תביעה בגין אספקת דגים

להלן פסק דין בנושא תביעה בגין אספקת דגים:

פסק דין

הצדדים והרקע
בפני תביעה על סך של 19,405 ₪ שהגישה התובעת מדג סי פרוט בע"מ (להלן: "מדג או התובעת") נגד ריף יבוא ושיווק דגים ופירות ים בע"מ (להלן: "ריף או הנתבעת 1") וכנגד רנינג סושי בע"מ (להלן: "רנינג סושי או הנתבעת 2").
המדובר בחברות שעוסקות ביבוא ושיווק דגים ומאכלי ים. עיקרה של התביעה הוא אספקת סחורה מעל ל 300 ק"ג דג טונה מהתובעת לנתבעות בסוף חודש אוקטובר 2001. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התובעת סיפקה את הסחורה שתמורתה נתבעת בתביעה, יחד עם זאת נותרו הנתבעות חלוקות בדבר זהות האישיות המשפטית שלה סופקה הסחורה. ביום 16/2/05 הגיעו הצדדים להסדר ביניים לפיו ינתן פסק דין על סכום כולל של 20,000 ₪ בחלוקה זו או אחרת והכל לפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. יחד עם זאת נקבע כי בית המשפט יכריע בטענות ההדדיות של הנתבעות ויקבע על מי מהן מוטלת החובה לשלם את תמורת הסחורה שסופקה.
טענות ריף
ריף טוענת כי יש למחוק התביעה נגדה על הסף בשל העדר עילה ו/או דחייתה בשל העדר יריבות, שכן כתב התביעה נסוב סביב התקשרות נטענת, על ידי שינוי חשבונית מס, משמה של הנתבעת מס' 2 (להלן : "רנינג סושי") לחשבונית חדשה על שמה של ריף (להלן : "החשבונית המתוקנת"), זאת לאחר שלא הצליחה התובעת לגבות את סכום החשבונית מרנינג סושי, וכל זאת בדיעבד וכעבור 6 חודשים.
מהמסמכים המצורפים לכתב התביעה עולה כי ריף אינה ולא היתה צד להתקשרות עם התובעת, ואינה אמונה על תנאי ההתקשרות הנטענים בין התובעת ורנינג סושי, שכן ריף לא הזמינה ולא קיבלה את הסחורה נשוא החשבוניות, כך שלמעשה אין במסמכים אלה כדי לקשור את הנתבעת לחיובים הנטענים בכתב התביעה.
רנינג סושי הינה אישיות משפטית, עצמאית, מופרדת ונבדלת מזו של ריף ועל כן, אף על פי דברי התובעת עצמה בכתב תביעתה, היא סיפקה את הסחורה נשוא החשבונית לרנינג סושי והיא ורק היא צריכה לפרוע את החשבונית אשר הוצאה לה בגינה .
לסיכום טוענת ריף כי התובעת מעולם לא סיפקה לה את הסחורה נשוא כתב התביעה וכי מי אשר הזמין את הסחורה, אף על פי כתב התביעה, היתה רנינג סושי ועל כן אף הוצאה על ידיה חשבונית בגין כך. לכן טוענת ריף כי לא התקיימה בינה ובין התובעת כל עסקה ועל כן אינה חבה לתובעת דבר מן הנטען בכתב תביעתה .
ריף מכחישה כי הסחורה הנטענת אוחסנה במחסניה, שכן רנינג סושי החזיקה מחסן עצמאי בו אחסנה את סחורתה שלה ולריף לא היתה כל נגישות למחסן זה .

במסגרת היחסים בין מנהל רנינג סושי, מר ירון רומנו (להלן : "רומנו") היה חייב רומנו ע"ח כרטיסו האישי בריף ובחברה נוספת בשם ישראל הדייג בע"מ (להלן : "ישראל הדייג"), סכום של כ - 40,000 ₪ (להלן : החוב האישי") . לאחר פניות רבות של מר ישראל רביב, בעל מניות בריף ובישראל הדייג, ולאחר שישראל הדייג רכשה בחודש דצמבר 2001 את מניות רומנו ואחרים בריף, ורומנו טרם הסדיר את חובו האישי לריף ולישראל הדייג, הודיע רביב לרומנו, בתחילת ינואר 2002, על חילוט יתרת הסחורה אשר איחסן רומנו במחסן אשר שכר מריף, ואשר רק לו ולעובדיו היתה נגישות אליו בניגוד לריף, עובדיה ובעליה, להם לא היתה כל גישה .
כחצי שנה לאחר מכן פנה מנהל התובעת, מר רפאל רוטשטיין (להלן : "רוטשטיין") לרביב וביקש ממנו שידבר על ליבו של רומנו בכדי שיסדיר חוב שלו אליו בגין משלוח טונה אשר סיפק לרנינג סושי ואשר טרם הוסדר . רביב הסביר לרוטשטיין כי רומנו היה חייב ועדיין חייב לו עצמו ולחברות בבעלותו כספים רבים וכי באם הוא מדבר על משלוח טונה מלפני מספר חודשים, אזי רומנו הסכים לפני מספר חודשים לחילוט משלוח טונה, כנגד קיזוז חוב אישי אשר היה לו בישראל הדייג ובריף . רוטשטיין ביקש מרביב בכל זאת לנסות ולעזור לו, גם לאור העובדה כי רביב אמר לו כי הוא מתעתד להיפגש עם רומנו בכדי לדון עימו על סגירת יתרת חובו . רוטשטיין ביקש מרביב להנפיק את חשבונית החוב על שמו בכדי ליצור על רומנו לחץ ע"מ שישלמה . רביב השיב לו, כי בכפוף לכך שברור ונהיר כי אין בכך בכדי לחייבו עבור הסחורה האמורה שכן כידוע נרכשה על ידי רומנו ולא על ידי רביב, הוא רשאי לעשות כן .

רביב אכן נפגש עם רומנו, ביקש ממנו להסדיר את החוב כלפי התובעת ורומנו אף השיב לו כי יעשה כן בהזדמנות הקרובה . באותו מעמד נתן רומנו לרביב 10 שיקים ע"ס 1,300 ₪ כ"א ע"ח יתרת חובו ובכך נסתיימה פגישתם .

לטענת ריף רומנו מוליך שולל הן את התובעת, הן את ריף והן את בית המשפט בנסיון ליצור בפניהם מצג שווא, קרי, לריף הוא מציג כאילו הסדיר את חובו מול התובעת ומול התובעת טוען, כי המדובר בחוב של ריף, ובאופן זה הכשיר את הקרקע להתחמקות מביצוע התחייבויותיו כלפי התובעת .

טענות רנינג סושי
הנתבעת 2 מודה כי אמנם בתחילה היא שהזמינה את הסחורה נשוא התביעה, אולם התובעת יודעת כי בסופו של יום, ההזמנה מצד הנתבעת 2 בוטלה והוסבה - בהסכמת ו/או ברשות ו/או בידיעת התובעת - אל הנתבעת 1. כך שהנתבעת 1 היא שבסופו של דבר הזמינה מהתובעת את הסחורה ולפי שיטת התובעת אף קיבלה אותה לידה.
מכאן שבכל הנוגע לסחורה, אין זה מעניינה של הנתבעת 2, אם הנתבעת 1 שילמה עבור הסחורה אם לאוו, שכן בכל מקרה יש לתובעת יריבות משפטית אך ורק מול הנתבעת 1, כמי שהתקשרה עמה בהסכם בו הוזמנה הסחורה, וזאת במקום הנתבעת 2 שביטלה את ההזמנה בהסכמת התובעת. הנתבעת 1 היא שהשתמשה בסחורה וכי במחסניה אוחסנה הסחורה טרם השימוש בה.
כפועל יוצא ממצב דברים זה, התובעת אף הוציאה בשעתו לטובת הנתבעת 2 חשבונית זיכוי, באשר היא הייתה מודעת לכך שההזמנה על שם הנתבעת 2 בוטלה, והוסבה אל הנתבעת 1, וכי עקב כך בפועל הסחורה סופקה לנתבעת 1 ונתקבלה על ידה, ומשכך היא אשר חויבה על ידי התובעת. הזיכוי היה אקט שהתחייב מעצם ביטול ההזמנה והסבתה אל הנתבעת 1, הא ותו לא, והוא מבטא את העדר היריבות שבין התובעת לבין הנתבעת 2.
הנתבעת 2 מעולם לא קיבלה את הסחורה נשוא כתב התביעה, וממילא מעולם לא השתמשה בה, ולפיכך, גם לא חויבה על ידי התובעת בגין הסחורה.
דיון
מהראיות שעמדו בפני עולה כי ריף היא חברה שהוקמה בשותפות של שתי חברות. האחת "אל רומנו יבוא ושיווק בע"מ" שמניותיה היו בבעלותו של מר ירון רומנו, לבין חברה בשם "ישראל הדייג בע"מ" שמניותיה בבעלותו מר ישראל רביב. בחודש דצמבר 2001 רכשה ישראל הדייג בע"מ את זכויותיהם של רומנו ואחרים בריף. רנינג סושי היא חברה שבעלי מניותיה הם מר ירון רומנו ואדם נוסף בשם רמתי יוסי, ובבעלותה מסעדה למכירת סושי ואוכל יפני.
אין מחלוקת כי הסחורה הוזמנה על ידי מר רומנו שהיה בזמנים הרלוונטיים מנהל או בעל עניין בשתי החברות. המחלוקת בין הצדדים תיגזר מהתשובה לשאלה עבור מי הוזמנה הסחורה האם היא הוזמנה עבור ריף כטענת רנניג סושי או שהיא הוזמנה עבור רנניג סושי כטענת ריף.
בפני הושמעו עדויותיהם של ה"ה רפאל רוטשטיין מנהל התובעת, ישראל רביב מנהל של ריף, ירון רומנו מנהל של רנינג סושי ומר עופר אלפלג שהיה בעל מניוות בחברת אל רומנו אשר הייתה כאמור שותפה בריף.
גירסתו של מר ישראל רביב
ריף מעולם לא הזמינה מהתובעת את הסחורה, התובעת מעולם לא סיפקה לריף את הסחורה האמורה וככל הידוע לי מי שהזמינה את הסחורה ואף קיבלה אותה לידיה היתה הנתבעת מס' 2. בגין העסקה האמורה הוציאה התובעת לנתבעת מס' 2 חשבונית מס כדין .
מר רביב מאשר כי הסחורה נרכשה ביום 28/10/01 והגיעה למחסניה של ריף, אך אוחסנה שם במקום שאותו שכרה רנינג סושי.
ש. אנו יודעים שעסקת הטונה בעצם הייתה ביום 28/10/01 נכון?
ת. אני מאשר זאת על פי המסמכים, אני לא הייתי בעניין.
ש. הטונה הגיע למחסנים של ריף?
ת. אני מתאר לעצמי שכן. אני ראיתי שעל החשבונית חתום מר חיים דואני שעובד בריף.
ש. מתי ידעת לראשונה שהטונה נמצאת במחסני ריף?
ת. כשהגיעה דרישת תשלום ממר רוטשטייין המלאי של ריף נקנה על ידי במעמד חתימת החוזה עם מר רומנו ביום 30/12/01. (פרוטוקול מיום 18/5/05)
מר רביב הצהיר כי לא ביקש את שינוי החשבונית לשמה של הנתבעת מס' 1 אלא הדבר נעשה עפ"י בקשתו של מנהל התובעת, הכל כפי שיפורט בהמשך.
רומנו היה חייב, ע"ח כרטיסו האישי אצל ריף ואצל חברה נוספת בשם ישראל הדייג בע"מ סכום של כ - 40,000 ₪ (להלן : החוב האישי") . לאחר פניות רבות של מר רביב, כבעל מניות בריף ובישראל הדייג, ולאחר שישראל הדייג רכשה בחודש דצמבר 2001 את מניות רומנו ואחרים בריף, ורומנו טרם הסדיר את חובו האישי לריף ולישראל הדייג, הודיע מר רביב לרומנו, בתחילת ינואר 2002, על חילוט יתרת הסחורה אשר אחסן רומנו במחסניה של ריף והוא הסכים לכך ואף בוצעו הפעולות החשבונאיות המתאימות בכרטסת הנהלת החשבונות .
כחצי שנה לאחר מכן פנה למר רביב מנהל התובעת, מר רפאל רוטשטיין וביקש כי מר רביב ידבר על ליבו של רומנו בכדי שיסדיר חוב שלו אליו בגין משלוח טונה אשר סיפק לנתבעת מס' 2 ואשר טרם הוסדר. מר רביב הסביר לרוטשטיין כי רומנו היה חייב ועדיין חייב לרביב באופן אישי ולחברות בבעלותו כספים רבים, וכי באם הוא מדבר על משלוח טונה מלפני מספר חודשים אזי רומנו הסכים לפני מספר חודשים לחילוט משלוח טונה, כנגד קיזוז חוב אישי אשר היה לו בישראל הדייג ובריף .

רוטשטיין ביקש מרביב בכל זאת לנסות ולעזור לו, גם לאור העובדה כי אמר לו שהוא מתעתד להיפגש עם רומנו בכדי לדון עימו על סגירת יתרת חובו . רוטשטיין ביקש ממר רביב להנפיק את חשבונית החוב על שם ריף בכדי ליצור על רומנו לחץ ע"מ שישלמה. מר רביב השיב, לדבריו, למר רוטשטיין, כי בכפוף לכך שברור ונהיר כי אין בכך בכדי לחייב את ריף עבור הסחורה האמורה, שכן כידוע נרכשה על ידי הנתבעת מס' 2 ולא על ידי ריף, הוא רשאי לעשות כן .
     
מר רביב נפגש עם מר רומנו, ביקש ממנו להסדיר את החוב כלפי התובעת ורומנו אף השיב לו כי אין זה מעניינו, ואולם הוא יעשה כן בהזדמנות הקרובה . באותו מעמד נתן לו רומנו 10 שיקים ע"ס 1,300 ₪ כ"א ע"ח יתרת חובו לריף ולישראל הדייג ובכך נסתיימה הפגישה ביניהם.
גירסתו של ירון רומנו
התובעת והנתבעות עסקו בזמן הרלבנטי באותו ענף, לכן קיימה הנתבעת 2, רנינג סושי קשרי מסחר כצרכנית, הן עם התובעת והן עם הנתבעת 1, ריף. בעוד שהתובעת וריף עסקו שתיהן בייבוא ושיווק דגים ומאכלי ים ולכן הן קיימו עסקים מתחרים. לימים, הנתבעת 1 היתה זקוקה ל-500 ק"ג טונה (להלן: "הסחורה") לעסקה מסוימת ומפאת התחרות שהיתה בינה לבין התובעת, היא לא רצתה לרכוש את הטונה ישירות מהתובעת תחת שמה, אלא העדיפה שהרכישה תיעשה תחת שמה של הנתבעת 2, כאשר לצורך כך סוכם בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 כי הנתבעת 1, ריף, תקבל את הסחורה ולאחר מכן תשלם את תמורתה לנתבעת 2, כדי שזו תעביר התשלום לידי התובעת.
מאחר שמר רומנו היה מצוי בקשרים עם שתי החברות ומתוך מחווה של רצון טוב, הסכים שכך יהיה ומשום כך ההזמנה יצאה מלכתחילה ע"ש הנתבעת 2. מאחר והסחורה היתה מיועדת לנתבעת 1, הרי שהיא סופקה ישירות למחסניה לשימושה הפרטי והיא זו שעשתה בה את השימוש. הנתבעת 2 לא היתה זקוקה לסחורה אם הייתה זקוקה לסחורה היא היתה מזמינה אותה ישירות למסעדה ובכמויות הנחוצות לה, ובד"כ בכמויות קטנות בהרבה מכמות הטונה שהוזמנה על ידי רומנו בעבור הנתבעת 1. כעבור זמן ובטרם בוצע התשלום, התגלתה העובדה שהנתבעת 1 היא זו שרכשה למעשה את הסחורה וברי היה לכל שהיא זו שצריכה לשלם את תמורתה. על כן הוסכם בין כל הצדדים, דהיינו בין התובעת לבין שתי הנתבעות, כי הנתבעת 1 תשלם ישירות בעבור הסחורה ולשם כך יבוטל החיוב ותבוטל החשבונית שהוצאה מלכתחילה לנתבעת 2, ע"י חשבונית זיכוי שתוצא ע"י התובעת לנתבעת 2, וחלף זאת התובעת תוציא חשבונית חיוב ישירות על שם הנתבעת 1 ולידיה. עם התגבשותה של הסכמה זו, התחייבה הנתבעת 1 לשלם את תמורת החשבונית ישירות לידי התובעת בבחינת תמורה שתשולם כנגד חשבונית מס מהתובעת לנתבעת 1 בעבור עסקת רכישת הטונה שבוצעה הלכה למעשה בין הנתבעת 1 לבין התובעת, ואילו הנתבעת 2 תקבל חשבונית זיכוי הפוטרת אותה מכל חוב ו/או אחריות בגין עסקת הטונה. ולפיכך בוטלה העסקה שהיתה מלכתחילה בין התובעת לנתבעת 2 ונקשרה עסקה בין התובעת לנתבעת 1 או במילים אחרות הוסכם בין כל הצדדים על המחאת החוב מהנתבעת 2 אל הנתבעת 1. בהתאם להסכמה זו וכראיה לכך, התובעת ביטלה הלכה למעשה את החיוב של הנתבעת 2 ע"י חשבונית זיכוי, וחייבה את הנתבעת 1 באמצעות חשבונית מס.
חשבונית המס התקבלה אצל הנתבעת 1, בידי מנהלה מר ישראל רביב, שאישר את קבלתה בחתימתו, והתחייב לשלמה באמצעות הנתבעת 1.
זמן מה לאחר מכן התפרקה השותפות בין השותפים בריף כאשר ישראל הדייג בע"מ רכשה את החלקה של אל רומנו בריף והפכה להיות הבעלים היחיד שלה.
בהסכם מכירת מניות ריף מיום 30.12.2001, בו הועברו מניות חברת ריף יבוא ושיווק דגים ופירות ים בע"מ שבידי אל רומנו בע"מ לידי ר. ישראל הדייג שווק דגים בע"מ, נאמר בסעיף 10.3:

"בכפוף לביצוע ההתחייבויות שבהסכם זה מצהירים כל הצדדים לו כי הם מוותרים על כל טענה ו/או דרישה ביחסים ביניהם (בין כעובד-מעביד ובין כבעלי מניות ומנהלים בחברה), בין שנטענה ובין שלא נטענה".
