להלן פסק דין בנושא תביעה על צריכת חשמל: פסק דין 1. התובענה שלפני תביעה כספית בסדר דין מהיר של התובעת, כנגד הנתבעת - מי שהייתה רשומה כצרכנית חשמל בכתובת שברח' קיבוץ גלויות 32 בפ"ת (להלן: "הדירה"). התביעה הינה בסך 5,540 ₪ כאשר עפ"י תצהיר עדות ראשית של מר מרק דונסקי המשמש כסגן מנהל מחלקת חשבונות וגביה של התובעת במחוז הדרום, החוב הינו בגין החודשים יוני עד אוקטובר 1998, פברואר עד דצמבר 1999, אפריל עד דצמבר 2000, אפריל 2001, יוני 2001 עד יוני 2002. 2. אין חולק כי ביום 17.6.02 נרשם כצרכן אדם אחר לגבי הדירה, וזאת עפ"י בקשתו של אותו אחר ששמו לא הוזכר, ללא מעורבות של הנתבעת בצורה כלשהיא. 3. הנתבעת טוענת כי החשבונות האמורים לא שולמו על ידה, הואיל ושנים רבות אינה מתגוררת בדירה האמורה שבה גרה - בשכירות לשעה - תקופה של שנה לערך החל מ-1994. בנקודה זו, אני מוכן לקבל את עמדת התובעת כי הנתבעת טעתה ביחוס השנה, וכי המדובר - ככל הנראה - לגבי שנת מגורים של הנתבעת בדירה בשנת 1995. כך או כך, אין לפרט זה חשיבות משום שהחוב מתייחס לתקופה החל מחודש יוני 1998. 4. אני מאמין לנתבעת כי לא התגוררה בדירה בכל התקופה הנטענת לחוב ע"י התובעת וזאת לאור העתקים של חוזי שכירות שהמציאה, ולפיהם מיום 24.7.97 החזיק בדירה מרדכי שחר (נספח ב-1 לתצהיר הנתבעת), זאת ככל הנראה עד ל-28.2.99 שבו החל להחזיק בדירה עופר אברבוך (נספח ג-1 לתצהיר הנתבעת) ומיום 15.5.00 החזיק בדירה חיים צוברי ומיום 14.5.01 החזיקו בדירה יפית שטינברג ורועי חבשוש. ראיה נוספת ובלתי תלויה בנתבעת, המאששת את גרסתה, הינו נספח ו-1 לתצהירה, מכתב שמוען בשעתו למוסד לבטוח לאומי ואשר נכתב ע"י המחלקה לשלוב חברתי בעירית ראשל"צ. האחרונה מאשרת כי הנתבעת מוכרת למחלקה מאז שנת 1999, כתושבת ראשל"צ. התובעת אינה סותרת את עובדת מגוריה של הנתבעת בראשל"צ, היא אף ספקה לה חשמל לכתובת ברח' הלוטם 2 בראשל"צ שבה נותר חוב קטן יחסית ולגביו ניתן פס"ד חלקי בישיבת יום 5.9.05. 5. טוענת התובעת כי עפ"י הכללים לאספקת חשמל לצרכנים ו/או אמות מדה, לרמה, לטיב ולאיכות השירות של ספק שירות חיוני (פורסמו בילקוט פרסומים 5106 מיום 28.8.02, (להלן בקיצור: "אמות המדה")) כל עוד הצרכן לא מיידע את התובעת על חדילת חזקה בנכס מסוים, לגבי דידה הוא ממשיך להחשב כצרכן ולהיות אחראי כלפיה לחובות בגין חשמל המסופק לאתר. הנתבעת בהופיעה לפני, ומהראיות שצרפה לתצהירה, עשתה עלי רושם של אישה הגונה שהחיים התאכזרו אליה ולבד מפרשת גירושין לא נעימה, היא גם סובלת ממחלה חשוכת מרפא אשר שבשה לה את האיזון הנפשי. 6. התובעת מבקשת להסתמך גם על פס"ד שנתן כב' ס. הנשיא השופט בן חמו בבימ"ש שלום בעפולה בתיק אזרחי (עפולה) 2340/04 חברת חשמל נ. פרץ ניקול (לא פורסם) שם חויבה לקוחה של החברה - התובעת - בתשלום חרף העובדה שהתגרשה מאישה, וכי על פי הסכם הגירושין האשה ותרה על זכויותיה בדירה לטובת גרושה. ביהמ"ש קבע כי הואיל והצרכנית שם לא פעלה באחת החלופות הקבועות באמות המדה קרי בקשה לניתוק הזרם בדירה כאמור בסעיף ב. 1.5.1 ו/או בקשה להעברת זכות כאמור בסעיף סעיף ב. 1.7.1 על הנתבעת לשלם את החוב בגין הצריכה השוטפת. 7. ב"כ הנתבעת מפנה אותי לדברי כב' השופטת ארבל בע"א 467/04 חיים יתח נ. מפעל הפיס שניתן אך ביום 1.9.05 (מצוי באתר ביהמ"ש העליון באינטרנט). לטעמי, פסה"ד בפרשת יתח מהווה תמרור דרך ביחסים שבין האזרח "הקטן" לבין גופים גדולים וחזקים ממנו. ב"כ הנתבעת הפנתה לדברי כב' השופטת ארבל שם, אך יש לציין כי לדבריה הצטרפה כב' השופטת פרוקצ'יה בישום עקרון תום הלב הדרוש והנדרש ביחסים שכגון דא, בעוד כב' השופטת נאור נשארה בדעת מיעוט ופסקה את הדין על בסיס פרשנות של הוראות החוזה החל בין מפעל הפיס לבין המשתתף הבודד בהגרלה. אכן כפי שנקבע בפרשת יתח לא בנקל יש להתערב בהוראות חוזיות שבין צדדים, ויש להשמר מכל משמר כאשר באים ליתן פרוש לבר החוזה המבוסס על עקרון תום הלב, שנקבע לא אחת בפסיקה כעקרון "על" או עקרון "מלכותי" הפורש חסותו על ענפי משפט שונים, ובפרט בדיני החוזים מכח הוראות סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים. אם ראה ביהמ"ש להתערב במקרה נחוץ ביחסים שבין מפעל הפיס ל"צרכניו", אזי הדבר ביחסי התובעת וצרכניה הינו בבחינת קל וחומר בן בנו של קל וחומר. 