להלן פסק דין בנושא אלמנה של יהודי - אזרחות: פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: העותרת הינה אלמנה של יהודי, שעלה ארצה מאוקראינה, וקיבל אזרחות מכוח שבות. היא מבקשת כי יינתנו לה אזרחות ישראלית או אשרה לישיבת קבע בישראל, על אף מותו של בן זוגה, כשהיא בעיצומו של ההליך המדורג לקבלת מעמד קבע. המשיבים סירבו לבקשתה, ומכאן העתירה למתן צו על תנאי המונחת מלפנינו. 1. העותרת הינה אלמנה בת 58, ילידת אוקראינה שאינה יהודיה. בשנת 1990 הכירה את מי שעתיד להיות בעלה, ויחד הקימו באוקראינה משק בית משותף, בתחילה מבלי להינשא זה לזו. בשנת 1997, נוכח רצונו של בן זוגה היהודי לעלות ארצה, ועל מנת שיתאפשר להם לעשות כן יחדיו, נישאו בני הזוג זה לזו, בסמוך לפני עליית בן הזוג לישראל לבדו. ביום 25.12.1998, משזכתה באשרה לישיבת ארעי, לרבות אשרת עבודה, הצטרפה העותרת אל בן זוגה בישראל. בסמוך לאחר מכן, עתרו בני הזוג לקבלת אשרה לישיבת קבע לעותרת. בעתירתה מציינת העותרת, כי לא הגישה בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, למרות שלטענתה הייתה זכאית לה, וזאת לאור המלצה של פקידי משרד הפנים, כי די לה במעמד של תושבות קבע. בני הזוג הקימו את ביתם בישראל, עבדו למחייתם, וחיו יחד לאורך השנים, בתחילה בראשון לציון, ולאחר מכן באילת, שם אף רכשו דירה, בה מתגוררת העותרת עד היום. בשנת 2000 לקתה העותרת בארוע מוחי, אשר גרם לפגיעה בכושר עבודתה, בדרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%. ביום 7.6.2003, כשישה חודשים לפני חלוף חמש שנים לשהיית העותרת בישראל, באופן שהיה מקנה לה, לדבריה, את השינוי המיוחל במעמדה בישראל, נרצח בן זוגה בעת ביקור שערך באוקראינה. לאחר הירצח בעלה, המשיכה העותרת לפעול למען קבלת אשרה לישיבת קבע בארץ, והטיפול בעניינה הופנה לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית). ביום 2.5.2007, כשמונה שנים לאחר הגיעה ארצה, הודיע לה מנהל מינהל האוכלוסין כי הוועדה הבינמשרדית סירבה לבקשתה להעניק לה מעמד קבע, ובהתאם לכך עליה לעזוב את ישראל בתוך חודש וחצי. 2. בעתירתה, טוענת העותרת, כי החלטת המשיבים שלא להעניק לה מעמד קבע בישראל מנוגדת לחוק, ולוקה בחוסר סבירות קיצוני. היא זכאית, לטענתה, לקבלת אזרחות מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות), הקובע את זכותם של בני משפחה לא-יהודים של יהודי לקבל מעמד של עולים, ואזרחות ישראלית מכוח שבות, וזאת בהתאם לסעיף 2(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). עוד נטען, כי גם לסעיף 4א(ב) לחוק השבות, על פיו אין נפקא מינה אם בן הזוג היהודי שמכוחו נתבעת האזרחות עודנו בחיים או לאו, יש משמעות בעניינה. לחילופין, טוענת העותרת, כי היא זכאית לקבל אזרחות מכח סעיף 7 לחוק האזרחות, בהיותה אשת אזרח ישראל בכל המועדים הרלבנטיים לעתירה, ואלמנת אזרח ישראלי כיום. לחילופי חילופין, טוענת העותרת, כי היא זכאית לקבל אזרחות מכח סעיף 9(א)(4) לחוק האזרחות, באשר היא מתגוררת בארץ כתשע שנים ומזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה. טוענת העותרת, כי אם זכאית היא לאזרחות ישראלית, לא כל שכן זכאית היא לאשרה ורשיון לישיבת קבע בישראל, בהתאם לסעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. 3. העותרת מוסיפה, כי זכאותה למעמד קבע מתגבשת על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל מס' 5.2.0008) (להלן: ההליך המדורג). לטענת העותרת, תנאי ההליך המדורג מתקיימים או התקיימו בה - נישואיה לבן זוגה הישראלי היו כנים, היא בריאה, אין לה עבר פלילי ולא נשקף ממנה סיכון בטחוני. היא מפרטת, כי תנאים אלו כולם התקיימו בה עם הגיעה לישראל, וחלקם חדל להתקיים רק בשל הירצחו של בן זוגה, ובשל השבץ המוחי בו היא לקתה כארבע שנים לאחר הגעתה ארצה. לאור זאת, נטען, כי על אף מות בעלה, על המשיבים היה להמשיך בטיפול בעניינה במסגרת ההליך המדורג, מכח הנוהל הרגיל, ולא להפנות את עניינה לוועדה הבינמשרדית, המטפלת במקרים חריגים של פונים שאינם זכאים לקבלת מעמד על פי הקריטריונים הרגילים, כפי שעשו המשיבים. 4. כן קובלת העותרת על החלטת הוועדה הבינמשרדית בעניינה, לגופה. מוסבר, כי בשל העובדה שהמשיבים לא פירטו בהודעתם לעותרת את הנימוקים בעטיים סירבה הוועדה הבינמשרדית לבקשתה למעמד קבע, לא יכולה העותרת לטעון כנגדם באופן ישיר. יחד עם זאת, טוענת העותרת, כי, על פניו, שגתה הוועדה הבינמשרדית בהחלטתה, ושיקוליה חרגו ממתחם הסבירות, וזאת במיוחד נוכח נסיבות חייה הקשות: הנכות ממנה היא סובלת עקב הארוע המוחי בו לקתה, רצח בעלה, והעמל ארוך השנים לחיסול חובותיו. על רקע נסיבות אלו, אשר הסבו לעותרת לחץ נפשי רב וחרדות, חיובה לחזור לאוקראינה, על פי החלטת הוועדה הבינמשרדית, עלולה למוטטה לחלוטין. לכך מתווסף חששה כי אם תשוב לאוקראינה תימצא בסכנת חיים, הנשקפת לה מצד רוצח בעלה וקרוביו, לאחר שעדותה במשפט בעניינו הביאה להחמרה בעונשו. בנוסף, נטען, כי העותרת, הנתונה תחת מעקב רפואי צמוד בישראל, לא תוכל לממן לעצמה טיפול דומה באוקראינה. היא מדגישה, כי פרט לבנה הנמצא שם, אין לה כיום כל עוגן באוקראינה ארץ מולדתה, וכי היא רואה את ישראל כביתה. חזרתה לאוקראינה כרוכה בקושי רב, לאור גילה ומצבה הכללי. נוכח נסיבות אלו, טוענת העותרת, כי היא זכאית לקבלת מעמד קבע מטעמים הומניטריים. חוסר הסבירות של החלטת הוועדה הבינמשרדית מתחזק, לטענתה, לאור העובדה כי היא זכאית למעמד קבע אף משורת הדין, מכח החוק וההליך המדורג. 5. בהסכמת המשיבים, הוצא צו ביניים האוסר על הרחקת העותרת מישראל עד למתן הכרעה בעתירה. 6. ביום 4.3.2008 הוחלט, בהסכמת בעלי הדין, לעכב את מתן ההחלטה בעתירה עד למתן הכרעה בבג"צ 4711/02 הלל נגד שר הפנים והתיקים הקשורים לו, שעניינם במעמדן של אלמנות אזרחים ישראליים, שטרם סיימו את ההליך המדורג קודם לפטירת בן זוגם, מאחר שהשאלה המשפטית שעמדה בבסיסם עומדת גם בבסיס עתירה זו. 7. משניתנה הכרעת בית המשפט בבג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים (לא פורסם, 2.8.2009) (להלן: ענין הלל), בשל הליך זה להכרעה, והצדדים התבקשו להביע את עמדתם בנוגע להשלכת פסק הדין על ענייננו. 8. לאחר שבחנו את עניינה הפרטני של העותרת, הודיעו המשיבים כי עניינה יובא פעם נוספת בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים. לצורך כך, על העותרת להגיש בקשה מחודשת, בתוך 30 יום, למתן מעמד מטעמים הומניטריים, ובמסגרתה להעלות את טענותיה השונות בדבר זיקתה למדינת ישראל, תוך התייחסות למדינת מוצאה, ובדבר הטעמים ההומניטריים המיוחדים המתקיימים בעניינה. לאור הצעה זו, ונוכח קביעת בית המשפט בענין הלל כי המדינה רשאית שלא להעניק אזרחות אוטומטית לבן זוג שנמצא בהליך מדורג שנגדע בשל מותו של בן הזוג הישראלי, סבורים המשיבים כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, ודינה להידחות. לצד זאת, מתחייבים המשיבים להימנע מהרחקת העותרת מישראל עד 60 יום לאחר שתתקבל החלטה בעניינה בוועדה הבינמשרדית. 