להלן פסק דין בנושא אי תשלום אגרת רישיון שילוט: פסק דין כללי 1. בפני תביעה כספית בסך 3,265 ₪. התובעת הנה רשות מקומית כמשמעותה בפקודת העיריות (נוסח חדש). הנתבע מנהל עסק לעיצוב וייצור כיסאות אשר מצוי ברחוב תמנע באזור התעשיה חולון. התובעת הגישה תביעתה בסדר דין מקוצר בשל אי תשלום אגרת רשיון שילוט עבור הצבת 4 שלטים בסמוך לעסקו של הנתבע. בדיון מיום ה 12/01/05 ניתנה לנתבע רשות להגן, ותצהירו הפך לכתב הגנה. גדר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשניים. האחד, האם אופן הצבת שלטים 1 ו 2 הנו באופן בולט, או האם מדובר בשלטים המותקנים בקומת הקרקע. השני, האם הצבת השלטים 3 ו-4 על ידי הנתבע נופלים בגדר " פרסום" כפי שמוגדר בחוק העזר לחולון (שילוט), התשס"ג -2003. שלטים 1 ו 2 . 2. בין הצדדים הסכמה כי שלטים אלו מותקנים כפי שרואים בתצלומים אשר צורפו לכתב התביעה, באופן שאינם על גבי קיר הבניין אלא על הקיר התוחם את שטח המתחם. התובעת טוענת כי יש לסווג שלטים אלו כשלטים בולטים וזאת לאור הגדרת שלט בולט בסעיף 1 (4) בתוספת לחוק העזר. הגדרת החוק הנה ברורה ומתייחסת לשלטים המוצבים בצורה בולטת מקיר הבניין או נטויים מהקיר או סוגי שלטים אחרים כגון שלט על גבי גדר. הקיר התוחם את שטח המתחם מהווה "גדר" אשר תוחמת את המתחם ומכיוון שהשלטים הוצבו עליה הרי שיש לסווגם כ"שלט בולט" בהתאם. הנתבע אינו מכחיש כי חב באגרת רישיון שילוט, אולם טוען כי העירייה חייבה באגרה גבוהה ממה שמותר לה. לטענת הנתבע יש לחייב על פי סעיף 1 (19 בחלק א' לתוספת לחוק בגין שלט המותקן בחזית העסק בקומת הקרקע בסך של 110 ₪, ובגין כל שלט נוסף יש לחייב בסך של 210 ₪ ובסה"כ עבור השנים 2003-2002 סך של 640 ₪. הנתבע טוען כי כוונת המחוקק במונח "שלט בולט" היא לשלט אשר אינו מהווה חלק אינטגראלי מהקיר עליו הוא מוצב, קרי פיסית אינו בולט. 3. הצדדים חלוקים לגבי הפרשנות הראויה אשר צריכה להינתן לסיפא של הגדרת "שלט בולט" כפי שמופיעה בחוק העזר. התובעת טוענת כי המילה "לרבות" באה להוסיף סוגי שלטים ולא לגרוע.קרי די בכך ששלט יותקן על גדר או על גבי מעקה של גג כדי שיכנס לגידרו של הגדרת "שלט בולט", אף אם זה איננו חורג בתכונותיו הפיסיות או נטוי. הנתבע טוען כי המילה "לרבות" באה להרחיב את מעגל החייבים ולא להרחיב ולשנות את סוגי השלטים.קרי שלט המותקן על גבי גדר או על גבי מעקה של גג אף הוא צריך להיות בולט פיסית או נטוי על מנת שיכנס לגדר הגדרת "שלט בולט". לשיטת הנתבע אם שלט מותקן על גבי גדר אך איננו בולט פיסית או נטוי, הרי שאיננו "שלט בולט" בהתאם להגדרת חוק העזר. 4. חוק עזר לחולון (שילוט), התשס"ג - 2003 חוק עזר לחולון (שילוט), התשס"ג - 2003 מגדיר, "שלט רגיל" - " שלט המותקן בחזית מבנה העסק שאותו הוא מפרסם ואינו מוגדר בצורה אחרת בחוק עזר זה." "שלט בולט" - "שלט המותקן בצורה שהוא בולט מקיר הבניין או נטוי מהקיר בצורה כלשהי, לרבות שלט על גבי מתקן או על גבי גדר או שלט המותקן על גג של בנין לרבות סוכך;" החוק מבדיל בין שלט "בולט" לבין שלט "רגיל". על מנת שיאמר כי שלט הנו שלט רגיל עליו להימצא בחזית מבנה העסק שאותו השלט "מפרסם", כל שלט אחר יהיו תכונותיו אשר יהיו, לא יהיה שלט רגיל אלא אם כן הוגדר בחוק העזר אחרת, קרי יתכן ושלט המותקן בחזית מבנה העסק לא יהיה "שלט רגיל" אלא "שלט בולט" משום שנכנס להגדרת "שלט בולט" בחוק העזר. 5. מילון אבן שושן המגדיר את המילה בּוֹלֵט : מתרומם מעל לשטח:"לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב"(גיטין כ.) מפה בולטת. אותיות בולטות. נִכָּר היטב, בהיר וברור:הסופר נתן תמונה בולטת של חיי היהודים בגולה. (מילון אבן שושן עמוד 196). " הפרשן רשאי להיזקק למילון. הוא מקור למובן שהלשון מסוגלת לשאת....... המילון אינו קובע איזה מובן יש ליתן ללשון הטקסט. המילון הוא מכשיר בלשני. הוא אינו מהווה אמת מידה להבנת המשמעות המשפטית של הטקסט. "מילותיו של החוק אינן מבצרים שיש לכבשם בעזרת מילונים"". (אהרון ברק פרשנות תכליתית במשפט, תשס"ג -2003, 150). למעשה המילון איננו קובע את הפרשנות המשפטית של הטקסט אלא קובע איזה מובן ניתן לתת ללשון הטקסט. המילה "בולט" לאור האמור במילון אבן שושן, הנו מצב אשר "חורג" באופן ממשי ממצב רגיל. בעניינינו המדובר באופן החורג מהקיר בהקבלה לנטוי מהקיר, קרי לא צמוד לקיר. כאמור לעיל הצדדים חלוקים באשר למהותה של המילה "לרבות" כפי שמופיע בהגדרה. 6. מילון אבן שושן המגדיר את המילה לְרַבּוֹת: להכניס לכלל, לצרף למניין גם את- .( אברהם אבן שושן המילון החדש כרך ו-ל, הוצאת קרית הספר בע"מ ירושלים, 1186) אין בידי לקבל את עמדת התובעת לעניין זה כי כל הנכתב לאחר המילה "לרבות" הנם שלטים העומדים בפני עצמם לעניין הגדרת "שלט בולט" ואשר מספיק כי יהיו מותקנים על גבי גדר או על גבי מעקה של גג כדי שיהוו שלט "בולט", גם אם עפ"י מהותם אינם בולטים. לטעמי פרשנות "שלט בולט" - כשלט הבולט מן הקיר ו/או הנטוי מהקיר, קרי "חריגה" ממשית הנה הפרשנות אשר חולשת אף על המשך משפט ההגדרה. אנו למדים על כוונת המחוקק כי חריגה ממשית חולשת על המשך ההגדרה לאור הזהות בפונקציה אותה ממלאים המתקנים המתוארים קרי, גדר, מעקה, גג וסוכך, כסוגים שונים אשר בעזרתם תוחמים שטח. אנו אף לומדים על כוונת המחוקק כי המדובר בשלטים אשר חייבים להיות חורגים באופן ממשי לאור התעריף הנגבה מ"שלט בולט" בסך של 320 ₪ לעומת תעריף "שלט רגיל" בסך 110 קרי תעריף "שלט בולט" הנו פי 3 מ"שלט רגיל" . שלט פרסום במהותו נוצר על מנת למשוך תשומת לב ואולם היות והרציונאל כי שלט החורג באופן ממשי בתכונותיו הפיסיות מושך את תשומת הלב הציבור יותר מאשר שלט שאינו חורג באופן ממשי, כגון "שלט רגיל" הרי שבאופן מוצדק נגבה תעריף הגבוהה יותר מאשר תעריף "שלט רגיל" . לאור האמור לעיל הרי שעם בחינת התמונות אשר צורפו לתיק בית המשפט הרי שלא עולה כי שלטים 1 - 2 "בולטים" על פי הגדרת חוק העזר לחולון (שילוט). שלטים 3 ו- 4 . 7. בין הצדדים הסכמה כי לעניין שלטים אלו, כי מגיעים למקום אנשים שרוצים לנהל עסק עם בעלי העסקים במקום וכל אדם אחר העובר במקום ורוצה להיכנס למתחם. חוק העזר לחולון (שילוט), התשס"ג - 2003 מגדיר "פרסום" - " הודעת דבר במקום ציבורי בדרך כלשהי....". "מקום ציבורי/שטח ציבורי" - " רחוב, לרבות מדרכה, שדרה, כניסה או מעבר של מרכז מסחרי או של בית משרדים, סמטה משעול, נתיב להולכי רגל, כיכר, רחבה, חצר, מגרש ספורט, טיילת, חניון, גשר, גינה, מבוי, מפלש ומקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו, ובלבד שהשטח בבעלות ציבורית, כולל מקום פרטי הגובל ברחוב או בכיכר או במדרחוב או שהוא נשקף אליהם, וחלל האוויר שמעל שטח או מקום כאמור, וכן מסעדה, בית קפה, בית מלון וכל מקום עינוג ציבורי" 8. התובעת טוענת כי נגישות הציבור הרחב לאור ההסכמה דלעיל, למתחם בו הציב הנתבע שילוט מקנה לו אופי ציבורי. אין תכלית לשלטים המוצבים במתחם אילולא היו חשופים לציבור הרחב של העוברים והשבים. חוק העזר מגדיר בצורה מרחיבה מהו "שטח ציבורי", מקומות בבעלות ציבורית שהציבור רשאי להיכנס אליהם ו/או מקומות פרטיים הגובלים ו/או נשקפים לשטחים שהציבור רשאי להיכנס אליהם.אם החוק מחייב מקומות פרטיים הגובלים ברחוב או בכיכר דהיינו במקום בו מצויים עוברים ושבים קל וחומר שיש לחייב שילוט במקרה זה המוצב במקום פרטי אך פתוח לעוברים ושבים. הגדרת שטח ציבורי אינה חולשת רק על שטחים שמבחינה פורמלית הינם בבעלות ציבורית אלא חולשת גם על שטחים פרטיים ובלבד שמבחינה מהותית הינם בעלי אופי ציבורי (ראה ע"א 3114/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים , עת"מ (ת"א) 1865/03 ווידוזין בע"מ נ' רון חולדאי ואח' 9. הנתבע טוען כי השלטים מוצגים במתחם פרטי וסגור שכן על מנת להיכנס למתחם יש להיכנס דרך אחד משני השערים. שערים הפתוחים בשעות היום וסגורים בשעות הלילה. לטענת הנתבע בכניסה למתחם שלט שעליו רשום כי הכניסה למתחם היא אסורה, ומותרת רק לבעלי העסקים ולקוחותיהם, ולפיכך אין הדבר נופל בגדר "פרסום" כהגדרתו בחוק העזר.חוק העזר קובע שני תנאים מצטברים להיותו של שטח "שטח ציבורי", האחד יש בכניסת הציבור משום מנהג, השני השטח הנו בבעלות ציבורית. שטח המתחם הינו כאמור לעיל הינו בבעלות פרטית , דבר השומט את טענת התובעת, והנתבע אף מציין את חוק העזר של עיריית ת"א, שם לשון החוק הנה בהירה וכוללת אף שטח פרטי, "...בין שהוא בבעלות פרטית ובין שהוא בבעלות ציבורית..". לעניין מנהג הציבור הרי על אף שבאופן עקרוני אין מניעה כי אדם פלוני ייכנס למתחם במהלך שעות היום הרי שבפועל לאדם שאין בינו לבין לבעלי העסקים דבר אין סיבה להיכנס למתחם, והמתחם איננו מהווה מעבר להולכי רגל בדרכם למקום כלשהו אחר. הנתבע מוסיף וטוען כי המתחם איננו נכנס בגדר המשך הגדרת "שטח ציבורי", קרי "שטח פרטי הגובל בשטח ציבורי" שכן מסביב למתחם ישנו קיר המנשא לגובה של כ 2 מטרים אשר מפריד בין הרחוב למתחם. "שטח ציבורי" 10. הצדדים חלוקים בשאלה האם על אף היותו של המתחם בבעלות פרטית הנו בעל צביון ציבורי. בעת"מ (תל-אביב-יפו) 1865/03 - ווידויז'ן בע"מ נ' רון חולדאי - ראש עירית תל אביב יפו ואח' . תק-מח 2004(1), 7309, כפי שצירפה התובעת, נקבע כי "ייתכן מצב שבו קניין מסוים יירשם (פורמאלית) כקניין פרטי, ואולם מבחינה מהותית יהא בעל אופי ציבורי. במצב זה יש ללכת אחר המהות, ומכאן גם החניונים נושא הדיון הינם בבעלות פרטית, הרי שעצם נגישות הציבור הרחב משווה להם נופך ציבורי" בעפ"א (תל-אביב-יפו) 80032/03 - מדינת ישראל נ' נתן רגו'אן . תק-מח 2004(4), 2087, כפי שצירף הנתבע נקבע כי משום שלונדון מינסטור תחום בשערים שבהם ניצבים שומרים, המתירים או אוסרים כניסתם של הבאים בשעריו ומשום ובמקום שעות פתיחה וסגירה הרי שאין הציבור רשאי להשתמש במקום כאוות נפשו ולפיכך אין המדובר במקום ציבורי. אכן טענת הנתבע כי הפסיקה האחרת אותה הביאה התובעת איננה מספקת משום שבית המשפט העליון לא נתן את הכרעתו הסופית אלא העבירה לבית משפט קמא הנה מקובלת , ואולם בפסיקה אשר הציג הנתבע, הכרעת בית המשפט סבה על גורם נוסף החסר בעניינינו, קרי היותם של שומרים בכניסות ובשערים אשר מתירים או אוסרים את כניסת הציבור ולכן הציבור מוגבל הן ביום והן בליל עת השערים והכניסות נעולות. במתחם הנדון בו מצוי עסקו של הנתבע אין שומרים המוצבים בשעות היום,ולפיכך במשך היום הציבור מוזמן להיכנס למתחם כאוות נפשו. הפתחים במתחם הנם קריאה לציבור להגיע לבתי העסק המתנהלים במתחם על מנת לקנות ממרכולתם. זאת ועוד הלכה פסוקה היא כי השימוש בנכס הוא הקובע את ייעודו המשפטי ולא אם הנכס הוא רכוש פרטי או לא. יפים הדברים כפי שבאו לידי ביטוי ברע"פ 6795/93 - אניגריד אגדי נ' מדינת ישראל . פ"ד מח(1), 705 ,עמ' 708-709. על ידי כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) " הגבלה כלשהי על חופש התנועה אינה מפחיתה מאופיה של דרך או רחוב בתור שכאלה, אם הציבור נע בהם באופן רגיל ויהיה זה ברשות (ראה בג"צ 1985 ,1437/90 ,764/88, דשנים וחומרים כימים בע"מ נגד עיריית קרית אתא, פד"י מ"ו(808 ,793 (1, מול האות ב'). על אחת כמה וכמה כאשר המדובר במעברים שנועדו מעיקרו לציבור ולתנועתו ונוצרו עבורו (להבדיל מן הרחובות בתחום מתחם מגודר שנדון בבג"צ 764/88 הנ"ל). אין קיום לחנויות אלא אם הציבור הרחב יכול לעבור לידם ולנוע לאורכם באופן חופשי. זאת ועוד, כאשר המחוקק נקט לשון "הציבור... נוהג לעבור בו" כיוון דבריו לתיאור שבעובדה ללא היזקקות לשאלת הבעלות במקרקעין, ומה גם שהוסיף כחלופה נפרדת "הציבור... רשאי להיכנס אליו".(הדגשה וקו תחתי אינה במקור - מ.ס)". על אף שבפסק דין זה נדרש בית המשפט להגדיר "רחוב", הרי שהדברים שנכתבו בהקשר למהות ציבורית טובים ויפים לעניינינו. די בכך כי הציבור רשאי להיכנס למתחם כדי להשית על המתחם המצוי בבעלות פרטית נופך ציבורי וזאת נוכח השימוש הנעשה במתחם.מתחם בו מצויים בעלי עסקים אשר צריכים למכור את מוצריהם ו/או שירותיהם יהיו כפי שיהיו. לאור האמור דלעיל, דין טענת הנתבע כי אין לחייב בגין שלטים 3 ו- 4 נדחית. 11. סיכום לעניין שלטים 1 ו-2 הגעתי למסקנה כי אינם מהווים שלטים בולטים יחד עם זאת הנתבע טוען כי שלטים 1 ו-2 מהווים שלטים רגילים וכי יש לחייבו בתעריף המקובל לעניין זה. לאור קביעתי כי לעניין שלטים 3 ו-4, המדובר בפרסום בשטח, הנחשב לצורך העניין ציבורי, הרי שדין שלטים אלו כדין שלטים רגילים. העיירה תחשב את עלות ההיטל לכל השלטים בהתאם לתעריף של שלט רגיל, ותגיש פסיקתא לחתימה. מן הראוי כי העירייה תשקול לנסח מחדש את חוק העזר, ע"מ שהוראותיו תהיינה חד משמעיות, וככל הניתן לא דורשות פרשנות. לאור התוצאה כל צד יישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך-דינו.אי תשלום אגרהשילוטאגרה