התובעת טענה בכתב התביעה כי בתאריך 10.11.99 בעת בדיקת מונה חשמל התגלה לה כי הוא חובל באופן שנמצא חור בצידו הימני של המכסה העליון של המונה, כך שניתן היה להחדיר למונה גוף זר, שהאט את קצב רישום צריכת החשמל במונה להלן פסק דין בנושא זיוף מונה חשמל: פסק דין התובעת הינה חברת מניות בע"מ העוסקת בייצור ואספקת חשמל. הנתבע הינו בעלים של חנות - דוכן לממכר נעליים, אשר נמצאת בשוק הכרמל בתל-אביב. התובעת הייתה הבעלים של מונה חשמל (להלן: "המונה") אשר הותקן ביום 1.11.86 ואשר רשם את צריכת החשמל בתקופה הרלוונטית לתביעה. התובעת טענה בכתב התביעה כי בתאריך 10.11.99 בעת בדיקת המונה התגלה לה כי הוא חובל באופן שנמצא חור בצידו הימני של המכסה העליון של המונה, כך שניתן היה להחדיר למונה גוף זר, שהאט את קצב רישום צריכת החשמל במונה. המתואר לעיל יקרא להלן: "החבלה במונה". לאחר גילוי החבלה במונה, המונה שחובל פורק, והותקן במקומו מונה חדש. הנתבע התבקש להגיע למשרדי התובעת על מנת להשיב לתובעת את שווי החשמל שצרך ללא ידיעתה וללא הסכמתה ומבלי ששולם עבורו. התובעת דרשה מן הנתבע לשלם לה סך של 51,812 ₪ בגין עלות צריכת החשמל הבלתי חוקית (ראו מכתב מיום 31.10.01 - נספח "ו" לתצהיר ליטאני). חישוב עלות הצריכה הבלתי חוקית נערך על ידי התובעת בהתאם לסמכותה לפי סעיף 8 (ד) 1 לכללי אספקת החשמל לצרכנים שבהתאם לסעיף 25 של חלק א' לתוספת של פקודת זכיונות החשמל (להלן: "הכללים"), וכן בגין שכר עבודה בטיפול בחבלה במונה ובגין החלפת המונה. עיקר הסכום הינו בגין עלות צריכת החשמל הבלתי חוקית. על פי בדיקת התובעת, ולטענתה, השימוש הבלתי חוקי וההאטה המלאכותית בצריכת החשמל החלו בנובמבר 1994 והם נמשכו עד גילוי החבלה בנובמבר 1999, דהיינו במשך כחמש שנים. הנתבע בכתב ההגנה טען כי המונה לא היה מותקן בתוך החנות שלו, אלא על עמוד חשמל הנמצא בעורף החנות ברחוב כנפי נשרים, שהינו רחוב סמוך לרחוב בו נמצאת החנות, אשר כתובתה רחוב נחליאל 1 תל-אביב. הנתבע טען עוד כי עד לשנת 1999 היה המקום שבו הותקן המונה ברשות הרבים, פרוץ, פתוח ונגיש לכל. בשנת 1999 נתפס קטע משולי רחוב כנפי נשרים, נסגר, והפך להיות חנות לממכר דברי מתיקה וכך המונה "סופח" לתוך שטח חנות דברי מתיקה. אך המונה ו/או עמוד החשמל מעולם לא היו בשליטתו של הנתבע. הנתבע טען עוד כי לא ידע דבר על החבלה במונה וממילא העסק שהוא מפעיל אינו עושה שום שימוש חריג בחשמל, משום שאין לו מקררים או תנורים, אלא תאורה רגילה. הנתבע טוען עוד כי התובעת לא פעלה במידה סבירה של זהירות ואחריות כלפי המונה שבבעלותה כאשר ידעה כי המונה מותקן בשטח הפקר והיה עליה למגן אותו או לבחון לעיתים קרובות את הנעשה עם המונה. עובדות המקרה 4. התובעת הביאה לדיון שני עדים: את מר איציק ליטאני, עובד התובעת במדור שימוש בלתי חוקי ופיליפ דיאמנט עובד במחלקת שירותים טכניים. שני העדים האלה העידו על קיום החבלה במונה וכן על כך שהמונה היה רשום, על פי "תדפיס פרטי חוזר", החל משנת 1980 על שם הנתבע. הנתבע הביא שלושה עדים: הנתבע עצמו וכן מר יגאל ארביב, שהינו בעל דוכן בסמוך לדוכן של הנתבע וכן מר בן ציון אביטל שלו דוכן בשוק "בגב הדוכן" של הנתבע, שניהם היו מחוברים גם הם למונה נשוא הדיון, למרות שהמונה לא היה על שמם. 5. הנתבע מכחיש כי המונה היה על שמו החל משנת 1980 כפי שרשום בתדפיס של התובעת. אולם גם אם לעניין זה אקבל את עדותו, כי המונה הועבר על שמו רק לאחר שרכש את הדוכן ממר עגייב, דהיינו בשנת 1989 (ראו עדותו של הנתבע בעמוד 24 לפרוטוקול), הרי שאין לכך כל נפקות לעניין שבפני, משום שגם על פי גרסת הנתבע, המונה הועבר על שמו לפני מועד החבלה במונה. לפיכך, אין מחלוקת כי במועד שבו בוצעה החבלה ולאחריו היה המונה רשום על שמו של הנתבע. 6. מעדויות הנתבע והעדים שהביא ובמהלך החקירה הנגדית הוברר, לראשונה, כי למונה של חברת החשמל חובר על ידי חשמלאי לוח חשמל נוסף, שאליו חוברו חנויות נוספות על חנותו של הנתבע. באותו לוח חשמל היה לכל חנות שעון משני, שעל פיו ידעו לחלק את החשבון שהגיע מהתובעת בין המשתמשים על פי צריכתם בפועל (ראו עמוד 14 לפרוטוקול). כל העדים גם טענו כי למרות שביקשו מחברת חשמל מונה פרטי לא הצליחו לקבלו כל השנים, אולם לאחר שנתגלתה החבלה הצליחו להתנתק מהמונה ובשנת 2001 קבלו מונה משלהם (ראו עדות מר ליטאני העמוד 10 לפרוטוקול). העדים לא הציגו כל מסמך ולפיו פנו לתובעת בבקשה ליצור לעצמם מונה משלהם קודם לגילוי החבלה במונה. מכאן שאיני מקבלת את גרסת הנתבע ועדיו לעניין זה וקובעת כי הם לא ניסו להתנתק קודם לגילוי החבלה במונה ובמהלך מספר שנים אף נהנו מפעולת המונה המשותף, אשר הפחית במידה לא קטנה את חיוביהם האמיתיים. 7. לפיכך אני קובעת כי הנתבע אשר על שמו המונה ידע והסכים לכך שלמונה הרשום על שמו יחוברו אחרים באמצעות לוח חשמל, אשר הפריד בין הצריכה של כל צרכן וצרכן. כאשר הנתבע היה מקבל את חשבון הצריכה מן התובעת, הוא היה גובה אותו מכל אחד מהצרכנים על פי חלקו, שנקבע על פי המונה הפרטי. עוד אני קובעת כי הוכח שהייתה חבלה במונה וכי כתוצאה מהחבלה החשבונות שיצאו לנתבע היו קטנים מהחשבונות שהיה עליו לשלם. 8. איני מקבלת את טענת הנתבע ועדיו כי הצריכה פחתה עקב הקטנת המשתמשים ושימושים שהשתנו. לא הובאה כל הוכחה לטענה זו למעט אמירות כלליות של הנתבע ועדיו שלא עמדו במבחן החקירה הנגדית, כאשר התברר שלמעשה לכל אחד היה מונה משלו ולכן כל אחד שילם על פי צריכתו. טענת העדר שליטה במונה 9. סעיף 8 לכללים קובע: "א. חוץ ממקרים שהחברה (התובעת -ע.ר.) תסכים עליהם באופן מיוחד עם הצרכן, תקבע כמות החשמל של הצריכה, באמצעות מונה או מונים או ציוד מדידה אחר אשר החברה תספק ותתקין ומונה או מונים או ציוד מדידה אחר כאלה ישארו רכוש החברה. על הצרכן יחול חיוב שרות בגין המונה או המונים או ציוד המדידה האחר, לפי תעריף שיקבע על ידי החברה באישור שר האנרגיה והתשתית. ב. קריאות המונים תעשנה על ידי עובדי החברה המוסמכים... ג. קריאת המונה תשמש עדות מוחלטת ביחס לכמות החשמל שנצרכה, פרט למקרים של תרמית או למקרים המפורטים בפסקה הבאה. ד. (1) החברה תהיה ראשית לחשב או להעריך את כמות החשמל שנצרכה, עם המונה לא פעל כתקונו כתוצאה מליקוי בו, או אם חדל למנות בכלל, או אם לא היתה לחברה מאיזו סיבה שהיא אפשרות כניסה לחצרים וגישה חופשית אל המונה לשם קריאתו, או אם המונה הוסר זמנית על ידי החברה לשם בדיקה או מטרה אחרת... או אם הצרכן צרך חשמל שלא דרך המונה, או באופן בלתי חוקי אחר...". 10. סעיף 14 לכללים קובע: "אסור לשום אדם, אם אינו מעובדיה המוסמכים של החברה, לחבר, לנתק או להסיר, לשנות או לפרק קווי חיבור, מונים... או לפגוע או לטפל בהם באופן אחר כלשהו... מבלי לפגוע בזכויות החברה לפי כללים אלה... יהיה הצרכן אחראי לשמירתם המעולה ושלמותם של קווי החיבור, המונים... אשר הותקנו על ידי החברה לשם אספקת חשמל לצרכן, שהם ברשות הבלעדית של הצרכן, ולכל פגיעה בהם, וכן יהיה הצרכן אחראי כלפי החברה לערך הנזק או ההפסד אשר יגרמו מסיבה כלשהי לנ"ל, ...". 11. הנתבע טוען כי המונה לא היה "ברשותו הבלעדית", כאמור בסעיף 14, ולכן סעיף 14 לכללים אינו חל עליו. הנתבע טען בסיכומיו כי מונה החשמל שהזין את החנות, וכן דוכנים וחנויות נוספות בשכנות לו, היה מותקן בחוץ, ברשות הרבים, ורק בשנת 1999 כאשר סיפח בעל הדוכן הפינתי את השטח שמסביב לו וסגר אותו, סופח גם המונה והוכנס פנימה לתוך חנות הממתקים. התובעת לעומת זאת טוענת כי זאת טענה מיתממת וחסרת תום לב שכן הנתבע מלכתחילה ביקש מונה לשימושו בשוק פתוח ולכן המונה הותקן כפי המקובל במקרים מעין אלו. התובעת טוענת עוד כי מרבית מוני החשמל מצויים בחדרי מדרגות ובחצרים שאינם נעולים וסגורים על ידי הצרכנים ולא יתכן כי כל אותם צרכנים בבתים משותפים יוכלו לטעון כי הכללים אינם חלים עליהם. לטענת התובעת, הכוונה בביטוי ב"רשות הבלעדית" של הצרכן היא שהצרכן הוא בעל הרשות היחידה במונה ככל שזו ניתנת על ידי התובעת ולא הייתה כל כוונה להגביל את אחריותו של הצרכן כאשר המונה אינו מותקן בתוך ביתו ממש. התובעת מפנה בעניין זה לתיק אזרחי 26/88 מילר ניצן נ' חברת החשמל וכן לתיק אזרחי 2322/99 לגקוב גלינה נ' חברת החשמל. 12. לעניין זה משיב הנתבע כי מתקין התקנות התכוון בהתקנת כלל 14 לאזן בין האינטרס להגן על שלמותו של רכוש התובעת, לבין האינטרס הבסיסי לפיו יש לתת לצרכן את האפשרות/היכולת (ולו גם המינימלית) להגן על רכוש הנתון לאחריותו. הנתבע טוען כי הבחירה שעשה מתקין הכללים דווקא במינוח ב"רשותו הבלעדית" מצביעה על צורך בקיומה של זיקה קניינית כלשהי שצריכה להיות לצרכן עם המקום בו מותקן המונה. הנתבע מתייחס גם לפסקי הדין אשר צורפו לסיכומי התביעה וטוען כי כולם עוסקים במקרים בהם מדובר במונה אשר היה מותקן בדירה או ברכוש משותף או בחצרים של הצרכן, שאלו מקומות אשר לגביהם ניתן לומר שלצרכן זיקה בדרגה של בעלות ו/או חזקה ישירה אליהם ולכן מתקיימת הציפייה כי הצרכן ישמור על המונה. לטענת הנתבע במקרה שבפני הותקן המונה בחוץ, ברשות הרבים, בשטח אשר לצרכן אין כל זיקה אליו ישירה ו/או עקיפה כאשר זהו הנוהג כאשר מדובר בדוכנים בשוק. עוד טוען הנתבע כי הוא לא היה בעל הרשות היחידה במונה. לטענתו הרשות הזו ניתנה לא רק לנתבע אלא לכל הדוכנים סביבו. וזאת בהסכמת החברה שנתנה הסכמה מפורשת ו/או בשתיקה ו/או כזו הנלמדת מהתנהגות התובעת לאורך השנים והידיעה שלה כי כמות צריכת החשמל הגבוהה לאורך השנים אינה מאפיינת צריכה של דוכן אחד. 13. התובעת בסיכומי התשובה טוענת שפרשנותו של ב"כ הנתבע לכלל 14 אינה מתיישבת עם מדיניות שיפוטית ראויה, שכן אם זו תתקבל, היא תגרום בהכרח לאובדן שליטה מוחלט שכן אז כל צרכן שהמונה שייך לו והותקן מחוץ לדירתו יוכל לחבל במונה, להפחית רישומו ולשלם פחות מן הנדרש. 14. נראה לי כי למרות הטענות הרבות שטענו הצדדים בעניין סוגיית מיקום המונה ברשות הצרכן, הרי שיש להעביר את מרכז הכובד של השאלה לנושא של מי נהנה מכך שהמונה חובל. החבלה במונה מיטיבה עם מי שהמונה משרת אותו, דהיינו הצרכן. לכן בין אם המונה מצוי בתוך דירתו של הצרכן או בשטח המשותף בבנין דירות או בחצרים של הצרכן, הרי ככל שהמונה משרת צרכן מסויים, חבלה כגון זו שבוצעה במונה זה, שכל מטרתה להאט את קצב קריאות המונה ולהפחית את החוב לחברת החשמל, אין ספק שתוצאותיה והחוב שנוצר בגינה כלפי חברת החשמל הינם באחריות הצרכן הנהנה מן החבלה במונה, ולו גם מכח דיני עשיית עושר. לעניין זה אין לי אלא להצטרף בהסכמה לדברי כבוד השופט לבנוני, שהובאו על ידי ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיהם על פי ההגיון הבריא והשכל הישר, מקום שנעשית חבלה במונה, היא נעשית על מנת לבצע שימוש בלתי חוקי. אין צריך לומר כי האדם שיש לו אינטרס לעשות כן הוא צרכן החשמל. ולפיכך החשד הטבעי צריך להיות מופנה כלפי הצרכן שלו היתרון הברור מפעולת החבלה. ראו ת.א. 345/99 יוסף כיאל נ' חברת החשמל (טרם פורסם, 18.6.00), אשר צורף נספח "ה" לסיכומים. 15. אמנם במקרה שבפני לא מדובר בצרכן אחד, אלא במונה שאליו התחברו מספר צרכנים, אך התחברות זאת הייתה בידיעה ובהסכמה של הנתבע, כאשר הנתבע והצרכנים הנוספים ביצעו את ההתחברות באמצעות פניה לחשמלאי, שהתקין להם לוח חשמל נפרד כך שכל אחד ידע את צריכתו שלו ושלם את חלקו בחשבון שקיבל הנתבע על פי ספירת המונה של חנותו. אין ספק שהנתבע ידע זאת ואפשר לאחרים להתחבר ללוח החשמל וממנו למונה שלו ואף טרח לגבות מהם את חלקם היחסי בגין התשלום ששילם לחברת החשמל בכל חשבון וחשבון. מכאן שכאשר חובל המונה וקצב רישום צריכת החשמל הואט, הרי שהנתבע כמו יתר המשתמשים במונה באמצעות לוח החשמל, נהנה מן הקצב המואט. 16. שאלה נוספת העומדת בפני היא האם יש לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה, כאשר אחרים היו גם הם מחוברים באמצעות לוח חשמל לאותו המונה. לטעמי, התשובה לשאלה זו היא בחיוב. הנתבע ידע על החיבור הנוסף והסכים לו ואף גבה את כספים בגינו במהלך כל השנים בשלב החיוב המופחת וגם לפניו ולאחריו, ולכן כשם שגבה מכל המשתמשים האחרים את חשבונות החשמל בגין המונה הרשום על שמו, ימשיך ויגבה מאותם אחרים את הסכום שיידרש לשלם כאן. 17. יש לציין כי עמדה בפני הנתבע האפשרות להגיש הודעת צד שלישי כנגד המשתמשים האחרים, אולם הוא נמנע מכך, מטעמיו שלו. דרך החישוב 18. סעיף 8 של הכללים מעניק לתובעת את הסמכות לקבוע את כמות החשמל שנצרכה, אם המונה לא פעל כתיקונו כתוצאה מליקוי בו או אם הצרכן צרך חשמל באופן בלתי חוקי, על ידי חישוב או הערכה של כמות זו. התובעת מסתמכת לעניין זה על תצהירו של העד מטעמה, מר ליטני אשר בסעיף 9 (א) פרט את דרך החישוב המסתמכת על ממוצע השימוש לאחר שהוחלף המונה ולחילופין בסעיף 10 (א) פרט את דרך החישוב המסתמכת על ממוצע השימוש לפני שחובל המונה. 19. הנתבע טוען כנגד דרך החישוב כי העד שערך את החישוב התעלם לחלוטין מהדרישה העולה מהכללים ולפיה בבואו להעריך את הצריכה הבלתי חוקית הנטענת על יסוד צריכה בתקופה אחרת, לפני המקרה או לאחריו, הרי שעליו להעריך גם כי התנאים בתקופת הייחוס היו דומים ככל האפשר לתקופה אותה מעריכים וכן על המעריך לשים לב לאופי הצריכה. הנתבע טוען כי למרות שהיו בפני המעריך נתונים לגבי תנאים ושינויים שחלו בתנאים בין תקופת הייחוס לבין התקופה נשוא הערכה, הרי שהוא לא התחשב בהם כלל. לעניין זה מפנה ב"כ הנתבע לכך שאצל התובעת רשום כי לנתבע יש רק מקרר אחד וכן הפנה לפקס ששלח הנתבע לתובעת ולפיה יש לקחת בחשבון שחלק מהדוכנים היו תקופות ארוכות ללא הפעלה. 20. לעניין זה טענה התובעת כי גם הנתבע הודה שחלק מהמשתמשים השתמשו במכשירים זוללי חשמל ולא רק במקרר אחד שקיים אצל הנתבע ועוד היא טוענת שלא הוכח שהדוכנים היו תקופות ארוכות ללא הפעלה ובמיוחד שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים ולא הוכחה כלל. 21. לאחר שבחנתי את טענות הנתבע איני מוצאת כי יש בהן לערער את דרך חישוב התובעת. על פי תצהירו של מר ליטאני וחקירתו הנגדית, אשר לא נסתרו, ממוצע השימוש לפני החבלה במונה והנפילה בשימוש (דהיינו מינואר 1993 עד דצמבר 1994) וממוצע השימוש אחרי החלפת המונה (מנובמבר 1999 עד דצמבר 2001) אינו שונה בהרבה, דבר המחזק את נכונות התחשיב שעשתה התובעת. 22. לעניין זה אני קובעת כי על מנת להקל עם הנתבע יש לקבל את החישוב שבסעיף 10 לתצהיר מר ליטאני. סוף דבר אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 51,812 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪ וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.גניבת חשמלזיוףחשמל