להלן פסק דין בנושא ביטול החלטה לא לקיים דיון נוסף: פסק דין המרצה זו עניינה בקשה להורות לבית הדין של מפלגת הליכוד לבטל החלטתו שלא לקיים דיון נוסף בעניינה של המבקשת, לאור פגיעתו בכללי הצדק הטבעיים והיעדר סמכות. המבקשת הינה חברת סניף הליכוד בגבעתיים ומי שהייתה מועמדת מטעם סיעת הליכוד לבחירות הכלל ארציות לרשויות המקומיות בשנת 2003, לראשות עיריית גבעתיים. המשיבה 1 הינה מפלגת הליכוד - תנועה לאומית ליברלית. המשיבים 2-3 הינם חברי סניף הליכוד בגבעתיים. הצדדים הגיעו להסדר דיוני על פי הצעת בית המשפט, לפיו ההחלטה בהמרצה תתקבל על סמך החומר המצוי בתיק בית המשפט ללא צורך בחקירת המצהירים מטעם הצדדים, כאשר אין נתפס מי מהצדדים מסכים לאמור בתצהירו של האחר. הטיעון בעל פה כפי שנעשה בישיבת בית המשפט מיום 4/7/05 שימש כסיכומים מטעם הצדדים. העובדות ואלו העובדות נשוא המרצה זו כפי שעלו ממכלול הראיות לפני: במסגרת ההכנות לבחירות הכלל ארציות לרשויות המקומיות בשנת 2003, אשר התקיימו ביום 28/10/03, התארגן סניף הליכוד שבגבעתיים, בו חברים הן המבקשת והן המשיבים, על מנת לקיים בחירות מקדימות לקביעת מועמד הסניף לראשות עיריית גבעתיים. עובר לבחירות, כאמור, נחתם מסמך אשר כותרתו "סיכום פגישה מה 10/7/2003" (נספח א' להמרצה), בין המשיבים 2-3 למבקשת, לפיו המבקשת תהא המועמדת מטעם תנועת הליכוד ותרוץ לראשות עיריית גבעתיים. עוד סוכם כי המשיבים 1-2 ירתמו במשותף להביא להצלחת מועמדותה של המבקשת. בסעיף 3 למסמך נאמר כי "במידה והמועמדת טלי ארגמן לא תזכה בראשות העיר הרי שכל החלטה בכל עניין כולל המו"מ הקואליציוני במידה ויהיה, תנאי הצטרפות, בעלי תפקידים וכדומה - תתקבל על ידי חברי סיעת הליכוד שבה הרוב יכריע בכל עניין" (להלן: ההסכם). המבקשת לא נבחרה לראשות עיריית גבעתיים. לטענתה לאחר התקיימותן של כלל הבחירות המקדימות, הן למועמד לראשות עיריית גבעתיים והן לרשימת הליכוד במועצת העירייה (בהן הועמדה המבקשת במקום הראשון כמועמדת לראשות עיריית גבעתיים, כשלאחריה המשיבים למקומות השני והשלישי), ומשהחלו ההכנות לבחירות העירוניות, "השתלטו" המשיבים על ניהול הסניף ומנעו בפועל ממנה את השפעתה וסמכויותיה, כעולה ממעמדה. כמו כן המשיבים 1-2 לא פעלו על פי ההסכם ולא נרתמו לטובת זכיית המבקשת בראשות העירייה. על יסוד האמור הודיעה המבקשת בהודעות חוזרות ונשנות, עובר לקיום הבחירות, דבר ביטולו של ההסכם. כמו כן הודיעה על ביטולו בכתב ביום 5/11/03, לאחר קיום הבחירות (נספח ב' להמרצה). מנגד הודיעו המשיבים כי אינם מקבלים את האמור ועומדים הם על קיומו של ההסכם (נספח ג' להמרצה). המבקשת פנתה לבית הדין של תנועת הליכוד בעתירה שמספרה 645/03, למען יכריז עליה כיושבת ראש סיעת הליכוד במועצת עיריית גבעתיים, לרבות בקשר עם ניהול משא ומתן קואליציוני עם ראש העירייה הנבחר, וכן לשם הוצאתם של המשיבים 2-3 מן הליכוד לאור כך שלא תרמו כפי שהתחייבו לזכייתה בראשות העירייה. בית הדין דן בעניינה של המבקשת ונתן החלטתו מיום 11/12/03, לפיה נדחתה עתירתה. בית הדין קבע כי אין להרחיק את המשיבים מהתנועה שכן "לא צורפו מסמכים או ראיות כבדות משקל אשר היה בהם, אולי, כדי לשמש חומר רקע שיביא את חברי בית הדין לשקול בדרך כלשהי אפשרות של הוצאת המשיבים או מהם מהתנועה". עוד, התייחס בית הדין להסכם ולסעיף 3 בו ונקבע כי שומא על העותרת לקיים את ההסכם, משכך לא נמצא אף להעניק למבקשת הסעד השני שנתבקש על ידה, קרי הטלת מרותה בניהול משא ומתן מול ראש העיר הנבחר. נקבע כי המבקשת יכולה להצטרף למשא ומתן כאמור (החלטת בית הדין צורפה כנספח ד' להמרצה). לאור החלטת בית הדין הזמינו המשיבים את המבקשת לפגישה בעניין הצטרפות סיעת הליכוד להסכם קואליציוני שסוכם מזה ואף החליטו על כניסה לקואליציה בתמורה למינויו של המשיב 2 לתפקיד סגן ראש עיריית גבעתיים. לאור כך פנתה המבקשת לבית הדין בשנית בבקשה לדיון חוזר בעניינה, בהתאם לסעיף 129 לחוקת הליכוד, בטענה כי זכויותיה היסודיות נרמסו על ידי המשיבים. כן הוספה טענה חדשה בנוגע לתקפותו של ההסכם, כהסכם פוליטי, אשר לא פורסם בציבור. בחלוף שלושה חודשים לערך, ניתנה החלטה הדוחה את בקשת המבקשת, בזו הלשון: "לאחר עיון בבקשה לקיום דיון נוסף על נספחיה, לא מצאתי כי הבקשה נופלת במסגרת סעיף 129 א' לחוקת הליכוד וע"כ דינה להידחות". על החתום נשיא בית הדין, השופט בדימוס אביגדור משעלי, בלבד (להלן: ההחלטה). טענות הצדדים טוענת המבקשת כי על בית המשפט להתערב בהחלטת בית הדין לאור כך שטריבונל זה חרג מסמכותו או שבהחלטתו נפל פגם אשר מנוגד לכללי הצדק הטבעיים. ראשית, טוענת המבקשת כי החלטת בית הדין, אשר דחתה את בקשתה לקיום דיון נוסף בעניינה, ניתנה בהרכב חסר, שכן אב בית הדין הוא אשר נתנה, ואף חתום עליה, וזאת בניגוד לסעיף 129 (א) לחוקת הליכוד, אשר מאפשר לנשיאות בית הדין, המורכבת משלושה דיינים על פי סעיף 120 (א) לאותה חוקה, ולה בלבד לדחות את הבקשה לדיון נוסף. עוד נטען כי בית הדין לקה בכך שלא העמיד לה את זכות הטיעון ו/או השימוע עובר למתן ההחלטה והן לאור היעדר הנמקה בהחלטתו. כן נטען כי בקשתה לדיון נוסף נוגעת לעניין עקרוני, קרי אישורו של בית הדין של הליכוד הסכם פוליטי חשאי הנוגד את תקנת הציבור. על כן היה לקיים דיון בעניינה, שכן הסכם זה בטל מעיקרו. עוד, מצאה המבקשת לציין בהמרצתה בפני את טענותיה לגופא של בקשתה לדיון נוסף בפני בית הדין. עיקרן, כי הנתבעים 2-3 הפרו את ההסכם בהתנהגותם חסרת תום הלב והקנו לה עילת ביטול החוזה. מאידך טוענת המשיבה 1, כי על פי חוקת הליכוד, בית הדין יעמיד עניין לדיון נוסף אך אם נושא הדיון הוא עקרוני. עתירתה של המבקשת אינה כזו. אם כן טוענת המשיבה 1, המרצתה של המבקשת הינה ערעור על החלטתו של בית הדין, על אף שהחלטת בית הדין סופית היא על פי סעיף 129 (א) לחוקת הליכוד. עוד נטען כי הסמכות על פי חוקת הליכוד, להורות על קיום דיון נוסף נתונה, לנשיאות בית הדין (סעיף 129 (א) לחוקה). נשיאות בית הדין נקבעת על פי סעיף 120 (א) לחוקת הליכוד, ולפיו, חבר השופטים יתמנה על ידי ועידת הליכוד. שלושה דיינים, האחד, נשיא בית הדין, והשניים הנותרים, חברי נשיאות בית הדין. אלו השלושה מהווים את נשיאות בית הדין. דא עקא כי ועידת הליכוד לא קבעה נשיאות לבית הדין. לנוכח האמור מכהן הנשיא בלבד כנשיאות בית הדין. אם כן החלטתו של בית הדין לא חרגה מסמכות ולא ניתנה במותב חסר, כטענת המבקשת. הנתבעים 2-3 טוענים כי אינם צד ישיר כלל להמרצת המבקשת, על כן מצטרפים הם לתשובת המשיבה 1. עוד נטען כי, המדובר בבקשה קנטרנית אשר כל מטרתה הינה לנסות ולערער על החלטות בית הדין, כאמור. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי המבקשת ראתה להפיל על כתפיהם את סיבת כישלונה בבחירות לראשות העיר, ומשכך אינה מוצאת לכבד את סעיף 3 להסכם. ואף לא את החלטת בית הדין אשר קבע כי שומא עליה לכבדו. עוד נטען כי כל עוד קיוותה המבקשת להפיק תועלת פוליטית מההסכם, הרי שלא טענה ולו כלום כנגדו. רק לאחר שנוכחה המבקשת לדעת כי לא נבחרה, החלה בניסיון להתנער מן ההסכם עליו חתמה מרצונה החופשי, כאשר היא מיוצגת על ידי עו"ד. דיון נחה דעתי כי יש לדחות את ההמרצה. לא שוכנעתי כי חרג בית הדין של הליכוד מחובת ההגינות, באי מתן זכות טיעון, או במתן החלטתו בהרכב חסר, כטענת המבקשת. אכן הלכה היא כי פסק דין שניתן בעקבות דיון, ולו גם דיון חלקי, בהרכב חסר מהווה חריגה מסמכות (ראה: בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625; בג"ץ 7/83 ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פ"ד לח(1) 673, בע"מ 687-688; בג"ץ 1750/91 מסלתי נ' בית הדין הרבני האזורי פתח-תקווה, פ"ד מה(5) 36, בע"מ 362). בענייננו לא ניתנה החלטה בהרכב חסר. סעיף 129 (א) לחוקת הליכוד (נספח ח' להמרצה) קובע כדלקמן: "על החלטה של בית הדין רשאי כל צד להגיש בקשה לדיון נוסף. הבקשה תוגש לנשיאות בית הדין, והיא רשאית לקבלה אם מצאה כי נושא הדיון הוא עקרוני. החלטת בית נשיאות בית הדין תהיה סופית". מיהותה של נשיאות בית הדין נקבעה בסעיף 120 (א) לחוקת הליכוד, בהאי לישנא: "הועידה תבחר (ועידת הליכוד-א.מ.), על בסיס אישי, חבר שופטים לבית הדין של התנועה שלא יעלה על חמישה עשר חברים, מהם יקבע חבר אחד כנשיא בית הדין, ושניים כחברי נשיאות בית הדין. הנשיא ושני חברי הנשיאות, כאמור, יהוו את נשיאות בית הדין". ועידת הליכוד אכן מינתה נשיא לבית הדין של הליכוד מבלי לקבוע חברי נשיאות נוספים, כאמור בחוקה (נספח א' לתגובת המשיבה 1). בא כוח המשיבה 1 הסביר בתגובת המשיבה 1, כי נוהג הוא, מזה שנים, לנוכח האמור, כי נשיא בית הדין מכהן אף כנשיאות בית הדין. כך נהגו אף קודמיו של נשיא בית הדין דהיום. משכך אין המדובר בהרכב חסר כי על פי קביעת הועידה, ההרכב הוא הרכב הנשיא בלבד. אף את טענת המבקשת בדבר הפרת כללי הצדק הטבעי, אין בידי לקבל. למבקשת היה יומה בבית הדין. במהלך הדיון הראשון בפני בית הדין הציגה את טענותיה על ידי בא כוחה, כדבעי. בעניין זה ניתנה החלטה. שבה המבקשת ופנתה לבית הדין בעתירה לקיום דיון נוסף. בבקשה זו העלתה היא את עיקר טענותיה שהועלו בפני הערכאה הראשונה ואף הוסיפה טענות ועובדות שלא הובאו. נשיא בית הדין, ביושבו כנשיאות בית הדין, החליט את שהחליט. לא מצאתי להתערב בהחלטה זו. הנשיא סבר כי הבקשה אינה מעלה סוגיה עקרונית וזו הנמקתו למעשה. מכל מקום המבקשת העלתה בבהירות ואריכות את טענותיה בגין הדיון הנוסף, על טענת תקנת הציבור. בכך שהציגה עניין זה במשולב עם מכלול טענותיה, באופן בלתי אמצעי, הרי שלא נגרע מזכותה ובודאי שאין לומר כי בית הדין נהג בניגוד לכללי הצדק הטבעי. בענייננו עוסקים אנו בטריבונל מיוחד, הוא בית דין של מפלגה הרשומה על פי חוק המפלגות, תשנ"ב-1992. חוקת הליכוד אינה מורה על חובת הנמקה, ודבר זה אף לא נטען. אך יאה היה אם החלטות בית הדין ילוו בהנמקה, על מנת לדאוג כי הצדק הדיוני, יראה, ולא רק יעשה. ואולם בנסיבות שהובאו אין אני רואה בכך חריגה מכללי הצדק, וכאמור, לא מצאתי כי נגרע מזכותה של המבקשת במישור יכולת הטיעון. זו גם המסקנה בבואי לבחון את טענת המבקשת האמורה בהקשר של תקנת הציבור כפי שהועלתה על ידה. אכן, תוצאות הבחירות אמורות לשקף את רצונו האמיתי של הבוחר. לפיכך הסכמות סמויות בין פעילי מפלגה אשר אינן עולות בקנה אחד עם שיקוף, כאמור, אינן יכולות לעמוד (ראה: עע"ם 5042/01 גדבאן זיד נ' פארס כמאל-חורפיש ואח', פ"ד נו (3), 865, בע"מ 884-885). ברוח זו נקבע כי תנאי חיוני להסכם פוליטי הינו כי לא נגרעה מן הבוחרים הזכות לדעת את תוכנו על מנת להביאו בשיקולי הצבעתם (ראה: בג"צ 4248/91 מרדכי נתנזון ואח' נ' משה רום ואח', פ"ד מו (2), 194, בע"מ 196-197). אולם, אף אם אותו הסכם לא פורסם עובר לבחירות, והוא בטל לאור ההלכה לעיל, דבר שלא הוכח כלל (ע"מ 4 לפרוטוקול הדיון מיום 4/7/05 שורה 7) והועלה במועד מאוחר, הרי שאין המבקשת יכולה הייתה מוצאת מזור לסיטואציה כנגדה היא טוענת לו הייתה מקבלת טענתה. בנפול ההסכם נוצר חלל וכלל לא ברור כי דווקא המבקשת הייתה עומדת בראש רשימת הליכוד לראשות העירייה או זכאית לעמוד במקום זה. מחומר הראיות עולה, כי מעמדה של המבקשת, כמועמדת לראשות עיריית גבעתיים לבחירות האמורות, ואף מקום ראשון ברשימת הליכוד, נבע מן ההסכם. לאור עיתוי העלאת הטענה, קרי לאחר מועד הבחירות, ומשלא נבחרה המבקשת לראשות העירייה, הרי שמנגנון רובי, כפי הקבוע בסעיף 3 להסכם, מהווה מנגנון ראוי ומכל מקום אינו בלתי סביר, כך שנדרשת התערבותו של בית משפט זה. זאת ועוד, באם לא פורסם אותו הסכם לא מצאתי מדוע המבקשת בפנייתה הראשונה לבית הדין של הליכוד לא טענה כי ההסכם נגוע בחוקיותו. לא מצאתי להתערב בשיקוליו של בית הדין בהחלטתו, אף לאור ההלכה כי דיון נוסף עניינו, בעיקר, באינטרס הציבור (ראה: ד"נ 4/57 ד"ר ראובן ברלינרבלאו נ' שר הביטחון, פ"ד יב, 25). טענות המבקשת באשר להפרת ההסכם נבחנו ונדחו לגופן. טענת 'תקנת הציבור' הועלתה באיחור. בטלות ההסכם, מותירה את המבקשת בלא כל בסיס לסעד לו היא טוענת לרבות היותה ראש הרשימה והזכאית לשמש כסגן ראש עיר בהתאם להסכם הקואליציוני. בין כך ובין כך הכרעת הרוב הינה מנגנון סביר הן על פי ההסכם (שעה שהמבקשת אל נבחרה כראש העיר) והן לו היה מבוטל או בטל. משלא מצאתי לא פגם מהותי ולא סעד שממנו יכולה המבקשת להבנות אני מוצא כי אין מקום אלא לדחות את הבקשה. כאן המקום לחזור ולציין כי אין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטות הטריבונל והתערבותו מוגבלת רק לאותם מקרים חריגים הקבועים בדין. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינם בסך 34,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אילו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום, אלא אם ישולמו בתוך 30 יום. לאור שנסמכו המשיבים 2 ו3 על תגובת המשיבה 1 במידה ניכרת אני קובע כי המשיבה 1 תהא זכאית לשני שליש מהסכומים שנפסקו כאמור. דיון נוסףדיון