להלן פסק דין בנושא דחיית תביעת החזר כספי על קורס: פסק דין 1. התובעות הינן אחיות, אשר נרשמו בצוותא חדא ל"קורס תפירת מלתחה אישית" אצל הנתבעת ושתיהן החליטו, בשלב כלשהו להפסיק את הקורס ושתיהן תובעות החזר כספי מהנתבעת ולטענתן ההחזר הוא באופן יחסי למה שתפרו בקורס והיות ושתיהן נכנסו יחד לקורס ושתיהן יצאו יחד מהקורס ולמרות שכל אחת מהן שילמה סכום אחר (התובעת 1, עבודי רונית - להלן:"רונית" שילמה סך 1,600 ₪ והתובעת 2, פנריאן שוש - להלן:"שוש" שילמה סך של 1,520 ₪) - הסכום היחסי שכל אחת תובעת בתביעה זו הוא אותו סכום - 1,200 ₪. הסכום שהיה עליהן לשלם עבור הקורס נפרש להן ל- 6 תשלומים. עצם תביעת אותו סכום, כאשר מדובר בסכום יחסי לסכום ששולם - הוא כשלעצמו מעורר פליאה ולכן כאשר בית המשפט העמיד את התובעות על גובה הסכום הנתבע, הצהירה שוש:" אין לי בעיה לקבל קצת פחות". (עמ' 1 לפ',ש' 17). 2. מדוע סבורות התובעות שעליהן לקבל החזר כספי? הקורס עצמו החל ביום 24.6.08 וכבר בתום השיעור הראשון הבינה כ"א מהתובעות שלא תרצה להמשיך, מאחר וניכר שהמדריכה לא מעבירה את החומר כראוי, לא מסבירה דברים בסיסיים כמו איך לתפור במכונה. הן אף ניגשו לגב' יהודית אולבסקי (להלן:"גב' אולבסקי") וביקשו להפסיק את השתתפותן בקורס. גב' אולבסקי ביקשה מהן להתנסות אצל מדריכה אחרת והעבירה את התובעות לקורס ליום אחר. כעבור שבועיים, עברו התובעות לקורס אצל מורה אחרת ומשביקשו גם הפעם לעזוב, הועברו התובעות בשיעור השלישי, למדריכה אחרת. מעתה ואילך מלינות התובעות וטוענות, שמכונות האוברלוק לא עבדו ולכן ישבו בחוץ ולא עשו דבר. דיברו עם המדריכה על הנושא ורונית כעסה מאד והסבירה שהיא יושבת שעתיים מבלי לעשות כלום. באותו יום ארזה רונית את חפציה ונסעה לביתה. התובעות טוענות, שכל ההבטחות שהובטחו להן לא קוימו. הייתה כמות גדולה של בנות בקורס ולמדריכה לא היה זמן לגשת לכולן. הובטח לתובעות שבמהלך 7 מפגשים מתוך ה-12 יתפרו 5 פריטים והם תפרו פריט אחד בלבד והצליחו ליצור רק גיזרה של חולצה. בשלב זה, הפסיקו התובעות להגיע לקורס וממשיכות לתאר את הנסיונות שנעשו על ידן ליצור קשר עם מי מנציגי הנתבעת וללא הצלחה. בסופו של יום הצליחה רונית לדבר עם נציגת הנתבעת וביקשה החזר כספי, אך כסף לא רצו להחזיר אלא הציעו להן קורס אחר כמו עיצוב תכשיטים. היות ודרישת התובעות להחזר הכספי לא נענתה, הוגשה תביעה זו. 3. לאחר עיון בכתבי הטענות, בעדויות התובעות ונציגת הנתבעת ולאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, הגעתי למסקנה, שהתובעות לא הוכיחו את תביעתן ולא הוכיחו שלא קיבלו את שהובטח להן על פי סדר הקורס כפי שמשתקף בדף "קורס בניית מלתחה אישית" - אשר צורף לכתב התביעה ולכן דין התביעה להידחות - הכל בשל הנימוקים הבאים: א. אין מחלוקת בין הצדדים, שאורך הקורס הנדון נמשך 12 מפגשים שבועיים. אין גם חולק שהתובעות השתתפו במירב המפגשים. רונית השתתפה ב- 7 מפגשים ואילו שוש השתתפה ב-9 מפגשים. בכתב ההגנה, מאשרת הנתבעת, שאכן רונית פנתה לאחר השיעור הראשון בטענות, שהמורה לא לימדה אותה לתפור במכונת תפירה, ברם הנתבעת גם הסבירה כי בשיעור הראשון עוד לא לומדים כיצד לתפור על מכונת התפירה אלא לומדים כיצד לשרטט גזרה ולגזור את הבד. נראה לי, עם כל הכבוד לתובעות, הן סברו כי תכנית הלימודים תהא לפי הקצב שלהן, ברם ישנה תוכנית שנקבעה מראש ועל פי תוכנית זו ממשיכים את שלבי הלימוד. אני מסכים לטענת שהועלתה בכתב ההגנה, שלא ניתן להחליט משיעור אחד על דרכי לימוד של מורה מסוימת, כאשר התלמיד לא יכול לדעת מה מצפה לו בשיעורים הבאים. ב. כפי שעולה מהעדויות ומכתב ההגנה, ניסתה נציגת הנתבעת מדי פעם לרצות את התובעות ואף הציעה להן לעבור ללמוד אצל מורה אחרת ואכן הן המשיכו את לימודיהן אצל מורה אחרת. אותה מורה, אליה הועברו התובעות, נאלצה להפסיק עבודתה, מסיבות אישיות ומורה אחרת המשיכה ללמד את התובעות. בשלב זה, החליטה רונית - על דעת עצמה- שלא להגיע ללימודים ואילו שוש המשיכה ללמוד ולטענת נציגת הנתבעת אף הביעה שביעות רצון. ג. כפי שטוענת נציגת הנתבעת בכתב ההגנה - ואני מקבל טענה זו- מתקדם לימוד התפירה בקצב אישי ולפי טענת הנתבעת, קיבלו התובעות עבודות בית, כהמשך ללימודים בקורס, אך לטענת הנתבעת, הן לא ביצעו עבודות בית - דבר שהאט את קצב התקדמותן בשיעור. התובעות לא הצליחו לסתור טענה זו. ד. התובעות טוענות, שהיתה כמות גדולה של בנות בקורס, אך למעט עדותן של התובעות, לא דאגו התובעות להביא אף עדה שהשתתפה בקורס על מנת לאשר את טענותיהן והתובעות לא הוכיחו, שמכל הכמות הגדולה של המשתתפות עזבה עוד משתתפת בשל אותן טענות שהועלו על ידי התובעות. הלכה פסוקה היא, שאי הבאת עד שהיה ביכולת צד להביאו ולהעיד לזכותו - חייבת לפעול לחובתו. 4. לאור הנימוקים שהובאו לעיל, וכפי שעולה מעדותה של רונית, היא החליטה על דעת עצמה להפסיק את לימודיה אחרי 7 מפגשים וכך הלכה אחריה שוש ועזבה את הלימודים אחרי 9 מפגשים. אם כך החליטו התובעות והיות והן לא הוכיחו שהן עזבו בשל כך שלא קיבלו תמורה לכספם - דין התביעה להידחות. גם אם שוש מעידה:" שאם תשאל אותי איך תופרים מבורדה היום אני לא יודעת", אין זה אומר שלא קיבלה את היסודות שהובטחו לה בקורס והמשך ורצינות הלימוד - כל זה תלוי בתלמיד עצמו. ייתכן, שלתובעות היו ציפיות גבוהות מהקורס ולכן סברו שהקצב צריך להיות כפי שהן ציפו, ברם מאחר והתובעות לא הוכיחו שהשיעורים לא ניתנו על פי תכנית שהוכתבה מראש - אין לומר שהן לא קיבלו את שהובטח להעניק להן במסגרת קורס זה. היות והתובעות גם החליטו שלא לסיים את הקורס - אין לדעת אם דווקא בשיעורים האחרונים לא היו מקבלות את אותה השלמה לה ציפו עם תחילת הקורס ואני מסכים לטענת גב' אולבסקי, ש: "אם היו מסיימות את הקורס בצורה רצינית היו מקבלות את הידע הנדרש. הן לא יודעות היום כי לא סיימו את הקורס ולא היו בו בצורה מסודרת" (עמ' 2 לפ',ש' 13- 14). 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה. לאור הנסיבות ולאור העובדה, שאכן התובעות עברו ממורה למורה ואחת אף נאלצה לעזוב את העבודה - אני מחליט שלא לחייב את התובעות בהוצאות - למרות התוצאה אליה הגעתי.ביטול קורס / החזר שכר לימודהחזר כספי