הפסקה מנהלית של עבודות שירות

להלן החלטה בנושא הפסקה מנהלית של עבודות שירות:

החלטה
1.     עתירה לביטול החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר (להלן: "הנציב"), מיום 14.8.06 - בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות, אשר ריצה העותר, ולריצוי יתרתן במאסר של ממש.
טענותיו של העותר לעתירתו
2.     העותר הסביר בתחילה, כי נידון ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בשל עבירה של ניסיון פריצה לרכב. הוא הוצב בעמותת "כוח לתת" ובהמשך נתבקש לרצות עבודות השירות במתנ"ס "בית טיילור". העותר ביצע עבודות השירות כחודשיים ונעדר מדי פעם עקב מצבה הרפואי הקשה של אימו, אשר חלתה אז במחלת הסרטן. כאשר ריצה עבודות השירות בהמשך, במתנ"ס "פיליפ ליאון", חלה דודו של העותר, אחי אביו, במחלת הסרטן, אושפז במצב קשה ביותר ונפטר כעבור זמן קצר. העותר עבר עם אביו את תקופת השבעה, ליווה אותו אחרי כן בניתוח הצנתור שעבר ובאשפוזו לצורכי התאוששות. משכך, נעדר העותר תקופה נוספת ממקום עבודתו. הוא ביקש לחזור, לטענתו, לעבודות השירות ולסיימן כנדרש, אך יוסי אבוחצירה, המפקח על עבודות השירות, לא אפשר לו כן. בינתיים, בחלוף חודשים ארוכים של אשפוז, נפטרה אמו של העותר, הוא נותר בביתה עם חמשת אחיו ואחיותיו והם נאלצים להתמודד, נוסף לקשייהם הנפשיים, עם עול פרנסת הבית והמלחמה המתמדת ברשויות, המבקשות לגבות חובותיה של המשפחה.
3.     לאחר שפרש נסיבותיו האישיות, גולל העותר ניסיונותיו להציג האישורים הרלבנטיים להיעדרויותיו מעבודתו. העותר ציין, כי זומן לחקירה בתחנת מוריה בחשד להפרת הוראה חוקית (בשל העובדה שלא התייצב לריצוי עונש המאסר חלף עבודות השירות). הוא הציג המסמכים הרלבנטיים לחוקריו ואלה הפנוהו לבית המשפט לצורך מסירתם. לטענתו, העביר את המסמכים לבית המשפט אך מזכירת בית המשפט לא העבירה אותם לייעדם. העותר הוסיף, שהוא נעצר בגין אי התייצבותו לריצוי עונש המאסר והעביר חומר המסמכים הרלבנטי לסנגור הציבורי, אשר מונה לו לעניין מעצרו. לדבריו, אמור היה הסנגור הציבורי להגיע עימו לבית המשפט, למחרת יום מעצרו, אך לא עשה כן ולא יצר עימו קשר לאחר מכן.
4.     על יסוד האמור, ותוך בקשה להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, ביקש העותר לבטל החלטתו של הנציב. הוא הוסיף, כי הצליח להתקבל לעבודה בחברת מעליות בירושלים, הוא מתמיד בעבודתו ומסייע לפרנסת הבית וכל מבוקשו לפתוח דף חדש בחייו ולנהל אורח חיים נורמאלי.
תגובתו של המשיב לעתירה
5.     ב"כ המשיב ביקשה לדחות העתירה. היא הציגה השתלשלות האירועים בעניינו של העותר, כלהלן: ביום 28.12.05 גזר בית משפט השלום בירושלים על העותר עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות (במסגרת תיק פ 5494/03 וכן פ.א 65086/04) לאחר שהרשיעו בעבירות של ניסיון פריצה לרכב, התפרצות וגניבה. ביום 7.3.06 התייצב העותר אצל הממונה על עבודות השירות, נערך לו ריאיון קליטה והוא חתם על טופס הכללים לעובד השירות, המחייבו, בין היתר, בהודעה מראש על כל היעדרות או איחור למפקח ובהמצאת אישור לדבר. ביום 16.3.06 הגיע העותר באיחור לעבודתו בלא שקיבל אישורו של המפקח. ביום 18.3.06 התקשר העותר למפקח והודיעו, כי לא יגיע לעבודתו ביום 19.3.07 בשל כאבי שיניים. ביום 21.3.06 התקשר העותר למפקח והודיעו, שלא יגיע בשל כאבי גב. העותר הוזהר, כי אם ימשיך להיעדר מעבודתו, יזומן לשיחת בירור. חרף זאת לא הגיע העותר למקום העבודה בלא שהודיע מראש למפקח ולא הציג מסמכים רפואיים, המנמקים דבר היעדרויותיו. ביום 2.4.06 נערכה ביקורת מפקח במקום העבודה אך העותר לא נכח במקום. מלבד זאת, בחודש אפריל 2006 נעדר העותר מעבודתו בימים 4.4.06, 10.4.06, 24.4.06 - 25.4.06, בלא שמסר הודעה מראש למפקח. גם בחודש מאי נעדר העותר מעבודתו, בימים 1.5.06 ובימים 7.5.06 - 8.5.06, בלא שקיבל אישורו המקדמי של המפקח. המפקח ניסה ליצור קשר עם העותר אך העותר לא היה זמין.
     אשר על כן, ביום 14.5.06 נערכה לעותר שיחת בירור. העותר ביקש אז לעבוד בגן החיות התנ"כי מאחר שהתקשה לטענתו להגיע בזמן לעבודה בעמותת "כוח לתת". עורך השיחה החליט להיעתר לבקשתו ולאפשר לו לרצות יתרת עבודות השירות בגן החיות התנ"כי. ביום שלאחר שיחת הבירור, יום ה-15.5.06, התקשר המעסיק מגן החיות והודיע, כי העותר טען שלא יוכל להגיע לעבודה בזמן, אמר כי "זה לא בשבילו" וככלל, לא הביע נכונות לעבוד במקום. ואכן, בין יום ה-15.5.06 ליום ה-20.5.06 לא הגיע העותר כלל למקום העבודה.
6.     חרף התנהגותו של העותר ובשל פנייתה של העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחתו לנציגי השירות, הוחלט, לפנים משורת הדין, ליתן לעותר הזדמנות נוספת להשלים עבודתו. העותר הועבר להמשך ריצוי עבודות השירות בקריית יובל והוזהר שוב, כי עליו למלא אחר הכללים.
     יומיים בלבד לאחר שהוצב במרכז הקהילתי בקריית יובל, לא הגיע העותר למקום עבודתו ולא טרח להודיע על כך. העותר נעדר מעבודתו בין יום ה-23.5.06 ליום ה-25.5.06 ללא הודעה מראש כאמור. ביום 31.5.06, לאחר שנעדר שוב ממקום עבודתו ולא הודיע בדבר, התקשר אליו המפקח. העותר ענה לטלפון וטען שרק התעורר. אז הורה המפקח לעותר להגיע לשיחת בירור ביום 6.6.06.
7.     העותר לא הגיע לשיחת הבירור ביום ה-6.6.06 ולמעשה, החל מיום 31.5.06 לא התייצב עוד לריצוי עבודות השירות. העותר נעדר בלא להודיע דבר ובלא שהמציא אישורים על היעדרויותיו. ניסיונות רבים לאתרו באמצעות הטלפון נכשלו והוא אף לא חזר לנציגי השירות לאחר שהושארו לו הודעות בתא הקולי. ביום 7.6.06, לאחר פנייה נוספת של העובדת הסוציאלית המטפלת בעותר, ניתנה לו הזדמנות להתייצב לשיחה בפניה כדי שתסביר לו המשמעות של אי התייצבותו וההשלכות הצפויות לו בשל כך. גם לאחר שיחה כאמור עם העובדת הסוציאלית, לא שב העותר למקום עבודתו ולא יצר קשר כנדרש עם המפקח.
8.     ביום 13.6.06 הצליח המפקח להתקשר עם העותר טלפונית. העותר טען אז, כי אביו חולה. המפקח זימן את העותר להגיע ביום 18.6.06 לשיחת בירור ברמלה, ביום 18.6.06, אך העותר לא התייצב גם לשיחה זו. ביום 22.6.06 שוחח המפקח טלפונית עם העותר וזימנו לשימוע ביום 3.7.06. גם לשימוע לא טרח העותר להתייצב.
אשר על כן, המליץ עורך השימוע על הפסקת עבודות השירות של העותר והנציב הורה על הפסקתן תוך ריצוי יתרת עונשו של העותר במאסר בפועל של ממש. הודעה בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות נשלחה לעותר בדואר רשום כבר ביום 15.8.07 ודבר הפסקתן אף הודע לו, מפורשות, טלפונית.
9.     העותר לא הגיש עתירה כנגד החלטתו של הנציב ולא התייצב לריצוי עונשו. משאותר על ידי המשטרה ביום 3.12.06, נחקר בחשד להפרתה של הוראה חוקית. העותר טען בחקירתו, שלא ביצע את עבודות השירות כיוון שדודו נפטר והוריו מאושפזים - אימו בשל מחלת לב ואביו בשל צנתור. אז גם טען העותר, כי פנה לבית המשפט בבקשה להסביר מדוע לא התייצב לביצוען של עבודות השירות. במעמד חקירתו קיבל העותר הודעה נוספת אודות ההפסקה המנהלית של עבודות השירות והובהר לו, כי עליו לפנות לבית המשפט תוך 7 ימים, אם ברצונו לערער על החלטתו של הנציב.
     העותר הגיש העתירה רק ביום 26.12.07, יותר משנה לאחר שנמסר לו ביד, במהלך חקירתו כאמור, עותק ההחלטה בדבר ההפסקה המנהלית של עבודות השירות ורק לאחר שנעצר העותר שוב, ביום 14.12.07, בשל הפרתה של הוראה חוקית.
10.     לאחר שפרשה השתלשלות העניינים כמתואר ציינה ב"כ המשיב, כי עם כל הצער על נסיבות חייו הקשות של העותר, היה על העותר להעלותן עת ביצע עבודות השירות. העותר נעדר משך ימים רבים בלא שהודיע בדבר מראש וכאשר הודיע על היעדרויותיו טען, כי הוא סובל מבעיות בגבו ובשיניו. רק ביום 13.6.06, לאחר ימים רבים של היעדרות ללא הודעה או אישור, טען העותר שאביו חולה. יתר הנסיבות הקשות, אשר הועלו בעתירתו זו - בדבר פטירת דודו ומחלתה הקשה של אימו - לא הוצגו קודם לכן בפני גורם כלשהו. גם כאשר זומן העותר לשיחות בירור ולשימוע - במהלכם יכול היה להציג טענותיו, בחר העותר שלא להגיע ואף לא הגיש עתירתו במועד הקבוע לכך, לאחר שכבר החליט הנציב להורות על הפסקת עבודות השירות. העותר טען אמנם, כי ביקש לבטל רוע גזירתו של הנציב תוך שפנה לבית המשפט בנדון, ברם לא הציג כל אישור לדבר ובהיעדר מספר להליך, אין כל אפשרות לברר טענתו זו.
מן האמור עולה, כי העותר לא סיים לרצות עונשו, לא ההין לנצל ההזדמנויות שניתנו לו להציג נסיבותיו הקשות וכן בחר ביודעין לנתק קשר עם הממונה על עבודות השירות ולהתעלם מהודעות שנמסרו לו בדבר הפסקתן. על כן ביקשה ב"כ המשיב לדחות העתירה.
תשובת העותר לתגובה
11.     ב"כ העותר קיבלה הייצוג לאחר שהגיש העותר עתירתו. ב"כ העותר ביקשה לחזור על האמור בעתירה ובתגובה לדברי ב"כ המשיב טענה, כי התשתית העובדתית שבתגובתה אינה מדויקת.
בהתייחסה לדיווח בדבר נוכחותו של העותר במרוצת חודש מרץ 2006 ציינה ב"כ העותר, כי מרשה אמנם איחר להגיע לעבודתו ביום ה-16.3.06 ברם דו"ח הנוכחות החודשי שלו, נספח ה' לתגובה, מלמד, כי העותר נשאר מאוחר יותר בעבודתו. בהפנותה למעקב הנוכחות במהלך חודש אפריל 2006 ציינה ב"כ העותר, כי בדו"ח ביקורת ומעקב על עובד השירות, נספח ד' לתגובתו של המשיב, נכתב, שהעותר נכח בעבודתו ביום 4.4.06 בעוד בדו"ח הנוכחות החודשי צוין, כי העותר לא הגיע לעבודתו. עוד צוין בדו"ח הביקורת והמעקב, כי העותר לא נכח בעבודתו ביום 9.4.06 בעוד בדו"ח הנוכחות החודשי (נספח ו') צוין, כי העותר הגיע לעבודתו; בהחלטתו של הממונה על עבודות השירות צוין, כי העותר לא נכח בעבודתו 8 ימים במרוצת חודש אפריל בעוד בדו"ח ביקורת ומעקב נכתב, כי העותר נעדר משך 7 ימים מעבודתו בחודש אפריל וממילא בחלק מן הימים חל חג הפסח. נוסף לכך, עיון בנספח ו' מלמד, כי בחלק מן הימים נשאר העותר שעות ארוכות יותר בעבודתו.
ב"כ העותר העלתה טענותיה גם לעניין רישום הנוכחות במרוצת חודש מאי 2006. בתגובתו של המשיב צוין, כי העותר נעדר מעבודתו בימים 15.5 - 20.5 בעוד יום ה-19.5 היה יום שישי ואילו יום ה-20.5 היה יום שבת - אז לא נדרש העותר לעבוד. נוסף לכך, העותר החל לעבוד אך ביום 21.5 משום שהמתין לשיבוצו אצל מעסיק חדש לאחר שהועבר מגן החיות. אכן, ביום 31.5 הפסיק העותר להגיע לעבודתו לאחר שהורה לו כן המפקח עד אשר ייערך בירור בעניינו. הוא ניסה ליצור קשר עם המפקח אך לא הצליח. אביו של העותר אישר אף הוא, כי ניסיונותיו של בנו ליצור הקשר כנדרש עלו בתוהו.
12.     ב"כ העותר טענה, נוסף לאמור, כי הנציב לא היה מוסמך לקבל ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות בלא ששמע את העותר קודם לכן שהרי העותר לא התייצב למועד האמור. היה מקום לזמן העותר בשנית תוך התחשבות בקשיים הקיימים בשל נסיבותיו האישיות, אשר אושרו גם על ידי העובדת הסוציאלית המעורבת בעניין. בפרט אמורים הדברים לאור מעורבותה של עובדת סוציאלית, אשר אישרה קיומם של קשיים בנסיבותיו האישיות של העותר. נוסף לכך, החלטתו של הנציב אינה מנומקת והוא לא פרט השיקולים שהביאוהו להחלטה. נראה, כי לא הונחו בפני הנציב הנתונים הרלבנטיים בדבר הרקע המשפחתי הקשה של העותר, טיפול גורמי הרווחה במשפחה, פטירת אימו וכן העובדה, שהוא ואחיו חיים כעת לבדם ודואגים זה לזה.
13.     בסיכום דבריה ציינה ב"כ העותר, כי אין ספק שהתנהלותו הייתה בעייתית ברם המדובר באדם, שקשה לו להתנהל ומצבו האישי והמשפחתי אך מעמיסים על קשייו. הגשת העתירה באיחור הנה תוצר של התנהלותו הבעייתית, שהרי העותר שגה והגיש הבקשה לבית משפט השלום. העותר סיים שנים בודדות בלבד בבית הספר ואינו מסוגל לעמוד לבדו מול הממונה, הנציב ומערכת בתי המשפט, ולהתמצא בנבכי ההליכים המשפטיים. אמנם היה על העותר להסב תשומת ליבו של הממונה למצבו האישי אך אין להענישו כעת משלא עשה כן. הרי הערכאה השיפוטית מוסמכת לקחת בחשבון שיקוליה הנסיבות האישיות המתוארות בטרם תכריע גורלו של העותר.
     אשר על כן ביקשה ב"כ העותר לאפשר קיומו של שימוע נוסף בפני הממונה - אז תתברר המסכת העובדתית בכללותה והממונה ייתן החלטתו כשמכלול השיקולים הרלבנטיים בפניו.
דיון
14.     עיון במסמכי התיק, בטיעוניהם של הצדדים לעתירה ובהתנהלות הדברים המפורטת בעניינו של העותר מביא אותי למסקנה, כי דין העתירה - להידחות.
15.     העותר עבר הליך של קליטה כאמור ביום 7.3.06 והחל בריצוי עבודות השירות כבר ביום למחרת, יום ה-8.3.06. דו"ח נוכחותו של העותר בעבודתו בחודש מרץ 2006 (נספח ה' לתגובתו של המשיב) מלמד, כי העותר הגיע לעבודתו באופן סדיר ביומיים הראשונים בלבד(!!)(8.3.06 ל- 9.3.06), ובמרוצת הימים שלאחר מכן יצא מוקדם יותר, איחר לעבודתו או שנעדר ממנה כליל. גם במהלך חודש אפריל 2006, חרף העובדה שהיה זה חודש עבודה קצר בשל חופשת חג הפסח, נעדר העותר תכופות מעבודתו, הגיע באיחור, או שיצא לביתו מוקדם מן הנדרש. במחצית חודש מאי 2006 הועבר העותר ממקום עבודתו בעמותת "כוח לתת" למרכז הקהילתי שבקריית יובל, עבד שם ימים ספורים בלבד ולמן ראשית חודש יוני לא עבד כלל.
16.     ב"כ העותר ביקשה לטעון, כי הדוחות המצורפים אינם משקפים נכונה מצב הדברים, שהרי ישנם פערי דיווח בין דוחות הנוכחות לבין דו"ח ביקורת ומעקב בעניינו של העותר. עיון בדוחות השונים והקבלתם זה לזה אינו מלמד, לדידי, על הבדלים משמעותיים, העלולים להטיל ספק כלשהו בהשתלשלות העניינים המתוארת בתגובתו של המשיב. כך למשל טענה ב"כ העותר, כי בעוד בדו"ח הנוכחות של העותר צוין, כי לא הגיע לעבודתו ביום 4.4.06 הרי בדו"ח ביקורת ומעקב צוין, כי נכח בעבודתו. אכן, בדו"ח הנוכחות החודשי נרשמה לעותר היעדרות ביום ה-4.4.06 בעוד בדו"ח ביקורת ומעקב לא נכלל המועד האמור ברשימת היעדרויותיו של העותר. דומה, אך נראה שהייתה זו שגגה טכנית בלבד ואין לייחס לה חשיבות יתרה. נוסף לכך, היעדרות זו תועדה ברשימותיו של הממונה על עבודות השירות והובאה לידיעתו של הנציב בדיוק הנדרש. עוד טענה ב"כ העותר, כי בדו"ח ביקורת ומעקב צוין, שהעותר לא נכח בעבודתו ביום 9.4.06 בעוד בדו"ח הנוכחות החודשי צוין, כי העותר נכח בעבודתו. בחינת המסמכים גילתה, כי עלתה שגגה בידה של ב"כ העותר דווקא, שהרי בדו"ח ביקורת ומעקב לא צוין שהעותר נעדר מעבודתו במועד האמור אלא אך צוין, כי העותר לא נכח במקום "בזמן הביקורת".
בחינת יתר טענותיה של ב"כ העותר לדבר הראתה אף היא, כי רישומיו של הממונה על עבודות השירות משקפים מצב הדברים נאמנה ואין לפקפק ברמת דיוקן.
17.     מן האמור עולה, כי נוכחותו של העותר במקום עבודתו הייתה דלה ביותר ואפשר לומר שאף נדירה. העותר לא הבין חובתו לרצות עבודות השירות תוך הקפדה על נוכחות מלאה, התייצבות בזמן ומילוי מכסת השעות הנדרשת. העותר חווה טראומות קשות בתקופה הרלבנטית עת איבד את אימו, דודו וכן ליווה את אביו במחלתו בבית החולים. עם זאת, היה עליו לעדכן את הממונה על עבודות השירות בנסיבותיו, להציג האישורים הרלבנטיים להיעדרויותיו ולבקש רשותו לעסוק בענייניו האישיים שעה שאמור היה לרצות עונש מאסר למעשה על דרך של עבודות שירות. ואולם, העותר עשה דין לעצמו וביכר ענייניו האישיים על פני חובותיו לחברה בלא שטרח ליתן דין וחשבון בדבר לגורם כלשהו.
18.     הנה כי כן, העותר הפגין בהתנהגותו חוסר הבנה לחובתו לציית לגזר הדין בעניינו וזלזל בעבודות השירות, אשר ניתנו לו בבחינת פריבילגיה, חלף שליחתו למאסר של ממש (רע"ב 1885/05 עזאם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי "נבו"). העותר הוא שהביא לביטולן של עבודות השירות לאחר שהוכיח, כי אינו ראוי לאמון שניתן בו, ליחס המקל שנקט כלפיו בית המשפט ולאורך רוחם של נציגי השירות למיניהם, אשר ההינו לשתף פעולה עם גורמי הרווחה על מנת להיטיב מצבו של העותר.
ואולם, מקום בו מבטא נאשם, בהתנהגותו, אי התאמה לריצויו של עונש שיקומי, אין מנוס מהפעיל מאסר של ממש, שהרי יש להבטיח האפקטיביות של הענישה ולהגשים תכליתו של ההליך הפלילי (רע"ב 4833/07 חליחל נ' שירות בתי הסוהר; רע"ב 11160/07 מדינת ישראל נ' ביטון, פורסם באתר המשפטי "נבו"; רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר).
על כן, ירצה העותר יתרת עונשו במאסר בפועל של ממש.
19.     סיכומם של דברים - העתירה נדחית בזאת. העותר יתייצב לריצוי יתרת עונשו, בסך של 135 ימים, בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים בירושלים



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון