להלן פסק דין בנושא ביטול פסק דין משמעתי: פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה דנא ביטול החלטתו של משיב 1 מיום 16.10.06, בגדרה נדחתה בקשתו של העותר לביטול פסק דין משמעתי שניתן נגדו על ידי המשיב 3. ב. (1) ביום 28.9.06 הועמד העותר, תכניתן בשירות קבע בחיל האויר, לדין משמעתי בפני מפקד יחידת המשנה שלו. העותר נחשד באי קיום הוראות המחייבות בצבא - עבירה לפי סעיף 133 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן החוק), שכן - כנטען -"עשה שימוש בלתי הולם במייל הצבאי בניגוד להוראת השימוש". נציין כי הדוא"ל שנשלח כלל מענה אוטומטי מטעם העותר (מש/3) שהוכתר במלים "למה לא נותנים ליונתן (העותר - א"ר) להיות אדם חופשי?", ותוכנו כלהלן: "שלום לך, זוהי הבהרה, אני מוחזק בצבא כנגד רצוני ומבצע את תפקידי לא מרצון, אלא בכפייה. ביקשתי להשתחרר מן הכליאה הזו (=שירות קבע) אך בקשות אלה נענו בשלילה. אני מבקש, אנא, תנו לי להיות אדם חופשי. בבקשה תשחררו אותי! אני אענה להודעתך בהקדם האפשרי. תודה". המטרה היתה מחאה על כך שהעורר חויב למלא התחייבות לשירות קבע עם קבלתו לקורס קדם צבאי. בפתח הדיון בהליך המשמעתי ביקש העותר כי הדיון יועבר לבית דין צבאי. בהתאם לפקודות הצבא מונה קצין בודק לבדיקת טענותיו. בהחלטה מיום 4.10.06 המליץ הקצין הבודק כי העותר יישפט ביחידתו בפני מפקד יחידת משנה אחרת, וציין לעניין זה את שמו של משיב 3, סא"ל יריב חסר. בחוות דעת פרקליט חיל האויר מיום 5.10.06 נקבע, כי העבירה נתונה וראויה לדין משמעתי, וכי העבירה המתאימה בנסיבות המקרה היא התנהגות בלתי הולמת לפי סעיף 130 לחוק. ביום 15.10.06 הועמד העותר לדין משמעתי בפני משיב 3 (ע"ש ק/7291339). בתום ההליך הורשע העותר בהתנהגות בלתי הולמת והושת עליו עונש של עשרים ואחד ימי מחבוש בפועל. לבקשת העותר, עוכב ביצוע העונש עד יום 16.10.06. (2) ביום 15.10.06 פנה העותר למשיב 1, הפרקליט הצבאי הראשי, בבקשה לביטול ההליך המשמעתי שהתקיים בעניינו. בבקשה נטען, כי בהליך נפלו פגמים מהותיים, הוא נגוע באי חוקיות ועל כן בטל מעיקרו. נטען, כי בטרם שפט את העותר נועץ משיב 3 בפרקליטות חיל האויר בדבר העונש המרבי שרשאי הוא לגזור על העותר. מעשה זה מלמד, כך נטען, כי משיב 3 גזר את עונשו של העותר בטרם ניתן לו יומו בבית הדין המשמעתי. נמסר, כי כשנודע דבר פנייה זו לעותר, פנה הוא, באמצעות בא כוחו, לפרקליט חיל האויר בבקשה להחליף את קצין השיפוט, אולם נענה בשלילה. עוד נטען, כי העותר לא קיבל הודעה מתאימה בדבר מועד הדיון המשמעתי, וכי טופס התלונה המקורי שהוגש נגד העותר - זויף, שכן נמחקה ממנו המילה 'מתריס'. יצוין כי נוסח התלונה היה בעיקרו "עשה שימוש בלתי הולם במייל הצבאי בניגוד להוראת השימוש . . . תוכן ההודעה ששלח פוגע [כאן באה המלה "מתריס" ונמחקה - א"ר] ואינו ראוי וזאת לאחר שכבר הוזהר בנושא ...". (3) ביום 16.10.06 דחה משיב 1 את בקשת העותר. נקבע, כי משיב 3 לא הכיר את העותר עד לבוקר הדיון, וכי פנייתו לפרקליטות חיל האויר נעשתה לצורך בירור סמכויות הענישה הנתונות בידיו. הודגש, כי הבירור האמור נערך בטרם עמד משיב 3 על מהות המעשים המיוחסים לעותר, וכי לכל אורך הדיון פעל מתוך הכרה ברורה כי העותר זכאי למשפט הוגן. עוד נקבע, כי העותר הבין שהוא מובא להליך של דין משמעתי, והוא אף ניסה לפעול לביטולו. נמסר, כי הליך זה לא התקיים קודם לכן עקב צאת היחידה לחופשת הסוכות. אשר לטענת הזיוף, נמסר כי המילה 'מתריס' נמחקה על ידי משיב 3 שכן הוא לא הבין את הכיתוב וסבר, שהתלונה לא תשתנה מהותית אם תושמט מילה שאינה ברורה; ובכל מקרה, כי משמעותה של מחיקה זו היא בחירה בנוסח מקל יותר של פרט האישום שיוחס לעותר. לבסוף נקבע, כי המעשה שיוחס לעותר מהווה התנהגות שאינה הולמת את דרגתו ואת מעמדו. בהחלטה מיום 17.10.06 עוכב ביצוע העונש עד יום 18.10.06 שעה 13:00 לצורך הגשת עתירה לבית משפט זה. (4) מכאן העתירה הנוכחית, שהוגשה ב-18.10.06. ג. (1) בעתירה - שלא הניחה טענה שלא נטענה - נטען, כי המעשה בו הורשע העותר אינו מהווה עבירה, וכי כל הדיון המשמעתי נשוא העתירה דנן הוא חלק משרשרת התנכלויות כלפי העותר ביחידתו נוכח רצונו להפסיק את שירותו הצבאי (שירות קבע). עוד נטען, כי מעשי משיב 3 עובר למשפטו של העותר מלמדים, כי דינו נחרץ בטרם שמיעת גירסתו. דבר זה נלמד גם מעצם שיגור קצין לצורך ליווי העותר לדיון המשמעתי. לטענת העותר, לוקה פרוטוקול הדיון באי ציון פרטים מהותיים שנטענו במהלכו. לדבריו, לא יעלה על הדעת שטענת העותר לפסלותו של משיב 3 לא תמצא את מקומה בטופס התלונה והדיון. נטען, כי אי ניהול פרוטוקול מפורט המתעד את הנושאים המהותיים שנשמעו מהווה פגם מהותי, המצדיק את ביטול הדין המשמעתי. בהקשר זה מפנה העותר לבג"ץ 226/05 פילנט נ' סגן הפרקליט הצבאי (פ"ד נט(4) 707; להלן עניין פילנט). בנוסף נטען, כי הדיון המשמעתי התקיים בהעדרו של נגד משמעת, כמתחייב בפקודות הצבא. נוכח הפגמים הנטענים גורס העותר, כי היה על משיב 1 להפעיל את סמכותו לפי סעיף 168 לחוק ולבטל את פסק הדין המשמעתי. משלא עשה כן, כך לדעת העותר, נפל פגם מהותי בשיקול דעתו, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. (2) נתבקשה תגובת המשיבים, וניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע העונש עד להחלטה נוספת. בתגובה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו, ולא הגיש ערר על הפסק המשמעתי בהתאם לסעיף 163(א) לחוק, ואף לא הגיש בקשה להמתקת עונשו בהתאם לסעיף 167 לחוק. לגופם של דברים נטען, כי בפסק המשמעתי בעניינו של העותר לא נפל כל פגם המצדיק את ביטולו, ואף לא נגרם לו עיוות דין, ועל כן אין עילה להתערבות בהחלטתו של משיב 1. נטען, כי המעשה המיוחס לעותר - שליחת ההודעה בנוסח האמור - מהווה התנהגות שאינה הולמת את דרגתו ואת מעמדו, בניגוד לסעיף 130 לחוק. אשר לבירור שערך משיב 3 עם פרקליטות חיל האויר, נטען כי משנמנע העותר מלתקוף את החלטת פרקליט חיל האויר שלא לפסול את משיב 3, מנוע הוא מלהעלות טענות בדבר פסלותו של משיב 3 בגדרה של העתירה הנוכחית. עוד נטען, כי הבירור עם פרקליטות חיל האויר נערך לצורך בירור גבולות סמכותו של משיב 3 כקצין שיפוט. אשר לתיעוד הדיון; נטען, כי העדר הרישום של דברי משיב 3 בנוגע לסירובו לפסול עצמו אינו יוצר חשש לעיוות דין, מה גם שאין מחלוקת לגבי אמירתם של הדברים. לדברי המשיבים, הקצין שליווה את העותר למשפטו שוחרר לאחר שהדיון נדחה במספר שעות ולא נכח בזמן הדיון. עובדה זו תומכת, כך לדברי המשיבים, בטענה לפיה דינו של העותר לא נגזר בטרם משפטו. אשר לטענה בדבר זיוף הטופס: לטענת המשיבים, נמחקה המילה 'מתריס' במכוון על ידי משיב 3, ואין כל חשד לזיופו של טופס התלונה. לבסוף טוענים המשיבים, כי העדרו של נגד משמעת בזמן הדיון הוא פגם טכני, אשר אין בו כדי לפסול את הדיון. ד. (1) אין בידינו להיעתר לעתירה. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות הפרקליט הצבאי הראשי, והוא עשוי להתערב בהחלטותיו אך במקרים חריגים, בהם נפל פגם חמור היורד לשורשו של עניין, או שנגרם עיוות דין (בג"ץ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(5) 859, 870 - 871 (השופט - כתארו אז - חשין); בג"ץ 2702/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נג(4) 97, 107 - 108 (הנשיא ברק)). הדברים נכונים גם להחלטות הפרקליט הצבאי הראשי לפי סעיף 168 לחוק (בג"ץ 106/01 מועד נ' האלוף שי אביטל, פ"ד נו(2) 145, 159 - 160 (השופטת נאור); בג"ץ 9003/05 ברגר נ' סגן הפרקליט הצבאי הראשי (טרם פורסם) (השופט גרוניס); עניין פילנט, בעמ' 713 (השופט לוי), 717 (השופט - כתארו אז - חשין)). לאחר עיון בעתירה, בתגובה ובנספחיהן לא מצאנו, כי בהחלטתו של משיב 1 נפל פגם מן הסוג האמור, ובראש וראשונה - כי נגרם עיוות דין. (2) נציין ברישא, כי היה בידי העותר לעשות שימוש בערוצי הבקרה וההשגה לפי החוק כגון ערר לפי סעיף 163 או בקשה להמתקת עונש לפי סעיף 167, והוא לא עשה כן. (3) העותר טוען, כי היה על משיב 1 לבטל את הפסק מן הטעם שהמעשה שהורשע בו אינו עבירה. מעבר לכך שהטענה הועלתה אך בעתירה, צוין לגופו כי ההחלטה להעמיד את העותר לדין התקבלה לאחר שבתוכנת הדואר האלקטרוני הצבאי נמצא מענה אוטומטי מטעמו שנוסחו הובא לעיל. שליחת הודעה בנוסח האמור מהווה על פניה התנהגות שאינה הולמת את דרגתו ועמדתו של העותר בצה"ל, כלשון סעיף 130, והיא אף נוגדת את מדיניות השימוש בדואר אלקטרוני בצבא, שלפיה "השימוש בדוא"ל הוא לצרכי עבודה בלבד" ובכפיפות לכללים, וניתנת אזהרה בדבר נקיטת צעדים משמעתיים נגד משתמש שאינו פועל לפי מדיניות השימוש בדוא"ל (ראו מש/4). ואם בכך לא סגי, כחודש לפני הגשת התלונה נשוא העתירה, זומן העותר לשיחה עם מפקדו בגין אירוע אחר, בו כתב העותר במסמך אלקטרוני, תחת הכותרת תיאור כללי - "שחרור יונתן מהכלא (צבא, אם זה לא היה מובן)" (מש/1). בשיחה זו הובהר לעותר, כי ההתייחסויות במסמך האמור "אינן הולמות" (מש/2). לא היה איפוא חיפזון בהתייחסות לעותר, ונתקיים גם "שאין עונשין אלא אם כן מזהירין" (ראו שו"ת רדב"ז (לר' דוד בן-זמרא, מספרד-צפת-מצרים, המאה הט"ז), ד' קל"ט, וכן אנציקלופדיה תלמודית ערך אזהרה (כרך א')). דומני שלא יתכן ספק, כי גם בגדרי חופש הביטוי, משלוח מענה - ומה גם אוטומטי קרי, שכל הפונה אליו - של חייל שעניינו הצגת שירותו הצבאי (בקבע) ככלא, לא פחות, אינו התנהגות הולמת. טרוניות שיש לעותר - עליו להעלותן בדרך המקובלת (ראו בג"צ 6337/06 אדלר נ' הרמטכ"ל (טרם פורסם)), ומכל מקום אין הן יכולות להצדיק שימוש בדוא"ל הצבאי בדרך זו. נשווה בנפשנו כי כך יעשו רבים, כיצד תישמר מסגרת הצבא ומשמעתו. נוכח האמור, צדק משיב 1 בדחותו טענה זו של העותר. יש לזכור כי גם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו בסעיף 9 אוסר על הגבלת זכויותיהם של המשרתים בצה"ל (בין השאר), "אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות" (הדגשה הוספה - א"ר); ראו גם רשימתי "על חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ומערכת הבטחון", עיוני משפט כ"א (1997), 21, 36-31. אכן, יש לפרש את ההגבלות (כגון אלה שבחוק השיפוט הצבאי ובהנחיות הצבא) בגדרי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, אך קשה מאוד להלום שאיש הישר בעיניו יעשה. במקרה דנן מחזקת האזהרה שניתנה את האמור. אין בפנינו פגיעה לא מידתית. (3) טענה מרכזית נוספת של העותר היא שקצין השיפוט, משיב 3, חרץ את דינו בטרם החל הדיון. כזכור, לעניין זה מסתמך העותר על פניית המשיב 3 לפרקליטות חיל האויר. מנגד טען משיב 3 כי פנייה זו נעשתה לצורך בירור גבולותיהן של סמכויות ענישה המסורות לו. בבג"ץ 243/80 מדז'ינסקי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד לה(1) 67 נאמר, מפי השופט - כתארו אז - ברק, כי "לעתים יורשע חייל בדינו ויוטל עליו עונש, בלי שקצין השיפוט - שלרוב אינו משפטן - או החייל עצמו מודעים לכך, כי המעשה אינו עבירה, או כי קצין השיפוט לא היה מוסמך לדון בעבירה או בנאשם או להטיל העונש שהטיל" (שם, בעמ' 74; הדגשה הוספה). פנייתו של משיב 3 לפרקליטות חיל האויר נועדה איפוא למנוע מצב בו העונש שיטיל על העותר יחרוג מסמכותו. יתר על כן, העותר גם לא הראה מדוע היה - לשיטתו - בדעת משיב 3 לחרוץ את דינו בטרם משפטו. משאלה פני הדברים, צדק משיב 1 גם בדחותו טענה זו. גם לא ראיתי מקום לטענה בדבר "זיוף" התלונה, וההסבר שניתן עונה על השאלה שנתעוררה. עם זאת, לטעמי היה מקום כי בקשת הפסילה וההחלטה יתועדו. הדעת נותנת כי ישנן - לכך יש לקוות - הנחיות כתובות לקציני שיפוט בהקשרים הנזכרים בסעיף זה, כגון סמכויות ענישה ודרך התיעוד, אך אף אם ישנן, עולה ממקרה זה הצורך ברענון מתמיד. (4) אשר לתיעוד הדיון המשמעתי בכלל: בעניין פילנט נאמר על-ידי, כי "טופס התלונה והדיון (טופס 630) במתכונתו הנוכחית, ששימש בתיק זה, על פניו אין די בו לעריכת דין משמעתי ככל משפטו וחוקתו, בוודאי במקרים שבהם עתיד אדם להיכלא ... ארשה לעצמי להציע לשלטונות צה"ל לתקן את הטופס" (שם, בעמ' 715). בתגובת המשיבים (סעיף 55) לעתירה דידן נמסר, כי בעקבות עניין פילנט הופצה בצה"ל איגרת מטעם משיב 1, לה צורפה דוגמה לטופס הנמקה אותו יש למלא בעת קיום הליכים משמעתיים, וכך גם נעשה בעניינו של העותר. לדידי, הגם שיש לברך על מגמת התיקון והשיפור - צורף לטופס דף שלם המיועד לפירוט ההחלטה ולנימוקיה - אין בכך עדיין כדי לברך על המוגמר, אם אכן זהו השינוי שהוכנס. עיון בטופס התלונה שהוגש נגד העותר מגלה, כי במקום הנועד לרישום דברי הנאשם ולפרטי העדים והעדויות לא חל לכאורה שינוי, ובטופס מוקצות כשורה וחצי לפרטי העדים והעדויות וכשתי שורות לדברי הנאשם. יש לזכור, כי ככלות הכל עסקינן בהליך, שבמקרים רבים מסתיים בשלילת חירותו של אדם. ראוי אם כן להוסיף שיפורים ותיקונים בטופס זה. לגופם של דברים, מקובלת עלי טענת המשיבים, לפיה בשונה ממצב העניינים בעניין פילנט, לעותר דנן היה ברור מתחילת הדיון ועד לסופו מהי האשמה המיוחסת לו, ומה עמד ביסוד דחיית בקשתו לפסילת קצין השיפוט וביסוד הפסק. דינו לא עוות איפוא. (5) דומה כי גם יתר טענותיו של העותר אינן מצביעות על חשש ממשי לעיוות דין, שיצדיק את התערבותנו. (6) מבלי שנביע כאן כל דעה באשר לחומרת העונש שהוטל על העותר, הדעת נותנת כי אם יפנה לפי סעיף 163 או 167, תישקל הארכת מועד מתאימה. ה. אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה. הצו הארעי שניתן ביום 18.10.06 בטל בזאת. ביטול פסק דיןעבירות משמעת