הגשת ערעור מינהלי באיחור

להלן החלטה בנושא הגשת ערעור מינהלי באיחור: החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים (כבוד סגן הנשיא א' אמינוף) שלא לדחות על הסף את הערעור המינהלי שהגישו המשיבים. הרקע וההליכים 2. בין בעלי הדין מתנהלים הליכים מהליכים שונים. לענייננו די אם אציין כי ביום 6.4.2006 הגישו המשיבים ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר המחוזית בענין תביעת פיצויים שהגיש המבקש לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. 3. המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה לדחיית הערעור המינהלי על הסף בטענה כי הערעור המינהלי הוגש באיחור ניכר וללא נטילת רשות. בית המשפט קמא החליט לדחות את הבקשה לדחיית הערעור על הסף תוך שהוא קובע כי הערעור המינהלי לא הוגש באיחור. כמו כן נקבע בהחלטה מועד לשמיעת הערעור המינהלי. 4. על החלטתו שלא לדחות על הסף את הערעור המינהלי מן הטעם שהוגש באיחור הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. כידוע החלטה שלא לדחות על הסף הליך אינה מסיימת את ההליך ולכן אין היא מהווה "פסק דין". מאידך, לאור סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 המונה רשימה סגורה של החלטות שבגינן ניתן לבקש רשות ערעור גם אין מדובר ב"החלטה אחרת" מבחינת האפשרות לבקש רשות ערעור. לשם נוחות אביא במלואה את הוראת הסעיף: בקשת רשות ערעור 12. (א) פסק דין של בית משפט לענינים מינהליים בערעור מינהלי ובערעור על החלטת הרשם, והחלטה אחרת של בית משפט לענינים מינהליים יהיו נתונים לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון שנשיא בית המשפט העליון קבע לכך. (ב) לענין סעיף זה, "החלטה אחרת" - (1) החלטה בבקשה למתן צו ביניים; (2) החלטה שניתנה לאחר פסק הדין ואינה נבלעת בו; (3) החלטה בענין חיסיון; (3א) החלטה בענין סמכות ענינית; (4) ענינים נוספים שקבע שר המשפטים בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. 5. הנחתי לטובת המבקש כי הוראת הסעיף נעלמה מעיניו ולכן איפשרתי לו בהחלטתי מיום 26.9.2006 להודיע "לאור הוראת סעיף 12... האם עומד הוא על בקשתו או שמבקש הוא למחקה". אכן, במרבית המקרים, אם לא בכולם, החלטה כזו מביאה בעקבותיה בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור בלא צו להוצאות. 6. ואולם, המבקש הודיע במפתיע כי הוא עומד על בקשתו מטעמים של זכות הגישה לערכאות וכי "הצדק מחייב מתן זכות עמידה בבית המשפט הנכבד במסגרת בקשה זו". לטענתו המחוקק היה מודע לצורך בהרחבת הנושאים בגינן ניתן לבקש רשות ערעור אך הותיר זאת להשלמה עתידית באמצעות שר המשפטים. לטענת המבקש מששר המשפטים לא פעל כאמור הרי שעל בית המשפט להשלים החסר ולאפשר הגשת בקשות רשות ערעור "לא רק בנושאים המועטים המצויים בסעיף 12". המבקש מציין כי בית משפט זה אכן נהג כך בפסק הדין ב- בר"ם 2805/06 מזרחי נ' עמידר החברה לשיכון ישראל בע"מ (מיום 12.7.2006) (להלן: ענין מזרחי) וכי יש מקום שיסטה מהוראת הסעיף גם בענייננו. זאת מאחר שאם יתקבלו טענות המבקש בבקשת רשות הערעור, דהיינו כי הערעור המינהלי הוגש באיחור, יהיה בכך כדי לחסוך בזבוז של משאבים וזמן לרבות זמן שיפוטי יקר. דיון 7. דין הבקשה להדחות על הסף. הוראת סעיף 12 מונה כאמור רשימה סגורה של מקרים עליהם ניתן לבקש רשות ערעור והחלטה שלא לדחות ערעור מינהלי על הסף בטענה של איחור בהגשתו אינה נמנית על מקרים אלו. אכן הוראת סעיף 12 היא חשובה. היא מצמצמת את האפשרות לבקש רשות ערעור רק לענינים מסויימים והיא קובעת הסדר כולל המבטא את השקפת המחוקק באשר להליך השיפוטי הראוי בענינים מינהליים (ראו והשוו בר"ם 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח (4) 754, 762). דווקא הוראה זו, בראיה כוללת, מביאה למניעת בזבוז של זמן שיפוטי יקר ולהפחתה של התדיינויות; ואכן בבית משפט זה נדחו מטעמי סעיף 12 אין ספור בקשות רשות ערעור מינהליות. כך למשל נדחתה מטעמי סעיף 12 בקשת רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשה למחיקת משיבים ולחילופין לדחיית טענותיהם על הסף (בר"ם 4444/03 סלקום ישראל בע"מ נ' לוי (מיום 29.5.2003)). כמו כן נדחו בקשות רשות ערעור על החלטה להורות על הפקדת ערבון בערעור בחירות (בר"ם 10920/03 נחום קרליץ - בא-כוח רשימת נחל 2003 שסימנה "ץ" נ' פקיד הבחירות לעיריית באר-שבע 2003 (מיום 15.12.2003)); על החלטה להעביר דיון לערכאה אחרת (בר"ם 8612/03 ד"ר פנחס אלבליה נ' משרד החינוך (מיום 16.11.2003)); בר"ם 11039/02 "אניס עבדאללה ובניו בע"מ" נ' המועצה המקומית כסרא סמיע (מיום 25.3.2003)); על החלטה לקבוע תיק לסיכומים (בר"ם 5910/03 רפיד ויז'ן בע"מ נ' עיריית אילת (מיום 17.9.2003)); על החלטה הדוחה בקשה להתרת חקירה על תצהיר (בר"ם 1910/03 וינברג נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א (מיום 9.4.2006)) ועוד ועוד. לא לשווא קיימת המלצה לאמץ הסדר דומה אף בגדריו של סדר הדין האזרחי (ועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל דו"ח הוועדה (1997) 109-107). בכל אופן, המקרה שלפנינו וודאי אינו מצדיק סטייה מהוראת סעיף 12 - ככל שסטייה כזו בכלל אפשרית. 8. המבקש מזכיר את פסק דינו של בית משפט זה בענין מזרחי (שהובא אגב בפני הרכב על פי החלטתי שם מיום 8.6.2006) כדוגמא לאפשרותו של בית משפט זה לסטות מהוראת סעיף 12 אך אין הנדון דומה לראיה. בענין מזרחי דובר במקרה בו שופט דחה בקשה להארכת מועד להגשת הליך. בשונה מהחלטה כבענייננו הדוחה בקשה לדחייה על הסף של הליך, שהיא החלטת ביניים "קלאסית" שבוודאי אינה מסיימת את ההליך, הרי שהחלטה של שופט שלא להאריך מועד להגשת הליך דווקא מסיימת את ההליך במובן זה שלאחריה לא תבוא למעשה שום החלטה נוספת באותה ערכאה והיא "סותמת את הגולל על ההליך כולו" (שם). אף על פי כן, בסדר הדין האזרחי החלטה שכזו סווגה כהחלטה עליה יש לבקש רשות ערעור ולא ניתן להגיש עליה ערעור בזכות (יואל זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 767). על סיווג שכזה "נשתברו קולמוסים רבים" כלשון השופט רובינשטיין ב- רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט (3) 189, 190 אשר אף הוסיף וקבע שם, בע' 191 כי: "ראייה בהחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד כהחלטה אחרת היא במובן עיוני חריג בתובנה המקובלת בהבחנה בין פסק-דין להחלטה אחרת, שמבחנה בשאלה אם ההחלטה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים... הדברים נשתרשו מתורתם של ראשונים, ושמא יהא מקום לשוב ולעיין בכך בעתיד." ואולם, יהא סיווגה של ההחלטה שלא להאריך מועד להגשת הליך בגדרי סדר הדין האזרחי אשר יהא הרי שבגדרו של סדר הדין המינהלי ולאור הוראת סעיף 12 לא ניתן להגיש בגינה בקשת רשות ערעור. על כן, בנסיבות ענין מזרחי נקבע כי יש להגיש ערעור בזכות ואין צורך לבקש רשות (ליישום ההלכה ראו החלטת הרשם מרזל ב- בר"ם 6331/06 מיארה נ' משרד המשפטים (מיום 8.8.2006)). דהיינו, שלא כפי שטוען המבקש, בית משפט זה בענין מזרחי כלל לא סטה מהוראת סעיף 12 ולא איפשר הגשת בקשת רשות ערעור שלא כקבוע בסעיף. 9. יתר על כן, אפילו כשבית משפט זה סבר שיש ממש בטענות המועלות נגד "החלטת הביניים" של בית המשפט לענינים מינהליים אך "החלטת הביניים" לא נכללה בגדרי סעיף 12 - הבקשה לרשות ערעור נדחתה ובית משפט זה לא סטה מהוראת הסעיף (ראו: בר"ם 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז (3) 26; בר"ם 6278/04 עיריית אשדוד נ' אוניל בניה בע"מ (מיום 3.8.2004)). 10. ודוק: אפילו הייתי רואה את פסק הדין בענין מזרחי כסטייה מהוראת סעיף 12 הרי שעדיין אין מקום ל"סטייה" דומה בענייננו שהרי החלטה לדחות בקשה להארכת מועד כפי שכבר צוטט "סותמת את הגולל על ההליך כולו" שלא כמו החלטה לדחות בקשה לדחייה על הסף של הליך. אם לא הייתה ניתנת זכות ערעור בענין מזרחי היה נוצר מצב בו לא רק שטענות המבקש שם לא היו נשמעות לגופו של ענין אלא שגם טענותיו נגד ההחלטה שלא ליתן הארכת מועד לא היו נשמעות. בענייננו המצב הפוך, לא רק שטענות המבקש לגופו של ענין ישמעו אלא שגם שמורות לו טענותיו נגד ההחלטה שלא לדחות על הסף את ההליך והוא יוכל להעלותן, ככל שיהיה בכך צורך, בסופו של ההליך (ראו והשוו החלטתי ב- בר"ם 2208/06 ברזל נ' ראש עיריית תל אביב-יפו (מיום 14.3.2006, פסקה 3)). יפים בהקשר זה גם דברים שקבעתי בפרשה אחרת לפיהם "אין זה מסוג המקרים בהם ניתנת רשות ערעור כדי למנוע מראש עיוות דין משווע שאינו ניתן לתיקון לאחר מתן פסק הדין בתביעה" (רע"א 6425/04 בנק הפועלים בע"מ נ' ביק (מיום 28.9.2005, פסקה 5)). 11. סוף דבר: הבקשה נדחית על הסף. איני רואה בנסיבות העניין, כשהמבקש עמד שלא לצורך על בקשתו, הצדקה להשיב לו את האגרה ששילם - כפי בקשתו "החלופית". איחור בהגשת ערעורערעור