים משיבים 1 ו-3, כי יש לקבל את העתירה באופן שהדיון באישור התכנית יחזור לועדת הערר. 10. משיב 2 מצטרף אף הוא לעמדת משיבים 1 ו-3, כמפורט בתגובה שהגיש לעתירה. גם עותר מס' 2 (בתגובתו לתגובת משיבה 6) מבקש להשיב את הערר לדיון חוזר בפני ועדת הערר. שאר המשיבים מתנגדים לעתירה והם מעלים טענות רבות, הכל כמפורט בתגובותיהם. 11. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות, וכן בטעונים בעת הדיון בבית-המשפט ובאסמכתאות, מצאתי כי עמדת משיבים 1-3 היא נכונה וראויה. ועדת הערר הסתמכה על בדיקה פרוגרמטית שערכה נציגת מתכנן המחוז בועדת הערר באמצעות הועדה המחוזית, מבלי שממצאי הבדיקה הובאו לידעת העותרים ולא ניתנה לעותרים ולמשיבה 2 האפשרות להגיב עליהם. עובדה זו מהווה פגם בהחלטת ועדת הערר המצדיק את ביטולה. 12. אשר על כן ולסיכום, נפל פגם בהחלטת ועדת הערר אשר הסתמכה, כאמור, בין היתר, על בדיקה פרוגרמטית שנערכה על-ידי נציגת מתכנן המחוז בועדת הערר, כשלא ניתן לצדדים להתייחס לעמדת לשכת התכנון של הועדה המחוזית לעניין בדיקה זו. אי לכך ולאור האמור בס' 3-7 לתגובת משיבים 1 ו-3, שפורטו בקצרה לעיל, אני נעתרת לעתירה בחלקה, ומורה על החזרת הדיון לועדת הערר. 13. לא מצאתי ממש בטעוני העותרים בעניין איחור בהגשת העררים על-ידי המשיבים. ועדת הערר קבלה את טענת העוררת (שם - ש. גדות) בערר 241/03 לפיה לא קבלה הודעה על ההחלטה לא בדואר רשום ולא בדואר רגיל ואין מקום להתערב בהחלטה זו. ועדת הערר גם קבעה כי די בכך שחלק מן העוררים (שם ש. גדות) זכאי להגיש ערר על מנת שהועדה תוכל לדון בטענות, וגם בהחלטה זו לא נפגל פגם ואין מקום להתערב בה. 14. לסכום - הדיון יוחזר לועדת הערר. עובר למועד הדיון תוגש על-ידי נציגת מתכנן המחוז בדיקה פרוגרמטית מעודכנת ותינתן לצדדים שהות להגיב עליה. לאחר מכן תינתן החלטה על-ידי ועדת הערר ולאחריה יובא העניין למשיב 3 להחלטתו. 15. אין צו להוצאות. בניהועדה מקומית לתכנון ובניה