8. להבדיל מענייני פרסים והגרלות שבהם רוצה אדם - משתתף, אינו רוצה לא משתתף, צריכת חשמל הינה בבחינת סם חיים ולא בכדי הוגדרה התובעת כספק שירות חיוני. להבדיל משירותים חיוניים אחרים, התובעת - נכון להיום - היא היחידה, בבחינת היא ואין בלתה בנושא אספקת חשמל ועל כן הזכות, ובמקרים מיוחדים אף החובה, להתערב ביחסי התובעת - צרכניה, מתבקשת הן מחמת החוזה האחיד שבין הצדדים, אופי השירות, והעובדה שמדובר בספק בלעדי. במקרה דנן יש ללכת בדרך בה הלך ביהמ"ש בפרשת יתח, זאת על פי דבריו הכנים של מר דונסקי - מטעם התובעת - שהודה, ברוב הגינותו, כי לו היה מדובר במקרה שבו המונה היה מחוץ לדירה לא היינו מגיעים לסכומים אליהם הגענו. מר דונסקי הודה בעדותו, כי אם חשבון לא משולם פעמיים, נשלחת התראת ניתוק והחשמל היה מנותק כך שאותם שוכרים שנהנו מחשמל חנם על חשבון זולתם (שמוש בשמה של הנתבעת), היו ממהרים לפנות לתובעת, מסדירים את עניין הרישום ומשלמים את חובם. 9. בענייננו, כיוון שהמונה מורכב בתוך הדירה, לא יכלה התובעת להכנס בכח לתוככי הדירה בלא צו שפוטי (פעולה לא סבירה בנסיבות העניין) מחד גיסא, וכן לא בוצע ניתוק מעמוד החשמל שבחוץ (פעולה לא סבירה ויקרה בנסיבות העניין). הטרוניה שיש לי כלפי התובעת מדוע לא נסתה בעידן המחשב לאתר את הנתבעת באמצעות המחשב המרכזי שלה. הרי עפ"י ת.ז. שלה ניתן היה לאתרה בנקל, ולטעמי, ככל הנראה, משחלף זמן והנתבעת נתקה כל קשר עם הדירה ועם העיר פתח תקוה, יש גם להניח כי החשבונות שנשלחו על שמה חזרו - בציון לא ידוע - לתובעת או הושלכו לפח האשפה ע"י מי מהשוכרים שבאו אחריה, וכוונתי לאותם אלה ששכרו את הדירה אחרי שנת 1997. אותם שוכרים התגוררו בדירה, זהותם המלאה ידועה כיום לתובעת עפ"י חוזי השכירות שמצויים כיום ברשות התובעת, כשאלו צורפו לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת. מדוע לא תנסה התובעת לגבות את המגיע לה מאותם שוכרים שעשו שמוש בחשמל ולא שלמו עבורו מאומה. 10. אני מניח כי מי שבא מיד אחרי הנתבעת כשוכר/ת בדירה, היה עדיין מספיק הגון לשלם את החשבונות השוטפים שנשאו שם הנתבעת, אולם ככל שהתרחקנו מיום עזיבתה את הדירה הפכו התשלומים לנדירים עד שפסקו כליל. הסתתרותה של התובעת במקרה דנן מאחרי אמות המדה, לאחר ששני חשבונות לא שולמו, אינה ראויה ואינה סבירה. לו התאמץ מי מטעמה ועיין בנתונים המופיעים במחשבו ממילא, התובעת הייתה מקטינה את הנזק עד למינימום, אם לא בכלל. 11. סבורני, כי המקרה דנן מחייב את התערבותו של הממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשיה, ועל כן אני סבור שבנסיבות העניין יש מקום כי הממונה יפעל מול הרשות הצבורית לחשמל לתקון ו/או שינוי ו/או התאמה של אמות המדה למצב שלפני שהוא לא נדיר, ועל כן המזכירות תפנה אליו עותק מפסה"ד. המונים שבתוך הדירה מצויים בדרך כלל בדירות ישנות שבהן מתגוררים בדרך כלל אנשים קשישים או כאלו שמצבם הכלכלי קשה, והם נעים ונדים מדירה לדירה דוגמת הנתבעת (לא ע"מ להחלץ מאימת נושים) אלא פשוט, נסיבות חייהם הקשות גורמות לכך. כיוון שכך, אני קובע כי פרשנות ראויה של אמות המדה יחד עם עקרון תום הלב מחייבים במקרה דנן לדחות את תביעת התובעת וכך אני מורה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. חשמל