להלן פסק דין בנושא ביטול תנאי מפלה להגשת רשימת מועמדים: פסק דין א. מהות התביעה זו עתירה בעלת מספר ראשים: - לביטול התנאי המפלה להגשת רשימת מועמדים/ות הזקוקה לתמיכה של 20% מכלל המצביעים באסיפה הכללית. - להורות למשיבה 1 לאפשר למבקשת להגיש רשימת מועמדים/מועמדות לבחירות עם תמיכה של 5% בלבד; - - להורות למשיבה 1 שכל החלטה בדבר שינוי תקנון היסוד חייבת להיות נתמכת על ידי 2/3 מכלל בעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית ותיקבע ללא שימוש בייפוי כוח; - להורות למשיבה 1 לבחור את יו"ר המשיבה 1 באסיפה הכללית; - ליתן צו מניעה זמני וקבוע המורה למשיבה 1 לא לקיים אסיפות כלליות מכל סוג שהוא עד לקיום דיון בעתירה גופה. ב. הפלוגתאות הפלוגתאות העולות מהמרצת הפתיחה ומתשובת המשיבה 1 הן רבות. בשלב זה זה נדון רק בטענות המקדמיות שהעלתה משיבה 1, והן: - אי מיצוי הליכים פנימיים - שימוש לרעה בהליכי בית משפט ג. דיון 1. אי מיצוי הליכים פנימיים משיבה 1 טוענת, כי דין הבקשה נשוא ההמרצה, על כל סעדיה, להידחות ולחילופין להימחק על הסף בשל אי מיצוי הליכים פנימיים. סבורה אני שהצדק עמה. ביום 1.2.2005 עתרה המבקשת, ביחד עם שמעון מימון לבג"ץ (בג"ץ 11146/04) כנגד ההתאחדות ושרת החינוך, התרבות והספורט, להורות, בין השאר, להורות לשרה להתקין תקנות לדרך התנהלות איגודים והתאחדויות ודרך בחירתן של ההנהלות ושל יו"ר ההנהלה; ולחילופין, לאמץ את דו"ח ועדת סטרשנוב לרבות בעניין ההצבעה באמצעות יפויי כח. כן עוסקת העתירה שם בסוגיית ייצוגן של נשים בהנהלה. כפי שהודיעוני ב"כ המשיבים ב-30.3.05 ניתן פסק דין בבג"ץ 11146/04 הנ"ל (יצויין כבר עתה שהמבקשת לא טרחה לציין בפנינו את קיום הההליך בבג"ץ, וכל שכן את פסק הדין שניתן בנושא). באותו פסק דין נקבע, ש: "הטענה המרכזית אותה מעוררים העותרים בנוגע להתאחדות לכדורגל היא טענה של הפליית נשים ככלל והפליית כדורגל הנשים לעומת כדורגל הגברים בפרט. כך לדוגמה, מעלים העותרים טענות שונות בדבר העדר ייצוג מספיק לנשים במוסדות ההתאחדות לכדורגל, דחיית מועד פתיחתה של ליגת הכדורגל לנשים וכוונה של ההתאחדות לכדורגל להקדים את מועד הבחירות להנהלת ההתאחדות, באופן שימנע מנציגי קבוצות הנשים להצביע בבחירות". טענות דומות - אם כי, יש גם טענות אחרות - הוצגו אף בהמרצת הפתיחה שבפנינו. בפסק דינו האמור הכריע בג"ץ כדלהלן: "דין העתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים. סעיף 11 לחוק הספורט קובע כי: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון". איננו נדרשים במקרה דנא לקבוע באיזו מידה כפופים ההתאחדות לכדורגל ומוסדותיה השיפוטיים לביקורתו של בית משפט זה. ברי, כי על העותרים היה להעלות את טענותיהם בנוגע לאופן התנהלותה של ההתאחדות לכדורגל בפני מוסדות השיפוט של ההתאחדות לפני שפנו לבית משפט זה. עוד יצוין, כי העותרים אכן פנו לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בד בבד עם הגשת עתירה זו והעלו בפניו טענות מטענות שונות בנוגע להתנהלות ההתאחדות לכדורגל ביחס לכדורגל הנשים, הדומות במידה רבה לטענות המועלות על ידם בעתירה הנוכחית. בית הדין החליט ביום 15.12.04 לעכב את הדיון בפניו בשל הגשתה של עתירה זו. למען הסר ספק, נדגיש כי על אף שסוגיית הפליית הנשים הינה סוגיה בעלת אופי עקרוני איננו רואים כל מניעה מפני דיון בשאלה זו במוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל (השוו, ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל נשים, פ"ד מד(2) 806). כפי שהדגיש בג"ץ בפסק דינו: "העותרים אכן פנו לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בד בבד עם הגשת עתירה זו והעלו בפניו טענות מטענות שונות בנוגע להתנהלות ההתאחדות לכדורגל ביחס לכדורגל הנשים, הדומות במידה רבה לטענות המועלות על ידם בעתירה הנוכחית". אכן, ההלכה היא, שיש למצות את ההליכים הפנימיים הקיימים בכל איגוד או התאחדות לפי תקנונם, ולפני פניה לבית משפט (ר' ספרי, הספורט בראי המשפט, עמ' 149 ואילך). אפשר שיש הבדלים מסויימים בין הסעדים הנדרשים בכל אחד מההליכים, אך המהות דומה והמסקנה המתבקשת בענייננו ככלל לאור החוק ולאור פסיקת בג"ץ היא אחת - משהחלו הליכים בבית הדין העליון של ההתאחדות יש למצות את ההליכים הללו. למותר לציין שחובת מיצוי ההליכים אף עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. במקורות המשפט העברי מקובלת התפיסה, לפיה אם הצדדים החלו בהתדיינות בפני דיין מסויים או בפני הרכב דיינים, שוב אין הם יכולים לבחור להתדיין בפני הרכב אחר. בטעמו של דבר כתב הרדב"ז, מגדולי חכמי ישראל במאה הט"ז (שו"ת רדב"ז (החדשות) מכתב יד (חלק שמיני), בני ברק תשל"ה, סימן קנח, דף קכה), שלדיינים שבפניהם החלה ההתדיינות בראשונה "לא ניחה להו למטרח בכדי [=לא נוח להם לטרוח סתם] ויתקיים בהם 'ייגעו לריק', והנאה גדולה יש להם שישמעו דבריהם ויקבלו את גזרתם, ועוד: שתתקיים מצוה זו על ידם, ועוד שעושים שלום בין שתי הכיתות... ועוד: דאיכא זילותא לבית דינא [=שיש זלזול לבית הדין] שיאמר עליהם שלא דנו יפה ועל כן הלכו לבקש ולברר דיינים אחרים, והרי זה קלון מתמיד וחרפה רצופה". מכאן ששיטות משפט שונות מכירות את חובת מיצוי ההליכים המשפטיים בין בטריבונלים פנימיים (בית-הדין העליון של ההתאחדות) ובין בכך שמאפשרים לדיין שהחל לסיים את הדיון: דבר שמחזירנו שוב לטריבונל הפנימי. אין כל סיבה שלא לאפשר לבית הדין העליון של ההתאחדות לומר את דברו, ואין טעם לפגוע במשיבים ולחייבם לעמוד בנוסף לכך בדיון אף בפני בית משפט זה. וכשעסקינן במיצוי ההליכים בפני מוסדות השיפוט של ההתאחדות לכדורגל יש להוסיף לשיקולים האמורים אף את השיקולים הנזכרים בידי השופט אור בע"א 463/90 הנ"ל (עמ' 810-811): "לאור האמור בסעיף 11 לחוק הספורט, ברי שלא רק כוונת הגורמים המוסמכים באיגוד, אלא גם כוונת המחוקק היתה, שסכסוכים בענינים הקשורים לפעולות במסגרת האיגוד, יובאו בפני מוסדות הספורט הפנימיים של האיגוד. כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, כשכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים. וכך בעניננו: אין ספק שלשופטים בבית הדין יש את הידע והנסיון הנוגע לפעולות האיגוד והאגודות המסונפות אליו, ידע ונסיון שיש בהם לסייע ולהקל על קבלת ההכרעות המתאימות. יש להזכיר בהקשר זה, שכל חברי בית הדין הם משפטנים (סעיף 6(ב)(3)(ב) של תקנון היסוד), כך שגם מלאכת פירוש משפטי של התקנונים אינה זרה להם. פניה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פניה לבית המשפט יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולונטריים למיניהם לבית המשפט". השופט אור אף דן בתחולת סעיף 11 לחוק הספורט. וכך הוא כותב: "סעיף 11 אינו דן בענינים הקשורים ל'פעילות שוטפת' לבד, אלא ל'ענינים הקשורים לפעילות במסגרת ההתאחדות או איגוד'. על פי פשוטם של דברים, ההתיחסות היא לכל הפעילות במסגרת ההתאחדות או האיגוד". במסגרת הפרשנות המרחיבה הניתנת לסעיף 11 ניתן לכלול גם את הדיון בטענות המבוקשות בהמרצת הפתיחה שבפנינו. איני רואה כל סיבה מדוע הטענות המועלות בפני בית משפט זה לא יתבררו בפני בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, שלהם סמכות גם בנושא חוקתי עקרוני כמו אפליה ודומיו. בשולי פסק דינו קובע בג"ץ, שעם דחייתה של העתירה "אין עוד מניעה לקדם את ההליך שעוכב והתלוי ועומד בפני בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. יובהר, כי אנו מניחים שהבחירות להנהלת ההתאחדות לכדורגל לא יוקדמו, באופן שייערכו לפני שבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל יכריע בעתירותיהם של העותרים... עוד יובהר, כי אם לאחר שימצו העותרים את ההליכים הפנימיים בהתאחדות לכדורגל לא תספק אותם התוצאה שתושג באותם הליכים, יוכלו הם לשוב ולפנות לבית משפט במידה ותימצא להם עילה מתאימה". בהודעה מיום 5/4/2005 מטעם המשיבה 1 נאמר שלאור החלטת בג"ץ בכוונת בית הדין העליון של ההתאחדות להתכנס בימים הקרובים להמשך הדיון בהליך התלוי ועומד בפניו. ובהודעה מטעם המשיבה 2 נאמר שטרם נקבע מועד לבחירות. לאור זאת לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה על כל סעדיה. מסקנתי לדחות הבקשה על הסף מקבלת חיזוק נוסף, שכפי שנראה להלן, עשתה המבקשת שימוש לרעה בהליכי בית משפט; כבר נקבע שגם שימוש לרעה בהליכי בית המשפט הוא עילה לדחיית התביעה על הסף. כאשר תובענה מוגשת לבית המשפט שלא בהליך אחד אלא בשיעורין, כאשר אין היא פורשת את מלוא היריעה והיא לוקה בהיעדר תום-לב. בנסיבות כאלה מוסמך בית המשפט לדחות את התובענה (רע"א 309/89 פאיז נ' פאיז, פ"ד מג(2) 614, 615). שימוש לרעה בהליכי בית משפט טוענת משיבה 1 כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. סבורני שהצדק עמה, גם כאן. בהמרצת הפתיחה (עמ' 2) מדגישה המבקשת: "העותרת פנתה לכבוד בית המשפט לאחר מיצוי כל ההליכים ופנייה לכל המוסדות המטפלים בעניין כגון רשם העמותות, משרד החינוך, רשות הספורט, מבקר המדינה וההתאחדות לכדורגל ומאחר ולא נעשו פעולות אופרטיביות והאסיפה הכללית בדבר הקדמת הבחירות תתקיים ביום 14/3/2004 לא נותר לעותרת אלא לפנות לכבוד בית המשפט הנכבד". האמנם פנתה העותרת לבית המשפט לאחר מיצוי כל ההליכים? כפי שטוענת משיבה 1 בצדק ההליך נשוא ההמרצה הינו אחד מתוך שלושה הליכים בהם נקטה המבקשת, כנגד ההתאחדות. ההליך הראשון בבג"ץ 11146/04, הוגש ב-7/12/04, וניתן בו פסק דין כאמור למעלה. ההליך השני הוא המרצת הפתיחה שבפנינו מיום 8/3/05, ולאחר כמה ימים הוגש גם עתמ 1458/05 מתאריך 13/3/2005. בנוסף לכך נקבע בפסק הדין בבג"ץ הנ"ל, כי: "העותרים אכן פנו לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בד בבד עם הגשת עתירה זו והעלו בפניו טענות מטענות שונות בנוגע להתנהלות ההתאחדות לכדורגל ביחס לכדורגל הנשים, הדומות במידה רבה לטענות המועלות על ידם בעתירה הנוכחית". המבקשת לא טרחה ליידע את בית המשפט על קיום ההליכים המקבילים, בשום שלב. בהמרצת הפתיחה לא הזכירה המבקשת את ההליך המתנהל בבג"ץ (באותו זמן טרם ניתן פסק הדין) כמו גם את הפניה לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. (למעט פניה של מימון משנת 2001). רק במסגרת טיעוני התגובה לתשובת המשיבה 1 להמרצת הפתיחה מתייחסים לראשונה אומר ב"כ המבקשת עו"ד טננבלט ((עמ' 6 שורות 3-4): "בבג"צ זה נושא אחר לגמרי. אנחנו עשינו טבלה של מה שנדון בבג"צ. הטבלה מוגשת ומסומנת ב'". כלי חשוב המכוון כנגד העושים שימוש לרעה בהליכי בית משפט קבוע בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לפי תקנה 514: "אם ראה בית המשפט כי בעל הדין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות הענין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם". "מטרתו של של מחוקק המשנה בהתקינו חידוש זה היא להקנות לרשות השופטת אמצעי מרתיע כדי לבלום את יצר הפולמוס וההתדיינות של בעלי-דין טרדניים, שקשה להרתיעם בדרך אחרת, אלא בחיוב כספי" (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, תשס"ג, עמ' 551). כפי שכתב ד"ר יואל זוסמן (סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 539): "הדיבור 'הליך' בתקנה 514 מתפרש על דרך ההרחבה והוא כולל את ההליך נשוא התקיפה על כל ערעאותיו". (ר' רע"א 4037/91 יוסף סולטן נ' ג'קי וחנה פימה, תק-על 92(1), 622). לכך יש להוסיף את המשמעות החוקתית של השימוש לרעה בזכות הגישה למערכת השיפוטית (ר' ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, תשנ"ט, עמ' 47-52). אשר על כן דוחה אני דוחה את הבקשה במלואה, מנימוקי הסף ומחייבת את המבקשת בהוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה ובסך 10,000 ₪ לטובת משיבה 1. דיני חברותאסיפה כללית