להלן החלטה בנושא הגבלות לאחר פרישה: ה ח ל ט ה לפנינו בקשה למתן היתר, לפי סעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"). תא"ל משה שחורי (להלן: "המבקש") נמצא בחופשת פרישה החל מיום 16.3.05. המבקש עומד לסיים את חופשת הפרישה ולהשתחרר משרות צבאי ביום 31.12.05. הוא מבקש להתחיל לעבוד בחברת נשר צילומי אויר (להלן: "החברה") מיד. לחלופין, הוא מבקש להתחיל לעבוד בחברה מיום מתן ההחלטה, בכפוף להתחייבותו כי עד למועד פרישתו יימנע מלעבוד במסגרת החברה מול גורמי צה"ל. 1. הרקע העובדתי הנוגע לענייננו אינו נתון במחלוקת בין הצדדים. המבקש שימש בתפקידו האחרון, עד צאתו לחופשת פרישה, כקצין מודיעין ראשי (להלן: " קמנ"ר"). הגדרת תפקידו, על-פי הוראות הפיקוד העליון (הפ"ע 2.0201), מלמדת כי הוא משמש כקצין חיל ראשי וכפוף פיקודית לראש אגף המודיעין. בתפקידו, כקצין חיל ראשי, חבר הקמנ"ר במטה המקצועי של המטה הכללי, יועץ מקצועי לרמטכ"ל ולמטכ"ל בנושאים מקצועיים שבתחום עיסוקו ומשמש כסמכות המקצועית הראשית כלפי כלל צה"ל בתחומי אחריותו. בין שאר הנושאים עליהם הוא מופקד מתוקף תפקידו זה, "פיתוח וויסות כוח האדם". בנוסף, נושא הקמנ"ר באחריות לתחום האיסוף, מפקד על היחידות הכפופות לו, אחראי על אופן הפעלתן, פיתוח אמצעי הלחימה לפי הנחיות ראש אגף המודיעין ועוד. לענייננו קמנ"ר אחראי מתוקף תפקידו על "הפעלת מערך האיסוף... והקצאת המשאבים בהתאם". אגף המודיעין, מבלי להיכנס לתיאור מפורט, בנוי מיחידות וגופים רבים העוסקים בעולמות תוכן שונים. תחומי העיסוק השונים מביא לכך שהיחידות אחראיות בנפרד על בניין היכולת המקצועית ובכלל זה פיתוח כוח האדם הנדרש לשם ביצוע המשימות וכן רכישת האמצעים הנדרשים. קמנ"ר, לפיכך, אינו עסוק בניהול היחידות או הפרויקטים אלא בעיקר בהתוויית המדיניות ומעקב אחר ביצועה. מתוך תצהירו של המבקש, והמשיבה לא חולקת על העובדות המופיעות בו, אנו למדים כי בשנת 2004 התבצעה עבודת מטה בצה"ל שבחנה את האופן בו רוכשות היחידות השונות את תצלומי האוויר מחברות אזרחיות. בסופו של התהליך, בו היה המבקש מעורב, הוחלט כי כל פעולות הזמנת תצלומי האוויר עבור כל היחידות השונות ירוכזו בידי גוף אחד- המערך למודיעין חזותי המצוי תחת פיקודו של המבקש. חברת נשר צילומי אוויר היא אחת מאותן חברות שמהן, על פי ההחלטה האמורה לעיל, עתיד מערך החוזי לרכוש את שרותי הצילום באופן מרוכז. היא מספקת למערכת הביטחון שרותי צילום אוויר, צילומים אנכיים. מדובר בצילומי שטח הנדרשים על ידי המערך המודיעיני והמבצעי לצורכי פעילות ביטחונית שוטפת. 2. המבקש מעוניין להצטרף לחברה לצורך מתן שירותי ניהול. לטעמו, אין מניעה שיצטרף לחברה לאלתר ולחליפין הוא מתחייב שלא לעסוק במסגרת עבודתו בחברה בכל נושא הקשור לצה"ל "ויתרכז בתחום האזרחי ובפיתוח פעילות החברה בחו"ל", עד לתום חופשת הפרישה מהצבא. שתי טענות מרכזיות עומדות בבסיס בקשתו. לטענתו, סעיף 4(א) לחוק אינו חל על עניינו כיוון שמעולם לא עמד במצב בו יכול היה להעניק זכות כלשהי לחברה או לתת לה עדיפות כאמור בחוק. אומנם, הוא היה אחראי על קבלת ההחלטה שבסופו של דבר הייתה לה השפעה עקיפה על העובדה שהוענקה זכות לחברה. אך המבקש לא עסק במתן הזכות לחברה עצמה אלא בהחלטה העקרונית של העברת הזכות לידיים אזרחיות. מערך החוזי הוא אשר מעניק את הזכויות ומחלק בין החברות האזרחיות השונות. המבקש לא נדרש לשום מעורבות בעניין זה. המבקש מוסיף וטוען, כי גם אם ניתן לטעון שסעיף 4(א) חל בעניינו כיוון שהכפופים לו היו ממונים על מתן הזכות לחברה, בחינה מדוקדקת של סעיף 14 לחוק מלמדת כי אין כל חשש לפגיעה בטוהר המידות במעבר שלו לתפקיד ניהול בחברה בשל מספר סיבות. הסיבה הראשונה היא משך הזמן הקצר, שלושה חודשים, בהם היה העניין תחת אחריותו. עד אותו מועד בו הועבר עניין הצילומים למערך שתחת פיקודו מעולם לא עסק בעניין, לא ידע על קיום החברה ולא נדרש לקבל כל החלטה אשר יכולה הייתה להשפיעה על עניינה. בהתאם להוראות סעיף 14 (ב)(4) לחוק, "היקף הנושא של החלטה ומשקלו", מהווה משך הזמן שיקול בבחינת הבקשה להיתר. במקרה דנן שלושת החודשים בהם היה עניין החברה תחת אחריות הקצינים הכפופים למבקש הם זמן קצר ולא משמעותי, המלמדים על כך שנגיעתו של המבקש בעניינה של החברה היה מועט ביותר , אם בכלל. לדעתו, אף אין חשש לפגיעה בטוהר המידות בעניין מידת הכפיפות של מקבלי ההחלטות אליו כקמנ"ר. באגף המודיעין כל אחת מהיחידות מנהלת את ענייניה בנפרד. המשמעות היא שהוא אינו מתערב בהחלטות המקצועיות, כולל נושא הצילומים, אשר מקבלים המערכים השונים. לפיכך, לדעתו, הייתה כפיפות מקבלי ההחלטות אליו קטנה ולא מתקיים החשש לטוהר המידות כאמור בסעיף 14 (ב) (2) לחוק. המבקש הוסיף וטען כי ההחלטה שקיבל ואשר הביאה לשינוי בעניין מערך צילומי האוויר לא חרגה מהיקף ההחלטות שקיבל כעניין שבשגרה. מתוקף תפקידו הבכיר קיבל החלטות רבות בעלות משמעויות רחבות היקף. ההחלטה בעניין צילומי האוויר לא נגעה בחברה באופן ספציפי אלא הייתה בבחינת התווית מדיניות לכלל מערכי המודיעין. לפיכך, אין גם חשש לפגיעה בטוהר המידות כאמור בסעיף 14 (ב) (3) לחוק. לסיום טוען המבקש כי פרש מהצבא לאחר שרות של שנים רבות. שחרורו נעשה בצורה מתוכננת ונעשה רק לאחר שנעתר לבקשתו של ראש אגף המודיעין להוסיף ולהישאר שנה נוספת בתפקידו. אם היה משתחרר במועד המקורי לא היה צריך להתייצב כלל בפני הוועדה. 3. המשיבה סבורה כי סעיף 4 לחוק חל על המבקש כיוון שמתוקף תפקידו היה "ממונה על עובד אחר בשירות הציבור" שהיה מוסמך להמליץ על הענקת הזכות לחברה. המשיבה מקבלת את עמדתו של המבקש כי אינו אחראי מקצועית להחלטות המתקבלות ביחידות השונות שתחת פיקודו. אלא, שתפקידו של קמנ"ר, כאמור לעיל, כולל אף את כל הנוגע לקידומם של בעלי התפקידים ביחידות השונות שתחת פיקודו. תכליתו של סעיף 4 לחוק למנוע עובד ציבור מלשקול שיקולים לא ענייניים במסגרת שיקולו כאשר הוא נמצא במגע עם חברות מסחריות. לדעת המשיבה, הכפיפות האמורה בסעיף 4 אינה נוגעת רק לכפיפות מקצועית אלא גם למי שאחראי על נושא קידום כוח האדם. במקרה דנן, ולמרות האופי המיוחד של היחידות השונות שתחת פיקודו של קמנ"ר, ניתן לומר כי סמכותו בכל הקשור לעניין כוח האדם מכניסים את המבקש תחת תחולתו של סעיף 4 לחוק. המשיבה מקבלת את טענת המבקש כי במקרה דנן הוא לא הכיר כלל את החברה שאיתה היו הכפופים לו בקשר ואשר היו יכולים להיות מושפעים מסמכותו בעניין קידום כוח האדם. המשיבה גם מקבלת את דברי המבקש כי לא הכיר את פעילות יחידת האיסוף מול החברה ולכן לא יכול היה לפעול בקרב אנשיו לקדם את עניינה. בנוסף שוקלת המשיבה לקולא את העובדה שמדובר בתקופה קצרה בת שלושה חודשים וכן את נסיבות פרישתו שהיו, כאמור, מתוכננות ואף נדחו לאור בקשת מפקדיו. לסיכום, המשיבה סבורה כי ניתן להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש להתחיל לעבוד בחברה לאלתר וכי מתן ההיתר לא יפגע בטוהר המידות. בכדי להימנע ממצב של מראית עין לניגוד עניינים ממליצה המשיבה כי במידה ויינתן היתר לאלתר הוא יהיה רק עבור התחומים הנוגעים לשוק האזרחי, כל עת שהמבקש לא פרש מהשרות, או לחליפין כי יקדים וישתחרר מצה"ל. 4. הבקשה המונחת לפנינו דנה בעניינו של המבקש שעה שהוא נמצא בשרות פעיל ועדיין לא השתחרר. הצדדים העלו בפנינו את סוגיית סמכותה של הוועדה לקבל החלטות המתייחסות לתקופה עובר לשחרורו של המבקש. ב"כ המבקש חשש ממצב בו המבקש ימצא עצמו עם החלטות שונות אשר יתקבלו מצד אחד על ידי וועדה זו ומאידך על ידי ראש מחלקת פרישה. גם ב"כ המשיבה סבר שעל הוועדה להבהיר האם החלטתה בנוגע למועד מתן ההיתר נובע מכך שהוועדה דנה בעניין רק מיום הפרישה או שהיא משקללת גם תקופת צינון המצוי במהלך השרות. 5. קודם שנדון בבקשה לגופה, נשוב ונבהיר את גבולות סמכותה של וועדה זו. שמו של החוק מעיד כי הוא עוסק ב"הגבלות לאחר הפרישה". את המושג "פרישה" יש לפרש בדרך אחת והיא, סיום השרות. לאורך השנים הבהיר הוועדה עניין זה מספר פעמים ודוגמא יפה לעניין הם דברי הוועדה בוע (י-ם) 6031/03 ניר גלעד נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (להלן: "עניין גלעד"): "לפי החוק, ההגבלות המוטלות על העובד מתייחסות למועד פרישתו ...לא יכול להיות ספק כי המונח "פרישה" בהקשר זה מכוון למועד סיום יחסי עובד ומעביד. בענייננו יחסי עובד ומעביד של המבקש מסתיימים בתום חודשי ההסתגלות שניתנו לו". וראו גם דברי הוועדה בוע' 5047/02 אורן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), פסקה 5: "לדעתנו, כוונתו של המחוקק, בחקיקת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) להסמיך את הוועדה לתת היתר לבקשות לתקופה שלאחר פרישת המבקש. הביטוי "פרישה" אינו מוגדר אומנם בחוק מכוחו ניתנים היתרים על ידינו, אך בחוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב התש"ל-1970, מוגדרת "פרישה משירות" כ"יציאה לקצבה, מוות או פיטורים". כוחה של הגדרה זו יפה גם לענייננו. על כן ההיתר הניתן על ידינו תחילתו במועד סיום השירות בפועל ויציאה לקצבה, ולא קודם לכן". אין לתת לחוק פרשנות זולת העולה מכל האמור עד כאן והוא כי וועדה זו דנה בבקשות המופנות אליה למתן היתרים ככל שהדבר נוגע למועד שלאחר פרישתו של אדם מהשרות הציבורי. לענייננו, ההחלטה בעניינו של המבקש תעסוק בתקופה שלאחר שחרורו משרותו הצבאי קרי, 31.12.05. 6. אנו קובעים כי סעיף 4 (א) לחוק חל על עניינו של המבקש. די בכך שהמבקש היה קצין המודיעין הראשי ובעל הדרגה הבכירה ביותר בחיל המודיעין על מנת להעמידו במצב בו הוא "ממונה על עובד אחר בשירות הציבור". כל הפעולות אשר נעשו על ידי אנשי חיל המודיעין באשר הם, נעשו בהיותם כפופים למרותו, בכלל זה אותם פקודים שהיו יכולים על פי שיקול דעתם "להמליץ על הענקת זכות" לחברה. ניתן לקבוע כי עניינה של החברה היה מסור לטיפול בידי מי שהיו כפופים למבקש ומשכך חל סעיף 4 על עניינו. דומה כי המבקש בטיעונו (סעיף 17 בבקשה למתן היתר העסקה) והמשיבה בתשובתה (סעיף 10 לתגובת המשיבה) מסכימים אף הם לקביעה זו. לפיכך, אנו נדרשים להחליט האם אין במתן ההיתר המבוקש משום חשש לפגיעה בטוהר המידות כאמור בסעיף 14 לחוק. לא נוכל לקבל את טענת המבקש כאילו המבנה של אגף המודיעין אינו יוצר כפיפות פיקודית בינו לבין היחידות השונות לרבות מערך החוזי. כאמור, הוראות הפיקוד העליון קובעות כי ייעודם של קציני החיל הראשיים, בין השאר, הוא "פיתוח וויסות כוח האדם שבסמכותם, שיבוצו וקידומו, בהתאם לעקרונות וכללים הנקבעים על ידי אכ"א". פקודיו של המבקש היו מוסמכים להחליט על פי שיקול דעתם על הענקת זכות לחברה. יתכן כי כאשר באו לשקול שיקולים כאלה ואחרים חשבו גם על קידומם האישי המסור בידו של המבקש. המשמעות היא שלמידת הכפיפות שבין המחליטים למבקש הייתה משמעות. לא נוכל לקבל אף את טענתו של המבקש, כאילו מדובר רק בתקופה קצרה של שלושה חודשים. שכן, מראית עין מתקיימת בכל זמן ואין משמעות האם הדבר היה למשך זמן קצר או ארוך. תפקידו הרם של המבקש הוא היוצר את המצב בו מתקיימת מראית עין בשאלת העסקתו בחברה. בוע' (ים) 6037/03 אלוף מיל. דוד עברי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 נאמר: "... רום המשרה מהווה שיקול בעל חשיבות מרובה בהחלטה אם יש ליתן היתר אם לאו, שכן, ככל שהמשרה רמה יותר ובעלת עוצמות השפעה בחזית רחבה, כך יש להקפיד יותר שמטרת החוק לא תסוכל, והוא, הן מעשית והן מבחינת מראית העין. לשון אחר- כגודל המשרה כך גודל הציפיות וכך מידת הדקדקנות בה יש לבחון את עניין מראית העין". המבקש היה בעל התפקיד הרם ביותר בחיל המודיעין. תפקידו היה בעל עוצמה ויכולת השפעה על פקודיו הדנים בעניין החברה ולו אף לתקופה קצרה. יתרה מכך, המתבוננים מהצד לא יוכלו שלא להרים גבה לנוכח מעברו של מפקד חיל המודיעין לחברה שנותנת שירותים לחיל עליו פיקד עד לא מכבר. בוע (י-ם) 6031/03 ניר גלעד נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (להלן: "עניין גלעד") נאמר: "מטבע הדברים, עיני הציבור נשואות למי שממלא תפקיד במעמד ובהשפעה מרכזיים במשק, לפיכך ראוי כי לא יהיה במקרים מעין אלה, ולו ספק, בטוהר המידות ובמראית ההגונה והראויה של נסיבות קבלת התפקיד החדש... כגודל המשרה כך גודל הציפיות וכך גודל העין הציבורית בה יש לבחון את העניין ומראיתו (ההדגשה במקור)". בעניין גלעד הוסיפה הועדה וקבעה כי לחוק תכלית מרכזית והיא שמירת טוהר המידות ואמון הציבור במערכת הציבורית. ראוי לשמור על תקופת הצינון המנויה בחוק ולהתיר חריגים רק במקום בו אין כלל פגיעה (ראו: עניין גלעד פסקה 13). מתן פרשנות רחבה לחוק תסכל בסופו של דבר את מטרתו האמורה. מאידך גיסא, אנו מבאים בחשבון את הסכמתה של המשיבה להיעתר לבקשתו של המבקש במגבלות שנמנו על ידה. נתנו דעתנו אף לנסיבות שחרורו של המבקש שהיו באופן סדור ומתוכנן ובכך קטן החשש ומראית העין כאילו ישנו קשר בין מועד השחרור לעבודתו החדשה. לא ניסתר מאיתנו כי מועד שחרורו של המבקש הוא תוצאה של הארכת שרותו שנבעה מבקשת ראש אגף המודיעין ובשל כך הוא מוצא עצמו כעת נדרש לאישורנו. 7. סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, ובהתאם למועד המוסכם על המבקש והמשיבה כאחד, אנו קובעים כי ניתן להיעתר לבקשת המבקש ולקצר את תקופת הצינון הנדרש על פי חוק. המבקש יצא לחופשת פרישה ביום 16.3.05, אז חדל לעסוק בכל עניין הנוגע באופן ישיר או עקיף לחברה. חופשת הפרישה תסתיים ביום 31.12.05, אז ישתחרר המבקש מצה"ל. החלטת הוועדה מתבקשת ביחס לתקופה שלאחר שחרורו של המבקש משירותו הצבאי, קרי 31.12.05. החלטנו כי האיזון הכולל בין מראית העין בעניין תפקידו בחברה לבין השיקולים לקולא שהזכרנו לעיל, מבאים לכך כי יוכל לקבל היתר לעבוד בחברה החל מיום 1.1.06, כאשר יפרוש מצה"ל, אז יחלפו כתשעה וחצי חודשים מתום עיסוקו בכל עניין כאמור לעיל. צבאתקופת צינוןפרישה