הסעיף הנ"ל מראה כי בניגוד לטענות הנתבעת 1 לא היה לי כל חוב אישי כלפי הנתבעת 1, ואף אם היה חוב כזה, הרי שבסעיף הנ"ל היה ויתור מפורש עליו הן מצד הנתבעת 1 והן מצד רביב. בנוסף לכך, בהסכם מכירת המניות הנ"ל נאמר בסעיף 9:

"החברה ו/או ישראל הדייג ו/או ישראל רביב, יחד ולחוד, ישפו את אל רומנו ו/או את הדירקטורים המתפטרים בגין כל חבות כספית שתוטל עליהם על ידי כל גוף ו/או רשות ולרבות על פי פסקן, לרבות פסק דין שניתן בפשרה או פסק בורר שאושר בידי בית משפט, וכן תשלם להם הוצאות התדיינות סבירות בהן נשאו, לרבות שכר טרחת עורך דין, אגב ניהול הליך שהוגש נגדם בקשר עם ניהול החברה ועסקיה".
קיומו של סעיף זה בהסכם הנ"ל, מלמד גם הוא על כך שלא היה כל חוב, וכן מלמד על התחייבות ריף ו/או ישראל הדייג ו/או ישראל רביב לשאת בכל חיוב בקשר עם תביעה נגד מר רומנו או נגד אל רומנו, עובדה המשמיטה את היסוד לתביעה ככל שהיא מופנית כלפי והמבוססת כביכול על חוב אישי שלו.
גירסתו של עופר אלפלג
מר אלפלג שלא נתן תצהיר עדות ראשית העיד בחקירה ראשית שהיה שותף בחברת אל רומנו שהייתה שותפה בריף ואף היה שותף לניהול ריף. ידוע לו שהטונה נרכשה על ידי רנינג סושי, אוחסנה במחסני ריף, אשר מכרה את חלקה של הטונה. גם מר אלפלג טוען שהטונה הייתה מלכתחילה מיועדת לריף ונרכשה על ידי רנינג סושי כי ריף ומדג היו מתחרות והם בריף העריכו שלא יהיה ניתן לרכוש את הטונה ישירות ממדג עבור ריף ולכן ההזמנה בוצעה דרך רנינג סושי כדי להתגבר על הקושי הזה. אי לכך מי שהיתה צריכה לשלם עבור הסחורה היא רנינג סושי וריף הייתה צריכה להשיב לה את ששילמה . הסיבה שריף היא אשר עשתה שימוש בסחורה היא שהיה מסוכם שהיא תשלם עבורה. יחד עם זאת מר אלפלג לא יכול היה להעיד שכל השלושה דהיינו מר רביב , מר רומנו והוא עצמו היו באותה החלטה. הוא אינו זוכר אם מר רביב היה איתו ועם רומנו כאשר החליטו להזמין את הטונה. מר אל פלג היה מודע לחוב כלפי מדג אך היה לו נוח לדחות את התשלום של ריף בגלל קשיים כספיים שאליהם נקלעה החברה. לדעתו של אל פלג בהתאם לחוזה הרכישה של ריף מדצמבר 2001 שעם העברת המניות של ריף לחברת ישראל הדייג לוקחת על עצמה האחרונה את כל ההתחייבויות של חברת ריף נכון ליום חתימת ההסכם.
גירסתו של מר רפאל רוטשטיין
מר רוטשטיין מנהלה של התובעת מצהיר כי ככל הידוע לו במועדים הרלוונטיים פעלו הנתבעות בשיתוף פעולה כך שרנינג סושי באמצעות מר רומנו הזמינה מהתובעת דגי ים ואלו סופקו ביום 28/10/01, אוחסנו במחסני ריף והוצאה חשבונית על שם רנינג סושי. כשהאחרונה עשתה בהם שימוש. במהלך התקופה שלאחר מכן פנה אל רנינג סושי כדי לקבל תשלום עבור הסחורה ונאמר לו על ידי מר רומנו שהסחורה נרכשה עבור ריף ורומנו ידאג לסדר התשלום על ידי ריף מאחר שהוא אחד מבעליה. כמו כן הסתבר למר רוטשטיין במהלך נסיונות הגביה כי הזמנת הסחורה על ידי מר רומנו בעבור ריף ולשימושה נעשתה כפי שנעשתה על מנת להימנע מהצורך המביך של ריף לבקש אספקת סחורה מהתובעת שהיא המתחרה העיקרית שלה. במהלך נסיונות הגביה הסתבר למר רוטשטיין כי התשלום לא מועבר בשל סכסוך בין ישראל רביב לירון רומנו וחוב זה משמש כמעין ערובה לסיום ההתחשבנות בין הצדדים. למר רוטשטיין לא נאמר דבר על כך שהסחורה חולטה בשל חוב אישי של רומנו.
ביום 18/4/02 לאחר פניות חוזרות ונשנות מצידו של רוטשטיין לקבל את התשלום התבקש טלפונית על ידי רומנו ורביב לזכות את רנינג שוסי בסכום הסחורה ולחייב מנגד את ריף שכן זה ההסדר בין הנתבעות במסגרת ההתחשבנות שנערכה. ולכן הונפקה חשבונית זיכוי לטובת רנינג שוסי והונפקה חשבונית מס לחובת ריף. הנה כי כן, החלפת החשבוניות הייתה בידיעתם המלאה של רביב ושל רומנו ונעשתה בהנחייתם ובהוראתם.
בחקירה נגדית לשאלות ב"כ ריף חידד מר רוטשטיין את דבריו בתצהיר
ש.     אז נודע לך שישראל ורומנו אמורים להפגש בגין חוב של רומנו לישראל?.
ת.     ביום 18.4.02 זה היום שסוף סוף הם ישבו ביחד, התקשרו אלי ונתנו לי אפשרות לבטל את החשבונית ולחייב את חברת ריף.
ש.     למה?
ת.     בגלל שמי שמכר בפועל את הסחורה זו הייתה חברת ריף, כי הסחורה לא הגיעה למסעדה.
ש.     ידעת על חוב של רומנו לישראל?
ת.     אני לא הייתי בתוך העניינים האלו. ידעתי שהם אמורים לסגור עניינים טכניים ביניהם.
ש.     ישראל אמר לך בשיחה שאם הוא יגבה ממר רומנו את הסכום הוא יעביר לך אותו?
ת.     ישראל אמר לי בטלפון שאני יכול להעביר את החשבונית על חברת ריף ומעצם העובדה שאישרו לי להעביר את החשבון לחב' ריף אני הבנתי שחברת ריף תשלם לי.
ש.     יכול להיות שהבנת לא נכון?
ת.     לא יכול להיות, שהבנתי לא נכון, יכול להיות וכרגע אני לא זוכר, שישראל דיבר על זה שיש חובות של ירון ו אמו.
(פרוטוקול 17/5/05 ע'15).
כך גם העיד מר רוטשטיין כי בשל היריבות העסקית שבינו לבין ריף, אם הייתה ריף מזמינה ישירות טונה ממנו הוא אינו סבור שיה מוכר לריף סחורה באופן ישיר בכלל ואותה הטונה בפרט ובלשונו:
ש.     תאמר לי, הייתה טענה שמר רומנו כאשר התקשר אליך להזמין את הסחורה אמר לך שזה עבור חב' ריף -
ת.     לא, חד וחלק לא.
ש.     בהתייחס לסעיף 8.4 לתצהירך - אין משהו מביך בהזמנה של ריף מהחברה שלך?
ת.     חברת ריף הייתה מתחרה שלי והייתה בנושא המכירה של פירות ים בגלל זה לא היה לי קשר הדוק עם חברת ריף, בגלל זה הבנתי שהם לא רוצים לקנות ממני ישירות.
ש.     אז אין בזה משהו מביך?
ת.     לא במקרה הזה, הייתה בינינו תחרות, אני לא חושב שהייתי מוכר סחורה ישירות לחברת ריף. לא את הטונה הזו, לפחות.
ש.     האם למיטב ידיעתך חב' ריף עוסקת במכירת טונה?
ת.     אני יודע שחב' ריף עסקה בעיקר בדגים, חלק מזה טונה ופירות ים. (פרוטוקול 17/5/05 ע' 16).
בהמשך עדותו לשאלות ב"כ רנינג סושי עונה מר רוטשטיין שנית כי הוא מניח שלא היה מוכר את הטונה לריף אבל יחד עם זאת הוא סוחר והכל תלוי במחיר:
ש.     במצב הרגיל לא הייתי מוכר לריף את הסחורה כי היא מתחרה האם זה נכון?
ת.     אני חושב שאת הטונה שהיא הייתה סחורה חדשה יחסית בשוק והרווחתי עליה טוב, אני לא הייתי מוכר לריף, אבל בגלל שאני סוחר זה תלוי במה שהצד השני מציע.
הנה כי כן, עמדות הצדדים מנוגדות זו לזו מצד אחד עמדתו של מר רביב מטעם ריף ומצד שני עמדתם של מר רומנו ומר אל פלג. מטבעם של הדברים לכל אחד מהצדדים יש אינטרס להטות את ההכרעה לכן קשה לבסס עמדה על סמך עדויותיהם של רביב, רומנו או אלפלג. לאור העובדה שהצדדים הגיעו להסדר פשרה בדבר החוב לתובעת והיא קיבלה את כספה, עדותו של מר רוטשטיין היא מחוסרת פניות ואינטרסים ולכן ראיתי לתת משקל רב לעדותו. יחד עם זאת הבאתי לתשומת ליבי שעל פי תצהירו של מר רוטשטיין התובעת ורנינג סושי עדיין מקיימות יחסי עבודה שוטפים אשר באים לידי ביטוי ברכישה של ארגזים ספורים של דגים לשימושה של רנינג שוסי במסעדה שברשותה.
סחורה שאוחסנה במחסני ריף
לאור העובדה שהסחורה נפרקה במחסני ריף וריף עשתה בה שימוש כך לדברי מר רביב
ש.     בדיעבד אתה יודע שהטונה הגיעה למחסנים של ריף?
ת.     בוודאי, אני גם מכרתי אותה.
ש.     מתי מכרת את הטונה?
ת.     החל מיום 1.1.02. (פרוטוקול 18/5/05 ע' 22)
לדבריו של מר רביב הטונה נמכרה לאחר שישראל הדייג בע"מ רכשה את זכויות שאר השותפים בריף יחד עם זאת למרות שמר רביב יודע היטב כך עולה מתצהירו ומעדותו, להבדיל בין האישיות המשפטית הנפרדת של ירון רומנו והחברות שבבעלותו, רואה הוא לחלט, כלשונו, את הסחורה שאותה רכשה לטענתו רנינג סושי, כנגד חוב אישי של רומנו בגין התחשבנות זו או אחרת. בכל מקרה אם החבות היא של רנינג סושי והיא אשר רכשה את הסחורה לא היה רשאי מר רביב לתפוס סחורה של רנינג סושי בגין חוב של מר רומנו והכל בשל העובדה שהסחורה הייתה במחסני ריף. העובדה שריף מכרה את הסחורה היא הנותנת שהיא הועברה לחזקתה כדין מאחר שהיא אשר רכשה אותה מלכתחילה.
המרת החשבונית
מדבריו של מר רוטשטיין שוכנעתי שההוראה להוצאת חשבונית הזיכוי לרנינג סושי והוצאת החשבונית החדשה לריף נעשתה בהוראה של מר רביב. כפי שהסברתי לעיל ראיתי להעדיף בעניין זה את עמדתו של מר רוטשטיין .

לסיכום
שוכנעתי מהראיות שעמדו בפני כי ריף היא זו אשר רכשה את הטונה ולכן עליה לשלם בגינה. לאור התוצאה אליה הגעתי יפעלו הצדדים בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
הנתבעת 1 תשלם לנתבעת 2 הוצאות ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ + מע"מ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון