להלן פסק דין בנושא מכרז זכויות פרסום על גשרים: פסק דין המשיבה 1 ("העירייה") פרסמה מכרז פומבי מס' 2/2009 שעניינו מתן זכויות פרסום על גבי גשרים ותחזוקתם בחיפה וקריית חיים ("המכרז"). על פי תנאי המכרז היה על המציעים להגיש את הצעתם בשלושה נושאים כאשר, בסיכומו של דבר, כיוון שמדובר במכרז הכנסות לעירייה, ההצעה הגבוהה ביותר תהיה הטובה ביותר לעירייה. שלושת הנושאים שבהם היו משתתפי המכרז אמורים להציע את הצעותיהם היו אלה: (א) דמי זיכיון בתמורה לזכות הפרסום על הגשרים; (ב) התשלום שאותו יבקש המציע מהעירייה עבור פרסומי העירייה (אם העירייה תבקש זאת); (ג) עלות מוצעת לתיקוני ליקויים בגשרים (כפי שאלה פורטו בדוח קונסטרוקטור). סיכומה של כל הצעת מחיר נועד להיעשות באופן כזה שמן הסכום המוצע כדמי זיכיון (ס"ק א לעיל) יופחת הסיכום של הסכומים שאותם מבקש המציע עבור פרסומי העירייה ועלות תיקוני הגשרים (ס"ק ב+ג לעיל). הצעתה של העותרת לא התקבלה, מפני שוועדת המכרזים השתמשה בסמכותה לפי סעיף 18(ג) לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח-1987 ("התקנות"), והיא תיקנה טעות שנפלה בחלק (ב) של הצעת העותרת (התשלום שאותו יבקש המציע מן העירייה עבור פרסומיה), וכתוצאה מן התיקון היה סיכום הצעתה של העותרת נמוך מזה של המשיבה 2 ("רפיד"), והצעתה של האחרונה נקבעה כהצעה הזוכה. כנגד החלטה זו של ועדת המכרזים הוגשה עתירתה המקורית של העותרת, אלא שבמהלך הדיון בעתירה התברר שבהצעתה של רפיד נפל פגם אשר לא היה ידוע לעותרת במועד הגשת עתירתה, ולכן היא ביקשה לתקן את עתירתה והרשות לעשות כן ניתנה לה. העתירה המתוקנת היא העתירה שבפנינו. בעתירה המתוקנת טוענת העותרת כי הצעתה של רפיד הוגשה בניגוד לתנאי המכרז, ומשום כך יש לקבוע כי היא הצעה פסולה, ובעקבות כך יש להכריז על הצעתה של העותרת כהצעה זוכה. יחד עם זאת, העותרת לא הרפתה גם מטענותיה בעתירה המקורית, וטענה כי התיקון שעשתה ועדת המכרזים נעשה שלא כדין, ויש לראות את סכום הצעתה בגין התשלום שבו היא תחייב את העירייה עבור פרסומיה כפי שנקבע בהצעתה טרם התיקון על ידי ועדת המכרזים. את עתירתה לפסילת הצעתה של רפיד מבססת העותרת על הוראת סעיף 4.3 לתנאי המכרז הקובעת: "4.3 להצעה יצורפו אישורים עדכניים מתאימים לגבי שם התאגיד, מספר רישומו, תאריך הרישום, שמות מנהלי התאגיד וכן אישור רו"ח/ עו"ד בדבר זכויות החותמים בשם התאגיד וסמכותם לחייב את התאגיד בחתימתם". העותרת טוענת כי ממסמכי הצעתה של רפיד מתברר שאחד החותמים על ההצעה הוא מר א' נצר, מנהל רפיד ("נצר"), אולם ממסמך זכויות החתימה שצורף גם הוא להצעתה של רפיד מתברר כי נצר אינו בין המוסמכים לחתום על התחייבויות בשם החברה בסכום העולה על מיליון וחצי ₪, וכיוון שהצעתה של רפיד עמדה על סכום של כ-1.7 מיליון ₪ לשנה, המסקנה המתחייבת היא שהצעתה נחתמה על ידי מי שאינו מוסמך לכך. בתשובת העירייה לעתירה המתוקנת היא אינה חולקת על כך שאכן נפל פגם בהצעתה של רפיד, ועמדתה היא שדין הצעה זו להיפסל. העירייה מוסיפה וטוענת, ולטעמי טענות אלה הן בבחינת מעבר לדרוש, כי בנסיבות מסוימות, שאינן מתקיימות כאן, ניתן היה אולי לשקול אפשרות של תיקון הפגם, אלא שכאמור העירייה סבורה שנסיבות אלה אינן מתקיימות כאן, ודין ההצעה להיפסל. עיקר טענתה של רפיד הוא כי עניין הפגם שנפל בהצעתה היה צריך לבוא מלכתחילה בפני ועדת המכרזים, ורק אם זו הייתה מחליטה להכשיר את ההצעה יכול היה הדבר לבוא בפני בית משפט זה כעילה להגשת עתירה מנהלית. לכן טענה רפיד כי יש להחזיר את העניין לוועדת המכרזים על מנת שהיא תשקול את העניין לגופו ותקבל החלטה בעניין. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין העתירה להתקבל בחלקה ולהידחות בחלקה האחר. בכל הנוגע לעתירה כנגד החלטת ועדת המכרזים לקבל את הצעתה של רפיד, על אף הפגם שנפל בה, אני סבור שהדין הוא עם העותרת והלכה למעשה, כיוון שגם עמדת העירייה היא כזו, אין צורך להוסיף ולהאריך בדברים. אציין רק זאת, שנראית לי גישת "בית שמאי" שאותה יש לנקוט בכל הנוגע לבחינת הצעות המוגשות במכרזים. גישה זו, הגורסת כי יש להקפיד הקפדה יתרה בכל הנוגע למילוי אחר כל תנאי המכרז, הובעה, בין השאר, בעע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר - מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ ואח' (טרם פורסם, 27.2.06) וגם בעע"מ 5159/08 מיציוסי הסעות בע"מ נ' אור הסעות ג.ד. ואח' (טרם פורסם, 4.3.08), והיא משקפת את ערך השוויון העומד ביסודם של דיני המכרזים. לכן, משנחתמה הצעתה של רפיד על ידי מי שאינו מוסמך להתחייב בשמה, יש לקבוע כי הצעה זו פסולה ואינה יכולה להתקבל. נותרה, אפוא, טענת העותרת כי ועדת המכרזים תיקנה את הצעתה שלא כדין. טענה זו אין ביכולתי לקבל. הטעות שנפלה בהצעתה של העותרת הייתה, שבחלק העוסק בסכום שבו תחייב העותרת את העירייה עבור פרסומיה נכתב שהמחיר למטר מרובע הוא 950 ₪ (במסמכי המכרז נאמר ששטח פרסום העירייה הוא אלף מטר מרובע) ובהצעה נאמר כי בסך הכול יהיה החיוב 95,000 ₪, וועדת המכרזים תיקנה סכום זה ל-950,000 ₪. את התיקון עשתה ועדת המכרזים בהתאם לתקנה 18(ג) לתקנות, המורה כי: "נתגלה במסמכי המכרז, בעת הבדיקה בידי מומחה או בידי הוועדה טעות חשבונית, תתוקן הטעות בידי יושב ראש הוועדה ועל דעת הוועדה; התיקון יירשם בפרוטוקול; נתגלתה אי התאמה בין המחיר הכולל של מספר יחידות ובין המחיר של כל יחידה שצוין במסמכי המכרז, תתוקן אי ההתאמה בהסתמך על המחיר של כל יחידה". העותרת טוענת, על יסוד הדברים שנאמרו בבג"ץ 263/73 שורה בע"מ נ' עיריית חיפה פ"ד כז(2) 790, כי מעיון בהצעתה ניתן להסיק שהטעות שנפלה בהצעתה היא טעות בתום לב, כי היה על ועדת המכרזים להזמינה על מנת ללמוד מפיה את ההסבר לטעות זו, וכי לא היה מקום שוועדת המכרזים תנהג בדווקנות בשימוש בסמכותה לפי תקנה 18(ג) הנ"ל. טענה זו אין ביכולתי לקבל. ראשית, מפני שגם לאחר ששבתי ועיינתי במסמכי הצעתה של העותרת אין באפשרותי לקבוע, כפי שהיא טוענת, שברור מן ההצעה שהטעות נפלה דווקא בפריט של מחיר למטר מרובע ולא בפריט של הסיכום הכולל של חלק זה של ההצעה. שנית, וכפועל יוצא של הקושי להסיק מסקנה ברורה מהצעתה של העותרת, נראה לי שיש לקיים את הכלל שלפיו בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעתה של ועדת המכרזים, זולת אם ההחלטה שקיבלה היא בלתי סבירה באופן קיצוני, דבר שכאמור אין אפשרות לקבוע במקרה זה. לכן, לא יכולה להיות מחלוקת שהתיקון שעשתה ועדת המכרזים הוא מכוח סמכות שניתנה לה בתקנות, והתוצאה צריכה להיות שעתירת העותרת כנגד החלטת ועדת המכרזים לתקן את הצעתה תידחה. סיכומו של דבר הוא שהעתירה כנגד החלטת ועדת המכרזים שלפיה הצעתה של רפיד היא ההצעה הזוכה מתקבלת ואילו העתירה כנגד התיקון שעשתה ועדת המכרזים בהצעתה של העותרת נדחית. רפיד תשלם לעותרת כמו גם לעירייה שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ.פרסום