ערעור כנגד החלטת משרד ראש הממשלה בנושא גמלאות

להלן פסק דין בנושא ערעור כנגד החלטת משרד ראש הממשלה בנושא גמלאות: פסק דין 1. ערעור כנגד החלטת משרד ראש הממשלה בנושא זכאות המערער לגמלאות. אלה עיקרי העובדות, אשר אינן שנויות במחלוקת, הצריכות לעניין: א. בין התאריכים 1.11.81 ועד 31.3.90 שימש המערער כמזכיר המועצה הדתית בקרית מלאכי. ב. בין התאריכים 1.4.90 ועד 2.5.04 שימש המערער כסגן יו"ר המועצה הדתית בקרית מלאכי. ג. בתאריך - 8.4.98 הוכרזה קרית מלאכי כעיריה. על מנת להבין את סלע המחלוקת בין הצדדים, יש לחלק את עבודת המערער לשלוש תקופות : הראשונה, תקופה בת כשמונה וחצי שנים, בה שימש המערער כמזכיר המועצה הדתית בקרית מלאכי; השנייה, תקופה בת שמונה שנים, בה שימש המערער כסגן יו"ר המועצה הדתית בקרית מלאכי בהיותה מועצה מקומית; השלישית, תקופה בת שש שנים, בה שימש המערער בתפקיד האמור עת סווגה קרית מלאכי כעיריה. 2. המנהל הכללי במשרד ראש הממשלה קבע כי המערער זכאי לגמלאות בשיעור של כ-12% (להלן: "ההחלטה"). מוסכם על הצדדים שהחישוב האמור נגזר ממתן גמלה רק עבור התקופה האחרונה של שש שנים - דהיינו, התקופה בה שימש המערער כיו"ר המועצה הדתית בקרית מלאכי לאחר שהוכרזה כעיריה. המדינה דוגלת בתוצאה זו. המערער מסתייג וטוען שיש לחשב לצרכי גמלה את מלוא התקופה בה עבד בקרית מלאכי - כעשרים ושלוש שנה. טרם אתייחס לעניין, אין לי אלא לחזור ולהצביע על החסר בהחלטה. היא אינה מנומקת. בפסק דין שניתן על ידי לפני מספר ימים (ע.ש. 1558/04), הבהרתי את חשיבותה של ההנמקה בכלל ובהחלטה מעין זו בפרט. לנוכח העובדה שפסק הדין האמור ניתן רק לאחרונה - וודאי לפני שניתנה ההחלטה נשוא הערעור - אין טעם להציג את הנימוקים בשנית. אסתפק בהערה, כי האמור שם נכון לענייננו. 3. הקביעה הראשונה שדורשת בירור היא האם הדין מבחין בין סגן יו"ר מועצה דתית של מועצה מקומית לעומת ממלא תפקיד דומה בעיריה. לאחר עיון בחיקוקים הרלוונטים נחה דעתי שיש להשיב בחיוב לשאלה האמורה. המסע המשפטי בסוגיה שהוצגה, יחל בסעיף 14(א)(1) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971, שכותרתו, גימלאות של ראש מועצה וסגניו אשר קובע כדלקמן : "על ראש מועצה וסגניו יחול חוק הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977, בשינויים אלה: (1) סעיף 1 ייקרא כאילו נאמר בו כך: "1. בחוק זה - "רשות" - מועצה דתית; "ראש רשות" - לרבות סגני ראש מועצה דתית בשכר הנמנים עם סוגים, או הממלאים תפקידים, שקבע שר הדתות בצו באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת"; הזכאות לגמלה תחול לא רק על ראש מועצה וסגניו, אלא אף על סגני ראש מועצה דתית. ומה משמע המונח "הנמנים עם סוגים, או הממלאים תפקידים, שקבע שר הדתות בצו.." ? הצו הרלוונטי הינו צו שירותי הדת היהודיים (סגני ראש מועצה דתית בשכר), תשמ"א - 1981, הקובע : ...ראש רשות, לענין סעיף 14 (1) לחוק - לרבות סגני ראש מועצה דתית בשכר המכהנים במועצה דתית הנמצאת בתחום עיריה...". עיננו הרואות שלא כל סגן ראש מועצה דתית בשכר נכנס תחת המטרייה של "ראש רשות", כהגדרתו בסעיף 14 הנ"ל, אלא רק סגן ראש מועצה דתית בעיריה. המערער מתקומם נגד מצב משפטי זה, אותו הוא מכנה "צו שרירותי". להשקפתו ההבחנה האמורה לא תעמוד בפני ביקורת חוקתית ועל כן יש לבטל את הצו. אין לקבל את התוצאה לפיה עובד יקבל גימלה בגין שש שנים מתוך תקופה של כעשרים ושלוש שנים בהם עבד. בא כוח המדינה לא הסתירה את אהדתה כלפי עמדת המערער. עם זאת היא הציגה את ההחלטה "כמשקפת שיקולי מדיניות לגיטימיים וראויים ואינה יוצרת אפליה". המדינה אף טענה שרק בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ מוסמך להורות על ביטול חוקים. יוער שטיעון זה נאמר מבלי שהוצגה כל אסמכתה לביסוסו ובניגוד לנפסק בתיק בנק המזרחי - בו ישב בית המשפט העליון כערכאת ערעור אזרחי על פסיקה של בית המשפט המחוזי (ע"א 6821/93 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221). כך או כך, סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. למשפט החוקתי שיקולים מעשיים ועקרוניים משלו. כלל הוא שעל בית המשפט להתרחק, במידה וניתן - ולרוב ניתן, ממצב בו הוא מורה על בטול הכרעה של הרשות המחוקקת. נדמה שאחד מיתרונותיה של הפרשנות התכליתית הוא שמוענק שיקול דעת רחב לשופט, ליצור הרמוניה בין הרצוי לבין המצוי בספר החוקים. נוטה אני לכיוון שהמחוקק רשאי להבחין במובנים שונים בין ממלא תפקיד במועצה מקומית לבין מקבילו בעיריה. ואולם בירור חוקתי מעין זה ייעשה אם בכלל רק כאשר מוצו כלים שיפוטיים אחרים. כמובן אין זה אומר שעל בית המשפט לכוון את התוצאה כדי למנוע בדיקה חוקתית במקרה המתאים, אך נכונות הכלל לפיו זהירות שיפוטית מידה יפה היא, מועצמת שבעתיים במגרש החוקתי. 4. המערער תולה עמדתו במקור אחר של הדין. סעיף 10(א) להחלטת שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש מועצה דתית וסגניו), התשמ"א - 1981 (להלן:"סעיף 10") קובע : "(א) בקביעת הזכות לגמלה של ראש רשות לשעבר ושיעורה, תחושב תקופת שירות במשרה ציבורית בשכר כתקופת כהונה כראש רשות ובלבד שנתקיימו כל אלה: (1) שירותו במשרה הציבורית נסתיים תוך שנה שקדמה? לבחירתו כראש רשות; ... (ג) לעניין סעיף זה, 'משרה ציבורית' - שירות במועצה דתית כעובד המועצה הדתית, שירות ברשות מקומית כעובד הרשות המקומית או שירות במדינה כעובד המדינה או כחייל, או כל משרה אחרת המזכה לגמלאות מאוצר המדינה". סעיף 10 מהווה זירת מחלוקת נוספת בין הצדדים. המדינה סבורה שאין להורות על צירוף תקופות, בעיקר משום שתנאי לכך הוא שהעותר לגמלה שימש "עובד" בתקופה נשוא הצירוף. המערער תפקד בגדר נבחר ציבור - סגן ראש מועצה דתית של מועצה מקומית - אך לא עובד, כהגדרתו בחוק. המערער סבור שהדין עומד לצידו, והוא זכאי להנות מצירוף התקופות. הצדדים כאחד הפנו לפסק דין סרוסי (דנג"ץ 4601/95, סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נב (4) 817). פסק דין זה דן בהגדרת המונח עובד. בית המשפט העליון השיב בחיוב לשאלה האם סגן או ממלא מקום של ראש מועצה מקומית זכאי לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי - זכות המוקנית ל"עובד" על פי הדין הרלוונטי. נקבע שהמטען הנורמטיבי שאותו נושאת דמות "העובד" אינו אוניברסלי. מובן שמונח זה "משתנה עם ההקשר החקיקתי" שבו הוא מופיע (שם, עמ' 818, 828 ו - 829). "עובד" אינו מונח טכני. ליתר דיוק, הוא אינו מונח טכני צר. המשמעות של המונח עובד הינה מרובת רבדים. הצגת השאלה על מטרתה, עשויה להציב את התשובה. בשל כך, סבורני שעמדת המדינה, לפיה יש לקרוא את פסק דין סרוסי כמתייחס לסוגיית קבלת דמי האבטלה בלבד, מחטיאה את המטרה. המונח עובד הינו גמיש. כמובן קיים צורך לקבוע כללים בכדי למנוע מצב בו הפרשנות תהא תלוית תוצאה בלבד. פרשנות ראויה דורשת בחינת המונח בשני שלבים. השלב הראשון הינו סובייקטיבי, והשלב האחר, הינו אובייקטיבי. הראשון מתמקד במילות החוק, והשני בתכליתו. הסדר אינו שרירותי, שכן במרבית המקרים השלב הראשון יצמצם עד מאוד את כוח ההשפעה של השלב השני. כלל עזר נוסף הינו, שישנם חוקים אשר בשל מהותם, מושם דגש על התכלית בחקיקתם יותר מחוקים אחרים. ומן הכלל אל הפרט. 5. סעיף 10 מאפשר צירוף תקופה של "שירות במשרה ציבורית בשכר כתקופת כהונה כראש ראשות". צא ולמד כי המדובר במשרה ציבורית. זוהי ההגדרה הראשית. קשה יהיה לומר שמזכיר מועצה דתית או סגן יושב ראש מועצה דתית של מועצה מקומית, אינם מבצעים שירות במשרה ציבורית. אינני מתעלם מכך שסעיף 10(ג) מגדיר משרה ציבורית במונחים של עובד - "שירות במועצה דתית כעובד המועצה הדתית... או שירות במדינה כעובד המדינה". אך זו אינה אלא הגדרה משנית. קריאה נכונה של חוק דורשת הבנת ההגדרה המשנית בהקשר של ההגדרה הראשית. זאת במיוחד כאשר ההגדרה הראשית "שירות במשרה ציבורית", הינה בעלת משמעות כשלעצמה וכאשר הפרשנות של המונח עובד אינה אחידה. בראייה זו, אין מקום לפרש שירות במשרה ציבורית כעובד במובן המצומצם שלו - קרי רק אדם שחתם על חוזה, כטענת המדינה. בכדי לאשש תוצאה זו, נפנה לשלב השני של מלאכת הפרשנות. חוק גמלאות מטבעו הינו חוק סוציאלי. גמלה יש לפרש כפשוטו של מקרא - להעניק לו כגמולו. הגמול הינו בגין ההשקעה והמאמץ המשתרעים על תקופה שהוגדרה בדין. במילה אחת, בגין עבודתו. על כן טבעי הוא להגדיר את הזכאי לגמלה כ"עובד". בתפיסה זו, לא יהיה נכון להגדיר את העובד הגדרה צרה וטכנית. החוק עוסק בזכות לגמלה. אין הגיון כלכלי בגישה לפיה תשלל "מהעובד" זכות זו רק מפני שעסקינן בנבחר ציבור. החוק הסוציאלי תכליתו לעשות צדק עם הנושא משרה ציבורית. הדוגמא הנידונה היא הנותנת. המערער עבד כעשרים ושלוש שנה במועצה הדתית. הוא עבר שינויים. תחילה תפקד כמזכיר, ועם השנים התקדם לסגן יושב ראש המועצה הדתית. קרית מלאכי אף היא עברה שינויים. תחילה סווגה כמועצה מקומית, ועם השנים התקדמה וזכתה במעמד של עירייה. הניתן לומר שהתוצאה לפיה יזכה המערער לגמלה רק עבור שש שנים מתוך תקופה של עשרים ושלוש שנה, מתיישבת עם תכלית החוק? לשאלה זו הייתי משיב בשלילה. המערער רשאי אפוא לצרף את תקופת שירותו במשרה ציבורית בשכר. תקופה זו כוללת את תפקידו כמזכיר ואת תפקידו כיושב ראש המועצה הדתית של המועצה המקומית בקרית מלאכי. לעניות דעתי, התוצאה המוצעת תואמת את הרציונל בפסק דין סרוסי. כב' הנשיא ברק קבע: "המבחן העיקרי לקיום יחסי עובד - מעביד הוא מבחן מעורב, שבמרכזו עומד מבחן ההשתלבות. מבחן זה קובע כי אדם הוא עובד אם הוא משולב "במפעל" ואין לו עסק משלו המשרת את "המפעל" כגורם חיצוני". (שם, עמ' 829). שני פנים למבחן האמור. הפן האחד חיובי. תנאי להשתלבות הוא קיומו של מפעל שניתן להשתלב בו. הפן האחר שלילי. ההשתלבות אינה חיצונית לעסק. ברי שהמערער היה משולב היטב במועצת קרית מלאכי, כפי שברור שהיה משולב היטב בעיריית קרית מלאכי. בהגיעי למסקנה זו, אינני מתעלם מקביעתי הקודמת, לפיה רק סגן ראש מועצה דתית בעירייה זכאי לגמלה, בניגוד למקבילו במועצה המקומית. ואולם, אף אם ניתן להבחין בין שני המקומות - העירייה והמועצה המקומית - לצורך זכאות לגמלה, לנוכח לשונו הברורה של החוק, אין הצדקה לקבוע שהמערער אינו בגדר עובד לצורך צירוף התקופות. הזכות לגמלה והזכות לצרף תקופה, הינן זכויות שונות, בעלות שיקולים שונים, הדורשות התייחסות אינדיבידואלית. בשל כל האמור סבורני, שהמערער נשא במשרה ציבורית כהגדרתה בסעיף 10 ולפיכך זכאי הוא להנות מצירוף תקופות. 6. הערעור מתקבל. החלטת משרד ראש הממשלה בטלה. העניין יוחזר למנהל הכללי של המשרד, כדי לחשב את שיעור הגמלה על פי הקביעה שהמערער זכאי לצירוף התקופה, כמפורט לעיל. משיבה 2 תישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת בא כוחו בסך 10,000 ש"ח להיום. הממשלהערעור