מימון טיפולי שיניים לילדים

להלן פסק דין בנושא מימון טיפולי שיניים לילדים:

פסק-דין     

השופט א' גרוניס:

1.     עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת הממשלה להקצות 65 מיליון ש"ח לצורך מימון טיפולי שיניים משמרים לילדים מתוך 415 מיליון ש"ח, אשר יועדו כתוספת לסל שירותי הבריאות בשנת 2010.

2.     העתירה הנוכחית הינה "שלב שני" בניסיונה של העותרת לתקוף את ההחלטה האמורה. "השלב הראשון" נדון והוכרע זה לא מכבר בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 10017/09 קרן דולב לצדק רפואי נ' ממשלת ישראל (פסק דין מיום 20.5.2010, הרכב השופטים מ' נאור, ח' מלצר וי' עמית (להלן - פסק הדין)). השתלשלות האירועים תתואר אם כך בקיצור.

3.     ביום 14.12.2009 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפיה יוקצה סכום של 65 מיליון ש"ח, מתוך תקציב של 415 מיליון ש"ח אשר נקבע כתוספת לסל שירותי הבריאות בשנת 2010, לצורך מתן טיפולים משמרים בתחום בריאות השן לילדים (החלטת ממשלה מס' 1064). ההחלטה התקבלה בדרך של משאל טלפוני בין השרים. ביום 20.12.2009, במסגרת ישיבתה השבועית של הממשלה, חזרה ואישרה הממשלה את החלטה מס' 1064 (החלטת ממשלה מס' 1096). נגד החלטה זו הוגשו שלוש עתירות לבית משפט זה (אחת מהן על ידי העותרת דכאן). ביום 20.5.2010 ניתן פסק הדין, במסגרתו התקבלו העתירות וניתן צו מוחלט לפיו תבוטל החלטת ממשלה מס' 1064. בפסק הדין נקבע, כי החלטת הממשלה נתקבלה שלא בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - החוק). בתמצית יובהר, כי סעיף 6(א) לחוק קבע רשימה של 11 תחומים בהם ניתנים שירותי בריאות במסגרת סל הבריאות. סעיף 6(ב) לחוק קובע, כי הוספה של תחום חדש לסל נמצאת בסמכות שר הבריאות, תוך התייעצות עם שר האוצר ובאישור וועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בפסק הדין קיבל בית המשפט את הטענה לפיה תחום טיפולי השיניים המשמרים לילדים אינו נכלל בגדר התחומים המפורטים בסעיף 6(א). לפיכך, נקבע כי היה על הממשלה לקבל את החלטתה בהתאם להליך הקבוע בסעיף 6(ב) לחוק. משלא עשתה כך הממשלה, קבע בית המשפט כי ההחלטה בטלה. יוער, כי נוכח קביעתו זו לא נדרש בית המשפט לטענות רבות אחרות שנשמעו בפניו, ואשר חלק מהן מועלות בשנית במסגרת העתירה שלפנינו, כפי שיפורט בהמשך.

4.     לאחר מתן פסק הדין הנזכר, התקיים ביום 7.6.2010 דיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת במטרה לאשר את הוספת שירותי בריאות השן לסל הבריאות, בהתאם לקבוע בסעיף 6(ב) לחוק. בסיום הדיון אישרה הוועדה את הוספת התחום של שירותי בריאות השן לתוספת הראשונה לחוק. בהמשך לכך, פורסם ביום 30.6.2010 צו (הוספת תחום בתוספת הראשונה לחוק) (הוראת שעה), התש"ע-2010, אשר מורה על הוספת שירותי בריאות שן לתוספת הראשונה של החוק. בצו נקבע, כי תחולתו תהא מיום 1.7.2010 ועד ליום 30.11.2010. ביום 15.6.2010 הוגשה העתירה שלפנינו, אשר תוקפת, בין היתר, את ההליכים בהם נקטה הממשלה לאחר מתן פסק הדין. בגדרי העתירה הוגשה אף בקשה למתן צו ביניים לפיו יוקפא השימוש בכספים שיועדו לטיפולי שיניים משמרים לילדים וכן בקשה לערוך דיון דחוף בעתירה. הבקשה למתן צו ביניים נדחתה ביום 11.7.2010 (החלטת השופט נ' הנדל).

5.     בטרם התקיים דיון בעתירה הנוכחית, עדכנה המדינה אודות מספר התפתחויות עובדתיות שהתרחשו לאחר הגשת העתירה. כך, ביום 4.7.2010 התקבלה החלטת ממשלה שעניינה "ייעוד תקציב - הכללת טיפולי שיניים משמרים בסל הבריאות". במסגרת ההחלטה נקבע, כי 65 מיליון ש"ח מתוך הסכום שיועד להרחבת סל שירותי הבריאות לשנת 2010 יוקצו למתן טיפולי שיניים משמרים לילדים. כן נקבע, כי על סכום זה יתווסף לסל שירותי הבריאות בשנת 2010 סכום נוסף של 11 מיליון ש"ח. היינו, כלל המקורות התקציביים לצורך מימון טיפולי שיניים משמרים לילדים לשנת 2010 יעמוד על 76 מיליון ש"ח (החלטת ממשלה מס' 1901). בהתאם לכך, ביום 1.7.2010 החלה המדינה לממן טיפולי שיניים משמרים לילדים עד גיל 8 במסגרת סל הבריאות. ביום 15.7.2010 התקבלה החלטת ממשלה נוספת, לפיה בשנת 2011 יתווסף לסל שירותי הבריאות סכום של 116 מיליון ש"ח עבור טיפולים משמרים בתחום בריאות השן לילדים. כן נקבע, כי בכל אחת מהשנים 2013-2012 יתווסף לסל הבריאות סכום של 80 מיליון ש"ח עבור הטיפול בתחום זה (החלטת ממשלה מס' 2081). ביום 26.7.2010 אף פורסם תיקון לחוק, במסגרתו תוקן סעיף 6(א) לחוק כך שתחום בריאות השן נוסף למסגרת סל הבריאות.

6.     בעתירה שלפנינו מעלה העותרת שתי טענות עיקריות. האחת, כי המדינה לא קיימה את פסק הדין בבג"ץ 10017/09 הנזכר. לטענת העותרת, בפסק הדין נקבע, כי ככל שתבוטל החלטת הממשלה בדבר הקצאת כספים לטיפולי השיניים, יש להשיב את הסכום שהוקצה לצורך כך לסל הבריאות. העותרת טוענת, כי המדינה לא עשתה כן. טענתה השנייה של העותרת הינה, כי הסכום הכלול בתוספת לסל שירותי הבריאות מיועד כולו לתרופות מצילות או מאריכות חיים ועל כן לא ניתן להשתמש בו לצורך מימון טיפולי שיניים משמרים. בהקשר זה טוענת העותרת, כי התוספת לסל שירותי הבריאות הינה חלק מפשרה הידועה בשם "פשרת אורון" (על שם חבר הכנסת חיים אורון אשר יזם את המהלך). לטענת העותרת, "פשרת אורון" מהווה התחייבות מינהלית אותה יש לאכוף על הממשלה. יובהר, כי במסגרת זו, בשנת 2008 תוקן החוק כך שנאסר על קופות החולים לספק תרופות מצילות או מאריכות חיים במסגרת הביטוחים המשלימים שהן מציעות לציבור (סעיף 7 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2008), התשס"ח-2008). במקביל, התקבלה ביום 10.2.2008 החלטת ממשלה לפיה בשנת 2008 יתווסף לסל הבריאות סכום של 450 מיליון ש"ח ובכל אחת מהשנים 2010-2009 יתווסף לסל סכום של 410 מיליון ש"ח מדי שנה (החלטת ממשלה מס' 3117). בהמשך, הוחלט על הגדלת הסכום שיתווסף לסל הבריאות בשנים 2010-2009 (החלטת ממשלה מס' 4364, מיום 28.12.2008).

7.     דין העתירה להידחות. כפי שפורט, ביום 20.5.2010 הורה בית משפט זה על בטלותה של החלטת ממשלה מס' 1064. הטעם לבטלות היה נעוץ בכך שהממשלה לא פעלה בהתאם למנגנון הקבוע בחוק לצורך הוספת תחום חדש לשירותי סל הבריאות. בית המשפט לא העביר תחת שבט ביקורתו את ההחלטה לגופה. לאחר שניתן פסק הדין, פעלה הממשלה בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק. בכך, תיקנה את הפגם אשר הוביל לפסילתה של ההחלטה. אין לומר כי הממשלה חרגה מהאמור בפסק הדין. אכן, בהחלטה שניתנה ביום 8.2.2010 במסגרת ההליך בבג"ץ 10017/09 נקבע, על סמך הסכמת המדינה, כי "אם ייקבע שהחלטת הממשלה ניתנה שלא כדין - יוחזר הסך של 65,000,000 ש"ח לטובת סל שירותי הבריאות". על יסוד הסכמה זו לא ניתן צו ביניים בעתירות שנדונו באותו הליך. ואולם, משנקבע בפסק הדין כי הטעם לביטול ההחלטה נעוץ בדרך קבלתה, הייתה רשאית המדינה לפעול לתיקון הפגם. כאמור, לאחר שניתן פסק הדין התקבלה ההחלטה בדבר הוספת שירותי בריאות השן לסל הבריאות על ידי הממשלה ובאישור הכנסת, בדרך שנקבעה לכך בחוק. משלא נקבעו בפסק הדין קביעות כלשהן לגופה של ההחלטה, הרי שלא ניתן לומר כי פסק הדין לא בוצע על ידי המדינה או כי ביצועו מחייב את השבת הכספים האמורים לסל שירותי הבריאות. משכך, נדחית טענתה הראשונה של העותרת.

8.     עתה יש להוסיף ולבחון את טענתה השנייה של העותרת, לפיה הממשלה מחויבת להקצות את הכספים בתוספת לסל שירותי הבריאות אך ורק לצורך מימון תרופות מאריכות או מצילות חיים וזאת לאור "פשרת אורון". אף טענה זו אין בידינו לקבל. ההחלטה בדבר חלוקת תקציבים במסגרת סל שירותי הבריאות והתוספת לו הינה החלטת מדיניות מובהקת. מדובר בהחלטה הנמצאת בלב סמכותה של הרשות המבצעת, ואשר מערבת שיקולי מדיניות שונים, לרבות שיקולי תקציב. החלטה מסוג זה אינה יכולה לעלות כדי הבטחה מינהלית מחייבת במובן לו טוענת העותרת. המדובר בהחלטה הנוגעת למדיניות כללית בתחום הבריאות, הצופה פני עתיד. זאת, להבדיל מהחלטה שבה גלומה הבטחה כלפי פרט או חלק מסוים מהציבור אשר מסתמך עליה (ראו, בג"ץ 4383/91 שפקמן נ' עיריית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, 455-454 (1992)). כידוע, הרשות רשאית לשנות את מדיניותה הכלכלית, ולאדם מסוים או לציבור לא עומדת זכות קנויה להסתמך על תקציבים שניתנו בעבר (למשל, בג"ץ 402/89 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' שר החינוך, פ"ד מג(2) 179, 182 (1989)). העותרת אף לא הראתה כי הסתמכות כזו מתקיימת במקרה דנא. מעבר לכך, אף אם נקבל את הטענה כי הממשלה אכן הפרה התחייבות מסוימת אשר ניתנה במסגרת "פשרת אורון", הרי שקיימים מנגנונים פוליטיים וחקיקתיים להתמודד עם הדבר. בית המשפט אינו המוסד המתאים ליתן סעד בהקשר זה.

9.     העותרת אף לא הצליחה להצביע על עילה משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הממשלה העומדת במוקד ההליך דנא. העותרת עצמה אינה חולקת על התועלת שבהוספתם של שירותי בריאות שן לילדים לסל הבריאות. טענתה מופנית באשר למקורות המימון התקציביים של שירותים אלה על חשבון תרופות אחרות. אכן, אין מחלוקת כי במסגרת המשאבים התקציביים המוגבלים, משמעותה של כל החלטה בדבר מימון טיפול רפואי מסוים הינה, כי לא יינתן תקציב לטיפול רפואי או לתרופה אחרת. ואולם, כפי שנקבע בעבר, התערבותו של בית משפט בהחלטות הנוגעות לתעדוף תרופות או שירותים רפואיים במסגרת סל התרופות הינה מצומצמת (השוו למשל, בג"ץ 2974/06 ישראלי נ' הוועדה להרחבת סל הבריאות (לא פורסם, 11.6.2006); בג"ץ 3071/05 לוזון נ' ממשלת ישראל, בפרט חוות דעתה של השופטת מ' נאור (טרם פורסם, 28.7.2008)). הרשות המבצעת רשאית להקצות את התקציב הקבוע למימון סל הבריאות בהתאם לשיקולי המדיניות המנחים אותה ובהתאם לשיקול הדעת של הגורמים המקצועיים. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות כאלה מוגבלת למקרים בהם נפל פגם מינהלי בהליך קבלת ההחלטה או אם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני. בעניינו, שאלת הוספת טיפולי השיניים המשמרים לילדים לסל הבריאות הינה סוגיה מורכבת, אשר נדונה הן על ידי הכנסת והן על ידי הרשות המבצעת. הרשות המבצעת החליטה על מקור מימון מסוים לטיפולים אלה. העותרת לא הצליחה להראות כי נפל פגם בדרך קבלת ההחלטה או כי מדובר בהחלטה בלתי-סבירה בעליל, באופן המצדיק התערבות בשיקול הדעת המינהלי שהופעל. הדברים אמורים גם בהתחשב בהתפתחויות שאירעו לאחר הגשת העתירה. כפי שצוין, במסגרת החלטת ממשלה מס' 2081 מיום 15.7.2010, הוחלט להוסיף לסל הבריאות סכומים ייעודיים לצורך מימון טיפולי שיניים משמרים לילדים. משאלו פני הדברים, לא נמצאה לנו כל עילה להתערב בהחלטת הממשלה להקצות סכום של 65 מיליון ש"ח לצורך מימון טיפולי שיניים משמרים לילדים מתוך התקציב הקבוע בתוספת לסל שירותי הבריאות בשנת 2010.

10.     אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזר הוצאות ביטוח שיניים

  2. התחזות טכנאי שיניים לרופא

  3. רשלנות רופא בעקירת שיניים

  4. מימון טיפולי שיניים לילדים

  5. שירותי בריאות השן לתלמידים

  6. חוב לרופא שיניים על טיפולים

  7. הגבלת מרפאות שיניים של תאגידים

  8. תקנות רופאי שיניים, תשל''ח-1978

  9. הרדמה מקומית שיניים לילדים סיכונים

  10. מימון טיפולי שיניים - ביטוח לאומי

  11. מנשך שיניים (טביעת שיניים) של נאשם

  12. זריקת הרדמה אצל רופא שיניים - סיכונים

  13. תקנות רופאי שיניים (שינניות), תשל''ח-1978

  14. צו רופאי השיניים (אגרת בחינה), התשמ"ד-1983

  15. רשלנות בטיפול שיניים - תביעה נגד רופא שיניים

  16. חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים, התשמ"ו-1986

  17. פקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), תשל"ט-1979

  18. תביעה נגד רופא שיניים בבית משפט לתביעות קטנות

  19. תקנות רופאי השיניים (בחינת רישוי), התשנ''ב-1992

  20. תאונת דרכים: טיפול ראשוני אצל רופא שיניים באופן פרטי

  21. תקנות רופאי שיניים (דמי השתתפות בקורס), תשל''ט-1979

  22. תקנות רופאי השיניים (מרפאות של תאגידים), התשנ''ג-1993

  23. צו רופאי השיניים (אגרות רשיון והיתר זמני), התשמ"ד-1983

  24. תקנות רופאי השיניים (סדרי דין בדיון משמעתי), התשל''ז-1977

  25. תקנות רופאי שיניים (קורסים ובחינות מקצועיות), תשל''ז-1977

  26. תקנות מס הכנסה (ניכוי בעד ביטוח רפואת שיניים), תש''ם-1980

  27. תקנות רופאי שיניים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל''ז-1977

  28. תקנות רופאי השיניים (סדרי דיון בועדה רפואית), התשל''ז-1977

  29. תביעה של רופא שיניים נגד מטופל שלא שילם את מלוא הסכום על הטיפול

  30. נדחתה תביעה בטענה כי רופא שיניים השתיל שתלים מסוג שונה ממה שסוכם (זולים יותר)

  31. תקנות רופאי השיניים (הגדרת תחום עבודתם של טכנאי השיניים והסדרתה), התשמ''ו-1986

  32. תביעה שהגיש רופא שיניים אשר רכש חיישן דנטלי 5100 תוצרת "קודאק " לצורך ביצוע צילומי רנטגן דיגיטליי

  33. שאלות ותשובות


משפט מסחרי
דיני מקרקעין
דיני נזיקין
דיני ביטוח
דיני עבודה
דיני מיסים
פשיטת רגל
דיני בנקאות
קניין רוחני
דיני תעבורה
משפט פלילי
דיני משפחה
משפט מנהלי
הגנת הצרכן
סדרי דין









רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון