הסדר כופר - חיסיון

להלן פסק דין בנושא הסדר כופר - חיסיון:

פסק דין

א.     מהות העתירה

זו עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה כי תמסור לעותרים, מכח חוק חופש המידע התשנ"ח - 1988 את זהות האנשים שהגיעו להסדר כופר עם רשויות המס, העבירות אותן ביצעו, הסיבות שבגינן קיבלו את הסדר הכופר במקום העמדה לדין, והסכומים אותם שילמו, כל זאת במשך 3 השנים האחרונות.


ב.     הוראות הדין הרלבנטיות

ברמה העקרונית, אין כבר מחלוקת כי זכותו של הפרט לקבל מידע האצור אצל השלטונות.
נקודת המחלוקת היא, האם מידע מסויים, ניתן למסירה.


בדברי ההסבר להצעת החוק (הצע"ח חופש המידע התשנ"ז - 1997 ה"ח התשנ"ז 397) נאמר:

"נגישות רבה יותר למידע תסייע בקידומם של ערכים חברתיים אחרים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון...הסדרה חוקית של הזכות למידע על סייגיה וחריגיה תגבש באופן מרוכז וברור יותר את גבולותיה, תסייע לשינוי קווי החשיבה המקובלים בקרב הרשויות הלכה למעשה..."

סעיף 221 לפקודת מס הכנסה קובע:

אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 215-220 רשאי המנהל, בהסכמתו של האדם לקחת מידו כופר כסף שלא יעלה על פי שניים מהקנס הגבוה ביותר שמותר להטיל על אותה עבירה, ואם עשה כן, - ייפסק כל הליך נגדו על אותה עבירה, ואם היה עצור עליה - ישוחרר".

סעיף 231(א) לפקודת מס הכנסה שכותרתו :"חובת סודיות" קובע באלו המילים:

"הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם בדרך זו".

סעיף 234 לפקודת מס הכנסה קובע סנקציה פלילית גורפת על גילוי ידיעות, דוחות, רשימות שומה או העתקן המתייחסים להכנסתו של אדם, או לפרט בהכנסתו, זאת ועוד הסעיף קובע את ההגנות היחידות כנגד סנקציה פלילית זו, כלומר את החריגים היחידים למסירת החומר והם: כששר האוצר התיר למחזיק החומר למוסרו לגורם מסוים, וכן שהחומר נמסר לצורך הפעלת הפקודה.

הרציונאל של קביעה מסוג זה הוסבר, לענין מע"מ בבג"צ 174/83 רחל שכנר ואח' נ' שר האוצר (פ"ד לז(3) 225) כך:

"החיסיון שבסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסך הינו לטובת הנישום והמדינה כאחד. לטובת הנישום - כדי למנוע הימנו חשש כלשהוא, שמסירת פרטי הדברים בדבר עסקיו והכנסתו לשלטונות המס יגיעו לידיעתו של אחר; לטובת המדינה- למען אפשר לשלטונות המס להגיע לחקר האמת על-ידי קבלת מידע מגורמים אחרים, אשר ייאותו לכך אם זהותם תישאר חסויה".

והדברים יפים גם לענין מס הכנסה.
סעיף נוסף שרלבנטי לעניננו הוא סעיף 9(א)(3 לחוק חופש המידע הקובע כי רשות לא תמסור מידע:

"...שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הגת הפרטיות) אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין".

חוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981 קובע מקרים בהם המחוקק מגן על פרטיותו של אדם.
המקרים הרלבנטיים לענייננו מנויים בסעיפים הבאים:

"2     פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
.....
(7)     הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8)     הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9)     שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
...
(11)     פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד."
מיום 8.12.2005
תיקון מס' 8
?"? ???"? ??' 2038 <> מיום 8.12.2005 עמ' 54 (?"? 97 <>)
(11)     פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
סעיף 23ב(א) לחוק הגנת הפרטיות שכותרתו "איסור על מסירת מידע" קובע באלו המילים:

"מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה".

ג.     ישום הדין לענייננו

כללי

הליך הכופר הוא הליך מינהלי שאין במסגרתו הכרעה שיפוטית לגבי אשמתו של אדם.
לרוב הוא מתבצע ע"י כך שהנישום - החשוד אינו יודע בדיוק מהן הראיות שנאספו נגדו, ובהגשת בקשה לכופר הוא העריך את סיכוייו בבית המשפט ואת פרסום הנושא.
ההליך מתחיל אצל נציב מס הכנסה, השוקל את הבקשה לכופר.
השיקולים להסכמה למתן כופר, שני פנים להם, עפ"י האמור בתגובה (סעיף 5):
הפן האחד - אלה שיקולי הרשות בעד ונגד הטלת כופר מס. הרשות פרסמה קריטריונים והם גלויים לכל.
הפן השני - שניתן למצוא בו ראיות לא מספקות, קולת העבירה, מצבו האישי של הנישום החשוד ואף העניין הציבורי.
יש לציין כי חשובים גם שיקוליו של אותו נישום אם לבחור בהליך זה, שהרי חלה עליו חזקת החפות כל עוד לא הורשע בבית משפט; ותשלום כופר אין משמעו הרשעה, אם כי ניתן אולי להסיק ממנו, במקרים מסוימים, מקצתה של הודיה.
על שיקולי הנישומים לבחור בהליך של כופר, נכתב:

"בנסיבות מסוימות עשוי גם אדם הבטוח כי משפט פלילי יסתיים בזיכויו, להעדיף המרת האישום בכופר, תשלום כופר חוסך לו - גם במקרה שהוא, לפי הבנתו, חף מפשע; פרסום מביך ומזיק, כסף, זמן ומריטת עצבים, כל אלה מרכיבים שבשל קיומם עדיף תשלום הכופר במקום מאבק בבית משפט".
(גיורא עמיר," עבירות מס" (הוצאת סדן תל-אביב, תש"ס 2000, עמ.181)).

כיום כל פונה בבקשה לכופר, מן הסתם, מסתמך על המצב הקיים כיום, לפיו רשויות המס אינן מגלות את הפניה אליהן, אינן מגלות את שם האדם, עיסוקו, גובה הסכום שבמחלוקת ובכלל אינן מגלות כל מידע המגיע אליהן בנושא.

מסקנה אופרטיבית

גילוי שמות הפונים בבקשה לתשלום כופר, הינו פגיעה בפרטיות, מכמה אספקטים.
הראשון - נישום הפונה לשלטונות מס הכנסה, במציאות של היום, יוצא מנקודת ההנחה כי כל המו"מ בינו לבין שלטונות מס הכנסה יהיה חסוי, וזאת לאור התנהלותה של הרשות בנושא זה מימים ימימה. הוא אמור ויכול להסתמך על כך כי זו חזקת התקינות של ניהול הרשות.
מכאן שפנייתו לרשות, מוגנת, בין היתר, מכח חוק הגנת הפרטיות שלא היה בכוונתו ליתן היתר לרשות להפיץ הלאה את המידע שנתן.
השני - מכח חוק הגנת הפרטיות - זכאי בנוסף גם הנישום לחיסיון מידע שנוגע לענייניו הכלכליים.
ברמה העקרונית תחול לכן הפרוצדורה של חוק חופש המידע, הקובעת שעל הרשות לפנות לאותו נישום - צד ג'- שעלול להיפגע מפרסום המידע ולבקש את הסכמתו לגילויו.

לא צריך להיות נביא, גם מבלי לפנות לקבלת עמדת צד ג' עפ"י דרישות חוק חופש המידע, כדי להעריך ברמת סבירות גבוהה, אם לא לדעת בוודאות, שמי שבוחר לפנות למס הכנסה בבקשה לתשלום כופר, אינו מעונין ששמו או פרטים מזהים עליו ועל עיסוקו והכנסתו, - יגולו לציבור הרחב. מה גם שהוא זכאי לכך, כאמור לעיל, לפי חוק הגנת הפרטיות.

אזי ואם תאמר שחוק הגנת הפרטיות לא בא לסייע לאדם שאולי עבר עבירת מס, פקודת מס הכנסה המצטרפת אליו כן אוסרת גילוי כל מידע שהגיע לפקיד מס הכנסה בקשר להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו. פרט בהכנסתו משמעו גם העלמת הכנסות; צירוף שני חוקים אלה משמעו חסימה כפולה של הרשות מלמסור מידע.

לכן התוצאה היא - שאין לקבל את העתירה, כל עוד לא תוקנו שני חוקים אלה, כדי לאפשר מסירת מידע מעין זה לציבור.
ולפני ביצוע תיקון אפשרי של החוקים ע"י המחוקק כמובן, שאלה היא- היש בעתיד להתיר פרסום חלקי או מלא של שמות, אנשים וגובה הכופר? -

האם בתקופת זו של שקיפות, אמור המחוקק להגן על אנשים, שברמה הנורמטיבית אינם ממלאים כהלכה וכדין את חובתם וחיוביהם לחברה.
האם בתקופה זו של שקיפות ואפשרות של פיקוח האזרח על התנהלות הרשות, לא מן הדין להקנות לו כלים, כדי לבדוק האם הרשות מיישמת באופן מובנה ולא מפלה את הקריטריונים שלה לגביית כופר מס.
והכיצד ידע לעשות זאת אם לא יינתנו לו פרטים אודות האנשים, התפקיד, גובה המס הנטען שהועלם וגובה הכופר?

(על דיון שנערך בנושא בעקבות דוח מבקר המדינה על הטלת כופר בגין עבירות מס הכנסה, והדעות השונות שהובעו בו -ר' פרוטוקול מס. 264 מישיבת הועדה לענייני ביקורת המדינה מ - 28.2.2006 (צורף כנספח א' לסיכומי העותרים))


סעיף 228א לפקודת מס הכנסת שכותרתו "פרסום רשימת עבריינים" קובע:

"המנהל רשאי לפרסם אחת לשנה רשימה של כל הנישומים שהורשעו בשנה הקודמת בפסק דין חוט בעבירה על פי סעיף 220; פרסום כאמור ייעשה בשני עתונים יומיים לפחות".

הוראת פרסום זו הינה מוגבלת ומצומצמת לגבי אנשים שהורשעו, ולגבי עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.

אבל אפילו אפשרות מצומצמת זו לא קיימת לגבי אלה המשלמים כופר מס.

ייתכן שהדבר נובע מחשש הרשות (ר' הפרוטוקול לעיל), שבמידה ויבוצעו פרסומים בגין כופר מס, הדבר יפחית את מספר המעוניינים להגיע עמה להסדר, יאריך את התורים בבית המשפט ויגרום, בשורה התחתונה, להפסד כספי למדינה שתיאלץ לערוך חקירות ממושכות ולנהל דיונים מרובים כדי לגבות את המס.

אין מחלוקת שיש להביא נסיבות כאלה בעת התווית הדרך לעתיד.

בד בבד נראה לי כי אפילו עם מהפיכת השקיפות, מי שצריך לאמר דברו בנושא הוא המחוקק ע"י שינוי החקיקה, ולאחר שהנושא ילובן נורמטיבית ופרקטית.

אחד השינויים האפשריים הוא שגם לעניין תשלום כופר מס יסמיך המחוקק את הרשות לפרסם רשימה, כפי שהוא הסמיך כיום את הרשות לפרסם רשימה של עברייני מס שהורשעו.

האיזון הנכון בין חשש הרשות לבין חשש הפרט מפרסום פוגע עשוי להיות בכך, שאולי אין צורך לפרסם את השמות במלואם, ייתכן שתיאור התפקיד, גובה המס והכופר שהוטל, - יספיקו.

איזון מעין זה עשוי לשמש מצד אחד הרתעה לעתיד מהמעלימים הפוטנציאליים, ומצד שני יאפשר בדיקה ע"י האזרח את המקרים הפרטניים לאור הקריטריונים שנקבעו לצורך תשלום כופר מס, ואולי הוא גם לא יפחית את אלה שיפנו לרשות למטרה זו.
וכאמור שאלת השאלות - האם מן הראוי ליתן חסיון שמי בדין, למעלימי הכנסות ומשלמי כופר; ומדוע שהמדינה, תאפשר להם להתחמק ממהפכת השקיפות?
שאלה זו אכן עלתה בדיוני הוועדה לעיל, ונראה שהיא צריכה לעבור עוד מספר דיונים ערכיים כדי להגיע לפתרונה.
למטרה זו על המחוקק, ביחד עם הרשויות, להפנים את הוראות חוק חופש המידע ואת הרעיון העומד מאחוריו, שכל מידע האצור אצל רשות לגבי יחסיה עם האזרח, אמור להימסר לציבור הרחב,לבקשתו, ובסייג שפרטיותו של הנישום לא תיפגע, במקרים המתאימים.

בסיטואציה החוקית הקיימת היום, - לא ניתן למסור את המידע.

אשר על כן אני דוחה את העתירה.

בנסיבות כל צד ישא בהוצאותיו.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון