בית הדין לביקורת משמורת - ערעור

להלן פסק דין בנושא בית הדין לביקורת משמורת - ערעור: פסק דין 1. עניינו של הערעור דנן הוא בהחלטתו של בית הדין לביקורת משמורת מיום 10.4.08, שדחה את בקשת המערערת לשחרורה בתנאים. 2. הרקע העובדתי הרלוונטי לערעור כפי שהוא עולה מגרסת המערערת, הוא כדלקמן: המערערת היא אזרחית אתיופית. היא נישאה לאזרח ישראלי, ומכוח נישואין אלה היא הגיעה לישראל בחודש ינואר 2005, באמצעות ויזה ל-6 חודשים שאף אפשרה לה לעבוד בישראל. זמן מה לאחר שהמערערת הגיעה לישראל, החליט בעלה דאז כי הוא איננו מעוניין בחיי הנישואין עמה. בני הזוג נפרדו. לפני למעלה משנה, פגשה המערערת לטענתה את בן זוגה הנוכחי - מר הילוף. המערערת טוענת כי היא חיה עם מר הילוף בחיי שיתוף מלאים, במקום מגוריו בירושלים. בני הזוג אף החליטו להינשא זה לזה. לצורך כך הם פנו לעו"ד מוסיו ובקשו להינשא בנישואי פרגוואי. אולם, אז הסתבר כי המערערת נפרדה מבעלה הראשון רק ב"הסכם פירוד נוטריוני", ולא התגרשה ממנו כדין. עו"ד מוסיו הבהירה למערערת כי היא אינה יכולה להינשא למר הילוף, כל עוד לא התירה את נישואיה מבעלה הראשון. המערערת טוענת כי מהאמור לעיל עולה כי היא פעלה בתום לב, מתוך טעות. 3. המערערת טוענת כי היה על בית הדין ליישם את ההלכה הפסוקה לפיה אם אזרח זר השוהה בארץ נישא לאזרח ישראלי, אין מקום לגרשו או להחזיקו במשמורת ויש להידרש קודם כל לשאלת כנות נישואיו וזכאותו להסדרת מעמדו בארץ. ב"כ המערערת טוענת כי לענין זה דינה של מי שהיא ידועה בציבור של אזרח ישראלי - כדינו של מי שנשוי לאזרח ישראלי. 4. המשיב מתנגד לערעור. לטענתו, אכן ככלל נקבע בהלכה הפסוקה כי הדרישה ממי שטוען כי הוא ידוע בציבור של ישראלי לעזוב את הארץ היא פסולה. אולם הלכה זו אינה חלה מקום שבירור ראשוני מעלה יסוד סביר לחשש כי הקשר הזוגי הנטען הוא פיקטיבי. אחד המקרים הללו הוא כאשר הטענה בדבר הקשר של ידועים בציבור נטענה לראשונה לאחר שננקטו הליכי הרחקה - וזהו המצב במקרה דנן. המשיב מוסיף וטוען כי קיימות סתירות ותמיהות בגרסתה של המערערת, שאף בהם יש כדי לפגום בתום ליבה. דיון 5. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת - ביחס לאזרח זר המבקש להוכיח כי הוא נישא לאזרח ישראלי, כי הדרישה לפיה אותו אזרח זר יעזוב את הארץ עד לבירור עניינו, הינה ככלל דרישה לא מידתית. ענין זה נקבע לראשונה בפסה"ד סטמקה נ. שר הפנים (בג"ץ 3648/97, פ"ד נ"ג(2) 728, להלן: "פס"ד סטמקה"). בית המשפט פסק באותו ענין כי: "דרישת משרד הפנים כמדיניות עקרונית - כי בן הזוג הזר יעזוב את הארץ לחודשים מספר עד אשר תיבדק כנות הנישואין, הינה מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי החרד לזכויות האזרח". (שם בעמ' 795) יוער כי פסיקה מאוחרת יותר קבעה כי אותו דין חל ככלל גם על בני זוג הטוענים שהם ידועים בציבור, שאינם נשואים זה לזה (ר' פס"ד מדינת ישראל נ. אבנר אורן, עע"ם 4614/05, להלן: "פס"ד אורן). כאמור, המשיב אינו חולק על קיומו של כלל זה. 6. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי הדרישה של יציאה מן הארץ היא לגיטימית, כאשר מלכתחילה קיים חשד בדבר כנות הקשר הזוגי, או כי בפועל אין מדובר בבני זוג שהם ידועים בציבור. כך נפסק בפס"ד אורן בהקשר זה: "ודוק: בעוד שהחלה גורפת של דרישת היציאה מן הארץ פסולה היא, הרי שאין אנו פוסלים את החלתה על בסיס פרטני, מקום שכבר בירור ראשוני מעלה יסוד סביר לחשש כי הקשר הזוגי הנטען הינו קשר פיקטיבי או שניכר בבירור כי עומק הקשר אינו עולה כדי יחסי ידועים בציבור". בית המשפט אימץ לענין זה את דבריו של כב' השופט חשין בפס"ד סטמקה, לפיהם קיימים מקרים בהם פיקציית הנישואין תצוץ ותיראה גם בלא חקירה ודרישה מעמיקה. כב' השופט חשין קבע שם כזה הוא מקרה כאשר "מסתבר בראיון עם בני הזוג כי האישה מכירה רק בקושי את בן זוגה, ולהיפך". 7. יחד עם זאת ציין כב' השופט חשין באותו ענין כי "למותר לומר, שבני הזוג זכאים כי פקיד משרד הפנים ישמע את כל אשר בפיהם, וכי לא תתקבל החלטה בעניינם עד אשר תינתן הזדמנות הוגנת בידיהם להעלות את עניינם במלואו". 8. בפסק הדין אורן נקבע גם כי "מקובל עלינו כי כאשר הטענה בדבר קשר של ידועים לציבור עולה לראשונה לאחר שננקטו נגד האזרח הזר הליכי הרחקה, הרי שיהיה בדבר כדי לעורר - בהעדר ראיות מוצקות ביותר לסתור - את אותו חשש ממשי בדבר פיקטיביות הקשר". 9. להלן ניישם אם כן את ההלכה הפסוקה כפי שפורטה לעיל, על נסיבות הענין דנן. בראשית הדברים יובהר, כי ערעור זה מתייחס רק להחלטתו של בית הדין למשמורת שלא לשחרר את המערערת ממשמורת. פסק דין זה מתייחס אם כן להחלטה זו בלבד, ואיננו בוחן את השאלה האם מן הראוי כי למערערת תוענק אשרת שהייה בארץ. 10. לצורך בחינת החלטת בית הדין בערעור הנוכחי, יש להביא בחשבון, לאור ההלכה הפסוקה, מספר עניינים: יש להביא בחשבון לזכות המערערת את ההלכה שצוינה לעיל, לפיה ככלל אין הצדקה לדרוש ממי שמבקש להיות מוכר כידוע בציבור - לעזוב את הארץ עד שעניינו יתברר; ואת העובדה שבני הזוג זכאים כי פקיד משרד הפנים ישמע את כל אשר בפיהם בטרם תינתן החלטה בעניינם. 11. מנגד, יש להביא בחשבון גם את העובדה שהמערערת לא פנתה למשרד הפנים, אלא לאחר שננקטו כנגדה הליכי הרחקה, ואת התמיהות והתהיות שהעלתה ב"כ המשיב ביחס לגרסתה של המערערת. 12. כך, טענה ב"כ המשיב כי המערערת נשאלה במסגרת פרוטוקול שמיעת טענותיה שאלות ביחס לבן זוגה והשיבה: "לפני כשנה בערך הכרתי ישראלי ממוצא אתיופי ששמו "אלופ" אבל את פרטיו הנוספים אני לא זוכרת, אני ואלופ פנינו לעו"ד מראשל"צ והתחתנו שם, לא פנינו למשרד הפנים כי אין לנו מספיק כסף לנסוע לפרגוואי ולהתחתן שם, אין לי מסמכים על החתונה הזאת, אין לי טלפון של אלופ..." (ר' נספח ג' לתשובת המשיב) מהדברים הללו עולה חשש ברור ביחס לכנות הקשר בין המערערת לבין מי שהיא טוענת שהוא בן זוגה. ראשית, בני הזוג לא פנו למשרד הפנים בטרם המערערת נתפסה ונעצרה. ענין זה כשלעצמו, יש בו - כפי שצוין לעיל, כדי לעורר חשש ממשי בדבר פיקטיביות הקשר - בהעדר ראיות מוצקות לסתור. 13. בענייננו לא קימות "ראיות מוצקות לסתור". מסקנה זו נובעת מהחשש הממשי הקיים ביחס לכנות הקשר, נוכח העובדה שהמערערת לא ידעה למסור כל פרט שהוא בדבר מי שהיא טוענת שהוא הידוע בציבור שלה במשך תקופה של כשנה - למעט שמו הפרטי. היא לא ידעה לציין אפילו את מספר הטלפון שלו. 14. מול עניינים אלה, המכבידים מאוד על המערערת, יש למערערת ראיה לפיה היא פנתה לעורכת דין, יחד עם מי שהיא טוענת שהוא הידוע בציבור שלה, עוד בחודש אפריל 2007, תוך שהם ביקשו אז להינשא זה לזה. ראייה זו איננה ראייה על חיים משותפים ועל קיום משק בית משותף. 15. לטענת באת כוחה של המערערת, שאיפתם של בני הזוג להינשא זה לזה לא צלחה, רק משום שהסתבר כי המערערת לא התירה את נישואיה עם בעלה הראשון. יוער כי השאלה מדוע המערערת לא נישאה כחוק למי שהיא טוענת שהוא הידוע בציבור שלה, איננה צריכה להשליך על זכויותיה, שנגזרות כפי שהובהר לעיל משאלת היותה ידועה בציבור שלו. 16. אולם, השאלה שיש לבחון אותה היא האם עצם הפנייה של המערערת לעורכת הדין, כדי לנסות להסדיר את הקשר עם מי שהוא לטענתה בן זוגה, די בה כדי להוות אותה "ראייה מוצקה" - הנדרשת על פי ההלכה הפסוקה כדי להתגבר על הקשיים שהוצגו לעיל, ושתצדיק את מניעת הרחקתה של המערערת עד לבירור מקיף של עניינה במשרד הפנים. 17. אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. הפנייה לעורכת הדין לצורך עריכת נישואין בין בני הזוג עשויה היתה להיות ראשית ראייה לקשר כן בין בני הזוג - רק לו היתה המערערת יודעת פרטים נוספים כלשהם ביחס למי שהיא טוענת שהוא בן זוגה. אולם, העדר ידיעה על כל פרט שהוא ביחס ל"בן הזוג" ,כולל מהו מספר הטלפון שלו, מקטינה מאוד את הערך שיש לפנייה המשותפת לעורכת הדין - פנייה שאיננה בהכרח כנה, ולא בהכרח נובעת מקשר אמיתי של חיים משותפים בין בני הזוג. 18. לענין זה יש לחזור ולציין את העובדה שצוינה לעיל, לפיה המערערת לא פנתה למשרד הפנים להסדרת מעמדה לפני שנעצרה - למרות שהמערערת הודתה בפרוטוקול שהוזכר לעיל, כי היא מודעת לכך שהיא "לא חוקית" בישראל, ולמרות שהמערערת נעצרה פעם נוספת עוד בחודש 11/05 - מעצר שוודאי הבהיר לה את הצורך בהסדרת מעמדה. 19. לכן, ומכל הטעמים שלעיל, אני דוחה את הערעור. אין צו להוצאות.משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצרערעור