חוב מים של קבלן

להלן פסק דין בנושא חוב מים של קבלן:

פסק דין

מבוא

1.     בפניי תביעה של עירית הרצליה (להלן: "העיריה") לתשלום חוב מים בסך של 145,075 ₪. התביעה מכוונת כלפי סולל בונה בע"מ (להלן: "סולל בונה"), בהיותה הקבלן שבנה את פרוייקט המרינה בהרצליה, בו נרשמה צריכת המים נשוא התביעה.

2.     העיריה טוענת כי סולל בונה צרכה 29,785 מ"ק של מים מאז יום 7.11.2002, עת הותקן מד מים חדש בפרוייקט, ועד ליום 25.2.2004, כאשר העיריה מדדה בפעם הראשונה את הקריאה במד המים.

3.     סולל בונה טוענת כי חיוב המים הוא מופרז בעליל ובלתי סביר על פניו, לנוכח העובדה שבחמש השנים בהן נבנה הפרוייקט היתה צריכת המים נמוכה לאין שיעור. סולל בונה טוענת כי העיריה הפרה את חובתה החוקית לבצע קריאה של מד המים מדי חודשיים, ועל כן אין היא יכולה להבנות ממחדלה שלה. סולל בונה מעלה את ההשערה כי מד המים שהתקינה העיריה לא היה חדש, ולכן גם לא היה מאופס, וממילא היא נדרשת לשלם בגין מים שלא צרכה. עוד מעלה סולל בונה את האפשרות שמד המים לא היה תקין.

4.     העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת.

ביום 25.11.1997 התקינה העיריה את מד המים הראשון בפרוייקט, שמספרו 540520 (להלן: "המד הראשון"). המד הראשון פורק ביום 28.11.2002 וקריאתו היתה 20,790 מ"ק. נתון זה עולה מתוך מכתבו של מרדכי יוגב, מנהל מחלקת מדידות מים של העיריה (להלן: "יוגב"), מיום 19.11.2006.

מד המים החדש, נשוא התביעה, שמספרו 26768696 (להלן: "מד המים") הותקן ביום 7.11.2002. מד המים יוצר בשנת 2002 (ראה צילום נספח ו' לתצהיר העיריה).

בימים 6.8.2003 ו- 19.8.2003 ניתנו טפסי 4 לפרוייקט, משמע, הבניה הסתיימה הלכה למעשה וניתן היה להתחיל לאכלס את הדירות.

בחודש דצמבר 2003 גילתה העיריה כי מחמת טעות כלשהי, לא בוצעו קריאות של מד המים מאז הותקן.

ביום 8.2.2004 בוצעה לראשונה קריאה של מד המים. הקריאה הראתה צריכת מים של 29,484 מ"ק.

ביום 25.2.2004 בוצעה קריאה שניה, שהראתה צריכה של 30,300 מ"ק.

מאז חודש ספטמבר 2003 התחילו דיירים שונים להתאכלס בפרוייקט. בכל דירה הותקן מד מים פרטי. עד לחודש דצמבר 2003 הותקנו כבר 25 מדי מים פרטיים לדירות שאוכלסו. סכום הקריאות של מדי המים הפרטיים, נכון ליום 25.2.2004, היה 515 מ"ק. על כן, כדי לחשב את חלקה של סולל בונה בצריכה הכוללת של המים, הפחיתה העיריה מתוך הקריאה הכוללת של 30,300 מ"ק, את הצריכה הפרטית בשיעור של 515 מ"ק. העיריה הגיעה למסקנה כי ההפרש- כמות של 29,785 מ"ק, משקף כל כולו צריכת מים של סולל בונה. על כן נדרשה סולל בונה לשלם עבור צריכה של 29,785 מ"ק.

5.     העיריה טוענת כי הצריכה שנמדדה במד המים משקפת את צריכת המים שנעשתה בפועל והיא תואמת את השימושים בנכס. היא מצביעה על מספר אינדיקציות לביסוס טענה זו: מדובר במד מים חדש, שקריאתו היתה אפס בעת ביצוע ההתקנה; לא היו נזילות כלשהן בצנרת; מד המים הוא מכשיר מדידה מדוייק; מד המים הותקן בעיצומה של הבניה, בעת שבוצעו עדיין עבודות פיתוח, בדיקת לחצים בצנרת המים, הקמת גינה; הקמת ספא; בריכת שחיה; ניקיון דירות, מחסנים ומרתפים. כל אלה מצדיקים את צריכת המים הגבוהה; העיריה טוענת כי גם לאחר שניתן טופס 4 בחודש אוגוסט 2003, היו עדיין פעולות בניה שונות שצרכו מים. לטענתה, בדרך כלל, רוב צריכת המים נעשית בסמוך לפני תחילת האכלוס; עוד טוענת העיריה כי צריכת המים הנמוכה בין השנים 1997- 2002 אינה משקפת את צריכת המים הסבירה, שכן הבניה בוצעה בהפסקות גדולות.

6.     סולל בונה טוענת כי צריכת המים המיוחסת לה היא בלתי סבירה בעליל. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שבמשך חמש שנים תמימות, בין השנים 1997- 2002 נמדדה צריכת מים של 20,790 מ"ק בלבד, קרי, ממוצע של 4,158 מ"ק לשנה, ועל כן אין זה סביר לייחס לה צריכת מים של 29,785 מ"ק בגין תקופה כה קצרה 13 חודשים, החל מחודש נובמבר 2002 וכלה בחודש דצמבר 2003. (במאמר מוסגר יצויין כי הלכה למעשה, ובניגוד לנטען על ידי סולל בונה, החיוב בגין 29,785 מ"ק מתייחס לתקופה של 15 וחצי חודשים, ולא 13 חודשים, שכן מדובר בצריכה שבין יום 7.11.2002 לבין יום 25.2.2004).

     סולל בונה טוענת כי אין זה סביר לייחס לה צריכת מים כה גבוהה דווקא בתקופה שבה הבניה הסתיימה הלכה למעשה, רובה ככולה. לאחר קבלת טופס 4 בחודש אוגוסט 2004 לא היה צורך לבצע עבודות בניה כלשהן.

     ראיה נוספת לאי סבירותה של הצריכה המיוחסת לה, כך טוענת סולל בונה, היא שמאז יום 7.11.2002, עת הותקן מד המים, ועד חודש ספטמבר 2005, נמדדה צריכת מים כוללת של כ- 71,000 מ"ק. אין זה סביר שהצריכה בין החודשים נובמבר 2002- פברואר 2004, כאשר הבניינים היו מאוכלסים באופן חלקי בלבד, תהא כ- 50% מהצריכה הכוללת בכל התקופה, כולל אכלוס של 194 יחידות דיור, לרבות הפעלת בריכה, מזרקות, ג'קוזי, סאונה וכו'.

     אינדיקציה נוספת לאי סבירותו של החיוב, אליבא דסולל בונה, ניתן למצוא בעובדה שבין יום 8.2.2004 לבין יום 25.2.2004 נמדדה צריכה של 816 מ"ק מים, למרות שהפרוייקט כבר היה מאוכלס באופן ניכר. מכאן שאם ניישם חישוב מחמיר לחובתה של סולל בונה, לפיו מאז הותקן מד המים ועד שנעשתה הקריאה הראשונה, הצריכה היתה בקצב של 816 מ"ק ל- 15 יום, גם בתקופה שהפרוייקט טרם אוכלס, הרי שממוצע הצריכה השנתי יעמוד על 19,584 מ"ק בלבד.

     סולל בונה מוסיפה וטוענת כי העיריה הפרה בריש גליי את חובתה החוקית לבצע קריאה של מד המים אחת לחודשיים, כאמור בתקנה 6 לתקנות המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), התשנ"ד- 1994, וכן את הוראת תקנה 53 לתקנות מדידת מים (מדי מים), התשמ"ח- 1988. מטרתן של הוראות אלה היא לעודד חסכון במים, למנוע בזבוז מים, שימוש לרעה וצריכת ייתר, וכן ליתן לצרכן אמת מידה לדעת מהו היקף צריכת המים שלו והאם קיימת נזילת מים. סולל בונה טוענת כי אין לאפשר לעיריה להבנות מתוצאות רשלנותה שלה ולהתעשר שלא כדין על חשבונה של סולל בונה.

     סולל בונה מוסיפה וטוענת כי אין כל ראיה לכך שמד המים אכן היה מד חדש שלא נעשה בו שימוש קודם לכן. אין גם כל ראיה לכך שלא היו נזילות בצנרת.

דיון

7.     אין ספק שהעיריה התרשלה התרשלות של ממש בכך שלא טרחה לבצע קריאה של מד המים מדי חודשיים, כנדרש על פי דין וכמתחייב גם על פי השכל הישר, שהרי גם לעיריה עצמה קיים אינטרס ראשון במעלה לגבות מצרכני המים את התשלום המגיע מהם בזמן אמת, ולא באיחור של 15 חודשים, כמו במקרה דנן. רשלנות זו גבוהה במיוחד לנוכח העובדה שגם כאשר נודע לעיריה עוד בחודש דצמבר 2003 שלא בוצעה קריאה של מד המים, נדרש לה פרק זמן נוסף של כחודשיים ימים עד שמנהל מחלקת המים הואיל להגיע למקום כדי לבצע את הקריאה הראשונה.

עם זאת, אינני סבור שרשלנותה של העיריה צריכה לייתר בדיקה עניינית של השאלה האם מד המים משקף אכן צריכה אמיתית של מים, או שמא מדובר בחיוב שאין לו כל אחיזה במציאות. רשלנות זו גם אינה מצדיקה מתן פטור לסולל בונה מתשלום בגין צריכת המים על ידה בפרוייקט, אם אכן המסקנה היא שהחיוב שנשלח לסולל בונה משקף צריכה אמיתית.

8.     מחומר הראיות עולה כי מד המים נשוא התביעה היה אכן מד מים חדש. הדבר עולה באופן ברור מההטבעה על מד המים, המציינת את שנת ייצורו- שנת 2002 (ראה צילום שצורף כנספח ו' לתצהירו של יוגב).

     יוגב העיד כי בפרוייקט הותקן מד מים חדש, אשר קריאת המונה שלו היתה אפס:

     "ולשאלתך לגבי הקריאה אני משיב שהיא היתה אפס ... כל מד מים חדש זה שעון חדש, אני יודע שמדים חדשים מראים קריאה אפס למרות שלא הייתי פיזית במקום ההתקנה. השעונים שאני מקבל אותם, אני נוכח ואני רואה ... לא הייתי בהתקנה אבל אני מקבל את השעונים ... ונכון שלא רשמו כלום בסעיף הקריאה [בעת התקנתו של מד המים - ח.ב.] משום שזה שעון חדש." (ע' 9 לפרוטוקול).

     אין זה סביר להניח כי העיריה התקינה במקום מד מים משומש, משום שעסקינן במד מים שיוצר בשנת 2002. אין כל הגיון להניח שהיה סיפק בידי העיריה להתקין במהלך שנת 2002 את אותו מד מים בפרוייקט בניה אחר, לפרקו ולהתקינו מחדש בפרוייקט המרינה ביום 7.11.2002. אין גם כל ראיה לסתור את טענתו של יוגב לפיה היה מדובר במד מים חדש. אכן, יוגב עצמו לא נכח בעת התקנתו של מד המים, אך הוא בהחלט בעל ידיעה אישית בדבר נוהלי העבודה של מחלקת המים שהוא עומד בראשה, ועל כן יש לו ידיעה אישית בדבר הנוהג להתקין מדי מים חדשים בפרוייקטים דוגמת פרוייקט המרינה.

9.     המסקנה כי מד המים היה אכן מד מים חדש ולא משומש, מובילה ממילא למסקנה כי קריאת המונה שלו היתה אפס בעת ביצוע ההתקנה. הדבר עולה מתוך דבריו של יוגב שצוטטו לעיל, לפיהם שעוני המים החדשים מראים תמיד קריאה של אפס. ניתן גם להניח כי אם משום מה המונה לא היה מצביע על קריאה של אפס, היה המתקין טורח לרשום את פרטי הקריאה בטופס ההתקנה, דבר שלא נעשה בפועל (ראה טופס ההתקנה נספח ה' לתצהירו של יוגב).

     אכן, לא הוצמד חותם על מד המים, אך יוגב הסביר כי "אין בקטרים האלה חותם" (ע' 10 לפרוטוקול). נזכיר כי אין עסקינן במד מים דירתי, אלא במד מים של פרוייקט, שקוטרו הוא 4 צול. מכל מקום, החובה להצמיד חותם על מד המים לפי תקנה 42 לתקנות מדידת מים (מדי מים), התשמ"ח- 1988 (להלן: "תקנות המדידה"), נועדה למנוע גניבת מים מהרשות המקומית, ולא כדי לאפשר לצרכן להתחמק מתשלום עבור מים שצרך כאשר מסיבה כזו או אחרת לא הוצמד חותם למד המים.

     על כן יש לקבוע כי בעת התקנת מד המים, היתה קריאת המונה שלו מאופסת כנדרש.

10.     סולל בונה מעלה את ההשערה כי היתה נזילה כלשהי בצנרת, ומכאן קריאת המונה המוגזמת. אין בידי לקבל טענה זו, בהיותה השערה בעלמא שאין לה כל ביסוס בחומר הראיות. בענין זה העיד יוגב, ועדותו מקובלת עליי, כי אם היתה נזילה, היא לא היתה נעלמת מאליה אלא מתגלה בשלב כזה או אחר:

     "למיטב ידיעתי לא היתה נזילה בצינור, אם היתה נזילה הייתי מודיע ... אם יש נזילה, שעון המים יעבוד ברצף כל הזמן והנזילה מן הסתם היתה נשארת כשבאים לבדוק היינו רואים נזילה, אבל כל הצנרת חדשה לחלוטין" (ע' 10 לפרוטוקול)

     אין כל ראיה כי מאז הותקן מד המים ועד היום דווח על נזילה כלשהי בצנרת. פשיטא שנזילה אינה נפסקת מעצמה, ואם היתה נזילה, היא היתה צריכה להמשך עד היום ולהתגלות בסופו של דבר.

11.     איו גם כל ראיה לכך שמד המים היה מקולקל, באופן שאין הוא משקף נכונה את צריכת המים בפרוייקט. להבדיל מהשערות, אומדנים והערכות, מד מים הוא מכשיר מדידה מדוייק, שכל תפקידו הוא למדוד את צריכת המים בצינור עליו הוא מותקן. מי שמבקש לטעון כי מד המים מקולקל, עליו הנטל להוכיח זאת. אכן, לפי תקנה 44 לתקנות המדידה, קיימת חובה למסור מד מים לבדיקה אחת לשנתיים, שלוש או חמש שנים, בהתאם לסוג מד המים, אך אין חובה למסור מד מים לבדיקה בחלוף שנה ושלושה חודשים מאז שהותקן, כמו במקרה דנן. מכל מקום, לפי תקנה 47 לתקנות המדידה, רשאית היתה סולל בונה לדרוש כי מד המים יימסר לבדיקה, אך היא לא עשתה כן, ובכך החמיצה את ההזדמנות להוכיח את טענתה בענין אי תקינותו של מד המים.

     טוענת סולל בונה בסיכומיה כי העיריה היא שהיתה צריכה ביוזמתה לשלוח את מד המים לבדיקה, והמנעותה מעשות כן, צריכה לפעול לרעתה. אין בידי לקבל טענה זו. מי שמעלה טענת הגנה, עליו הנטל להוכיח את טענתו. הטענה כי מד המים הוא מקולקל היא טענת הגנה, ולכן הנטל להוכיחה מוטל היה על סולל בונה. תקינותו של מד המים אינה נמנית על יסודותיה של עילת התביעה, ולכן העיריה לא היתה חייבת להביא ראיות בדבר תקינותו.

ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64 , 68 (2006):

"השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו - עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512)."
     
12.     לנוכח האמור לעיל, מתעוררת השאלה כיצד ניתן להסביר את העובדה שנרשמה צריכת מים כה גבוהה בין החודשים נובמבר 2002- פברואר 2004, כאשר במשך חמש שנים תמימות שקדמו להתקנת מד המים, הצריכה היתה נמוכה הרבה יותר.

     קושיה זו אכן אינה ניתנת לפתרון חד משמעי וברור, אך ניתן למצוא השערות למכביר שיסבירו את שיעור הצריכה.

     ראשית לכל, לא הובאו כל נתונים השוואתיים בדבר הצריכה הממוצעת בפרוייקטים מסוג זה, בתקופה המתחילה 9 חודשים לפני קבלת טופס 4, ומסתיימת בשלבים הראשונים של אכלוס הדירות, כמו במקרה דנן. אין ספק שעבודות הבניה של הפרוייקט נמשכו בעצימות כזו או אחרת כל החודשים מאז הותקן מד המים ביום 7.11.2002 ועד קבלת טופס 4 בחודש אוגוסט 2003, וממילא היתה גם צריכת מים בפרוייקט.

     לא הובאו גם נתונים השוואתיים בשאלה באיזה שלב של פרוייקט בניה צריכת המים היא הרבה ביותר. על כן, העובדה שבמשך חמש שנים צריכת המים היתה נמוכה יחסית, ודווקא לקראת סיום הבניה וגם לאחריה, תוך כדי מסירת הדירות הראשונות, הצריכה עלתה בשיעור ניכר, אינה מלמדת בהכרח על מדידה שגויה.

     אין ספק כי מרגע שהפרוייקט הושלם והחלו לאכלס את הדירות, החלה צריכת מים מסוג שלא היה קיים קודם לכן. כעולה מתצהירו של יוגב, על סולל בונה היה למסור את החזקה בדירות לאחר עבודות פיתוח "זוללות מים"- הקמת חנייה, בדיקת לחצים בצנרת המים, הקמת גינה, הקמת ספא, בריכת שחיה, מזרקות, ניקיון דירות, מחסנים מרתפים וכו'. כל אלה עשויים היו לגרום לצריכת מים גבוהה במיוחד, למשך זמן קצר ובאופן חד פעמי, אשר לאחריו תחול התמתנות בצריכה.

סולל בונה טוענת בסיכומיה כי עבודות אלה בוצעו עוד לפני שניתן טופס 4, שהרי אלמלא בוצעו, לא היה ניתן טופס 4. גם אם טענה זו נכונה, אין היא מסייעת לסולל בונה, שהרי מד המים הותקן בחודש נובמבר 2002 וטופס 4 ניתן רק בחודש אוגוסט 2003, כך שמד המים משקף בכל מקרה גם את צריכת המים שקדמה לקבלת טופס 4. גם אם אניח כי העבודות נסתיימו עוד בחודש אפריל 2003, כאשר סולל בונה הגישה בקשה לקבלת טופס 4, עדיין ברור שעבודות הפיתוח "זוללות המים" נעשו לאחר התקנת מד המים החדש.

מכל מקום, עסקינן בתחום ההשערות, האומדנים וההערכות. אל מול כל אלה ניצבת קריאתו של מד המים, שהוא מכשיר מדידה מדוייק, שהיה חדש ומאופס בעת התקנתו בפרוייקט. כאשר מדובר ב"ברי ושמא- ברי עדיף" (מסכת כתובות י"ב, ב'), במיוחד במשפט אזרחי, בו די לו לתובע להוכיח את תביעתו במאזן הסתברויות רגיל, ולא מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר. כדברי כב' השופט קדמי בספרו "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד- 2003 בעמ' 1548:

"... די לנושא בנטל השכנוע, שגירסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו; ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי ודאות... ולא למיותר יהיה להזכיר, כי בית המשפט אינו מנוע מלקבוע כי בע"ד עמד בנטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות".

(ראה גם ע"א (באר-שבע) 14/95 חזן יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תק-מח 96(1), 2041 ,עמ' 2043 ; ת"א (שלום ת"א) 24286/03 שר גורם נ' תשלוז השקעות והחזקות בע"מ, תק-של 2006(3), 4528 , 4533 (2006).

אשר על כן, מול השערות והערכות בעלמא, יש להעדיף את קריאתו האובייקטיבית של מד המים.

13.     כפי שצויין בפתח הדברים, דרך הילוכה הרשלני של העיריה, שלא מילאה את חובתה על פי דין ולא ביצעה קריאה של מד המים מדי חודשיים, אינה מצדיקה מתן פטור לסולל בונה מן החובה לשלם עבור מים שצרכה בפועל במסגרת הפרוייקט. לו הייתי סבור שמד המים היה פגום, או לא מאופס, או שאכן היתה נזילה בצנרת, והיא שגרמה לצריכת המים המוגברת, הרי שדי היה במחדלה של העיריה כדי להביא לקביעת חיוב המבוסס על אומדנה והערכה, תוך התעלמות מנתוני הצריכה שנמדדו בפועל באמצעות מד המים. לענין זה ראה את הוראת ס' 9 לתקנות המים (תעריפים למים ברשויות המקומיות), התשנ"ד- 1994, הקובעת כי:

"מצאה רשות מקומית כי מד מים לא פעל כהלכה במשך תקופה מסוימת ולא ניתן לקבוע את צריכת המים של הצרכן, רשאית היא לחייב את הצרכן בתשלום בעד כמות מים, שנקבעה לפי הצריכה הממוצעת במשך שני החודשים שקדמו לתקופה שבה מד המים לא פעל כהלכה ובמשך שני חודשים שלאחריה, או לפי הצריכה של התקופה המקבילה בשנה הקודמת, הכל על פי החלטת הרשות המקומית, ובלבד שבתקופה שעליה מסתמכים לצורך החיוב היתה מדידה תקינה של צריכת המים."

דא עקא, הואיל ובאתי לכלל מסקנה כי מד המים היה חדש, תקין ומאופס בעת שהותקן, וכי לא היתה נזילה של מים מתוך הצנרת, יש לקבוע כי אין כל קשר סיבתי בין מחדליה של העיריה לבין גובה החיוב בגין צריכת המים. בהעדר קשר סיבתי כזה, אין מקום לסטות מתוצאות הקריאה שנעשתה באמצעות מד המים ואין להזקק לתחשיבים המבוססים על שומה והערכה.

14.     סיכומו של דבר, אני קובע כי העיריה היתה זכאית לדרוש מסולל בונה תשלום בגין צריכה של 29,785 מ"ק מים.

15.     החוב בגין צריכה זו הינו 137,615 ₪ נכון ליום 16.3.2004 (ראה מכתבו של יוגב, נספח ט' לתצהירו). החל מיום 16.4.2004, חוב זה נושא תשלומי פיגורים לפי ס' 2 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה) התש"מ- 1980.

16.     אשר על כן, אני מחייב את סולל בונה לשלם לעיריה סך של 137,615 ₪, בצירוף תשלומי פיגורים החל מיום 16.4.2004, לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה) התש"מ- 1980. לנוכח מחדליה של העיריה, אינני פוסק לזכותה הוצאות משפט.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשת חפציבה

  2. חוב מים של קבלן

  3. זכות עכבון קבלן

  4. קבלת טופס 4 מקבלן

  5. תביעה נגד קבלן שלד

  6. אחריות שילוחית קבלן

  7. אי רישום דירה מקבלן

  8. עורך דין דירה מקבלן

  9. סכסוך בין עירייה לקבלן

  10. תביעת בנק מלווה נגד קבלן

  11. עורך דין קניית בית מקבלן

  12. הסתבכות כלכלית של קבלן עצמאי

  13. תביעת קבלן נגד מזמין העבודה

  14. מתן אפשרות לקבלן לבצע תיקון

  15. קבלן שלא קיבל את מלוא התשלום

  16. פיצוץ בצנרת בדירה חדשה מקבלן

  17. תביעה כספית של קבלן אינסטלציה

  18. תביעת קבלן לפינוי דייר בשכירות

  19. סכסוך בין קבלן ראשי לקבלן משנה

  20. אחריות קבלן לרוכשי דירה יד שניה

  21. ביטוח אחריות מקצועית עבודות קבלן

  22. התחשבנות בין קבלן ראשי וקבלן משנה

  23. שטח חצר קטן מדי - תביעה נגד הקבלן

  24. הסכם להפעלת מכון רישוי עם קבלן משנה

  25. הצעת חוק העסקת עובדים ערבים ע"י קבלן

  26. קשיים כלכליים של קבלן לאחר מכירת דירה

  27. כמה מקבלים על איחור במסירת דירה מקבלן

  28. קושי להיכנס למקום חניה - תביעה נגד הקבלן

  29. קבלנים ישלמו פיצויים על איחור במסירת דירה

  30. תאונת עבודה של עובד קבלן משנה בפרויקט בניה

  31. פיטורי עובד קבלן סמוך להשלמת 9 חודשי עבודה

  32. הסכם לביצוע עבודות אלומיניום - בין קבלן ראשי לקבלן משנה

  33. השוואת תנאי עבודתם של עובדי קבלן לעובדים אחרים באותו מקום

  34. תקנות הביטוח הלאומי (דינים וחשבונות של קבלנים), תשי''ח-1957

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון