ביטול צו הרחקה מהארץ

להלן פסק דין בנושא ביטול צו הרחקה מהארץ:

פסק-דין     

השופטת ד' ברלינר:

1. בעתירה זו מבקש העותר כי יוצא צו על תנאי המורה למשיבה לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל צו ההרחקה שהוצא נגדו וכן מדוע הוא מוחזק במשמורת עד לביצועו של אותו צו. למעשה, על אף שסעד בעניין לא התבקש מפורשות, עוסקת עתירה זו בעיקר בשאלת מעמדו של העותר לפי חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות).

תשתית עובדתית והטיפול בעתירה

2. העותר, שהינו יהודי, נולד באוקראינה בשנת 1975. ביום 7.2.97 נכנס העותר לישראל באשרת תייר. ביום 8.4.97 הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד עולה לפי חוק השבות. השתלשלות העניינים מכאן ולהבא פורטה על ידי המשיבה בתגובתה, והעותר לא חלק עליה. הבקשה לקבלת מעמד עולה הועברה להתייחסותה של משטרת ישראל, אשר מסרה כי קיים תיק פלילי פתוח כנגד העותר המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. העבירה נעברה, על פי החשד, בחודש מאי 1997, כלומר - בחודש בו נכנס העותר ארצה. בגלל קיומו של תיק פלילי פתוח לא אושרה בקשת העותר לקבלת מעמד עולה, והוסבר לו כי בקשתו תיבחן מחדש לאחר שימציא אישורים על סגירת התיק. כשלב ביניים, ניתן לעותר רישיון ישיבה ועבודה ארעי. במרץ 1998 הוארך רישיון הישיבה והעבודה של העותר בשישה חודשים נוספים. העותר לא המציא אישורים על סגירת התיק הפלילי שהיה תלוי נגדו ועל כן נעשתה פניית בירור מצד משרד הפנים למשטרת ישראל. ביום 13.8.98 נמסר במכתב ממשטרת ישראל כי נגד העותר פתוחים כבר 7 תיקים פליליים המייחסים לו עבירות של החזקת סם, פריצות וגניבות. חרף זאת, הוענק לעותר, ביום 24.8.99, רישיון לישיבת ארעי עד ליום 28.2.00. ביום 19.4.00 הגיע למשרד הפנים מכתב ממשטרת ישראל המפרט את עברו הפלילי של העותר מעת כניסתו ארצה ועד לכתיבת המכתב. עבר זה כלל מספר הרשעות בעבירות של גניבה, וכן הרשעות בעבירות של תקיפה בכוונה לגנוב דבר והחזקת סם מסוכן. על העותר נגזרו עונשים שונים, ביניהם מאסר בפועל של 9 חודשים. בנוסף, היו תיקים פליליים פתוחים כנגד העותר. על סמך נתונים אלו החליט משרד הפנים שלא להעניק לעותר מעמד בישראל, וביום 24.11.00 הוצא נגדו צו גירוש.

3. נגד החלטת משרד הפנים הגיש העותר עתירה לבג"ץ (בג"ץ 684/01). במסגרת עתירה זו גובש הסדר בין הצדדים. בהסדר סוכם, כי לעותר יינתן רישיון לישיבת ארעי לתקופה של שנה, אשר יחודש אחר כך לתקופה של שנה נוספת, ולאחר מכן תתקבל ההחלטה בבקשתו של העותר לקבלת מעמד עולה. בהתאם למוסכם בהסדר חתם העותר, ביום 13.2.01, על התחייבות להימנע מכל שימוש בסמים ומכל פעילות עבריינית. בהתחייבות נכללה הצהרה של העותר, כי ידוע לו שמדובר בתקופת ניסיון שאחריה תתקבל החלטה סופית בעניינו, וכי אם בתוך תקופה זו יפר את התחייבויותיו יוכל משרד הפנים להוציא נגדו צו גירוש חדש. בעקבות ההסדר, נמחקה העתירה שהוגשה לבג"ץ.

4. בדיעבד, לא עמד העותר בהתחייבות שנטל על עצמו. ביום 30.1.03 הורשע העותר בעבירה של שימוש ברכב בלא רשות, שנעשתה ביום 18.5.02, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר על תנאי. ביום 7.9.03 הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בגין אירוע שהתרחש ביום 8.1.02, ונגזרו עליו, בין השאר, 10 חודשי מאסר בפועל. ביום 22.12.04 הורשע העותר בעבירות של התפרצות לבית עסק וגניבה, בגין אירועים שקרו בחודש אפריל 2003, ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר על תנאי. כל העבירות הללו נעברו לאחר ההתחייבות שנטל על עצמו העותר, כאמור, ביום 13.2.01 להימנע מכל פעילות עבריינית. בנוסף, העותר לא הגיש בקשה לחידוש רישיון ישיבת הארעי שניתן לו. ביום 15.6.04, בעוד העותר מרצה את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, החליט משרד הפנים להוציא נגדו צו הרחקה וצו משמורת. מאז סיים העותר לרצות את תקופת המאסר שנגזרה עליו, ועקב סירובו לשתף פעולה עם הרחקתו מהארץ, הוא נתון במשמורת ועניינו נבחן מעת לעת על ידי בית הדין למשמורת.

5. העתירה הנוכחית הוגשה ביום 15.6.06. בעתירה נטען, כי העותר זכאי לעלות ארצה על פי הוראות חוק השבות. עוד נטען, כי העותר חולה במחלה קשה שנתגלתה בשנת 2000, וגירושו לאוקראינה יהיה "גזר דין מוות" עבורו. העותר אף הלין על איכות הטיפול הרפואי אותו הוא מקבל בבית הסוהר ומבקש כי יועבר למתקן רפואי. בתגובתה, דיווחה המשיבה כי עניינו של העותר הובא בפני שר הפנים, אשר החליט ביום 20.11.06 שלא לאשר את בקשת העותר לקבלת מעמד עולה, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיפים 2(ב)(3) ו-3 לחוק השבות. סיבת הסירוב הייתה עברו הפלילי של העותר, אשר לא שינה את דרכו על אף הזדמנויות מספר שניתנו לו. המשיבה טוענת, כי שיקול דעתו של שר הפנים היה כדין וכי העותר מסכן את שלום הציבור. לעניין מצבו הרפואי של העותר, טוענת המשיבה כי העותר זוכה להשגחה ובדיקה של צוות רפואי מן המעלה הראשונה, אולם העותר מסרב לקבל את הטיפול המוצע לו ועל כן מקבל ויטמינים בלבד. המשיבה מוסיפה, כי חרף ההבנה למצוקתו של העותר הנובעת ממצבו הרפואי, אין בכך כדי להצדיק הענקת מעמד בישראל בנסיבות בהן העותר מסכן את שלום הציבור. המשיבה מוסיפה עוד, כי טענתו של העותר שבאוקראינה לא יזכה לטיפול רפואי הולם ועל כן הרחקתו מהווה גזר דין מוות עבורו נטענה כטענה בעלמא ללא כל ביסוס. מטעמים אלה סבורה המשיבה, כי יש לדחות את העתירה.

6. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 31.1.07 המלצנו כי עניינו של העותר יישקל פעם נוספת, בשים לב להיבט ההומניטרי הכרוך בו. ביום 16.4.07 הגישה המשיבה הודעת עדכון. בהודעה נמסר, כי שר הפנים בחן שוב את עניינו של העותר והחליט שלא לשנות את החלטתו מיום 20.11.06 שלא להעניק לו מעמד בארץ. המשיבה מוסיפה, כי מחוות דעת עדכנית של שירות בתי הסוהר עולה, כי מצבו הרפואי של העותר משביע רצון וכן כי הוא מגלה חוסר נכונות לקבל טיפול וגמילה במהלך שהותו בבית הסוהר. בתגובתו לתגובת המשיבה טוען העותר, כי ישנה מגמה להאדיר את עברו הפלילי, אשר אינו מן החמורים ואינו יוצר סיכון לשלום הציבור. העותר מוסיף, כי המשיבה לא הביאה בחשבון את נסיבות חייו הקשות וכן את חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות. בעניין מצבו הרפואי טוען העותר כי מצבו הולך ומידרדר וכי אין זה נכון שהוא משתמש באמצעים טבעוניים בלבד. העותר מוסיף, כי הוא מתחייב להימנע מביצוע עבירות, לקבל טיפול תרופתי ולמצוא, עם שחרורו, מרכז שיקומי אשר יעניק לו מסגרת טיפולית טרם השתלבותו לקהילה.

דיון והכרעה

7. אין חולק, כי העותר נכלל בקבוצה הזכאית, עקרונית, לעלות ארצה מכוח חוק השבות. אולם סעיף 2 לחוק השבות מסמיך את שר הפנים לסרב ליתן אשרת עולה במקרים מסויימים. הנוגע לענייננו הוא סעיף 2(ב)(3) המסמיך את שר הפנים שלא להעניק אשרת עולה למי שהוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". תכליתו של הסעיף היא הגנה על שלום הציבור ומניעת הפיכתה של המדינה לעיר מקלט לעבריינים. וכדברי השופט זוסמן: "[מדינת ישראל] לא קמה כדי לשמש אבן שואבת ולהקים קיבוץ של אלה שעברו על חוקיהן של ארצות מושבן, וחפצים משום כך להימלט מאימת הדין, אפילו הם יהודים" (בג"ץ 94/62 גולד נ' שר הפנים, פ"ד טז 1846, 1855 (להלן: פרשת גולד). ראו גם: בג"ץ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו (2) 337, 399; בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' משרד הפנים, פ"ד נב (4) 690, 697). בהפעילו את סמכותו לפי סעיף 2(ב)(3) רשאי שר הפנים להתחשב גם בעבר פלילי שנצבר לאחר כניסת מבקש המעמד לארץ שלא על פי אשרת עולה, ולא רק במעשים הפליליים שנעשו טרם הגעת מבקש המעמד ארצה (ראו בג"ץ 5067/02 גולייב נ' משרד הפנים (לא פורסם)).

8. טוען העותר, כי לא כל עבר פלילי מלמד על סכנה לציבור. לטענתו, אין להשוות בין המקרה שלו, בו מדובר בעבירות לא חמורות, למקרים אחרים בהם נעשה שימוש בסמכות לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, שם דובר במנהיגי ארגוני פשע או במבצעי עבירות חמורות. צודק העותר בטענתו העקרונית, כי לא כל עבר פלילי מצדיק את שלילת הזכות לעלות ארצה לפי חוק השבות, אלא רק עבר שניתן ללמוד ממנו על סיכון לשלום הציבור. העבירות בהן הורשע העותר ברובן אינן מן החמורות, אף כי גם אינן בין הקלות שבספר החוקים. מרבית העבירות שבהן הורשע, הן עבירות רכוש, אולם לא נעדר מקומן גם של עבירות האלימות, והשילוב בין שתי "משפחות" העבירות הללו - יש בו חומרה ומסוכנות בפני עצמו. ומה שחשוב יותר: חומרת העבירות אינה הקריטריון היחיד שיש לייחס לו משקל לעניין בחינת הבקשה. שר הפנים רשאי להתחשב גם בנתונים נוספים, וביניהם כאלו המצביעים על מידת מועדותו של העבריין, סיכויי שיקומו ושכיחות ההתנהגות העבריינית שלו.

9. בענייננו, ניתנו לעותר מספר הזדמנויות להיטיב את דרכו. פעמיים העניק משרד הפנים לעותר רישיון ישיבה ארעי, כאשר ניתן היה להבין ששאלת מעמדו הסופי תוכרע בהתאם להתנהגותו. למרות זאת, לא נמנע העותר מלקחת חלק במעשים פליליים לא מעטים. הגדיל העותר לעשות כאשר הפר את ההתחייבות שנטל על עצמו במסגרת ההסדר שגובש בעקבות הגשת העתירה הקודמת. העותר התחייב שלא לשוב לפעילות עבריינית, והצהיר מפורשות כי ידוע לו שהתנהגותו בעניין זה עומדת לבחינה ועל פיה ייפול דבר בנוגע למעמדו בארץ. חרב חדה הוצמדה לצווארו של העותר וברור היה לו כי שהותו בארץ תלויה על בלימה. עדיין לא עמד העותר בהתחייבותו. מספרן ואופיין של העבירות, ובייחוד החזרה עליהן למרות הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו, מלמדים כי לא מדובר במעידה חד פעמית של העותר, אלא באורח חיים עברייני מושרש שאימץ לעצמו. קשה על כן לייחס משקל של ממש להבטחתו המחודשת להימנע מביצוע עבירות. בנסיבות אלו, מוצדקת מסקנתו של שר הפנים כי העותר מסכן את שלום הציבור. למצבו הרפואי של העותר יש ליתן כמובן משקל, אולם בנסיבות העניין איננו סבורות שהחלטתו של שר הפנים ליתן משקל גובר לשיקול ההגנה על הציבור חורגת ממתחם הסבירות. עם כל ההבנה למצוקתו של העותר, אין אנו רואות הצדקה להתערב בהחלטתו של שר הפנים.

10. אשר על כן, העתירה נדחית. צו הביניים שניתן ביום 5.7.06, שמנע את גירושו של העותר עד להחלטה אחרת, מבוטל.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צו מגן

  2. צו מרווה

  3. ביטול צו סילוק

  4. צו פיקוח מיוחד

  5. אי קיום צו בית משפט

  6. בקשה להארכת צו פיקוח

  7. צו זמני למניעת פעולות

  8. ביטול צו לשימוש ארעי

  9. ביטול צו הרחקה מהארץ

  10. ביטול צו הפסקה מנהלי

  11. צו הרחקה מישראל לקטין

  12. הפרת צו שיפוטי סעיף 210

  13. ערעור על צו פיקוח מיוחד

  14. הארכת תוקף צו הפסקה מנהלי

  15. צו חוסם הגשת תביעה בחו''ל

  16. בקשה למתן צו לפרטים נוספים

  17. בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי

  18. צו מבית משפט לצאת מהמקרקעין

  19. צו זמני לעיכוב הפסקת התקשרות

  20. צו נגד האישה להחזיר תכולת בית

  21. צו מבית המשפט לאסור על שימוש בשם

  22. צו זמני למניעת נקיטת הליכי גבייה

  23. צו מבית המשפט האוסר על קידום פרויקט

  24. צו זמני שיאסור על שוכר לעשות שימוש באולם האירועים

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון