להלן פסק דין בנושא החזר היטל סלילת מדרכה והתקנת תאורה: פסק דין מבוא: 1. התובע מבקש לחייב את הנתבעות בהחזר היטל סלילת מדרכה והתקנת תאורה וכן אגרת תיעול בסך של 54,685 ₪. התובע שילם את הסכום הנ''ל לנתבעת מס' 2 ביום 28.7.99 תחת מחאה. מכאן התביעה.. עובדות מוסכמות: 2. התובע הינו הבעלים הרשום של חלקה 312, גוש 12255 בשכונת הוד הכרמל (דניה) בחיפה (להלן: "המגרש"). 3. ביום 18.5.64 נערך ונחתם בין הנתבעות הסכם, לפיו התחייבה נתבעת מס' 1 (להלן: "חב' דניה") לבצע עבודות פיתוח במספר גושים בשכונת דניה (להלן: "ההסכם הראשון"). עבודות הפיתוח בהסכם הנ''ל כללו סלילת כבישים, מדרכות וסמטאות, בניית ביוב ציבורי והתקנת רשת מים. ההסכם הראשון חל על מספר מגרשים אשר בחלקם היו בבעלות חב' דניה ובחלקם בבעלותם של אחרים. בהתאם, בסעיף 6 להסכם נקבע כי, נתבעת מס' 2 (להלן: "העירייה") תפעל לגביית הוצאות עבודות הפיתוח מבעלי החלקות שאינן בבעלות חב' דניה ותעביר אותם אליה (בניכוי הוצאות גבייה). 4. ביום 25.6.74 נערך ונחתם בין התובע (יחד עם בעלי מגרשים אחרים) לבין חב' דניה, הסכם לפיו, תמורת תשלום סכומים שנקבעו בו, תבצע האחרונה עבודות פיתוח במגרש התובע (וביתר המגרשים המפורטים בהסכם)(להלן: "ההסכם השני"). בסעיף 3 להסכם השני נקבע כי, עבודות הפיתוח כוללות סלילת כבישים ומדרכות, הקמת מערכת ניקוז, ביוב ורשת מים וחשמל. 5. ביום 1.8.95 התקבלה החלטת העירייה בדבר סלילת כבישים ומדרכות, בין היתר, בגבולות המגרש. ההחלטה התקבלה בהתאם לחוק עזר לחיפה (סלילת רחובות), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סלילת רחובות"), ומכוחו נדרש התובע לשלם היטל סלילת מדרכות והתקנת תאורה. כן נדרש התובע בהתאם לחוק עזר לחיפה (תיעול), התשמ"ג-1983, (להלן:"חוק התיעול"), לשלם אגרת תיעול. 6. התובע פנה לעירייה בבקשה לפטור אותו מהיטל סלילת מדרכה והתקנת תאורה ואגרת התיעול, וזאת מכח ההסכם הראשון, אולם, פנייתו נדחתה והתובע שילם את הסכומים אשר נדרשו ממנו תחת מחאה. טענות התובע: 7. חב' דניה סללה מדרכות מכח ההסכם השני באופן הדרגתי ובכפוף לבקשת בעלי המגרשים אשר ביקשו לבנות עליהם. עד לדרישת העירייה מהתובע לשלם היטל סלילת מדרכה, הוא טרם בנה על המגרש, ועל-כן, חב' דניה לא התבקשה ולא סללה את המדרכה במקום, אלא הדבר נעשה ע"י העירייה. כמו כן, הסכום אשר שילם התובע עבור היטל סלילת המדרכה אינו משקף את העלות האמיתית שלו, אלא עולה עליו. בהתאם, לו הייתה העירייה פונה אליו מבעוד מועד בדרישה לסלילת המדרכה, הוא היה מסדיר זאת במחיר נמוך יותר. 8. חב' דניה התקינה תאורה במקום, אולם, באם התאורה לא הייתה מספקת והעירייה החליטה להחליף אותה באחרת, אזי על חב' דניה לשאת בהיטל התאורה. 9. בהתאם להסכם השני, אגרת התיעול חלה על חב' דניה, ומכל מקום, העירייה העלתה דרישתה לתשלום האגרה טרם תחילת עבודות התיעול, וזאת בניגוד לחוק התיעול. טענות חב' דניה: 10. התביעה התיישנה הואיל והיא מבוסת על ההסכם השני אשר נחתם ביום 25.6.74. 11. חב' דניה ביצעה את עבודות הפיתוח בהתאם להסכם השני, ועל-כן אין יריבות בינה לבין התובע. לראייה, והעירייה אישרה כי הסכומים נשוא התביעה לא נגב מהתובע לצורך העברתם לחב' דניה או מכח הסכם עם אותה חברה, וממילא הם לא הועברו אליה. 12. בהסכם השני התחייבה חב' דניה לבצע עבודות פיתוח, אולם, היא לא התחייבה לשלם לתובע תמורת ביצוען. הסכומים אשר שילם התובע בהתאם להסכם השני מהווים היטלים ואגרות ואלה אינם משקפים את המחיר המסחרי של עבודות הפיתוח שבוצעו במקום. על-כן, אין לדרוש מחב' דניה לשאת בהתחייבויות מעבר לאלה אשר נטלה על עצמה בהסכם השני. 13. התובע שילם לעירייה אגרת תיעול בהתאם לחוק התיעול אשר נחקק בשנת 1983, 9 שנים לאחר חתימת ההסכם השני. ברי כי חב' דניה לא התחייבה בתשלום אגרה אשר מקור גבייתה טרם נולד במועד חתימת הסכם הנ"ל. כמו כן, בשלוש פניות קודמות של התובע לחב' דניה ולעירייה לא הועלתה כל טענה לעניין אגרת התיעול. 14. העירייה גבתה מהתובע היטל תאורה לצורך התקנת מרכזיית פיקוד. חב' דניה התחייבה בהתאם להסכם השני להתקין עמודי תאורה, וכך נעשה. חב' דניה לא התחייבה להתקין מרכזיית פיקוד, אשר ספק באם הייתה קיימת במועד חתימת ההסכם השני, והיא לא התחייבה לבצע עבודות פיתוח יותר מפעם אחת. טענות העירייה: 15. גביית היטל סלילת מדרכה, תאורה ואגרת התיעול, נעשו על-פי דין, בהתאם לחוק הסלילה וחוק התיעול ולאחר שהתקיימו כל התנאים הקבועים בהם. 16. חב' דניה לא סללה מדרכות בהתאם להסכם הראשון באופן רציף, אלא רק מול המגרשים בהם בוצעה בנייה. הדבר יצר מפגעים וסכנה בטיחותית אשר חייבה סלילת מדרכות במקומות שלא היו קיימים בהם. 17. העירייה, ולא חב' דניה, היא זו אשר סללה את המדרכה מול מגרש התובע והתקינה מערכת תאורה במקום. 18. אין לתובע זכות על-פי דין או מכח ההסכמים נשוא התביעה לבצע עבודות הפיתוח בעצמו, ומכל מקום לא הוכח כי הדבר מפחית את הסכומים בהם היה מתחייב לעומת הסכומים אשר נגבו ממנו. יתרה מכך, ההיטל אינו משקף בהכרח את העלות הריאלית של השירות בגינו נגבה. 19. התובע נדרש לשלם אגרת תיעול לאחר תחילת עבודות התיעול, ומכל מקום, העירייה מוסמכת מכח חוק התיעול לגבות, בתנאים המתקיימים במקרה דנן, את אגרת התיעול במועד מתן היתר בנייה. ד י ו ן: 20. במסגרת הדיון בתביעה, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם, אולם, בהתאם להסכמה אליה הגיעו, למעט התובע, יתר המצהירים לא נחקרו. 21. בדיון אשר התקיים בתביעה ביום 14.2.05, עתרה ב"כ העירייה למחיקת סעיפים מס' 6-8, 17, 21,19, 23 ו-28 לתצהיר חב' דניה, בטענה כי מדובר בטענות משפטיות. חב' דניה הגישה תגובתה לבקשה הנ"ל. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, הבקשה תוכרע במסגרת פסק הדין. מעיון בסעיפים המפורטים לעיל, עולה כי, למעט הנטען בסעיף 28, בכל יתר הסעיפים הועלו טענות עובדתיות שאין כל מניעה מהעלאתן בתצהיר. הנטען בסעיף 28 הוא טיעון משפטי לעניין התיישנות התביעה. לעירייה לא תצמח תועלת מפסילת הסעיף הנ"ל, שכן, ממילא טענת ההתיישנות המועלית בו, נטענה בסיכומי חב' דניה. 22. בהחלטה בתיק בש"א 11046/00 מיום 13.6.00, דחה כב' השופט כהן טענת ההתיישנות אשר העלתה חב' דניה. אמנם נכון, עסקינן בהחלטת ביניים אשר בהתקיים נסיבות חדשות ניתן לשוב ולהעלות טענת ההתיישנות במסגרת הסיכומים, אולם, ובכל הכבוד, דעתי כדעתו של כב' השופט כהן, ולפיה, התביעה נגד חב' דניה לא התיישנה מאחר ועילת התביעה לא התגבשה במועד חתימת ההסכם הראשון, אלא רק עם דרישת העירייה מהתובע לשאת בהיטלים נשוא התביעה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת ההתיישנות. 