להלן פסק דין בנושא חקירה פלילית נגד ראש הממשלה - עתירה לבג''צ: פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי המשיב יחזור בו מהחלטתו שלא להורות על חקירה פלילית כנגד ראש הממשלה, מר א' אולמרט, בחשד לעבירות שוחד, זיקה פרטית, מרמה והפרת אמונים. ב. כמתואר בתשובת המשיב, במהלך חודש אפריל 2006 פנו העותרת וגורמים נוספים למשיב בתלונות ביחס לקבלת עטי יוקרה על ידי ראש הממשלה, עת כיהן במספר תפקידים ציבוריים, מאיש עסקים בשם אלכסנדר טסלר. נטען כי בסמוך לקבלת העטים זימן ראש הממשלה פגישה במינהל מקרקעי ישראל, בה נדון עניינו של מר טסלר. ג. (1) לאחר בדיקה ראשונית בפרקליטות המדינה, על בסיס החומרים שצורפו לפניות וכן חומר שנתקבל ממשרד מבקר המדינה, ולאחר דיון בהשתתפות גורמי הפרקליטות הרלבנטיים, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את המשטרה לקיים בדיקה משטרתית באשר לתלונות אלה. עמדת הצוות החוקר בתום הבדיקה המשטרתית היתה, כי אין תשתית ראייתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי ראש הממשלה בנושאים שנבדקו, והומלץ לגנוז את תיק הבדיקה. (2) סיכום הבדיקה הוצג בפני היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בדיון שנערך בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ובסיומו הורו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה למשטרה לערוך השלמה לבדיקה. גם לאחר השלמת הבדיקה, נותרה עמדת המשטרה כשהיתה. (3) בעקבות ממצאי הבדיקה המשטרתית נערכה חוות דעת משלימה בפרקליטות המדינה, שמסקנתה היתה כי הבדיקה המשטרתית שנערכה הפריכה במידה רבה את החשדות שהועלו בעניין הנדון, וכי יש לסגור את תיק הבדיקה. היועץ המשפטי לממשלה, בעקבות המלצות המשטרה והפרקליטות, החליט על גניזת התיק. במכתביו מיום 17.9.06 ו- 5.10.06 הודיע עוזרו הראשי של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי, על ההחלטה לעותרת, והשיב בפרוט לטענות שהועלו על ידה. (4) במכתב מיום 7.9.06 נאמר בין השאר: "1. בתמצית נציין, כי מהבדיקה שנערכה עלה, כי בחלק מהמקרים אליהם התייחסה התלונה שבנדון כלל לא ניתנו העטים למר אולמרט, ובמקרה אחד, ניתן לו עט על ידי בעלי חברת העטים האיטלקית "אומס", כראש עיריית ירושלים. 2. באשר לעט שניתן על ידי מר טסלר - ממצאי הבדיקות העלו, כי המדובר ככל הנראה בעט בשווי של מאות שקלים, אשר ניתן למר אולמרט כמתנת יום הולדת, על ידי מר טסלר, עמו הוא מיודד שנים רבות. בהקשר זה יצוין, כי גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים, ולא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה. בוודאי כשהמדובר במתנה שניתנה לראש הממשלה לרגל יום הולדתו, עובדה אשר מהווה, כלשעצמה, אינדיקציה לכאורה, לכך שלא מדובר במתנה שניתנה לו "באשר הוא עובד ציבור", כמצוין בסעיף 2 לחוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979. 3. באשר לישיבה שקיים מר אולמרט עם נציגי מנהל מקרקעי ישראל בהשתתפות ידידו, מר טסלר - הבדיקה (שכללה אף תשאול גורמים במינהל) העלתה כי מעורבותו של מר אולמרט היתה מינורית ולא חריגה, וכי לא הופעל לחץ כלשהו על עובדי המינהל על ידי אולמרט. בנוסף הוברר, כי בסופו של דבר, ידידו של אולמרט, אלכסנדר טסלר, לא זכה לטיפול מועדף במינהל, והפרוייקט שביקש לקדם לא אושר. כן עלה בבדיקה, כי מר אולמרט ציין בפני מנהלת המחוז כי הוא מכיר את מר טסלר. אכן, מוטב היה כי מר אולמרט היה נמנע מלטפל במישרין בעניניו של מר טסלר, וזאת נוכח היחסים האישיים ביניהם, אך עם זאת, נסיבות הפגישה ותוצאותיה אינן מקימות תשתית לחקירה פלילית. (5) במכתב מיום 5.10.06 נאמר על דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה: "בפרשת שבס, אשר הוזכרה בפנייתכם, קבע בית המשפט כי לא די בניגוד עניינים על מנת שתתגבש עבירת המרמה והפרת האמונים. נקבע, כי ההתנהגות צריכה להיות כזו הפוגעת באופן מהותי בערכים המוגנים על ידי איסור פלילי זה, ולפי כך נדרש קיומו של "פן מחמיר נוסף", על מנת שתתגבש עבירה זו. בהתאם לכך נאמר בפסק הדין, כי יש להיזהר מלתת לעבירת הפרת האמונים פירוש רחב מדי, שישתרע על התנהגות שההיבט הדומיננטי שלה אינו פלילי. בחינת נסיבות התנהגותו של ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, בכל הנוגע לדידו, מר טסלר, הביאה למסקנה, כי אין המדובר במקרה בו קיימת פגיעה מהותית באינטרסים המוגנים העומדים בבסיס עבירת המרמה והפרת האמונים, וכי לא נמצא כאן ה"פן המחמיר הנוסף", כדרישת פסק דין שבס. ראשית, באשר לטיב הקשרים בין מר אולמרט ומר טסלר - אין המדובר כאן בקשרים עסקיים (כמו בפרשת שבס (דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד נט(4) 385 - א"ר)) אלא בחברות אישית רבת שנים. כן הוברר, כי מר אולמרט לא לחץ על הדרג המקצועי במשרדו דאז להיענות לבקשתו של מר טסלר, אלא ביקש לבדוק אם קיימת אפשרות חוקית לקדם את הפרויקט אשר יזם מר טסלר. בנוסף עלה, כי מר אולמרט ציין בפני מנהלת המחוז כי הוא מכיר את מר טסלר. לא נמצאו ראיות כי מר אולמרט ציין בפני מנהלת המחוז כי הוא מכיר את מר טסלר. לא נמצאו ראיות כי מר אולמרט פעל, מעבר לאמור, לקידום ענייניו של מר טסלר, ואף נמצא כי לא היה דבר חריג בהבאת העניין לשולחנו כשר הממונה על מנהל מקרקעי ישראל. בסופו של דבר אימץ מר אולמרט את החלטת הדרג המנהלי, אשר לא נענה לבקשתו של מר טסלר. כאמור בסיפת מכתבנו הקודם, התנהלותו של מר אולמרט בעניין זה לא היתה אכן תקינה, ומוטב היה לו נמנע מלטפל במישרין בענייניו של מר טסלר, וזאת נוכח היחסים האישיים ביניהם. ואולם, גם בחינה נוספת של הדברים על הרקע פנייתכם והאמור בפסק דין שבס, לא העלתה תשתית לביצוע עבירה פלילית, ולפיכך החליט היועץ המשפטי לממשלה, כאמור, להותיר את ההחלטה בעינה. ד. טוענים העותרים כי המשיב 1 לא פירש מדוע מתנה מסוג זה, ששוייה הוא רב, אינה מהווה שוחד, וכיצד עולה החלטתו בקנה אחד עם פסק הדין בעניין שבס. נטען, כי הימנעות המשיב מלהורות על חקירה פלילית, מקום שיש חשד סביר כי בוצעה עבירה פלילית, כל שכן עבירות חמורות הפוגעות בציבור, נגועה בשיקולים זרים ויש בה לפגוע באמון הציבור במערכת שלטון החוק. ה. לשיטת המשיב 1 ההחלטה לגנוז את תיק הבדיקה היא החלטה סבירה, הנשענת על תשתית איתנה. הוסף, כי בית משפט זה אינו נוטה להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה בבואן להחליט האם לפתוח בחקירה פלילית או להגיש כתב אישום, בפרט כאשר החלטתן מושתתת על הערכת ראיות. נטען עוד, כי בנסיבות התיק שבפנינו, נבדקה תלונתה של העותרת ביסודיות בפיקוחם הישיר של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה; ממצאי הבדיקה לא ביססו חשד לביצוע עבירה פלילית ולא נמצא מקום להמשך חקירה. אשר על כן, בדין החליטו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית. ו. (1) לא נוכל להיעתר למבוקש בעתירה, שאינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. הלכה היא, כי בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין רק במקרים חריגים, בהם לוקה ההחלטה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני" (ראו בג"צ 6009/94 שפרן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד מח(5) 573, 582 (השופט - כתארו אז - אור); בג"צ 2873/03 לויט נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); בג"צ 11861/04 רוה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (השופט ג'ובראן)). (2) לאחרונה ציין בית משפט זה בבג"צ 4405/06 פונדק פליקן נ' פרקליט מחוז באר-שבע והדרום (טרם פורסם) כלהלן: "... מידת ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעת רשויות התביעה הינה מצומצמת ביותר. החלטות בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית, אולם בית משפט זה יהא נכון להתערב בהן רק במקרים נדירים, מקום שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 523; בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 425, 430; בג"ץ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 2004(3) 1550, 1555 בג"ץ 8643/04 אורן נ' משטרת ישראל, תק-על 2004(4), 2649). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יתערב בית משפט זה. התשתית הראייתית נבחנה בשים לב על ידי המשיבים, ואלה הגיעו למסקנה כי היא אינה מאפשרת העמדה לדין של העובדת ושל הנילונים וכי אין עניין ציבורי בהגשת כתב אישום בנושא. החלטות המשיבים מנומקות היטב והן סבירות וראויות". דברים אלה יפה כוחם גם בענייננו. אכן, כשהמדובר בראש ממשלה קבלת ההחלטות נעשית, מטבעה וגם על פי סמכויות החקירה וההעמדה לדין לגבי ראש ממשלה (סעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה) וכן סמכות הפניה להסרת חסינות (סעיף 13(ב) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם התשי"א-1951), בידי היועץ המשפטי לממשלה, וזאת לאחר תהליך עבודה מורכב במשטרה ובפרקליטות, ברמות בכירות ביותר. (3) בענייננו סבר היועץ המשפטי לממשלה, על דעת פרקליט המדינה, כי אין מקום לפתיחת חקירה בנושא. אין סיבה להניח או לחשוד כי לא עשו מלאכתם נאמנה; אין לקבל את ההנחה של חשדנות וחוסר אמון המגולמת בטענה, כי אין בתשובת המשיב 1 ממש. לרשויות אכיפת החוק ובראשן היועץ המשפטי לממשלה מוקנית מידה רבה של שיקול דעת; אינטרסים ציבוריים רגישים וחיוניים מופקדים בידי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, וחזקת היסוד היא כי הם עושים מלאכתם כדבעי; המשיב 1 נתון, ככל רשות ציבורית, לביקורת שיפוטית - אך פסיקתו העקבית של בית משפט זה קבעה את מסגרותיה של זו. כאמור, בענייננו נבדקו התלונות על ידי כל מדרג הגורמים הרלבנטיים - המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי, לא נמצא כי יש מקום להמשך חקירה, והמשיב 1 ציין בפני העותרת את נימוקיו בשקיפות. ועוד, נאמר גם על-ידי משיב 1 - כמצוטט מעלה - כי פעולת המשיב 2 לא היתה תקינה, אך הדבר לא הגיע לדרגת פלילים, וכך יארע לעתים, בשעה שאין מעשה פלוני נתפס בשדה הפלילי גם אם לא היה כתקנו; אין כאן איפוא מתן הכשר לדברים מצד המשיב 1 אלא מסקנה מבדיקה עובדתית ומשפטית, שלא העלתה תוצאות במישור הפלילי. ז. כאמור, אין בידינו להיעתר לעתירה. משפט פליליהממשלהבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)