להלן החלטה בנושא בקשת תיקון כתב תביעה ייצוגית:

החלטה

1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה הייצוגית בעקבות חקיקת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 18), תשס"ו-2005 [להלן - החוק המתקן]. וזה רקע הבקשה: המבקשת, עיטל זילברשלג, רכשה ביום 11.1.95 כרטיס שהנפיקה המשיבה לטיסה מתל אביב למינכן וחזרה. היא יצאה את הארץ בתאריך 21.1.95 ושבה ביום 28.1.95. בגין רכישת הכרטיס הגישה המבקשת נגד המשיבה תביעה אישית על סך 40.22 ש"ח וכן בקשה להכיר בה כתביעה ייצוגית על מנת לתבוע את המשיבה לשלם סכום של 17,900,103 ₪. המבקשת טענה שהוטעתה ע"י המשיבה בכך שמחירו של הכרטיס חושב במטבע מקומי לפי שער הגבוה משער מכירה להעברות והמחאות של US $ כפי שנקבע לאותו מועד על ידי בנק מסחרי ישראלי.

2. התביעה, שהוגשה בשנת 1998, הושתתה על הבסיס הנורמטיבי שעניינו, בין היתר, הטעייה בשלב הטרום-חוזי. המסגרת הדיונית להגשת התביעה כתביעה ייצוגית היא, בין היתר, פרק ו1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 [להלן - חוק הגנת הצרכן המקורי]. לעניין זה הפסיקה קבעה בשורה של החלטות כי ניתן להגיש תובענות ייצוגיות לפי חוק הגנת הצרכן המקורי בגין הטעייה רק אם נעשתה בשלב הטרום-חוזי.

3. לאחרונה חוקק החוק המתקן המתייחס להגדרת הביטוי 'הטעייה' שבסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן המקורי. הרישא לסעיף המקורי נוסח כך:

"לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה)".

     לאחר התיקון הרישא מנוסח כך:

"לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעייה)"

4. משנקבע כי הטעייה בשלב ביצוע החוזה נכללת בחוק הגנת הצרכן, פנתה המבקשת בבקשה לתקן את כתב התביעה על מנת לכלול בו טענה של הטעייה שבוצעה כלפיה וכלפי יתר הנוסעים, בתקופת ביצוע החוזה, דהיינו מיום רכישת הכרטיס ועד תום הטיסה. ההטעייה "החוזית" המיוחסת למשיבה היא שבכרטיס הטיסה צויין שהמחיר נקבע לפי שער חליפין פלוני, אך בפועל מכרה המשיבה את הכרטיס למבקשת בשער חליפין גבוה יותר ממה שצוין על גבי כרטיס הטיסה תוך הימנעות מלהודיע למבקשת על ההטעייה. לבקשה לא צורף נוסח של כתב תביעה מתוקן.

5. ב"כ המשיבה טוען כי יש לדחות את הבקשה משלושה נימוקים: האחד, כי החוק המתקן אינו מתאים לחוזה נשוא תביעה זו שכן לדעתו, התיקון נועד להגן על צרכן המתקשר עם ספק בחוזה ארוך טווח או בחוזה שרות מתמשך. במקרה שבפנינו החוזה היה לזמן קצר, הוא כלל פעולה אחת - הטסה - והסתיים עם נחיתת המטוס. לא לחוזים שכאלה נועד התיקון. השני, שבעובדות המעטות שנכללו בבקשה, שכאמור לא צורף אליה נוסח כתב התביעה החדש-המוצע, אין כדי להצביע עובדתית על מעשה [או מחדל] שעניינם הטעייה במהלך ביצוע החוזה. השלישי, שגם אם יש למבקשת עילת תביעה מכוח חוק הגנת הצרכן שעניינה הטעיה במהלך החוזה, אין להתיר את התיקון שכן התביעה בגין עילה זו התיישנה.

6. באשר לטענה הראשונה אומר כי לדעתי התיקון אינו מוגבל בתחולתו רק לחוזים ארוכי טווח או לחוזי שירות מתמשכים. נכון הוא שבדברי הסבר להצעת חוק הגנת הצרכן [תיקון מס' 19] [הטעייה לאחר התקשרות עסקה] התשס"ה-2005 ה"ח הכנסת 93 מיום 26.7.05, נאמר כי התיקון האמור נועד להגן על צרכנים המתקשרים בחוזים ארוכי טווח במיוחד בחוזים למתן שירותים בטכנולוגיות משתנות, אך מגמה זו של מציע החוק לא זו בלבד שלא באה לידי ביטוי מפורש בחוק עצמו או בשמו, אלא שמדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת עולה במפורש כי התיקון אינו מוגבל לחוזים כאלה.

     ישיבה מס' 460 של הועדה מיום 17.7.05 נועדה, בין היתר, לדון בהצעת חוק הקרויה חוק הגנת הצרכן (תיקון-הזכות לתובענה ייצוגית בחוזי התקשרות ארוכי טווח), התשס"ד-2004. במהלך הישיבה הוסכם מטעמים שפורטו שאין מקום להגביל את התיקון רק לחוזים ארוכי טווח. הרעיון אומץ על ידי חברי הועדה ובהצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת שונה שֵם החוק והושמטו ממנו המגבלות בדבר חוזים ארוכי טווח.

     הטענה השנייה נוגעת לנוסחו המתוקן של כתב התביעה. מאחר והוא לא צורף - לא אדון בטענה.

     7. בטענה השלישית יש ממש. בכל הנוגע לתביעה האישית של המבקשת, ייתכן שכתב התביעה בחלק האישי שלו כולל טענת הטעייה שנעשתה במהלך ביצוע החוזה, אך ברור כי הטענה אינה מושתתת על חוק הגנת הצרכן המקורי כיוון שעד לתיקון האחרון הוא לא כלל בסעיף 2 שבו עילת תביעה המושתתת על הטעייה "חוזית". אם מסתמכת המבקשת בחלק האישי של כתב התביעה שלה על עילת תביעה שעניינה הטעייה במהלך ביצוע החוזה - העילה נובעת מדינים אחרים. מכאן, שבעת כריתת החוזה - ינואר 1995 - כל שכן בשבע השנים שקדמו לכך - לא הייתה למבקשת, וממילא לא לתובעים-בכוח שכמותה, עילת תביעה אישית, כל שכן ייצוגית, של הטעיה במהלך ביצוע החוזה המושתתת על חוק הגנת הצרכן המקורי.

     עתה היא מבקשת לתבוע לא רק עבור עצמה אלא גם ובעיקר עבור עשרות אלפי הנוסעים שרכשו לטענתה כרטיסי טיסה מהמשיבה והוטעו, לא רק בעת המו"מ לקראת כריתת החוזה אלא גם במהלך ביצועו. התביעות האישיות הללו לא הוגשו, כמובן. המבקשת שמשה פֶּה לאותם תובעים-בכוח בכל הנוגע לעילת ההטעיה הטרום חוזית, ועל כן גם אם לא הגישו תביעה אישית משלהם - הם יוכלו להיתלות בתביעתה האישית של המבקשת. והנה, החוק המתקן מורה לנו כי ניתן להגיש תביעה ייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן המקורי בגין הטעייה שנעשתה במהלך קיום החוזה. השאלה שיש לדון בה היא מהי תחולתו של החוק המתקן?
     8. לעניין זה ייתכנו כמה אפשרויות:

     א. החוק המתקן חל על חוזים שנכרתו לפני תחילתו אך ההטעייה צריך שתיעשה לאחר תחילתו של החוק המתקן. זוהי תחולה אקטיבית;

     ב. החוק המתקן חל אך ורק על חוזים שייכרתו לאחר כניסתו לתוקף. זוהי תחולה פרוספקטיבית;
     
     ג. החוק המתקן חל על חוזים שנכרתו לפני תחילתו וגם על הפרות שנעשו לפני תחילתו. במקרה כזה לחוק יש תחולה רטרוספקטיבית;

     ד. החוק חל על חוזים קודמים והטעיות קודמות לרבות הטעיות שעברה עליהן תקופת ההתיישנות.

     מה היקף תחולתו בזמן של החוק המתקן בפרשה שבפנינו? ההבחנה בין סוגי תחולה שונים פורטה בפסק הדין של הנשיא ברק בפרשת עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו[2], 765 [להלן - פרשת ארביב] וגם בחיבורו "פרשנות במשפט", כרך שני פרשנות החקיקה, נבו, הוצאה לאור 1994 עמ' 622.

     9. החוק המתקן הוסיף עילת תביעה מהותית שלא היתה קיימת קודם לכן - הטעיה המושתתת על חוק הגנת הצרכן שנעשתה במהלך קיום החוזה. תכליתו של החוק המתקן, כפי שעולה מתוכו, מהצעת החוק, מדיוני ועדת הכלכלה ומהדיון בקריאה השנייה והשלישית בכנסת, היא להגן על הצרכן ולהעניק לו כלים להתמודד עם גופים כלכליים גדולים ועם טכנולוגיה המשתנה חדשות לבקרים. הוא אינו בא להעניש את החברות הגדולות או להעשיר תובעים ייצוגיים או עורכי דין. הוא בא לשפר את השירות לאזרח. הוא חל על מצב קיים - חוזה בין ספק לצרכן - ולא על הפעולה שהסתיימה [כריתת החוזה]. ההוראה המקימה עילת תביעה חדשה תתפרש על כן כבאה לחול על חוזים שנכרתו לפני תחילתו. מבחינה זו תחולתו היא אקטיבית.

     10. האם החוק המתקן חל על הטעיות שנעשו לפני תחילתו? לכאורה, חלה כאן החזקה בדבר אי תחולה רטרוספקטיבית, אולם נראה לי כי יש בחוק המתקן הבעת כוונה שתחולתו תהיה רטרוספקטיבית כך שיחול לא רק על חוזים שנכרתו לפני תחילתו [תחולה אקטיבית] אלא גם על הטעיות שנעשו בתקופה החוזית, גם כן לפני תחילתו. על התחולה הרטרוספקטיבית של החוק המתקן ניתן ללמוד בראש ובראשונה מהוראת המעבר שבסעיף 2 לחוק המתקן. בסעיף 2 לחוק המתקן נאמר:

"[א] הוראות סעיף 2 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה [בסעיף זה - הוראות הסעיף] יחולו גם על תובענה, תובענה ייצוגית או בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, שהוגשו לפני תחילתו של חוק זה בשל הטעייה ובלבד שטרם ניתן בה פסק דין סופי.
[ב] תובע או מבקש, לפי העניין, יהיה רשאי לתקן את כתבי הטענות בתובענה או בבקשה כאמור בסעיף קטן [א] לרבות בערעור לצורך התאמתם להוראות הסעיף, בתוך 90 ימים מיום תחילתו של חוק זה.."
     
     ברור שהסעיף מדבר על תביעות התלויות ועומדות ביום תחילתו של החוק המתקן כלומר על תביעות המושתתות על הטעיות שנעשו לפני תחילתו. הספקים-נתבעים לא יוכלו להישמע בטענה שבעת כריתת החוזה לא הייתה לצרכנים זכות להגיש תביעה [אישית וייצוגית] המושתתת על חוק הגנת הצרכן או שהם, הספקים, כלכלו את צעדיהם בהסתמך על כך.

     11. אבל, לאיזו תובענה "בשל הטעייה" מדבר סעיף קטן [א], תובענה שיש "להתאימה להוראות הסעיף"? אם הכוונה לתביעה בשל הטעיה טרום-חוזית, אין כל מקום להתאימה להגדרה החדשה משום שהיא לא ארעה בתקופה החוזית והחוק המתקן אינו רלוונטי לה. אם מדובר בתביעות שהוגשו בגין הטעייה בתקופה החוזית, לכאורה לא היה מקום להגישן משום שחוק הגנת הצרכן המקורי, עד שתוקן, לא הכיר בעילה הזו. ובכן, מדברי חבר הכנסת ארדן, יוזם החוק, בקריאה השנייה והשלישית ביום 15.12.05 עולה כי ישנם תובעים שהגישו תביעות אישיות או ייצוגיות על הטעייה בתקופה החוזית, למרות שלא הייתה בידיהם כל עילת תביעה ומשום מה תביעתם טרם נדחתה על הסף. וכך אומר ח"כ ארדן בבואו לנמק את הסתייגותו [הכלולה עכשיו בסעיף 2 לחוק המתקן]: "גם אם אנשים אלה ייזרקו היום מבית המשפט, הם יכולים לתקן את כתב התביעה ופשוט להתחיל מחדש. הרי ההסתייגות שלי אומרת שזה לא חל על תובענה שכבר התיישנה אלא זה חל רק על תובענות שמתנהלות עכשיו בימים אלה ... כל מה שאני מבקש הוא לאפשר לאותם אנשים שהתביעות שלהם מתנהלות היום - לתת להם 90 יום לתקן את כתב התביעה במקום להחזיר אותם אחורה שנה-שנתיים ועוד הפעם החברות האלה ירוויחו שנה-שנתיים ויענו את אותם אנשים בבתי הדין".

     12. מדברים אלה, בין היתר, עולה כי תכליתו של הסעיף לא הייתה להעניק זכות תביעה לתובעים שתביעתם התיישנה אלא לאפשר לאותם תובעים שהגישו תביעות, בין אישיות ובין ייצוגיות, בגין הטעייה בתקופה החוזית [בלי שהייתה להם עילה לכך לפי חוק הגנת הצרכן המקורי] לתקן את התביעה על ידי התאמתה להוראות החוק המתקן. תובעים שלא יעשו כן "יזרקו מבית המשפט", ותביעתם, שלכאורה חסרת עילה, תימחק והם ייאלצו להגישה מחדש כשהיא מנוסחת הפעם לפי ההגדרה שבחוק המתקן. סוג אחר של תובעים הנהנים מהתחולה הפרוספקטיבית של החוק המתקן הם מי שהגישו תביעות בגין הטעייה, מכוח דיני החוזים או הנזיקין. גם הם יהיו רשאית לתקן את התביעה ולהתאימה להוראות החוק המתקן.

     לכאורה המבקשת נופלת בגדר זה: היא הגישה תביעה אישית וייצוגית המושתתת כביכול, על חוק הגנת הצרכן המקורי בגין הטעיה בתקופה החוזית בלי שהייתה בידיה עילה לכך. ההטעיה נעשתה לפני תחילתו של החוק המתקן. ייתכן שתביעתה מושתתת גם על הטעיה מכוח דינים אחרים. התביעה המושתתת לכאורה על חוק הגנת הצרכן המקורי טרם נמחקה, אם כי היתה צפויה להימחק מחוסר עילה. על כן היא רשאית לבקש לתקן את התביעה מכוח הוראות המעבר שבחוק המתקן, על מנת להתאימה להגדרה החדשה של הטעייה כהגדרתה החדשה בחוק הגנת הצרכן. לכאורה מדוע שלא יתאפשר לה לתקן את התביעה?

     אלא שעומדת לחובת המבקשת העובדה שתביעתה האישית התיישנה. החוק המתקן לא בא לרפא את הפגם הזה ואין הוא מתיימר לשלול מהמשיבה את הזכות לטעון להתיישנות.

     התחולה האקטיבית של החוק המתקן על חוזים שנכרתו לפני תחילתו ואפילו תחולתו הרטרוספקטיבית על הטעיות שנעשו לפני תחילתו, אין כוחן יפה להחיות עילת תביעה בגין הטעייה שנעשתה במהלך ביצוע חוזה אם העילה כבר התיישנה. אין כל רמז בחוק לכך שהוא מתכוון להחיל עצמו על תביעות שהתיישנו.      כוונה להימנע מפרשנות פרוספקטיבית של החוק המתקן ובמיוחד הכוונה שלא לשלול מהנתבעים את טענת ההתיישנות עולה במפורש מדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת שדנה בהצעת החוק ובקריאה השניה והשלישית בכנסת. "חוק המאריך תקופת התיישנות פלונית הוא רטרוספקטיבי לגבי תביעות שעל-פי תקופת ההתיישנות הקודמת כבר התיישנו" [הנשיא ברק בפרשת ארביב הנ"ל, בעמ' 778]. איני מוצא בחוק המתקן שום כוונה כזו.

     13. באשר להיבט הדיוני של הבקשה ראוי להוסיף כי הלכה היא שבית המשפט לא יאפשר -
"תיקון כתב תביעה אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמא לכך היא טענת התיישנות. אם לצד שכנגד היתה עומדת טענת התיישנות במידה ובמקום תיקון התביעה היתה מוגשת תביעה חדשה, אזי בית המשפט לא ישעה לבקשת התיקון".

     [ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פ"ד מו[3] 214, 218 [1992].

וראו גם ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פד"י ל"ד[4] 126, 131 [1980]:
"הכל מודים שאין בית משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל הדין להעלות, על דרך של תיקון כתב תביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה היא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי".

     מכל האמור באתי לכלל מסקנה כי הגם שהחוק המתקן חל על העסקה הנדונה, אין המבקשת רשאית לתבוע מכוחו בשל כך שעילת התביעה התיישנה. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ נכון להיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בקשה לתיקון כתב אישום

  2. תיקון כתב תביעה ייצוגית

  3. תיקון כתב תביעה לאחר 3 שנים

  4. תיקון כתב תביעה צירוף נתבעים

  5. תיקון כתב תביעה לאחר קדם משפט

  6. בקשה להורות על תיקון כתב תביעה

  7. תיקון כתב תביעה בעקבות חוות דעת

  8. בקשה מצד הנתבע לתיקון כתב תביעה

  9. תיקון כתב התביעה בשלב מאוחר מאוד

  10. תגובה לתיקון כתב תביעה סעדים נוספים

  11. תיקון כתב תביעה ע''י הוספת חוות דעת

  12. הוספת עילה ביטוחית - תיקון כתב תביעה

  13. בקשה שניה לתיקון כתב תביעה בבית הדין לעבודה

  14. בקשה לתיקון כתב תביעה שהוגש נגד "הנתבע הלא נכון"

  15. החזרת הליך לבית המשפט המחוזי לצורך תיקון כתב תביעה

  16. סמכות לועדת הערר לאפשר את תיקון כתב התביעה ו/או השומה גם במסגרת הליכי הערר

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון