הקצאת קרקע לנכי צה''ל

להלן פסק דין בנושא נוהל הקצאת קרקע לנכי צה"ל: פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשתו של העותר, נכה צה"ל, כי נורה למשיבים להתקשר עמו בהסכם להקמת תחנת דלק, בהתאם לנוהל הקצאת קרקע לנכי צה"ל לשם הקמת תחנת תדלוק, אשר היה בתוקף עד ליום 24.8.1998, בכל הנוגע לתנאי התשלום בעבור הקרקע. 1. העותר הינו נכה צה"ל, בעל דרגת נכות של 87%, אשר נפצע במלחמת יום הכיפורים. בשנת 1986 הוכר העותר כמי שמועמד לשיקום באמצעות הקצאת קרקע לשם הקמת תחנת דלק, בהתאם לנוהל הקצאת קרקע לנכי צה"ל שנהוג היה אצל המשיב 1 (להלן: המינהל). 2. בהתאם לנוהל זה, אשר היה נהוג עד שנת 1998, היה על מי שהומלץ על-ידי אגף השיקום של משרד הביטחון (להלן: אגף השיקום) ואשר התקשר עם המינהל לשם הפעלת תחנת הדלק, לשלם למינהל דמי חכירה שנתיים, אשר התבססו על אחוז מעמלת רווח של מכירות הדלק בתחנה ולא על פי שווי הקרקע. 3. בשנת 1987 עתר העותר לבית-משפט זה בבקשה, כי תוקצה לו קרקע לשם הקמת תחנת דלק בכניסה לכפר בו התגורר או קרקע חלופית. ביום 13.12.1988 נתן בית-משפט זה (בבג"צ 688/87) תוקף של פסק-דין לפשרה בין העותר למינהל, לפיה יעניק המינהל לעותר זכות להפעלת תחנת דלק בכפוף לתנאים המקובלים אצל אגף השיקום במשרד הביטחון. 4. בשנת 1998, בטרם הספיק העותר לממש את זכאותו, שונה הנוהל הנהוג אצל המינהל, בעקבות גיבוש הסדר חדש באגף השיקום להקצאת קרקע לנכי צה"ל לצורך הקמת תחנת דלק (להלן: ההסדר החדש). בהתאם להסדר החדש, ולאור חוק חובת מכרזים, תשנ"ב-1992 (להלן: חוק חובת מכרזים), כלל קרקעות המדינה שאותרו על-ידי המינהל למטרת תכנון והקמת תחנות דלק, ישווקו במכרזים פומביים, כשמתוך כל מקבץ איתורים יקצה המינהל מספר איתורים לנכי צה"ל מומלצי אגף השיקום. לגבי איתורים אלו נקבע גם, כי הזכויות שהוקנו במסגרתם לנכה צה"ל לא יהיו ניתנות להעברה לאחר, אף לא באמצעות ירושה והן יוענקו לו רק עד הגיעו לגיל 70. עוד נקבע בהסדר החדש, כי העסקאות למטרת הקמת תחנות דלק תתבצענה על בסיס ערך הקרקע, כפי שייקבע על-ידי שמאי, כשדמי החכירה ישולמו כשהם מהוונים בהתאם לערך זה ולא על בסיס רווחי התחנה. 5. לגבי נכי צה"ל שהומלצו על-ידי אגף השיקום עובר לשינוי ההסדר, התקבלה במינהל ביום 29.10.2001 החלטה ליישומה של הוראת מעבר. לפי הוראת המעבר, בוטלה לגבי נכים אלו מגבלת הגיל לחכירת הקרקע והמגבלה על הורשתה. כן התקבלה ביום 1.10.2003 החלטה לשנות את שיטת התשלום עבור הקרקע, לפיה בתקופת חוזה הפיתוח ישולמו רק דמי שימוש בגובה חמישה אחוזים משווי הקרקע; במשך עשרת השנים הראשונות לפעולת התחנה ישולם תמלוג ריאלי בגין הקרקע, בכפוף להיקף מכירותיה; ובתום עשרת השנים, ישלם החוכר תשלום מהוון ליתרת תקופת החכירה. 6. ביום 14.3.1999, לאחר שסרב למספר הצעות מצד המינהל לשיקומו באמצעות הפעלת תחנת דלק, החליט העותר לקבל הצעה בנוגע להקמתה של תחנת דלק ביוקנעם (להלן: תחנת הדלק). 7. ביום 3.10.199 פנה העותר למינהל בדרישה, כי יוחלו על העסקה תנאי ההסדר שנהגו עד לשנת 1998. ביום 25.7.2000 דחה המינהל את בקשתו של העותר בקובעו, שההסדר שונה עוד בטרם בוצעה העסקה בעניינו. 8. מכאן העתירה שבפנינו, במסגרתה מבקש העותר, כי נורה למשיבים להתקשר עמו בהסכם להפעלת תחנת הדלק, בהתאם לנוהל שקדם להסדר החדש. לטענת העותר, החלתו של ההסדר החדש בעניינו סותרת הלכה למעשה את פסק-הדין שניתן לטובתו בבית-משפט זה ביום 13.12.1988 וכי מדובר בשינוי משמעותי ומהותי, הפוגע קשות ביכולתו לממש את זכותו להשתקם במסגרת הקמת תחנת הדלק. עוד טוען העותר, כי מניעת אפשרותו להשתקם בהתאם לנוהל הישן מהווה פגיעה בהסתמכותו, אשר נבנתה כבר החל משנת 1986. 9. מנגד, טוענים המשיבים, כי אין כל בסיס לטענות העותר, לפיהן קנה זכות שיוחלו עליו מלוא התנאים של הנוהל הישן. לטענתם, הוראות המעבר החלות עליו, מהוות הסדר סביר ביותר, המעוגן היטב בדין. 10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי, כי דין העתירה להידחות. 11. העותר אינו תוקף בעתירתו את סבירות תנאיו של ההסדר החדש, או את סבירותה של הוראת המעבר שהוחלה על מקרים הדומים לו, אלא טוען רק כנגד החלתם של אלו לנוכח נסיבות מקרהו. טענותיו העיקריות לעניין זה מבוססות על ההסתמכות והציפייה שנוצרו אצלו, כי יוחלו עליו תנאי הנוהל הקודם ועל פסק-הדין שניתן בעניינו. 12. כפי שמתואר בתשובתם של המשיבים, במהלך השנים הארוכות בהן נמשך הטיפול בעניינו של העותר באגף השיקום, הוצעו לו כחמישה איתורי קרקע לשם הקמת תחנת דלק, אך כולם נדחו על-ידו. משהגיע המועד בו הסכים העותר להקצאתה של קרקע לשיקומו, חלו כבר תנאי ההסדר החדש. בנסיבות אלו, איני יכול לקבל את טענותיו של העותר בכל הנוגע להסתמכות והציפייה שנוצרו אצלו, ואשר לא ניתן לפגוע בהן בדרך של שינוי נוהל הקצאת הקרקעות. 13. כפי שקבע בית-משפט זה לא פעם, אין לאדם זכות קנויה שמדיניות כלכלית כלשהי שננקטה על-ידי הרשות, עליה התבסס בחישוביו, תמשיך לחול בעניינו (ראו בג"צ 198/82 בן ציון מוניץ נ' בנק ישראל, פ"ד ל"ו (3) 466, 470; בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נ"ו (6) 25, 61). בענייננו, שינוי הנוהל נבע מכניסתו לתוקף של חוק חובת מכרזים והתקנות שהותקנו על-פיו, לפיהם הזכות העומדת לנכה צה"ל המומלץ על-ידי אגף השיקום היא לקבל קרקע בפטור ממכרז. בהתאם לתקנות, לא עומדת לנכה זכות לקבל את הקרקע במחיר מופחת. החלטה זו, בכל הנוגע לשינוי שיטת התשלום, הינה החלטה כללית, החלה על כלל העסקאות הנוגעות להקמת תחנת דלק ולא רק על עסקאות בהן ההקצאה היא לנכה צה"ל. בנסיבות אלו, אין מדובר בשינוי שרירותי של הנוהל, אלא בשינוי שהינו חלק מרפורמה נרחבת, אשר ההחלטה אודותיו נתקבלה בשיתוף פעולה עם אגף התקציבים של משרד האוצר, משרד התשתיות הלאומיות, אגף השיקום וארגון נכי צה"ל. 14. בכל הנוגע לטענותיו להסתמכות על הנוהל הישן, הרי שהעותר לא הביא בפנינו ראיות שיהיה בהן כדי להראות באיזה אופן שינה את מצבו לרעה, בהתבסס על הנוהל, בדרך ששינוי הנוהל פגע בציפייתו הלגיטימית. העותר אמנם השקיע שנים ארוכות במסגרת ניסיונותיו לממש את זכאותו, אלא שבמהלך שנים אלו דחה גם מספר הצעות מצד המינהל להקצאת קרקע. נראה, כי בנסיבות אלו, אין לעותר להלין אלא על עצמו, כי בשעה שוויתר על ההצעות שהוצעו לו, השתנה הנוהל בדבר דרך התשלום. מששב ודחה העותר את הפניות מצד המינהל, לא יכול היה להסתמך על כך שתעמוד לו האפשרות למימוש זכאותו בדרך זהה לזו שנהגה בעבר. 15. גם בכל הנוגע לפסק-הדין שניתן בעניינו בשנת 1988, אין כדי לבסס את טענתנו של העותר בדבר הסתמכותו על הנוהל. מהות פסק-הדין הינה ההכרה בזכאותו של העותר להיכלל בהסדר הקצאת הקרקע לשם הקמת תחנת דלק. ביחס לכך, קובע פסק-הדין, כי ההקצאה תיעשה בהתאם לנהוג באגף השיקום. לא ניתן לראות בדברים אלו משום הטלת חובה על המינהל שלא לשנות את הנהלים אשר חלים כלפי העותר. 16. אשר-על-כן, אני מציע לחבריי לדחות את העתירה. 17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. צבאנכי צה"לצה"להקצאת קרקעות