תחזוקת מעליות

להלן פסק דין בנושא תחזוקת מעליות בישראל: פסק דין מבוא 1. במרכזה של תביעה זו עומדת התחרות, הפרועה לעתים, בשוק מתן שירותי תחזוקת מעליות בישראל. בתיק זה הכסף אינו העיקר, כי אם שרטוט הגבולות בין המותר והאסור, והדיון בשאלה אימתי התחרות הופכת בלתי חוקית, אם בכלל. להלן העובדות הצריכות לעניין. העובדות העיקריות 2. התובעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, במתן שירותי תיקון ואחזקה למעליות, וביניהן מעליות בבתים משותפים. הנתבעת 1 (להלן: "נציגות הבית") הינה נציגות ועד הבית של בניין מגורים ברחוב אורנים 9 בגבעת שמואל (להלן: "הבניין"), ובזמנים הרלוונטיים לתביעה נוהלה על ידי חבר הוועד, מר קרלוס דרכר (להלן: "קרלוס"). הנתבעת 2 (להלן: "אלקטרה") הינה חברה ותיקה, העוסקת אף היא במתן שירותי תיקון ואחזקה למעליות. אין מחלוקת כי במשך שנים, עד לאירועים המפורטים בכתב התביעה, נתנה אלקטרה את שירותיה לבניין. 3. בתחילת חודש מרץ 2006 או בסמוך לכך נוצר קשר בין נציגות הבית לבין התובעת. השאלה כיצד נוצר הקשר הינה אחת מסלעי המחלוקת בתיק זה, ותידון להלן. בכל מקרה, לאחר שנוצר הקשר, לאחר שמנהל מכירות בתובעת,מר אלכסנדר דרזניק (להלן: "דרזניק") ביקר בבניין פעמיים, בחן את המעליות ונתן הצעת מחיר להתקשרות על בסיס שנתי, נחתם ביום 19/03/06 הסכם שירות למעליות בין התובעת לבין נציגות הבניין (להלן: "הסכם התובעת - נציגות הבניין"). 4. על פי הסכם התובעת - נציגות הבניין (צורף כנספח א' לכתב התביעה), ההסכם הינו לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 1.7.06 ועד ליום 30.6.07 (סעיף 8 א' להסכם); והתמורה החודשית עומדת על 773 ₪ לחודש (סעיף 7 א' להסכם). 5. לאחר שנחתם הסכם הבית - נציגות הבניין, שלחה נציגות הבית בו ביום הודעה לאלקטרה בדבר הפסקת ההתקשרות (ההודעה צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה). בהודעה זו נאמר לאלקטרה כי הפסקת ההתקשרות הינה החל מיום 1/7/06. עוד נאמר: "הודעה זו על הפסקת ההתקשרות הינה בתוקף החל מיום 22/3/06, ולפיכך אין להיכנס לבנייננו מהתאריך הנ"ל", ובהמשך: "חתמנו חוזה שירות עם חברה אחרת, ומתאריך זה - אין להגיע לבנייננו". 6. בעקבות הודעת נציגות הבית לאלקטרה בדבר סיום ההסכם ביניהן, פנה איש מחלקת קשרי לקוחות באלקטרה, מר מאיר עטיה (להלן: "עטיה") אל קרלוס, במטרה לברר מדוע בחר להפסיק את ההתקשרות (סעיף 7 לתצהירו, נ/2). בעקבות אותה פנייה החליטה נציגות הבית לחזור בה מההסכם שנחתם עם התובעת, וביום 2/4/06 התקבלה הודעת נציגות הבית, הנושאת את התאריך 29/3/06, בה נאמר כי נציגות הבית החליטה להמשיך את הקשר בטיפול במעליות הבניין עם אלקטרה, ולכן "נבקשכם לרשום בפניכם שהחוזה שחתמנו בטל". 7. ואכן, בעקבות הודעת ביטול זו לא הוחל בביצועו של הסכם התובעת - נציגות הבניין, ואלקטרה היא שנתנה, ונותנת עד היום, את שירותי תחזוקת המעליות בבניין. יצוין כי רק לאחר שהוגשה התביעה והוגשו בקשות לגילוי מסמכים על ידי התובעת, צוותה אלקטרה לחשוף את ההסכם שנחתם בינה לבין נציגות הבית, וזה הוגש לבית המשפט (להלן: "הסכם אלקטרה - נציגות הבית" - צורף כנספח ה' לתצהיר מר יעקב גולדמן (להלן: "גולדמן"), בעל מניות ומנהל בתובעת). טענות התובעת 8. התובעת טוענת כי החוזה שנחתם בינה לבין נציגות הבית הינו חוזה תקף ומחייב; גם אם השירותים מכוחו היו אמורים להינתן מיום 1/7/06, אזי ההסכם בתוקפו מיום חתימתו, ה-19/3/06. התובעת טוענת כי גם אם יש לאלקטרה טענות כאלה ואחרות בנוגע לחוקיות סעיפים מסוימים בהסכם זה (ואעמוד על כך להלן), אזי אין סעיפים אלה פוגעים בחוקיות ההסכם כולו, ולכל היותר ניתן לבטל סעיפים ספציפיים אלה. 9. התובעת טוענת כי נציגות הבית הפרה את ההסכם שנחתם, כשנתנה הודעת ביטול שלא כדין; ואילו אלקטרה גרמה במעשיה להפרת הסכם זה, ולפיכך - מתקיימת העילה של גרם הפרת חוזה. התובעת העמידה את נזקיה על הסך של 10,806 ₪ עבור שנת שירות אחת (שנים עשר חודשים במכפלת 773 ₪ לחודש ובתוספת מע"מ), וכן פיצוי נוסף, שווה ערך לארבע שנות שירות נוספות (43,225 ₪), היות שהציפייה הממוצעת הלגיטימית בשוק זה הינה לאורך חיי הסכם של חמש שנים. בסך הכול, הועמדה התביעה על סך של 54,032 ₪. 10. יצוין כי בסיכומיה, טענה התובעת כי אלקטרה פועלת בצורה דורסנית ובמטרה ליצור מונופול בשוק המעליות, ובמעשיה, כפי שמצטיירים בתיק זה, מנסה היא לחסל כל חברה מתחרה העומדת מולה (סעיפים 1-4 לסיכומים). לפיכך, עמדה התובעת על מתן פסק דין הקובע "כי חברת אלקטרה פועלת בדרכים של גרם הפרת הסכם". טענות ההגנה 11. הגנתם של נציגות הבית ושל אלקטרה נעשתה במאוחד על ידי בא כוח אלקטרה. בכתב ההגנה עלו, למעשה, מספר טענות הגנה מרכזיות, שנגעו, בין השאר, לאי חוקיות הסכם התובעת - נציגות הבית, דבר הגורם לביטולו מעיקרו; היות הסכם זה ניתן לביטול תוך 14 יום, היות שמדובר בעסקת רוכלות לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981; אי קיומו של נזק, ולחילופין - הנזק שנתבע הינו מוגזם ומנופח. 12. בנוגע לאי חוקיות הסכם התובעת - נציגות הבית העלו הנתבעות שלוש טענות עיקריות. ראשית, אלקטרה טענה כי עוד ביום 5/3/1987 נחתם הסכם בין חברת אומר מעליות (להלן: "אומר") לבין נציגות הבית בדבר מתן שירותי תחזוקה למעליות. בסעיף 8 להסכם אומר נאמר כי תקופת ההסכם היא לשנה, החל מיום 31/3/87 ועד ליום 31/3/88, ובמידה שלא ניתנה הודעה של 30 יום לפני סיום התקופה, יישאר ההסכם בתוקפו. 13. לטענת אלקטרה, רכשה היא ביום 1/8/02 את אומר מעליות על כל חוזיה, לרבות החוזה עם נציגות הבית, והצדדים פעלו על פי הסכם זה עד ליום כריתת ההסכם בין התובעת לנציגות הבית. לפיכך, ביום 19/3/06, היום שבו כרתה נציגות הבית הסכם עם התובעת, היה חוזה תקף בין אלקטרה לבין נציגות הבית (לגרסתה, ההסכם חודש אוטומטית ביום 1/3/06, והיה אמור להיות בתוקף עד 31/3/07), ומי שגרמה, למעשה, להפרת ההסכם היא התובעת, ולא להפך. 14. עוד בעניין אי חוקיות הסכם התובעת - נציגות הבית, טוענת אלקטרה כי הסכם זה כולל סעיפים מקפחים, שחלקם סותרים את צו הפיקוח על מוצרים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירותי מעליות) התשמ"ד - 1984 (להלן: "הצו"), וזאת בין השאר מהסיבה שאינו מקנה לנציגות הבית את האופציה לסיים את ההסכם בכל עת לאחר 12 חודש ללא פיצוי מוסכם, וזאת בניגוד לסעיף 7 ב (ב) לצו. לבסוף, טוענים הנתבעים כי התובעת פעלה בניגוד לחוק ולפסיקה הקיימת כאשר גרמה לביטול מיידי של ההסכם, עוד בטרם הגיעו לקיצם שלושת חודשי ההודעה המוקדמת. הנתבעים הפנו להחלטת כב' השופט (המנוח) שלו בת.א 170/97 אלקטרה ישראל נ' ארליכמן ואח' (נספח ד' לסיכומי הנתבעים), שם נקבע, בין היתר, כי מתן שירות חינם במשך שלושת חודשי ההודעה המוקדמת מהווה תמריץ ישיר להפסקה מיידית של ההסכם הקיים, והתנהגות שכזו אינה בגדר תחרות לגיטימית (להלן : "החלטת שלו"). 15. בנוסף, טוענים הנתבעים כי בעסקת רוכלות עסקינן, ולפיכך - ניתן לבטלה תוך 14 יום מיום כריתת ההסכם, וכך נעשה במקרה הנדון. בעניין זה טוענים הנתבעים כי התובעת היא שיצרה קשר עם נציגות הבית ולא להיפך, וכי, בניגוד לטענות התובעת, הכיר בית המשפט במתן שירותי תחזוקה למעליות כשירות שחוק הגנת הצרכן חל עליו. ראה פסק דינו של כב' השופט ורדי בע"א 2975/05, נציגות הבית המשותף ברחוב ברקת 16, חולון נ' עלרד הנדסת מעליות בע"מ (צורף כנספח ב' לסיכומי הנתבעת). 16. לעניין הפיצויים הנדרשים על ידי התובעת טענו הנתבעים כי לכל היותר ניתן לדרוש פיצוי בגין שנה אחת, ולא בגין חמש, שהרי הדבר מנוגד לצו. בנוסף, גם אם יינתן פיצוי עבור שנה אחת, אין לתבוע פיצויי "פדיון", אלא בגין אובדן רווח בלבד, שהרי אם ההסכם לא קוים, ברי כי נחסכות מהתובעת ההוצאות הכרוכות באחזקה. הנתבעים מציינים כי התובעת לא הביאה כל ראייה באשר לגובה הנזק הממשי שנגרם לה ולכל היותר מדובר ב-25% מהפדיון. 17. אציין כי גם אלקטרה לא חסכה בסיכומיה בביקורת קשה ונוקבת כלפי התובעת. אלקטרה טענה כי התובעת פוסלת במומה, וכי בתי המשפט השונים כבר הביעו את התרשמותם לגבי התנהלותה הנפסדת של התובעת, והפנתה לפסק דינו של כב' השופט ורדי. לפיכך, טענו הנתבעים, דין התביעה להידחות. גדר המחלוקת 18. אכן, בתיק זה, שסכומו אינו גבוה, התעוררו אמוציות, שאף גלשו לחילופי דברים בין הפרקליטים (ראה החלטתי בעמ' 38 לפרוטוקול). התברר כי אין מדובר בתיק היחיד התלוי ועומד בין הצדדים, והטענות השגורות בפי הצדדים נטענות, במקרים אחרים, בפי הצד השני. כך למשל, בעוד שאלקטרה זועקת בפניי על התנהגות התובעת בכל נושא ההנחות ומפנה לפסק דינו של כב' השופט ורדי, מסתבר כי היא נהגה בדרך זו ממש, ראה פסק דינו של כב' השופט רחמים כהן בתא 06 / 18694 אלקטרה בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, רח' י.ל.פרץ 32, חיפה [פדאור (לא פורסם) 07 (4) 774], עמוד 3; כך אלקטרה, הטוענת בלהט כי בדרישה לפיצוי בגין חמש שנים עומדת בניגוד לצו, כוללת בתביעותיה דרישות דומות, ראה ת"א 23575/99 בבית המשפט השלום בת"א, צורף כנספח ט' לתצהיר גולדמן. 19. אין בכוונתי להיגרר למסכת היחסים הכוללת בין הצדדים. אין בכוונתי לבקר את הצדדים על התנהגותם, מעבר לתיק הספציפי שבפניי. כל שבחנתי במסגרת פסק דין זה הוא האם אכן נציגות הבית ביטלה שלא כדין את ההסכם שבינה לבין התובעת, והאם אלקטרה גרמה להפרתו. 20. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה שבין התובעת לנציגות השתכלל הסכם מחייב ותקף מרגע כריתתו; גם אם כלל ההסכם סעיפים העומדים בניגוד לצו, אין הדבר פוסל את חוקיות ההסכם כולו; לנציגות הבית לא הייתה עילה לבטל הסכם זה, והודעת הביטול מהווה הפרה; אלקטרה היא העומדת מאחורי הביטול, והיא שגרמה לגרם הפרת ההסכם. אנמק קביעותיי לעיל. האם התובעת גרמה להפרת הסכם קיים בין אלקטרה לנציגות הבית? 21. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי עובר לחתימת הסכם התובעת - נציגות הבית, אלקטרה היא שנתנה את שירותי אחזקת המעליות בבניין. עם זאת, לא הוצג בפניי הסכם אלקטרה - נציגות הבית, אלא נטען שאלקטרה נכנסה בשנת 2002 לנעלי אומר, על פי הסכם אומר - נציגות הבית. 22. סעיפים 7ב' לצו קובע כדלקמן: "(א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. (ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור. למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א)ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים." 23. טוענת אלקטרה כאמור כי כיוון שהסכם אומר - נציגות הבית נכרת לפני פרסומו של הצו (1995), אזי על פי הוראת סעיף 9 לצו, הוראות סעיף 7 לצו אינן חלות, ולא ניתן להפסיק את ההתקשרות בכל עת, אלא על פי הוראות הסכם אומר - נציגות הבית, תוך 30 יום לפני סיום כל תקופה מחודשת. 24. איני מקבלת טענה זו, אך לא מהטעם שהועלה בסיכומי התגובה מטעם התובעת. התובעת טענה שסעיף 7 ג' לצו קובע שההוראה תחול גם על חוזים מתחדשים, ולכן - יש להחיל ההוראה גם על ההסכם הנדון. אולם, סעיף 9 לצו מחריג את תחולת סעיף 7 בכללותו. לכן - לא ייתכן כי סעיף 7 ג' חל על נסיבות המקרה. 25. עם זאת, דוחה אני, כאמור, את עמדת אלקטרה. ראשית, לא הוכח בפניי כי אלקטרה אימצה את הסכם אומר ככתבו וכלשונו, על כל סעיפיו והוראותיו. העובדה שנתנה שירותי תחזוקה לבניין - עדיין אין בה כדי לתמוך בטענה שאותו חוזה היסטורי חל במערכת היחסים המסחריים בין הצדדים, וכל עדויות הנתבעים בעניין זה היו עדויות שמיעה (ראה עדות קרלוס בעמ' 30 שו' 21; עמ' 31 שו' 5; עמ' 32 שו' 4, ראה עדות עטיה בעמ' 46 לפרו' ). 26. שנית, גם אם נכנסה אלקטרה בנעלי אותו הסכם, אזי דבר זה התרחש בשנת 2002, ומאותו מועד נכרת הסכם חדש בין אלקטרה לנציגות, המאמץ (אולי) את אותם תנאים. הסכם אלקטרה - הנציגות נכרת לאחר שהצו נכנס לתוקפו, ולכן - יש להחיל עליו את הוראות הצו, משמע - ניתן לבטל את ההתקשרות בכל עת, אגב מתן הודעה מראש של שלושה חודשים. 27. שלישית, בפסק דין ע"א 1036/95 נחושתן חברה להשקעות בע"מ נ' SCHINDLER LIFTS LTD פד"י נ (5) 72, עמוד 79 נאמר: "אמנם צו זה לא היה בתוקף בעת הקובעת, אך ניתן להתחשב בו בתור נורמה של סבירות לגבי הסדר מהסוג הנדון". יש לפרט את הצו על פי תכליתו: מטרת סעיף 9 לצו הייתה, מן הסתם, לתת לחברה שהתקינה מעליות, בטרם נכנס הצו לתוקף, פרק זמן על מנת להחזיר את השקעתה. במקרה הנדון, אין ספק שחלפו 15 שנה עד שאלקטרה נכנסה, כטענתה, לנעלי אומר, וחלף די והותר זמן המונע את קיפוחה של אומר ו/או אלקטרה בהחלת הצו על מערכת יחסים זו, ראה פס"ד נחושתן הנזכר לעיל בעמ' 78. לכן, אין כל רציונל לשמר את אותו סעיף היסטורי בהסכם אומר - נציגות הבית, סעיף המנוגד, כאמור, לרוח הצו. 28. רביעית, ואם וככל שיש צורך בנימוק נוסף - הוכח בפניי כי גם אלקטרה עצמה זנחה את אותו הסכם היסטורי, וביום 26/3/06 היא החתימה את התובעת על הסכם חדש, וכדברי עטיה : "כן, אבל יש הוראה של החברה לחדש, במידת האפשר, את החוזים הישנים, לשדרג אותם לחוזים אחידים של אלקטרה" (עמ' 55 שורות 10-11). אלקטרה אינה יכולה לאחוז את המקל משני קצותיו, מחד לטעון לקיומו של הסכם תקף, ומאידך - לזנוח אותו בעצמה. לפיכך, ומכל הטעמים שציינתי לעיל, די היה במתן הודעה של 90 יום מראש בדבר הפסקת הקשר, כנדרש על פי הצו. האם עסקינן בחוזה בלתי חוקי? 29. אכן, הסכם התובעת - נציגות הבית כולל סעיפים המנוגדים לצו, כדוגמת סעיף 7ו'; אכן, גם גולדמן הודה בחקירתו כי הסכם זה כולל סעיפים בלתי חוקיים, ולכן - אין בכוונתו לעמוד על סעיפים אלה, והחוזים שונו (ראה עדותו בעמ' 24 שורות 4-6, שורה 17). 30. עם זאת, על פי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, בצירוף הוראת סעיף 19 לחוק הנ"ל, בית המשפט רשאי להורות על אכיפת הסכם גם אם כולל הוא סעיפים פסולים, וזאת אם ניתן לעשות הפרדה בין הסעיפים הפסולים לכשרים. במקרה הנדון, החוזה תקף למשך 12 חודש, ואין כל פסול להורות, לכאורה, על אכיפתו לפרק זמן זה. האם רשאית הייתה התובעת ל"תמרץ" את נציגות הבניין בשלושה חודשי שירות חינם? 31. הסוגיה שבכותרת לא נטענה בכתב ההגנה של הנתבעים, אלא עלתה בסיכומים (ראה סעיפים 18-24 לסיכומים). לכאורה, מטעם פרוצדוראלי זה בלבד, אין להידרש לטענה ויש לדחותה בשל שינוי והרחבת חזית. 32. לגופו של עניין, הפנתה אלקטרה לפסק דינו (צ"ל החלטתו) של כב' השופט שלו בת"א 170/97, אלקטרה ישראל בע"מ נ' מנשה ארליכמן ואח', שם נקבע, בין היתר, כאמור, כי מתן תמריץ בדמות שלושה חודשי שירות חינם מהווה תחרות בלתי לגטימית, ראה עמ' 6 להחלטת שלו. 33. עיינתי בהחלטה זו, ומנגד עיינתי בפסקי דין שיצאו לפני בית המשפט העליון בישראל, וסוברת אני כי התנהגות התובעת במקרה זה אינה חוצה את אותו גבול "וירטואלי" בין תחרות לגטימית ובין זו שאינה כזו. בית המשפט העליון עמד על החשיבות שבתחרות חופשית, וקבע כי קיומה של תחרות חופשית הוא אינטרס ציבורי; התחרות החופשית עשויה להביא להורדת מחירים, לשיפור איכות המוצר ולשיפור השירות שניתן אגב מכירתו. תחרות חופשית עשויה אף לעודד פיתוח המשק בדרך של יוזמות לגיטימיות לסוגיהן. ראה בעניין זה דברי כב' הנשיא שמגר רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח', פ"ד מד (2) 309. עוד ראה על השתלבות אינטרס התחרות החופשית במכלול האינטרסים עליהם מגן המשפט בדנ"א 98 / 4465 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ נו (1) 56, עמוד 71. 34. במקרה הנדון שוכנעתי כאמור כי לנציגות הבית עמדה הזכות לבטל את ההסכם בהודעה של שלושה חודשים מראש, וכך עשתה; מנגד עומדת זכותה של אלקטרה לקבל את דמיה עבור שלושת החודשים הללו, הא ותו לא; אלקטרה אינה יכולה לכפות על נציגות הבית את קבלת שירותיה במשך תקופת ההודעה המוקדמת, זוהי החלטה של הנציגות; אין כל פסול בכך שבמשך חודשי ההודעה המוקדמת, וכל עוד אלקטרה מקבלת את שכרה, יפעל ספק אחר בחצרי הבית, ואף בחינם. 35. סבורני כי במקרה זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 90 / 2512 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער, פד"י מה (4) 405, עמוד 427, וגם אם באותו מקרה דנו ברפורמה במשק הגז, הולמים הדברים לרפורמה בשוק המעליות: "סעיף 17 מעניק לצרכן זכות ברורה ומלאה לבטל חד-צדדית את החוזה ולהביא את ההתקשרות לידי גמר. אין מדובר במקרה דנן במתן מחילה על הפרה. הכוונה המפורשת של המחוקק הייתה לאפשר לצד לסיים את החוזה, מבלי שפעולתו תיחשב כגרם הפרה או כפגם בתום-לב. זהו אחד העיקרים הבסיסיים שברפורמה. קבלת סברתו של בא-כוח המבקשת, לפיה אף שלחברה מותר לבטל את החוזה אין דור אנרגיה או כל חדש אחר רשאים לשווק לה גז, עוקרת מהרפורמה את נשמת אפה. השקפה זו יש בה משום תרתי דסתרי, שכן לא ייתכן שיד ימין תיתן ויד שמאל תיקח. השתחררות מהחוזה כן, התקשרות עם ספק אחר לא. תיזה כזו היא חסרת יסוד". לפיכך, אין במתן שירות החינם, לדידי, דבר מה פסול, גם אם מדובר בתמריץ אגרסיבי, שנועד לעודד מעבר לקוחות מחברה אחת לאחרת. האם בעסקת רוכלות עסקינן? 36. על השאלה שבכותרת יש להשיב בשלילה, מכמה טעמים: עסקת רוכלות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981 מוגדרת "הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן - מקום הצרכן), או פניה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי מטעמו, למקום הצרכן כדי לקשור עסקה". 37. לא שוכנעתי כלל ועיקר שהתובעת היא שפנתה לנציגות הבית, ולא להפך. בעניין זה ניתנו עדויות דרזניק מצד אחד, אשר טען כי הקריאה הראשונית הגיעה למרכזיית התובעת והוא החזיר טלפון לקרלוס (ראה עמ' 11 שו' 7, שו' 18 לפרוטוקול), ואילו קרלוס טען בתצהירו שהתובעת היא שפנתה אליו (סעיף 7 לתצהיר).לאחר ששקלתי את הגרסאות ואת מכלול הראיות, מעדיפה אני את גרסת התובעת לאירועים. 38. ראשית, גולדמן העיד על הנוהל הרווח אצל התובעת בכל הקשור ליצירת קשר עם לקוחות (עמ' 18 שו' 19), ונוהל זה הגיוני בעיניי. על מנת שהגרסה של הנתבעת תתקבל, היה על התובעת לבצע בירור מקדים מיהו נציג ועד הבית, לדעת שאכן, נושא החלפת ספק עומד על הפרק ולתזמן את שיחת הטלפון בדיוק מדהים, כפי שאירע. מבחינת ההיגיון, סביר יותר, כאמור, שאלכס יצר קשר ראשוני עם התובעת ודרזניק החזיר טלפון, כפי שתואר על ידו בעדותו (עמ' 11 שו' 7, 18; עמ' 12 שו' 11). 39. שנית, שוכנעתי כי לנציגות הבית היה אינטרס להחליף ספק. קרלוס העיד כי הייתה אי הבנה אי הבנה בנוגע לדו"ח הבודק האחרון של אלקטרה (עמ' 32 שו' 15); קרלוס העיד כי התקשר לנתבעת בקשר לדו"ח הספק וקיבל הסברים (עמ' 32 שו' 25).עם זאת, ניסה קרלוס לנתק את הקשר בין אותה "אי הבנה" לבין החתימה על ההסכם עם התובעת, וטען כי הסיבה הייתה המחיר בלבד (עמ' 33 שו' 5). 40. עדותו של קרלוס לא שכנעה אותי בנקודה זו ולא היית עקבית. מדבריו לא ניתן היה להבין מהו לוח הזמנים הנכון לאותן שיחות בעניין אי ההבנה ובעניין המחיר, וכאשר נשאל מפורשות על ידי בית המשפט האם במועד שבו התקשר עם עלרד הסתדרה אי ההבנה שלו, השיב: "בדיוק" (עמ' 39 שו' 23). כל זאת גם אם אתעלם מעדותו המפורשת בעמ' 33 שו' 12, שם הודה כי הפגישה הראשונה עם דרזניק הייתה ביוזמתו (עדות שלדעת הנתבעים נרשמה בפרוטוקול באופן שגוי. ראה הבקשה לתיקון הפרוטוקול וההחלטה בבקשה זו). 41. אציין כי עדותו של עטיה תומכת במסקנה אליה הגעתי, לפיה הסיבה למעבר לתובעת היא אותה אי הבנה: "שאלתי אותו למה הוא החליט לעזוב והוא אמר שזה בגלל התיקון. אמרתי לו שנפתור את הבעיה. הוא אמר לי שנתנו לו הצעות מחיר הרבה יותר נמוכות מאתנו. הוא בהתחלה לא רצה להגיד מי נתן אבל אחר כך אמר. הוא אמר שהוא חתם עם התובעת והחליט לעבור אליהם מבחינת מחיר. התקלה שהייתה כביכול דרבנה אותו. תוך כדי שאני מדבר אתו על כוס קפה, הלקוח הבין שהוא עשה טעות בחתמו מבלי להתקשר אלי, מבלי להגיד לי שהוא החליט לעזוב אותנו. הוא הבין שהוא חתם על משהו מבלי לחשוב הרבה". (עטיה בעמ' 52 שו' 7-14). 42. מהמקובץ לעיל עולה מסקנתי: התובעת לא הייתה מרוצה מהשירות של אלקטרה וחיפשה חלופות; במסגרת זו, הגיעה לתובעת והשאירה הודעה; איש המכירות, דרזניק, חזר לקרלוס, והחל להתנהל ביניהם משא ומתן שהוביל לחתימת ההסכם. לפיכך, אין מדובר בעסקת רוכלות. 43. מעבר לכך, וגם אם הייתי מגיעה למסקנה שונה בעניין זהות יוזם הפגישה, סוברת אני כי במקרה הנדון אין מדובר בעסקת רוכלות במובנה בחוק, המקנה ביטול תוך 14 יום מיום כריתתה. צודקת התובעת בסעיף 14 לסיכומיה כי מטרת הסעיף הספציפי בחוק היא הגנה על הצרכן מפני חתימת חוזים בלחץ, תוך שידול מהיר, מבלי שניתנת לו אפשרות לשקול ולהתייעץ בדבר העסקה העומדת על הפרק. 44. במקרה הנדון, קרלוס העיד כי היו שתי פגישות בינו לבין דרזניק; כי ניתנה לו הצעת מחיר והוא ביקש לשקול את העניין עם יתר חברי הוועד; ורק לאחר מחשבה, נחתמה העסקה (עדות קרלוס בעמ' 34 שו' 2-3, 9). לא אלה העסקאות שבגינן בחר המחוקק להגן על הצרכן התמים, אם וככל ששירות שכזה נופל בגדר ההגדרה של שירות "ביתי, אישי ומשפחתי", וראה בעניין זה את פסק דינה של כב' השופטת בלכר מבית המשפט השלום בראשון לציון, בת.א 1183/07 על-רד הנדסת מעליות בע"מ נ' נציגות הבית מרח' נחל הירמוך 6 אשדוד (להלן " ת.א 1183/07"), גם שם נדחתה הטענה כי בעסקת רוכלות עסקינן. מסקנות הביניים 45. בין התובעת לבין נציגות הבית נחתם הסכם מחייב, הסכם שנכנס לתוקפו ביום כריתתו; העובדה שמתן השירות אמור היה לחול מיום 1/7/06 אינה גורעת מהעובדה שהחוזה תקף מיום כריתתו. לא היה מדובר בחוזה בלתי חוקי הפוסל אותו מעיקרו; לא היה מדובר בהסכם שנחתם אגב הפרת הסכם אחר, מכאן שלפנינו הסכם תקף לכל דבר ועניין. האם הנציגות הפרה הסכם זה? 46. על השאלה שבכותרת יש להשיב בחיוב. שוכנעתי, כאמור, כי קרלוס, בשם הנציגות, חתם על ההסכם מתוך דעה צלולה ובמטרה להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבור הבניין. על פי הצו, לא ניתן לבטל את ההסכם בשנתו הראשונה, ולכן - כל ביטול המוקדם לתקופת שנים עשר החודשים הינו ביטול שלא כדין. 47. זאת ועוד, קרלוס לא הסתיר כי לאחר שחתם על ההסכם עם התובעת, הרגיש חופשי לנהל משא ומתן עם אלקטרה (עמ' 36 שו' 3; עמ' 38 שו' 19). משא ומתן ניתן לקידום בתנאי שוק חופשי לפני שחותמים על הסכמים ולא לאחר מכן, הסכמים יש לכבד! התרשמתי שגם קרלוס הבין שיש פגם בהתנהלותו, ולכן כה חשש מתביעה משפטית והבטיח את עצמו בקבלת הגנה משפטית מאלקטרה (עמ' 38 שו' 2-3 לפרוטוקול). זה המקרה בו נוצלה התחרות החופשית על ידי הצרכן דווקא, שמנסה להנות מכל העולמות המוצעים לו על ידי הספקים הרעבים לכל לקוח. זה המקרה בו התנהגות הצרכן עולה כדי הפרת הסכם, ולפיכך עליו לשאת בתוצאות ההפרה. האם אלקטרה גרמה להפרת ההסכם? 48. גם על שאלה זו יש להשיב בחיוב, והדבר עולה מפורשות מעדותו של עטיה, ראה בעמ' 53 לפרו', שו' 7 ואילך. אלקטרה ידעה שנחתם הסכם עם התובעת; אלקטרה הבטיחה, בתמורה לביטול ההסכם עם התובעת, שורה של הטבות, וביניהן הסכם הכולל חלקים (שירות מקיף); שטיחונים; ביצוע התיקונים הנזכרים בדו"חות (עדות עטיה בעמ' 54 שו' 2-3). 49. מהמשך עדותו של עטיה התרשמתי כי הגם שהלה ניסה למזער ולגמד את אותן הטבות, מדובר בהטבות העשויות להיות משמעותיות (עמ' 54 שו' 22; עמ' 55 שו' 1), וגם אם המחיר החודשי נשמר, אזי אותו "ספין" של חתימה על הסכם עם התובעת וחזרה לחיק אלקטרה, זיכה את נציגות הבית בחוזה משופר, שספק רב אם היה ניתן לה לולא אותו מעבר לתובעת למשך שבועיים. 50. מסקנתי מהמקובץ היא שמעשיהם של הנתבעים חצו את הקווים האדומים: נציגות הבית לא כיבדה את ההסכם שעליו חתמה והשתמשה בו כמנוף להשגת תנאים משופרים; אלקטרה התעלמה מההסכם שנחתם ומהוראת הצו, האוסרת מעבר במשך 12 חודשים ראשונים, והבטיחה ייעוץ משפטי, למקרה של תביעה. כאן נחצה הגבול הדק בין תחרות חופשית מותרת לתחרות בלתי חוקית. הנזק 51. צודקים הנתבעים כי אין מקום להורות על מתן פיצוי לחמש שנים, דבר הנוגד את הצו. עם זאת, ניתן לדרוש פיצוי קיום למשך 12 חודשים, אולם על בית המשפט לפסוק את הרווח שנמנע מהתובעת ולא את המחזור. ברי כי אם התובעת אינה מעניקה כל שירות בשנה זו, אזי לא נגרמות לה הוצאות. 52. צודקים הנתבעים כי התובעת לא הביאה כל ראייה לעניין הפסד הרווח הממשי שנגרם. עוד צודקים הנתבעים כי לא הוכחו פיצויי הסתמכות (עדות גולדמן בעמ' 27 שו' 5 ), וטענת הנזק התדמיתי נותרה אף היא ללא הוכחה. 53. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, החלטתי להעמיד את הרווח שנמנע על שיעור של 25%, כפי שטענו הנתבעים בסיכומיהם וכפי שנפסק על ידי כב' השופטת בלכר בת.א 1183/07. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד סך של 2,667 ש"ח בגין הפרת החוזה וגרם הפרת החוזה. 54. בנוסף לפיצוי הנ"ל, ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, כשסכום זה כולל את האגרה ושכ"ט עו"ד. אציין כי סכום ההוצאות נפסק בין היתר בהתחשב בסכום הראשוני שנתבע לעומת הסכום הסופי שבו חויבו הנתבעות. התשלום ייעשה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.מעלית