להלן החלטה בנושא בקשה לפסילת מותב: החלטה בפני בקשה של התובע לפסול מותב זה מלהמשיך ולדון בתביעתו וזאת לטענתו בשל התנהלות בית המשפט, המעלה לטעמו חשש ממשי למשוא פנים. המדובר בתביעה קטנה שעניינה דרישת התובע, מבקר במועדון בשם ה"בלנד" (להלן: "המועדון"), מהנתבעים - בעלי המועדון ועובדיו, לפצותו בסך של 17,800 ₪. עיקר טענתו של התובע שהנתבעים הפלו אותו בכך שמנעו כניסתו למועדון, בניגוד להוראת סעיף 3 (א), לחוק איסור הפליה בשירותים במוצרים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים התשס"א 2000 (להלן: "חוק איסור הפליה") טענות התובע התובע טוען שבדיון שנערך בתיק תביעות קטנות מס' 5305/06 ביום 29/8/06 לאחר שהסתבר לבית המשפט כי הוא סטודנט למשפטים התבקש לדבר לאט שכן אם ברצונו להיות עו"ד טוב עליו לדבר לאט כדי שהקלדנית תוכל להספיק לרשום את דבריו. עוד מלין התובע כי כאשר הסתבר לשופט כי הוא טוען שהופלה על רקע מוצאו וצבע עורו, אמר השופט כי התובע "יותר לבן ממני". לטענת התובע כשביקש ב"כ הנתבעים לציין אמירה זו בפרוטוקול נענה על ידי בית המשפט כי אין צורך לעשות כן וכי בית המשפט יזכור עובדה זו. עוד מלין על תחושה של מבט מזלזל של בית המשפט בתגובה לאמירות או טענות אלה ואחרות של התובע בעת הדיון. עוד מלין התובע על כך שבית המשפט ניסה ללמוד על נסיונו של התובע בכניסה למועדון, לפני הארוע נשוא התביעה ואחריו, תוך שבית המשפט מנסה להסיק מסקנה מהעובדה שלפני הארוע הותר לתובע לבלות במועדון. לשיטת התובע, בית המשפט לא התיר לו לטעון כי אין רלוונטיות לעובדה שהותר לו להיכנס בעבר למועדון מאחר שמדובר בשומרת פתח ("סלקטורית") אחרת מזו שעבדה בערב הארוע. לטעמו של התובע הדיון בארוע נעשה באופן שטחי שכן מדובר היה בדיון שנועד לדחיית מועד בלבד נוכח העובדה שחלק מהנתבעים בקשו לדחותו. התובע חש כי בית המשפט ניסה לכפות עליו הסכם פשרה בניגוד לרצונו. התובע חש כי לאור העובדה שבית במשפט הביע עמדה בקשר לצבע עורו - עילת תביעתו המרכזית ואמר לתובע לדבריו כי הוא מטפס על בריקדות והתובע הוא סטודנט שבא לעשות סטאז' על החוק למניעת הפליה לא יזכה למשפט הוגן. לסיכום טוען התובע כי צורת ניהול הדיון על ידי מותב זה פגעה קשות ביכולתו של התובע לנהל הליך תקין והיה על בית המשפט להעביר את התובענה לדיון בבית משפט השלום ללא כל דיון במסגרת תביעות קטנות, וללא כל נסיון להגיע במסגרת תביעות קטנות לפשרה והכל כמובהר בבקשת הפסלות מיום 26/8/06. לטענת התובע יש לו חשש ממשי למשוא פנים והבעת עמדה ביחס לעילת תביעתו ובעיקר בהתיחס לצבע עורו ולכן הוא עותר לפסילת מותב זה. טענות הנתבעים המשיבים (הנתבעים) מתנגדים לבקשת הפסלות. לטעמם אין ממש באף אחד מן הטעמים כשלעצמו ולא במשקלם המצטבר. לפיכך, דין הבקשה להדחות. המבקש סומך טענותיו בבקשת הפסלות על התנהלותו של בית המשפט במהלך הדיון. מדובר בטענות עובדתיות שלא בא זכרן בפרוטוקול ובפרשנות המבוססת על תחושותיו הסוביקטיביות של המבקש שלא נחה דעתו מאופן ניהול הישיבה על ידי בית המשפט. הנתבעים טוענים שאין די בהרגשתו הסוביקטיבית של המבקש אלא השאלה היא אם הוכח חשש ממשי, מבחינה אוביקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט. חשש מעין זה לא הוכח על ידי המבקש, עליו נטל הראיה. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי אין כל חשש למשוא פנים. נראה שהמבקש הבין כי סיכוייו לזכות בתביעה קלושים, לאור הודאתו שנרשמה בפרוטוקול, כי כבר נכנס בעבר מספר פעמים לבר ה-"בלנד" שבבעלות הנתבעת 1. בניסיון להציל את מה שנשאר מתביעתו הקלושה, נאחז המבקש בכל אמצעי שמאפשר לו לחזור בו מהודאתו. עוד טוענים הנתבעים כי אין ממש בטענת התובע שהצעת הפשרה אשר הציע בית המשפט מלמדת על כך שבית המשפט חרץ את דין התובענה בטרם ערך בה דיון מעמיק לגופם של דברים. הנתבעים טוענים שהתובע טועה ומטעה. העלאת הצעת פשרה על ידי בית המשפט אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת בהליך נושא ההצעה ואינה מהווה עילה לבקשת פסלות. לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות מפורשת להציע לבעלי הדין הסדר פשרה. זאת ועוד, ודאי שכך הוא הדבר בתובענה דנן בה טרם החל שלב ההוכחות במשפט. באשר להשגת התובע בדבר החלטתו הדיונית של בית המשפט, בדבר העברת הדיון בתובענה מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום, טוענים הנתבעים כי הלכה פסוקה היא כי אין פוסלים שופט בשל החלטות דיוניות הנוגעות לדרך ניהול המשפט, שכן החלטות אלו ניטראליות ואינן מראות שהשופט נשא פניו לצד זה או אחר. לפיכך ולאור האמור לעיל, דין בקשת הפסלות להידחות גם מטעמים מהותיים. עוד טוענים הנתבעים שהתובע מעורר טענת פסלות בלתי לגיטימית כאמצעי טקטי גרידא שמטרתו לשפר את מעמדו בהליך. לטעמם מטרת בקשת הפסלות אחת היא - לאפשר לתובע לשפר מצבו ולחזור בו מהודאתו ממנה עולה כי אין כל בסיס לתביעה. לפיכך מבקשים הנתבעים לדחות את בקשת הפסלות שהגיש התובע ולחייבו בהוצאות. דיון והכרעה התובע הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בל אביב, תביעה קטנה שעניינה דרישת התובע - מבקר במועדון בשם ה"בלנד" (להלן: "המועדון"), מהנתבעים - בעלי המועדון ועובדיו, לפצותו בסך של 17,800 ₪. עיקר טענתו שהנתבעים הפלו אותו בכך שמנעו כניסתו למועדון, בניגוד להוראת סעיף 3 (א), לחוק איסור הפליה בשירותים במוצרים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים התשס"א 2000 (להלן: "חוק איסור הפליה") ביום 29.8.2006 נערך בבית המשפט לתביעות קטנות דיון בתובענה בפני. התובע ייצג את עצמו. עובר לדיון הוגשה בקשה על ידי חלק מהנתבעים לדחות את מועד הדיון בשל שרותם, במועד שנקבע, בשרות מילואים במסגרת "צו 8". מאחר שלא היה ברור אם אכן הנתבעים לא ישוחררו עד למועד הדיון, החליט בית המשפט לדון בבקשת הדחיה בעת הדיון ולדחותו במידה שהנתבעים יהיו עדיין בשירות מילואים בעת הדיון. במועד שנקבע לדיון התייצב כאמור התובע ונציג הנתבעת 1, מר מתן שורק אשר הודיע לבית המשפט כי שניים מהנתבעים נמצאים עדיין בשירות מילואים. למרות שהייתה הסכמה לדחיית מועד הדיון סבר בית המשפט כי מאחר שמדובר בתביעה קטנה ראוי לנסות ולחתור להסדר פשרה. לכן נשאלו שאלות רקע. מאחר שמדובר בחוק לאיסור הפליה, ומאחר שבכתב התביעה נכתב באופן סתמי שהתובע טוען שהופלה בשל מראהו, ולאור העובדה שמראהו של התובע לא נראה חריג או יוצא דופן או משונה, וכחלק מבירור העילה התבקש התובע ליתן פרטים טובים יותר אודות טענת ההפליה. התובע טען כי לא התירו לו להיכנס למועדון בשל צבע עורו. אמירתו זו של התובע הייתה משונה נוכח העובדה שמדובר בתובע בהיר עור. במקרים כגון אלה חשובה התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט. אם בית המשפט נוכח כי צבע עורו של התובע הוא בהיר כשמדובר בתובע שטוען שהופלה עקב צבע עורו, שומה על בית המשפט לומר לתובע כי הוא מתרשם ממראה עיניו שמדובר באדם בהיר עור על פי מראה עיניים. שכן, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואוזניו שומעות וליבו מבין." (בבלי סנהדרין ו' ע"ב, נדה כ' ע"ב). כשם שיפה כלל זה לדיון בתביעות בכלל, יפה הוא שבעתיים כשמדובר בתביעות קטנות. בדונו בתביעות קטנות רשאי בית המשפט, על פי הדין, לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר, אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר ושומה עליו לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה (ר' סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984). אשר על כן סבר בית המשפט, כי הדרך היעילה להכרעה צודקת במחלוקת שנפלה בין הצדדים היא לברר את הרקע לאפליה, להתרשם באופן בלתי אמצעי אם יש ממש בטענה ככל שהדבר בא לידי ביטוי במראה חיצוני, לבדוק אם התובע הופלה בעבר בכניסה למועדון אם לאו ולנסות להבין את גדר המחלוקת ולהציע הצעת פשרה. מהבירור הראשוני שנערך , הסתבר לבית המשפט כי הטענה היא הפליה על רקע צבע עור כהה. בית המשפט התרשם שמדובר בתובע בהיר עור. עוד עלה מהבירור הראשוני כי עובר לארוע נשוא התביעה הותר לתובע להיכנס למועדון כלומר לא היה מאן דהוא אשר שם לו למטרה להתנכל לתובע ולמנוע כניסתו באופן שיטתי למועדון. מהנסיון הקודם של בית המשפט, במקרים כגון אלה, הפיצוי הכספי לא עמד בראש מעיניהם של התובעים. ולכן סבר בית המשפט כי הפתרון הראוי הוא להציע לתובע להיכנס למועדון לבלות ערב על חשבון הנתבעים, לרבות ארוחת ערב משותפת על חשבון הנתבעים. בית המשפט סבר כי כשם שהדבר צלח במקרים קודמים, ארוחה משותפת מעין זו תיצור היכרות אישית בין בעלי המועדון ומפעיליו באופן שכאשר התובע ירצה להיכנס למועדון בעתיד תותר לו הכניסה לאור ההיכרות הקודמת איתו. פשרה ראויה עשויה להיטיב עם שני הצדדים, לחסוך מזמנם וממשאביהם ולסייע לניצול יעיל יותר של המשאבים השיפוטיים. (ראה לעניין זה: ע"א 5796/97, 7025 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' רונן ואח',; ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, בעמ' 761; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל). לאחר שבית המשפט ראה כי התובע לא מקבל הצעתו, וכדי לא לקפח את התובע גם לאור העובדה שרצה להעיד עדים רבים וכדי להקדיש לתיק את מירב תשומת הלב, הועבר הדיון לבית המשפט השלום. על פי הוראת כב' הנשיאה, תיק שהיה בטפול של מותב בעת תורנות תביעות קטנות, והועבר לדיון בבית משפט השלום, ימשיך להישמע בפני אותו מותב. בית המשפט ניסה בעת הדיון בתביעות קטנות להפיג את המתח ששרר בין הצדדים על דרך מתן דוגמאות מתיקים קודמים. צר לבית המשפט שהתובע הסיק מסקנות ממבט או צורת מבט זו או אחרת. המדובר בתחושות סוביקטיביות של התובע שאין בהן כל ממש. בית המשפט התייחס ברצינות רבה לתובע ולתביעתו והראיה שמצא אותה ראויה להידון בבית משפט שלום וכי המסגרת המצומצמת של בית המשפט לתביעות קטנות אינה ראויה לתביעה מסוג זה. כדי שיהיה לתובע יומו בבית המשפט ויוכל להעיד את כל העדים שברצונו להעיד, החליט בית המשפט להעביר את הדיון לבית משפט השלום וזאת כדי שהתובע לא יקופח ולא יצטרך להכניס תביעתו ועדיו לסדר הזמנים שמכתיב הדיון בבית משפט לתביעות קטנות. באשר להשגת התובע בדבר החלטתו הדיונית של בית המשפט להעברת הדיון בתובענה מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום. הלכה פסוקה היא כי אין פוסלים שופט בשל החלטות דיוניות הנוגעות לדרך ניהול המשפט, שכן החלטות אלו ניטראליות ואינן מראות שהשופט נשא פניו לצד זה או אחר. בית המשפט העליון חזר על הלכה זו, אך לאחרונה, בע"פ 3541/05 דקל פלסטיק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-המשרד לאיכות הסביבה, תק-על 2005(2), 1480 (2005): "בית משפט זה קבע פעמים רבות כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות כשלעצמן עילת פסלות". בקשה לפסלות שופט איננה הליך "מקובל" אלא הליך "חריג שבחריגים". מי שטוען לפסלותו של שופט מייחס לאותו שופט סטייה מהתחייבותו "לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" (סעיף 6 לחוק יסוד השפיטה) ומטיל רבב במערכת השיפוטית כולה. הטוען לפסלות חייב איפוא לנקוט זהירות רבה. (ראה: ע"א 8400/00 גורל נ' גורל, תק-על 2000 (4) 276 (2000). אמת המידה הידועה והמקובלת לעניין פסלות שופט היא החשש הממשי למשוא פנים המבוסס היטב בעובדות המקרה. (ראה: ע"פ 1478/97 מ"י נ' חן, פ"ד נ"א(4) 673 (1997); ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375 (1975)). משמעותה של אמת מידה זו היא כי עילה לפסלות שופט נוצרת רק אם לאור בחינה אוביקטיבית של הנסיבות עולה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים או דעה משוחדת. רגישותו הסוביקטיבית המיוחדת של בעל דין לא היא הקובעת לענין זה, אלא השאלה היא אם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אוביקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט. (ראה: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מ"י, פ"ד לו (1) 247, 250 (1982)). כפי שהובהר לעיל, לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינו של התובע באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתו של התובע נוצר חשש כי התנהלותו של בית המשפט מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). באשר להצעת בית המשפט להגיע להסכם פשרה- כבר נפסק כי עצם העובדה שבית המשפט ניסה להגיע להסכמה על מנת שניתן יהיה להביא את הדיון לסיומו אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין. זאת במיוחד כאשר מועד העלאת ההצעה קודם לשמיעת ההוכחות (ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 179-178). אל לנו לשכוח כי התובע השתהה למעלה מחודשיים וחצי בהגשת בקשת הפסלות. הדיון נערך ביום 29/8/06 ובקשת הפסלות הוגשה לראשונה ביום 20/11/06 למעלה מחודשיים וחצי לאחר הדין. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם)). הטעמים שהעלה התובע להגשת הבקשה למעלה מחודשיים וחצי לאחר האירועים שמהם הסיק כי קיימת עילת פסלות, אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור (ר' ע"א 8124/06 פלוני נגד אלמוני לא פורסם). אשר על כן מכל הטעמים דלעיל דין בקשתו של התובע לפסילת שופט נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות. מותב / הרכב שופטיםשופטים