קניית רכב מהווה הוצאה משמעותית ולכן בטרם הקניה, חלק גדול מהרוכשים פונים למכון בדיקת רכב. רשלנות מצד מכון בדיקת רכב באי גילוי תקלות שיכלו להביא לאי מימוש העסקה, מהווה עילה לתביעת פיצויים.

גישת בית המשפט היא כי אחריותו של מכון בדיקת רכב היא לפעול בזהירות ובמיומנות תוך הפעלת שיקול דעת סביר - לפירוט קראו את המדריך המלא לתביעות רכב. בת.א 1654/92 נקבע שלבעל מכון לבדיקת רכב קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי רוכש רכב המעמיד את רכבו לבדיקה; עוד נקבע שם כי הבדיקה במכון מורשה יוצרת תחושה של בטחון, ומזמין הבדיקה מצפה כי כל הליקויים והפגמים הניתנים לגילוי בבדיקה סבירה יצויינו על ידי המכון ויובאו לתשומת ליבו של המזמין.

 

מה היקף האחריות של מכוני בדיקת רכב ?

מכון בדיקת רכב אינו חברת ביטוח, ואינו מחויב אוטומטית בגין כל ליקוי קל ברכב. לא כל טעות של מכון בדיקת רכב מהוה התרשלות. בית המשפט ציין בפסיקתו כי בעל מקצוע עשוי לשגות, אך לא כל טעות בשיקול-דעת תחייב אותו בתשלום פיצויים. טעות בהתנהלותו של בעל מקצוע מקום בו הופעל שיקול דעת, לא מעידה באופן אוטומטי על רשלנות מקצועית.

 

באיזה שלב פונים לעורך דין ?

במידה ואתם חושדים שמכון בדיקת רכב התרשל מומולץ לפנות לעורך דין לקבלת ייעוץ בשאלה האם התקיימה רשלנות ובבדיקה לגבי אפשרות הוכחת הנזק בבית המשפט, שכן חיוב של מכון בדיקה לפצות את הלקוח יעשה רק כאשר מתקיימת רשלנות ברורה של המכון כאשר המכון במקרים שהמכול לא גילה פגם מהותי ברכב וכאשר קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק שנגרם לקונה בפועל.

 

5 דברים נוספים שחשוב לדעת עת תביעות נגד מכון בדיקת רכב

##(1)## למרות שמכוני בדיקת רכב נוהגים להכניס סייגים כאלו ואחרים בחוזה הלקוח, בתי המשפט יכולים להטיל אחריות לפצות את הלקוח, על אף קיומם של סייגים אלו. ##(2)## גם במקרה של גילוי תקלות ניתן להגיש תביעה, זאת במקרים שמכון הרכב ייחס לתקלות משמעות נמוכה מדי, כאשר בפועל מדובר בתקלות קשות. ##(3)## חלק מהתביעות נגד מכוני בדיקת רכב מוגשות גם כנגד חברת הביטוח שמבטחת את המכון בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית. ##(4)## רשלנות מצד מכון בדיקת רכב יכול להוות גם הפרת חוזה שכן במסגרת החוזה המכון בד"כ מתחייב לבצע בדיקה יסודית. ##(5)## גם חוסר תשומת לב של מכון בדיקת רכב בהשוואת מספרי שילדה ומספרי מנוע לאלה הרשומים הרישיון הרכב יכולה להוות עילת תביעה לפיצוי כספי.

 

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מכון בדיקת רכב שנדחתה

בתאריך 16/5/06 ביצעה הנתבעת 1 לבקשת התובע, בדיקה לרכב מדגם מזדה דמיו שהוא התכוון לרכוש מהנתבעת 2 כשהשלמת העיסקה היתה תלויה בתוצאות הבדיקה. הבדיקה בוצעה ולתובע נמסר דו"ח בהתאם. על פי אותו דו"ח בדיקה התגלו ליקויים ברכב ובכללם ליקויים בשלדה ובמרכב הרכב. ליקויים אלו הוגדרו בדו"ח הבדיקה כליקויים בעלי משמעות נמוכה. לטענת התובע, לאחר ביצוע הבדיקה, ובשיחה שהתנהלה מול הבודק מטעם הנתבעת 1, מסר לו הבודק כי מדובר בליקויים סבירים וכי הרכב נמצא בסך הכל במצב סביר. לדברי התובע, באף שלב לא נמסר לו ע"י נציג הנתבעת כי מדובר ברכב שעבר תאונה קשה, כי קיימת ירידת ערך ברכב וכי עלויות תיקון הליקויים בשלדה ובמרכב מגיעות לאלפי שקלים, וכן כי בוצע תיקון חובבני של התאונה הקשה בה נפגע הרכב. לאחר קבלת תוצאות הבדיקה והסברי הבודק מטעם נתבעת 1, החליט התובע לרכוש את הרכב בסוברו, לאור ההסברים שניתנו לו, כי מדובר בליקויים זניחים. התובע רכש את הרכב מהנתבעת 2, כאמור ושילם תמורתו מחיר מחירון מלא, לאחר שהנתבעת 2 תיקנה על חשבונה חלק מהליקויים שהתגלו בבדיקה. לדברי התובע, לאחר 11 חודשים מהרכישה, בתאריך 18/4/07 נפגע הרכב בתאונה בחלק הקדמי ולצורך הערכת הנזק, וביצוע התיקון, נבדק הרכב ע"י שמאי. בבדיקת השמאי, כך לטענת התובע, ולאחר פירוק הרכב במוסך, התגלו סימני פגיעה קשה קודמת, התובע תיקן את הנזקים ברכב הן של התאונה הקודמת והן של התאונה השנייה וביקש את השמאי לערוך חוות דעת באשר לנזקי התאונה הראשונה שארעה לפני רכישת הרכב על ידו. על פי חוו"ד השמאי, עלות תיקון נזקי התאונה הראשונה מגיעה ל- 7,800 ש"ח וכן שלרכב נגרמה ירידת ערך בשל התאונה הקודמת בשעור 4,800 ש"ח. השמאי מטעם התובע התיחס בחוות דעתו לקביעת הנתבעת 1 כי רמת הליקויים שהתגלו בבדיקה היא נמוכה וטען כי אין קביעה זו תואמת את היקף הנזק שנגרם וירידת הערך. לטענת התובע, לו היתה הנתבעת 1 ממלאת את חובתה ומדווחת לו על מצבו האמיתי של הרכב, הליקויים שבו והתאונה הקשה שהוא עבר, הוא היה מבטל את העסקה ובמיוחד עת השלמת העסקה מול נתבעת 2 הותנתה בתוצאות הבדיקה. לטענת התובע, הנתבעת 1 הפרה את חובתה כלפיו להעמידו על מצבו האמיתי של הרכב, עקב כך הוא רכש את הרכב, ועל כן על הנתבעת לפצותו על נזקיו. באשר לנתבעת 2, טוען התובע כי הוא ביקש לברר, טרם רכישת הרכב, האם הרכב נפגע בעבר בתאונה וכי הנתבעת 2 הסתירה ממנו עובדה זו. לטענת התובע, הנתבעת 2 ניהלה עמו מו"מ בחוסר תום לב תוך הסתרת מידע חיוני ממנו ובכך השפיעה על החלטתו לרכוש את הרכב. התובע העמיד את סכום התביעה על סך 17,199 ש"ח שהם צירוף של החזר עלות הבדיקה אצל נתבעת 1, הוצאות תיקון נזקי התאונה הראשונה, ירידת ערך הרכב כפי דו"ח השמאי, שכ"ט השמאי, הוצאות שכ"ט עו"ד, החזר צילומי המחאות וכן עגמת נפש. בסוף הדיון שהתקיים לפניי ביקש התובע לתקן את פרטי תביעתו כך שאת הסך של 2,000 ש"ח בגין עגמת נפש הוא ביקש למחוק ובמקומם הוא ביקש לתבוע את אותו סכום בגין העובדה שהרכב היה בבעלות חברת ליסינג ולא בבעלות פרטית. תיקון כתב התביעה בסוף הדיון נתבקש דרך אגב ללא הפירוט המינימלי הדרוש מדוע הבקשה מועלית בשלב כה מאוחר של הדיון ומדוע לא נכלל אותו סעד מלכתחילה או לא נתבקש תיקונו לפני הדיון. על כן, אין מקום לתיקון כתב התביעה כפי שביקש התובע. הנתבעות הגישו כתבי הגנה ודחו את טענת התובע. הנתבעת 1 טענה בהגנתה כי היא ביצעה את הבדיקה בצורה מקצועית, הדו"ח שהיא הפיקה משקף נכונה את מצב הרכב, ואף מעיון בחוו"ד השמאי מטעם התובע עולה כי אכן דו"ח הבדיקה פירט את הליקויים הנכונים ברכב. לדברי הבודק מטעם הנתבעת 1, לתובע ניתן הסבר על ממצאי הדו"ח, הדו"ח נערך בהתאם להנחיות ולכללים של משרד התחבורה, אין זה מתפקידה של הנתבעת להמליץ לתובע אם לרכוש את הרכב אם לאו, ואין זה מתפקידה לפרט את התיקונים הדרושים ברכב ועלות ביצועם. לדברי הנתבעת, מהדו"ח עולה בבירור כי מדובר בפגיעת שילדה ומרכב מפירוט הפגיעות רואים בבירור כי מדובר ברכב שנפגע בתאונה, אף אם לא מצויינת המילה "תאונה" בדו"ח, התובע משום מה בחר להכנס לעסקה ולשלם מחיר מחירון מלא על אף ממצאי הדו"ח ואין לו להלין אלא על עצמו. הנתבעת 2 טענה בהגנתה כי התובע לא אולץ לרכוש את הרכב, וחתם זכרון דברים כאשר תוקף העסקה הותנה בתוצאות בדיקת הרכב שיהיו לשביעות רצונו, וכי אם תוצאות הבדיקה לא היו נראות לתובע, הוא היה רשאי לבטל את העסקה ולקבל את כספי המקדמה בחזרה. באשר לטענה בדבר הסתרת מעורבות הרכב בתאונת דרכים, טוענת הנתבעת 2 כי אם אכן הדבר היה מוסתר מהתובע, הרי שבבדיקה הדבר היה מתגלה ללא קושי, התובע בדק את הרכב במכון בדיקה שהוא בחר בו, והוא מצא לנכון להיכנס לעיסקה ולקנות את הרכב אז מה לו להלין? לפניי העידו התובע, חמיו שהתלווה אליו לבדיקה במכון, מנהל הנתבעת 1 ובודק הרכב וכן מנהל הנתבעת 2. השוואת דו"ח הבדיקה שנערך אצל נתבעת 1 מול חוו"ד השמאי מטעם התובע מעלה, למעט חריגים לא משמעותיים, כי הבדיקה שיקפה נכונה את מצב הרכב (יש להזכיר כי בדיקת השמאי נערכה כשנה לאחר הבדיקה שהנתבעת 1 ביצעה). ממצאי הבדיקה העלו כי קיימת פגיעת שלדה ומרכב. התובע לא ביקש לבדוק את עלויות התיקון של אותם ליקויים שהתגלו ועל פי העדויות, הוא ביקש ביצוע תיקונים שהם בגדר דברים שוליים ולא משמועתיים. בדיקת הרכב נועדה ליתן לתובע תמונה אודות מצב הרכב ובמידה והיה צורך בבירור נוסף, דוגמת בדיקת עלויות תיקון אותם ליקויים, הרי שאין זה מתפקידה של הנתבעת 1. אף אם דורגו הפגיעות ברמת חשיבות נמוכה, עדיין מצופה מהתובע לברר עלויות תיקון אותם ליקויים והשפעתם על שווי הרכב לשם קבלת ההחלטה האם לרכוש את הרכב אם לאו. הנתבעת 1 לא נתבקשה, ואין זה תפקידה, להעריך את שווי הרכב, שווי עלויות התיקון, עבודות התיקון הדרושות, ושיעור ירידת הערך באם נגרמה לרכב. לטעמי, בפירוט שנכלל בדו"ח שנמסר לתובע יש כדי לבטא נכונה את מצב הרכב במידה שניתנו לתובע הכלים להחליט באם לבצע בדיקות נוספות אודות עלויות התיקון ועלויות הרכב, ו/או לקבל את ההחלטה כי אין הוא מעוניין יותר בעסקה. וכי כיצד החליט התובע לשלם מחיר מחירון מלא עבור רכישת הרכב, על אף הליקויים שפורטו בדו"ח, ולא ראה לנכון לבדוק עלויות תיקון או השפעת הליקויים על שווי הרכב? עושה רושם שהתובע עצם עיניו והתעלם מנתונים ברורים שעלו מהדו"ח והחליט לרכוש את הרכב, ואל לו לזקוף את אותה החלטה לחובתה של הנתבעת 1. גם ביחסיו מול נתבעת 2, התובע חתם על זכרון דברים שתוקפו הותנה בביצוע הבדיקה לרכב. הבדיקה בוצעה במכון שהתובע עצמו בחר, ולאחר שקיבל את הממצאים החליט לרכוש את הרכב. הטענה שעלתה במהלך הדיון באשר להוספה שלא בידיעת התובע של הערה בדבר היות הרכב רכב ליסינג בעבר, נשמעת מוזרה. על פי העתק זכרון הדברים שהתובע מחזיק, ועליו הוא חתום, אותה תוספת בכתב יד באשר לבעלים הקודמים, מופיעה גם מופיעה. מוזרה הסברה של התובע לפיה מנהל הנתבעת הוסיף את אותה הערה, לאחר שהוא חתם, בפרק הזמן בו ניגש התובע לפקידה לבצוע התשלום. התסריט נשמע דמיוני מידי וכי כיצד לא שם לב התובע לכך, אם אכן כך הם פני הדברים, כי הוסף כיתוב כלשהוא בכתב יד על גבי המסמך? והאם לא התלווה אליו חמיו למשרדי הנתבע, אז היכן הוא שהה באותו פרק זמן שהתובע ניגש לפקידה? התובע בחר להתעלם מנתונים ברורים בטרם כניסה לעסקה, טעה בכדאיות העסקה אליה הוא נכנס ולא העריך נכונה את משמעות ממצאי הדו"ח ואין לו להלין על כך אלא על עצמו. התוצאה המתבקשת היא שדין תביעת התובע דחיה וכך אני מורה. התובע ישא בהוצאות הנתבעות בגין הליך זה בסך 200 ש"ח לכל אחת אשר ישולמו תוך 21 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מכון בדיקת רכב שהתקבלה

1. בפני תביעה של התובע, אשר רכש רכב מסוג רנו קליאו שנת 98 (להלן: "הרכב") מהנתבע תמורת הסך של 36,500 ₪ ביום 4.8.03. תביעה זו מופנית כנגד הנתבע – מוכר הרכב, וכנגד הנתבעת 2 – מכון הבדיקה בו בוצעה בדיקת הרכב בטרם הרכישה. אלו העובדות הצריכות לענייננו: 2. הנתבע פרסם מודעה בעיתון (נספח 1 לכתב התביעה) בה נאמר כי מדובר ברכב יד ראשונה, מפרטי, וכי הרכב מטופל בחברה (רנו).נ בעקבות מודעה זו יצר התובע קשר עם הנתבע ואלו נפגשו בתל אביב. לאחר שהתובע בקש לבדוק את הרכב, התעקש הנתבע שהבדיקה תעשה במכון בנתניה וסרב להצעת התובע לבדוק את הרכב במכון ברמת גן. 3. התובע הסכים לבצע את בדיקת הרכב במכון הנתבעת בנתניה. במהלך הנסיעה למכון הציג הנתבע בפני התובע את רשיון הרכב (נספח 2 לכתב התביעה) ממנו ניתן ללמוד כי הרכב הוא בבעלות ורד טוביה, יד ראשונה. הנתבע סיפר לתובע שהרכב הוא של קרוב משפחה והוא מוכר עבורו את הרכב. 4. כשהגיעו הצדדים למכון הנתבעת 2, בדק את הרכב מר דוד סבג (להלן: "סבג"). התובע ציין שסבג אמר באוזניו שהרכב "ממש חדש", ובטופס הבדיקה, בפרק "שלדת מרכב", נרשם כי ישנם "ליקויים בעלי משמועת נמוכה" (נספח 5 לכתב התביעה). 5. על סמך בדיקה זו, הסכים התובע לרכוש את הרכב בסכום של 36,500 ₪ וסר עם הנתבע לסניף הדואר לבצע העברת בעלות. במעמד העברת הבעלות התברר לתובע כי הוא "יד שלישית", והנתבע אמר לו כי כנראה היתה הפקדת רשיונות והיד "קפצה" ללא ידיעתו. 6. התובע נטל את הרכב לחזקתו, ושבועיים לאחר הרכישה נטל את הרכב למוסך רנו או אז התברר כי ברכב יש ליקויים נוספים שלא צויינו בבדיקה וכי הרכב אינו מטופל בחברה מזה כשנתיים. 7. בעקבות "תגליות" אלה יצר התובע קשר עם הנתבע ודרש את ביטול הסכם המכר. הנתבע הסכים לקבל את הרכב לחזקתו, ולנסות למכור אותו עבור התובע במשך 10 ימים.נ דברים אלו הועלו על הכתב במסגרת זכרון דברים מיום 27.8.03, אשר צורף כנספח 9 לכתב התביעה. 8. לאחר שהנתבע לא הצליח למכור את הרכב עבור התובע, נטל התובע את הרכב ונסה למכור אותו בכוחות עצמו. לתובע הגיע קונה פוטנציאלי והם נטלו את הרכב למכון דינמומטר ברעננה. באותה בדיקה התברר כי בשלדה קיימים ליקויים בעלי משמעות גבוהה, והרכב עבר תאונה קשה (ממצאי בדיקת דינמומטר צורפו כנספח 6 לכתב התביעה). מאוחר יותר גילה התובע כי הנתבע הנו מיופה כח של חברת בני נעים כדורי בע"מ, הקונה רכבים מחברות בטוח לאחר שהרכבים עברו תאונות קשות. או אז הסתבר לתובע כי הנתבע הינו סוחר מכוניות. 9. התובע הגיש תלונה במשטרה בענין זיוף, מרמה, התחזות ומצג שווא כנגד הנתבע (נספח 10 לכתב התביעה) ותלונה למשרד התחבורה בגין חלקה של הנתבעת 2 בפרשה (נספח 17 לכתב התביעה). התובע, שהבין שסיכוייו למכור את הרכב במצבו קלושים, מכר את הרכב למגרש רכבים, "המכוניות אפשטיין", תמורת הסך של 21,000 ש"ח (זכרון הדברים צורף כנספח 14 לכתב התביעה). 2. בתביעה זו דורש התובע את ההפסד הישיר שנגרם לו בגין רכישת ומכירת הרכב (15,500 ₪); הוצאות בדיקת הרכבים במוסך, נסיעות, טלפונים, עוגמת נפש והוצאות משפט – סה"כ 17,800 ₪. טענות הנתבע 1 3. טענות הנתבע הן כדלקמן: הוא עובד כמסגר ואין לו כל קשר עם חברת בני נעים כדורי בע"מ; הוא רכש את הרכב ביום 8.7.03 ממר ניר הרוש; לתובע היתה הזדמנות לבדוק את הרכב והבדיקה העלתה שיש פגמים בשלדה; בטרם העברת הבעלות ידע התובע שהוא "יד שלישית" ברכב; בזכרון הדברים ויתר על כל טענה כלפי הנתבע; המחיר ששולם עבור הרכב נופל ממחיר המגיע עבורו כולל התוספות; הבדיקה שנעשתה בדינמומטר נעשתה חודש וחצי לאחר הרכישה, בזמן שהרכב היה בבעלות התובע; לא נאמר כי הרכב עבר תאונה קשה כטענת התובע; התובע בחר להגדיל את נזקיו ולא לצמצמם למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. טענות הנתבעת 2 4. הנתבעת 2 טענה כי זהתה את כל הליקויים המופיעים ברכב ואלה צויינו בדו"ח. עוד נאמר בדו"ח שיש לבדוק את משמעות הליקויים ועלות התיקונים במוסך מורשה. עוד טענה הנתבעת 2 שהתובע לא צרף לתביעה חוות דעת של מומחה להוכחת נזקיו, ומטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה. הדיונים וההוכחות 5. בתיק זה התקיימו שני דיונים, האחד ביום 18.1.04 והשני ביום 13.5.04. בתום הדיון הראשון הסכימו הצדדים שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו לבדיקת הרכב ויתייחס לשאלות הבאות: האם הרכב עבר תאונה קשה; מהו שיעור ירידת הערך ברכב; האם חברת בני נעים כדורי אכן רוכשת רכבים מחברות בטוח לאחר שהרכבים עברו תאונות קשות. 6. ביום 10.5.04 הוגשה חוות הדעת של השמאי מר אגרנט אליהו (להלן: "המומחה"). לצורך הגשת חוות הדעת בדק המומחה את המסמכים שצורפו לכתב התביעה ומסמכים נוספים הנוגעים לרכב וכן נפגש עם התובע, הנתבע, ומר אלי כדורי. המומחה קבל דווח מחברת הבטוח "כלל" שהרכב אכן עבר תאונה ביום 26.6.03 והנזקים בתאונה זו הגיעו ל- 46.33% מערך הרכב. בעקבות התאונה נרכשה המכונית על ידי מוסך "בני נעים כדורי". לצורך שקומה והיה על המכונית לעבור בדיקת תקינות רכב עפ"י תקנה 309. בני נעים כדורי בע"מ מכרה את הרכב למר הרוש, שמכרו לנתבע. מסקנות המומחה היו שהרכב אכן עבר תאונה קשה ותוקן בצורה חלקית בלבד, מבלי לעבור בדיקה לפי תקנה 309; המומחה קבע כי הליקויים ברכב הינם בעלי משמעות גבוהה. עוד קבע המומחה שהתיקונים הנדרשים ברכב נאמדים ב- 11,232 ₪ כולל מע"מ, וגם אז, במידה והתיקון יבוצע במידה סבירה, תגרם לרכב ירידת ערך בשיעור 20%. 7. ממצאים אלו הונחו בפני הצדדים בדיון השני שהתקיים. למרות האמור בחוות הדעת הציעו הנתבעים לשלם לתובע סך של 6000 ₪ בלבד ולפיכך, בהעדר הסכמה, יש לתת פסק דין על סמך החומר שבפני. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות דעת המומחה ושמעתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה, כנגד שני הנתבעים. 9. אין ספק כי במקרה הנדון נפל התובע קורבן למעשה "עוקץ" מכוון, ובמקרה זה ההטעיה וחוסר תום הלב בניהול משאו מתן זועק לשמיים. 10. הנתבע חטא כלפי התובע בכל אלה: שקר לגבי היותו מוכר "פרטי"; שקר לגבי מספר הידיים שהרכב עבר; שקר לגבי היות הרכב מטופל בחברה; שקר והסתיר מידע לגבי מצבו של הרכב. שוכנעתי מעל לכל ספק שהנתבע הנו סוחר מכוניות, ולמעשה בדיון השני הודה בכך הנתבע. על מנת להסתיר עובדה זו מהקונים התמימים משתמש הנתבע בפרסומים בעיתון ובמספרי טלפון שונים. הנתבע ידע שהרכב נרכש בעבר מחברת בני נעים כדורי בע"מ, והדבר מלמד שהרכב הנו לאחר תאונה קשה. הסתרת כל אחת מהעובדות המצויינות לעיל, לא כל שכן משקלן המצטבר, מהווה הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים וניהול משא ומתן שלא בתום לב, לפי סעיף 12 לחוק החוזים. ראה בענין זה ע"א 9019/99 קינסטלינגר ואח' נ' אליה, פ"ד נה (3) 542, וכן ה"פ 176853/01 כינורי ניר נ' קוגמן שירותי רכב בע"מ – קאיה נתניה ( פדאור (לא פורסם) 02 (8) 631), שם נסקרה ההלכה בצורה ממצה מפי כב' סגן הנשיא, ד"ר קובי ורדי. 11. לא זו אף זו. בפס"ד עפ"י 71553/99 מדינת ישראל נ' גדליהו (פדאור (לא פורסם) 00 (5) 430) דחה ביהמ"ש המחוזי ערעור על החלטת בית משפט שלום אשר הרשיע מוכר רכב בעבירה של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיך 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בהמ"ש השלום קבע שהמוכר שקר ב- 4 דברים: בשאלת היותו סוחר רכב; בשאלה האם הרכב יד ראשונה; בשאלה האם עבר הרכב תאונה; ובזהות של האדם על שמו רשום הרכב. ענינו הרואות, ההתנהגות הפסולה של הנתבע בתיק זה הוכרה כפסולה גם במישור הפלילי ויש לגנות בכל פה את התופעה של סוחרי רכב המתחזים לאנשים פרטיים, והמפילים ברשתם רוכשים תמימים על מנת לעשות "רווח קל". 12. והחמור מכל, אותו "רווח קל" עלול להביא לסכנה של ממש על כבישי ישראל, כאשר לאותו סוחר רכב חובר מוסך למכון רכב, כמו במקרה הנדון. יש לזכור כי הנתבע עמד על כך שהבדיקה תתבצע אצל הנתבעת 2. הנתבעת 2 גלתה חלק מהליקויים אולם בחרה לייחס להם משמעות נמוכה. המומחה מטעם בית משפט קבע חד משמעית שבדיקת הנתבעת 2 לוקה בחסר. בנוסף, התקבלה תשובת משרד התחבורה לתלונת התובע לגבי הנתבעת 2, ובתשובה זו נאמר שמר סבג, מנהל הנתבעת 2, פעל שלא בהתאם למיומנות מקצועית הולמת לענין בדיקת הרכב, וינקטו צעדים מינהליים כנגדו. 13. גם אם אקל עם הנתבעת 2 ואניח כי אין כל שתוף פעולה ביודעין בינה לבין הנתבע 1, אזי אין ספק כי במקרה הנדון התרשלה הנתבעת 2 התרשלות רבתי בביצוע הבדיקה, בכך שיחסה משמעות נמוכה לליקויים שהתגלו על ידה. איני מקבלת את טענת הנתבעת 2 שכל הליקויים זוהו ושעניין סיווגם כבעלי משמעות נמוכה או גבוהה הוא ענין לפרשנות. הן המומחה מטעם בית משפט והן משרד התחבורה מצאו כי הנתבעת 2 פעלה שלא בהתאם למיומנות מקצועית הולמת, ומכיוון שכך פסקו הגורמים המקצועיים – אין מקום כי בית המשפט יגיע למסקנה שונה. לפיכך, קובעת אני כי הנתבעת 2 התרשלה כלפי התובע בביצוע הבדיקה ורשלנות זו הובילה לנזק. גובה הנזק 14. התובע רכש את הרכב בסכום של 36,500 ₪ ומכר אותו כעבור חודש וחצי בהפסד של 15,500 ₪. בתביעה זו דרש את ההפרש, בתוספת הוצאות ועוגמת נפש. הנתבעים טענו כי התובע לא עשה די להקטנת נזקיו וכי אם בחר למכור את הרכב למוסך אפשטיין במחיר כה נמוך, אין לו אלא להלין על עצמו. 15. אני דוחה טענות אלו של הנתבעים. גם המומחה מטעם בית המשפט הגיע למסקנה כי לצורך ביצוע ראוי ונאות של התיקונים ברכב, היה צורך להשקיע סכום של 11,232 ₪, וגם אז היתה נגרמת לרכב ירידת ערך של 20%. אם מחיר המחירון הוא 37,000 ₪, אזי ירידת הערך מגיעה לסך של 7,400 ₪, ובתוספת התיקונים, אזי ההוצאות וההפסד שהיו נגרמים לתובע מגיעים לסכום של 18,632 ₪. לפיכך, המחיר בו מכר התובע את הרכב משקף גם את הנזק ויש לחייב את הנתבעים במלוא סכום ההפסד בסך 15,500 ₪. 16. בנוסף, נגרמו לתובע הפסדים כתוצאה מבדיקת הרכבים, שכפול המפתחות, נסיעות, טלפונים וכו'. גם עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בפרשה זו אינה מוטלת בספק – התובע הרגיש מרומה ופתי, וגם על כך יש מקום לפצותו. מכוון שמצויים אנו בבית משפט לתביעות קטנות שהסכום המקסימלי לפיצוי הינו 17,800 ₪, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום של 17,8000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אציין כי מצאתי מקום לחייב את הנתבעים באופן שווה לסכום הנזק ואחריותו של האחד אינה פחותה מאחריותו של השני. רכבבדיקת רכבמכון לבדיקת רכב