9. העותרת, מצידה, מודיעה כי בהתאם להודעת המשיבים, היא הגישה בקשה למתן מעמד לוועדה הבינמשרדית, והיא ממתינה לקבלת תשובה. בכפוף להתחייבות המשיבים להימנע מהרחקתה עד 60 יום לאחר שתתקבל ההחלטה בעניינה, מסכימה העותרת לעמדת המשיבים כי דין העתירה, במתכונתה הנוכחית, להידחות. לצד זאת, שומרת העותרת על זכותה להגיש עתירה אחרת ככל שתהא לכך עילה, לאחר שתתקבל ההחלטה בעניינה בוועדה הבינמשרדית. הכרעה 10. העותרת היא אלמנתו של אזרח ישראלי, אשר נרצח קודם להשלמת ההליך המדורג שנמצאה בו לצורך קבלת מעמד קבע בישראל. הליך ההתאזרחות של בן הזוג הזר של אזרח ישראלי מטופל במסגרת הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות. הגם שהוראה זו נועדה להקל על הליך ההתאזרחות של בן הזוג הזר, היא אינה מעניקה אזרחות אוטומטית מכח נישואין, ואין בה כדי לשלול את שיקול דעתו הרחב של שר הפנים (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 788, 791, 793 (1999)). הוראה זו מיושמת באמצעות ההליך המדורג, המעוגן בנוהל משרד הפנים, אשר תכליתו לבחון על ציר הזמן אם מתקיימים התנאים הצריכים לעניין, וביניהם: קשר נישואין תקף, קיומו של מרכז חיים בישראל, והעדר מניעה בטחונית או פלילית (בג"צ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481, 488 (2003); ענין הלל, פסקאות 2, 7 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין). מצבים של פטירת בן זוג ישראלי או גירושי בני זוג קודם לסיום ההליך המדורג שבן הזוג הזר מצוי בו, הוסדרו בנוהל של הרשות המוסמכת בשנת 2006, הקרוי נוהל טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (נוהל מס' 5.2.0017) (להלן: נוהל 2006). על פי נוהל 2006, במקרה של פטירת בן הזוג הישראלי או של פקיעת הנישואין עקב גירושין, ההליך המדורג יופסק. עם זאת, במצבים חריגים, שהקריטריונים להם קבועים בנוהל 2006, יועבר הטיפול בתיק לוועדה הבינמשרדית, אשר תבחן את האפשרות למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. 11. בפסק הדין בענין הלל, שעסק גם הוא במעמדן של אלמנות של אזרחים ישראלים, שטרם סיימו את ההליך המדורג קודם לפטירת בן זוגם, נקבע כי "המדינה [רשאית] שלא להעניק אזרחות באופן אוטומטי כאשר ההליך המדורג נקטע באבו בשל מותו של בן הזוג הישראלי" (ענין הלל, פסקה 7 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין). הוסבר, כי מותו של בן הזוג בעיצומו של ההליך המדורג מסכל את השלמת איסוף הנתונים החיוניים להליך ההתאזרחות. העברתם של מקרים מסויימים לבחינת הוועדה הבינמשרדית מיועדת להשלים את החסר בנתונים, וכן לתת ביטוי להיבטים ההומניטריים של המקרים הללו (שם, פסקאות 7-8 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין). לאור הדברים הללו, ומשהועבר נוהל 2006 מקצה שיפורים בהמלצת בית המשפט, שעיקרם הגמשת הקריטריונים להעברת התיק לטיפול הוועדה הבינמשרדית, קבע בית המשפט בעניין הלל, כי הסדרי נוהל 2006 אינם מגלים עילה להתערבות שיפוטית. 12. במישור העקרוני, לאור הכרעת בית המשפט בענין הלל, טענתה של העותרת, לפיה היא זכאית לקבלת מעמד קבע בישראל בהיותה אשתו ואלמנתו של אזרח ישראלי אינה עומדת. על פי נוהל 2006, שחוקיותו אושררה בפסק הדין בענין הלל, מותו של בן זוגה הישראלי של העותרת הביא להפסקת ההליך המדורג בעניינה. על כן, לכל היותר, ניתן היה להעביר את בקשתה למעמד קבע לבחינת הוועדה הבינמשרדית, המוסמכת להמליץ על מתן מעמד גם למי שאינו זכאי לו על פי הקריטריונים הרגילים, במקרים הומניטריים חריגים. 13. במישור הפרטני, נוכח הסכמת המשיבים להביא את עניינה של העותרת פעם נוספת בפני הוועדה הבינמשרדית, אין צורך להידרש לטענות העותרת כנגד החלטתה הקודמת של הוועדה הבינמשרדית לסרב לבקשתה למעמד קבע. על פי הודעתה העדכנית של העותרת, היא פעלה בהתאם להצעת המשיבים, והגישה בקשה נוספת למתן מעמד מטעמים הומניטריים. משכך, ישוב עניינה וייבחן בידי הוועדה הבינמשרדית. בינתיים, יימנעו המשיבים, בהתאם להתחייבותם, מהרחקתה של העותרת מישראל עד 60 יום לאחר שתתקבל ההחלטה בעניינה בוועדה הבינמשרדית, ככל שתידחה בקשתה. 14. לאור התפתחות ההליכים כמתואר, העתירה התייתרה ודינה להידחות. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.משרד הפניםאלמנות / אלמניםאזרחותיהדות