23. כאמור, לטענת התובע והעירייה, חב' דניה לא סללה את המדרכות באופן רציף, אלא הדבר נעשה באופן הדרגתי לבקשת בעלי המגרשים עליהן בוצעה בנייה. מתיאור מצב המדרכות בהתאם לנספח ג' לתצהירו של מר אלי וייס מטעם הנתבעת, עולה כי, עד לסלילת המדרכה מול מגרש התובע על ידי העירייה, לא היתה במקום כל מדרכה. העד הנ"ל לא נחקר על תצהירו ועל-כן הנטען בו לא נסתר. מנגד, בסעיפים 4, 25 ו-27 לתצהירו של מר אברהם כהן מטעם חב' דניה, הועלתה טענה כללית וסתמית, לפיה, הנ"ל ביצעה את עבודות הפיתוח בהתאם להסכם השני ללא הכחשת הטענה כי עבודות הסלילה לא בוצעו באופן רציף. כמו כן, הטענה לא נתמכה באסמכתא כלשהי ולא ניתן פירוט לעניין היקף, מיקום ומועד ביצוע העבודות. חב' דניה נימקה מחדל זה בנטען בסעיף 27 לתצהירו של מר כהן, לפיו: "בעניין זה אציין עוד כי על-פי מסמכים המצויים בחברה, החברה ביצעה את העבודות על-פי ההסכם, אך נוכח העובדה כי חלפו שנים רבות מאז חתימת ההסכם וביצוע העבודות, וכי גורמים שטיפלו משך השנים התחלפו מספר פעמים ועל כן לא ניתן היה לשחזר מסמכים או לזמן עדים שביצעו את העבודות בפועל" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.) בטיעון הנ''ל קיימת סתירה פנימית, שכן, באם טענת חב' דניה לעניין ביצוע עבודות הפיתוח מבוססת על מסמכים המצויים בידיה, כאמור ברישא של הסעיף, מדוע לא ניתן לשחזר ולהציג אותם מסמכים, כאמור בסיפא?! אי הצגת אותם מסמכים על-ידי חב' דניה אומרת דרשני ומקימה את החזקה כי הצגתם היתה תומכת בגרסה הנגדית של התובע והעירייה, לפיה, היא היא זו אשר ביצעה סלילת המדרכה מול המגרש של התובע (לעניין אותה חזקה ר' ע''א 548/78 שרון ואח' נ. לוי, פ''ד לה(1) עמ' 736, 760 וכן ע''א 55/89 קופל בע''מ נ. טלקאור בע''מ פ''ד מד(4) עמ' 596, 602). 24. בחקירתו העיד התובע כי אין לו דעה אישית מי סלל את המדרכה מול המגרש שבבעלותו, חב' דניה או העירייה (שם, עמ' 4 שורה 14 לפרוטוקול הדיון), אולם, אין לתת משקל רב לעדות זו, שכן, ממילא אין לתובע עניין בזהות המבצע, חב' דניה או העירייה, אלא בעצם ביצוע המדרכה. 25. העובדה כי העירייה מאשרת שהכספים שנגבו מהתובע לא היו מכח ההסכם הראשון ולא יועברו לידיה, מחזקת את הטענה כי חב' דניה לא ביצעה עבודות סלילת המדרכה, שכן, באם הייתה עושה כן, אזי היא היתה זכאית להעברת הכספים לידיה. 26. אמנם נכון, בהסכם השני התחייבה חב' דניה לבצע את עבודות הפיתוח ולא התחייבה לשלם תמורתן והסכם זה לא בוטל על-ידי התובע, אולם, ובניגוד לטענת חב' דניה, תביעה דנן אינה תביעת השבה על-פי חוק החוזים (תרופות) אלא תביעת שיפוי בגין הסכומים להם נדרש התובע בעקבות אי-קיום ההסכם השני על-ידי חב' דניה, ולעניין זה אין צורך בביטול ההסכם על-מנת לזכות בסעד המבוקש. 27. לתובע אין זכות מוקנית כלפי העירייה לבצע בעצמו סלילת המדרכה על-מנת להקטין את עלות הסלילה, והוא לא הצביע על מקור הזכות הנטענת. יתרה מכך, הואיל ועסקינן בהיטל, הסכום שנגבה מהתובע אינו משקף בהכרח את מחיר ביצוע סלילת המדרכה (לעניין זה ר' ספרו של ע' שפיר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", כרך א' עמ' 92). על כן, אין לקבל טענת התובע לעניין עלות עבודות סלילת המדרכה. 28. בסעיף 8(ב) לתצהירו אישר התובע כי היטל התאורה אשר נגבה ממנו הוא בגין החלפת עמודי תאורה ובהמשך דבריו הודה התובע כי חב' דניה התקינה תאורה במקום. בהסכם השני, התחייבה חב' דניה לבצע את עבודות הפיתוח פעם אחת בלבד, אך היא לא התחייבה לתחזק את העבודות שביצעה, לשפר אותם או להוסיף עליהם. במסגרת ניהול התביעה לא הוברר מדוע היה צורך בהחלפת מערכת התאורה אשר התקינה חב' דניה. אי-לכך, אין לקבל טענת התובע, לפיה, החלפת אותה מערכת התחייבה מאחר והמערכת אשר התקינה חב' דניה לא היתה מספקת, כפי שאין לקבל את המסקנה כי ביצוע המערכת על-ידי חב' דניה שולל חיובו של התובע לשלם לעירייה היטל תאורה. 29. באשר לאגרת התיעול, בעקבות דרישת העירייה לתשלום היטל מדרכה, תאורה ואגרת תיעול, פנה התובע בכתב תשובה לעירייה מיום 24.6.99, וכן במכתב לחב' דניה מיום 13.7.99. בשני מכתבים אלה לא העלה התובע כל טענה לעניין אגרת התיעול אשר נדרשה ממנו, והדבר אומר דרשני (לראשונה העלה התובע טענה לעניין אגרת התיעול במכתבו לחב' דניה מיום 19.10.99). יתרה מכך, התובע לא טען בתצהירו או בחקירתו הנגדית כי חב' דניה לא ביצעה תיעול בהתאם להסכם השני. מנגד, חב' דניה טענה מפורשות כי ביצעה עבודות תיעול בהתאם להסכם השני, ובהתאם לכך אני מקבל גרסתה לעניין זה. 30. לאמור לעיל יש להוסיף כי, אגרת התיעול נגבתה מהתובע בהתאם לחוק התיעול אשר נחקק בשנת 83', 9 שנים לאחר חתימת ההסכם השני, וגם מטעם זה אין לחייב את חב' דניה מכוחו. 31. טענת התובע כי, בניגוד לחוק התיעול, אגרת התיעול נדרשה ממנו בטרם תחילת עבודות התיעול, הועלתה בעלמא, ללא כל פירוט או אסמכתא ובהתאם לכך אני דוחה אותה. 32. העולה מן המקובץ, מן הדין לקבל את התביעה נגד נתבעת מס' 1 אך ורק לעניין היטל סלילת המדרכה ולדחות אותה נגד נתבעת מס' 2. כעולה מסעיף 7 לתצהיר התובע, הסכום אשר שילם לעירייה בגין היטל סלילת המדרכה הינו בסך של 26,622 ש"ח נכון ליום 28.7.99, ועל-כן התובע זכאי להחזר הסכום הנ''ל. 33. לסיכום, אני מורה כדלקמן: א. תובעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 26,622 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.7.99 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, נתבעת מס' 1 תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכר טרחת עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. התביעה נגד נתבעת מס' 2 נדחית על הסף. התובע ישלם לנתבעת מס' 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.היטל סלילהאגרות והיטלי פיתוח