סעיף 5 לחוק בתי משפט מנהליים

המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף בשל העדר סמכות ענינית לבית המשפט לעניינים מנהליים.
לטענתם, סעיף 5 לחוק בתי משפט מינהליים התש"ס - 2000 קובע את מיהות הגופים אשר נגד החלטתם ניתן לעתור לבג"צ.

סעיף 5 לחוק קובע את סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים.
בסעיף 5(1) נקבע כי עתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה, היא בסמכותו של בימ"ש לעניינים מינהליים.
מהאמור לעיל עולה, כי רק עתירה נגד רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה היא בסמכותו של בימ"ש זה.

להלן פסק דין בנושא סעיף 5 לחוק בתי משפט מנהליים:

פסק-דין

עתירה זו עניינה החלטת משיב 1 לפיה משיבות 2 ו-3 הן הזוכות במכרז מס' 81/2005.

העובדות
1.     משיב 1, מפעל הפיס, פרסם בחדש יוני 2005 מכרז מס' 81/2005 לאספקת גלילי נייר למסופי "לוטומט".

2.     ביום 7.8.05 שלח משיב 1 לעותרת הודעה בדאר רשום לפיה משיבות 2 ו-3 הן הזוכות במכרז.
     העותרת לא זכתה במרכז והערבות הבנקאית שהפקידה על סך 100,000 ₪, הוחזרה לה ביחד עם הודעה זו (ר' נספח ג' לעתירה).
3.     לטענת העותרת נפל פגם חמור בהליכי המכרז ותוצאותיו ומשום כך הגישה את העתירה הנוכחית.

4.     המשיבות מתנגדות לעתירה, כמפורט בתגובותיהן, והן טענו, בין שאר טענותיהן, לחסר סמכות ענינית של בית משפט זה לדון בעתירה, וכן טענו לסלוק העתירה על הסף משום שהערבות הבנקאית הוחזרה לעותרת.

5.     בהחלטה מיום 20.12.05 נקבע כי הצדדים יגישו סכומים, בשלב הראשון, רק בעניין טענת חסר הסמכות הענינית ובענין הערבות אשר הוחזרה לעותרת.

6.     הצדדים הגישו סכומיהם ופסק דין זה ניתן על בסיס כתבי הטענות והסכומים אשר הגישו הצדדים.

דיון
הסמכות
7.     המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף בשל העדר סמכות ענינית לבית המשפט לעניינים מנהליים.
לטענתם, ס' 5 לחוק בתי משפט מינהליים התש"ס - 2000 (להלן: "החק") קובע את מיהות הגופים אשר נגד החלטתם ניתן לעתור לבית משפט זה.
לטענתם, המשיב 1 - מפעל הפיס - אינו "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, תאגיד מקומי, מועצה דתית וקופת חולים" כאמור, בס' 2 לחק חובת מכרזים התשנ"ב - 1993.

8.     ס' 5 לחוק קובע את סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים.
בס' 5(1) נקבע כי עתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה, היא בסמכותו של בימ"ש לעניינים מינהליים.
מהאמור לעיל עולה, כי רק עתירה נגד רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה היא בסמכותו של בימ"ש זה.
עיון בתוספת הראשונה מעיד כי מפעל הפיס אינו נכלל בין הגופים המנויים בתוספת הראשונה (למעט ס' 5 לתוספת אשר יידון להלן).

9.     ס' 5 לתוספת קובע כי ענייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בס' 2 לחוק חובת מכרזים התשנ"ב-1992, יהיו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

עיון בס' 2 לחוק חובת מכרזים מעיד כי הוא מתייחס לגופים/הרשויות כדלקמן:
"המדינה, כל תאגיד ממשלתי תאגיד מקומי, מועצה דתית וקופת חולים".

אי לכך, רק עתירה כנגד גוף או רשות הנופלים במסגרת ס' 2 לחוק חובת מכרזים תידון בבית המשפט לעניינים מינהליים.

אין חולק, כי מפעל הפיס אינו המדינה, תאגיד ממשלתי, מועצה דתית וקופת חולים.
נשאלת השאלה אם מפעל הפיס הוא "תאגיד מקומי".
נראה שאין צורך לקבוע אם מפעל הפיס הוא תאגיד מקומי לשם ההכרעה בשאלת הסמכות שכן הכללתו של "תאגיד מקומי" במסגרת ס' 2 לחוק חובת מכרזים נעשתה מכח תיקון מס' 14 לחוק חובת מכרזים.
על פי ס' 4 ו- 5 לתיקון, כניסתו של התיקון נקבעה ל- 30 ימים מיום כניסתן לתוקף של תקנות ראשונות לגבי עסקאות של תאגיד מקומי.
תקנות אלה טרם הותקנו ומשום כך חוק חובת מכרזים אינו חל על תאגיד מקומי וס' 2 לאותו חוק אינו כולל "תאגיד מקומי".

טענה זו עלתה כבר בתגובה שהגיש מפעל הפיס לעתירה.
למרות זאת לא הגיבה העותרת בסיכומיה לטענה זו וגם משום כך ניתן לקבוע כי "תאגיד מקומי" אינו נכלל בס' 2 לחוק חובת מכרזים.

10.     לאור כל האמור לעיל, המסקנה היא כי עתירה כנגד מפעל הפיס איננה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

11.     העותרת הרחיבה בסיכומיה וטענה כי חוק חובת מכרזים חל על מפעל הפיס, כי מפעל הפיס הוא "גוף ציבורי" והוא בבחינת "רשות", וכי דיני המכרזים הצבוריים חלים על מכרזי מפעל הפיס.

     לטעמי טענות אלה אינן רלבנטיות למחלוקת בענין סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים.
     עתירה בענייני מכרזים היא בסמכותו של בית משפט זה, רק אם העתירה היא נגד גוף המנוי בס' 2 לחוק חובת מכרזים ומפעל הפיס איננו כלול בין גופים אלה.
12.     העותרת טוענת כי לבית המשפט לעניינים מנהליים הסמכות לדון בעתירה גם מכוח ס' 15(ג) לחוק יסוד השפיטה בשילוב עם ס' 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.

     ס' 15(ג) לחוק יסוד השפיטה קובע כי ביהמ"ש העליון ידון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק, ואשר אינם בסמכותו של בית-משפט אחר (ההדגשה במקור, בס' 10 לסיכומים - ש.ג.).

13.     בענין זה ראוי גם להפנות לס' 17 לסיכומי משיבות 2 ו- 3, המצביע על תובענות שהוגשו בענייני מכרזים של מפעל הפיס לערכאות האזרחיות ולא כעתירות מינהליות.

14.     אשר על כן, ולסיכום - אין סמכות לבימ"ש זה לדון בעתירה כנגד מפעל הפיס.

15.     אף שדי בכך כדי לדחות את העתירה מחוסר סמכות מצאתי להתייחס גם לענין הערבות.

הערבות
16.     אין חולק כי הערבות הבנקאית על סך 100,000 ₪ הוחזרה לעותרת במכתב רשום מיום 7.8.05 (נספח ג' לעתירה).
     לאור עובדה זאת, טוענות המשיבות, מאחר והעותרת נטלה את הערבות בחזרה לידיה היא גלתה את דעתה שאין היא משתתפת עוד במכרז ומשום כך מנועה היא לעתור כנגד המכרז ותוצאותיו.

17.     על טיעון זה משיבה העותרת כי משיב 1 הוא שיזם על דעת עצמו את החזרת הערבות הבנקאית ובמקרה כזה, בהבדל ממקרה בו העותרת בקשה להחזיר לעצמה את הערבות, אקט החזרת הערבות אינו מכריע לענין סופיות הליכי המכרז.
     העותרת מצביעה על ע.א 7699/00 טמג"ש, חברה לניהול ופתוח פרוייקטים בע"מ ואח' נ' רשות הניקוז קישון ואח', פד"י נה(4)873, 896, שם נפסק כדקלמן:

"מציע שאינו מחזיר לעצמו את הערבות מצהיר על ידי כך כי על אף שהמכרז תם והצעתו נדחתה, אין הוא משלים עם כך, ובכוונתו להמשיך בהליכים במטרה להביא לכך שהצעתו היא שתתקבל. לעומת זאת, בהחזרת הערבות לעצמו יש משום מצג של ויתור על הזכות לזכות במכרז..."

     העותרת מפנה לפסקי-דין נוספים של בתי-המשפט המנהליים שם נקבע כי מקום שהיוזמה להחזרת הערבות היתה של המזמין, אין טעם לשחק "משחק פינג-פונג" כשהעותרת היתה מחזירה את הערבות למזמין וזה היה שוב מחזירה לעותרת.

     עוד מפנה העותרת לע.א. 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פד"י נו(4)11, שם נקבע כי אקט החזרת הערבות הבנקאית על-ידי המציע אינו מכריע לענין סופיותם של הליכי המכרז.
     הלכה זו של בית-המשפט העליון, היא הלכה מחייבת אך אינה סותרת את הדרישה לפיה על העותרת להמשיך ולהחזיק בכתב הערבות כשהוא בר-תוקף שאם לא כן, קבלת עתירת העותרת כזוכה תפגע באופן מהותי בעקרון השוויון.
     שעה שהמתמודדים האחרים מקיימים את הדרישה בנושא הערבות, עומדים בהוצאה הכרוכה בכך ובדרישות הבנק, העותרת פטורה מדרישות אלה (ר' עת"מ 1477/02 של בית-המשפט המחוזי בת"א בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, החלטה מיום 9.12.02).
ר' גם פסק-דינו של כב' השופט ד. חשין בעת"מ ירושלים 588/02, בזק כל תקשורת בע"מ נ' שר התחבורה, מיום 30.7.02, פסקה 20:

"לאור אי הבהירות שנוצרה בסוגיה זו ראוי כי מכאן ואילך ייקבע הכלל, לפיו מי שעותר לכך כי הצעתו היא שתוכרז כזוכה במכרז, יגלה לבית-המשפט את דבר החזרת כתב הערבות לידיו וגם יפקיד במזכירות בית-המשפט את אותו כתב ערבות שהוחזר לו, וזאת כבר על ידי הגשת עתירתו".

הערבות הבנקאית לא הופקדה במזכירות בית-המשפט, לא הוצגה ואף לא הוכח כי היתה תקפה במועד הגשת העתירה.

18.      אי לכך, ובהעדר ערבות בנקאית תקפה, לא עמדה העותרת בתנאי הדורש ערבות בנקאית.      

19.     העתירה איננה לבטול המכרז אלא על בטול זכיית משיבות 1 ו-2 והכרזת העותרת כזוכה, וסעדים נוספים הנובעים מכך.
     אי לכך דין העתירה להידחות.     

20.     העותרת תשלם למשיב 1 ולמשיבים 2 ו-3, לכל קבוצה, שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ נושאי רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון