שקילת מזון בסופר

להלן פסק דין בנושא שקילת מזון בסופר:

פסק דין

1.     הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") אשר בשליטת הנתבעות 1 ו-2 מנהלת ומפעילה רשת של חנויות ומרכולים גדולים לממכר מוצרי מזון. התובעים נוהגים לבצע את קניותיהם בסניפיה של הנתבעת.
בתובענה שבפני תובעים התובעים מהנתבעות החזר סכום של כ-215 ₪, אשר נגבה מהם, לטענתם, שלא כדין ותוך כדי מעשי הטעיה ורמיה, בעת ששלמו עבור מוצרים שונים שרכשו בתפזורת באחד מסניפי הנתבעת.
לתביעתם צרפו התובעים בקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית (בש"א 12557/03) ולאשר להם את יצוגם של כלל הצרכנים שערכו בעבר ועורכים היום את קניותיהם בסניפי הנתבעת השונים.

טוענים התובעים כי שיטת השקילה של מוצרי מזון שונים הנמכרים בתפזורת במחלקות הבשר והמעדניות וכן שיטת החיוב, לקויות ויש בהן משום "הטעיה" ו"ניצול מצוקתו או בורותו" של הצרכן האסורים לפי סעיפים 3-2 לחוק הגנת הצרכן.
משכך ומשנגרם לתובעים ולכלל ציבור הצרכנים נזק כספי בשל שיטות השקילה והחיוב הפגומים, יש להעתר לבקשה ולהכיר בתביעתם כתובענה ייצוגית לפי סעיף 35א לחוק הגנת הצרכן 1981.
סכום התביעה הכולל, אם זו תוכר כתובענה ייצוגית, מוערך ע"י התובעים בכ-.25,000,000 ₪.

2.     ואלה פרטי ההטעיה על פי גירסת התובעים:

א.      מוצרים שונים הנמכרים בסניפי הנתבעת בתפזורת נשקלים, לצורך החיוב בתשלום, במשקלים אלקטרונים אשר רמת הדיוק המירבית שלהם היא עד 2 גרם, על אף שניתן להגיע לרמת דיוק של עד "גרם בודד".
מדידה ב"גרמים זוגיים" היא לטענת התובעים:

""קפריזה" של המשיבות המביאה להטעיית כל הצרכנים שרכשו מוצרים בגרמים אי זוגיים, תוך כך שכל אחד מרומה בגרם אחד שמעולם לא רכש" (סעיף א2 לבקשה).

ב.     מעשה הטעיה או מרמה נוסף מבוצע, לטענת התובעים, באופן שתוצאת החיוב המדוייקת המתקבלת מהכפלת משקל המוצר שנרכש במחירו ל-1 ק"ג, "מעוגלת ל-5 האגורות הקרובים ולא לאגורה הקרובה כפי שקובע החוק".

3.     באשר למדידה "בגרמים זוגיים":
תוהה אני מהו המקור החוקי ומהי הוראת הדין האוסרת מדידה ב"גרמים זוגיים". הוראת דין כזו איננה בנמצא. ב"כ התובעים לא הצביע, מכל מקום, על קיומה של כזאת.
יתירה מכך: מכשירי המדידה והשקילה המותקנים בסניפי הנתבעת אושרו לשימוש ע"י משרד התעשיה והמסחר כעומדים בתקן הרלונטי הנדרש. כך לטענת ב"כ הנתבעים שלא הוכחשה ולא נסתרה ע"י התובעים ובא כוחם.

התובעים היו עדים לקושי להצביע על קיומו של איסור מעין זה ועל כן טרחו והדגישו בכתב התביעה כי: (סעיף ח4 שבו):

"חשוב לציין שמפאת העדר ידיעה, אין כתב תובענה זה מתייחס לאי דיוק נוסף המצוי בתהליך השקילה. אי דיוק זה נובע מהעובדה שיחידת המשקל המינימלית בה נוקטות הנתבעות במעדניות הינה של 2 גרם. מכאן ברי, כי אף בתחילת התהליך הרצוף אי דיוקים ו"עיגולים" קיים "עיגול" נוסף שמקורו במידת הדיוק הנמוכה אליה מכוילים מכשירי השקילה.
התובעים שומרים לעצמם את הזכות לתקן את כתב התביעה בכל שלב במידה ובמהלך בירור התובענה יתברר כי אי הדיוק של מכשירי השקילה פועל גם הוא לרעת הצרכן".

תיקון מעין זה של כתב התביעה כלל לא התבקש, וכמובן לא הותר.
בנסיבות אלה מתקבל הרושם כי התובעים עצמם אינם משוכנעים כי "כיול" מכשירי השקילה של הנתבעים למדידה "בגרמים זוגיים" מטעה את ציבור הצרכנים כפי שבא כוחם טען בכתב סיכומיו (בסעיף א2 שצוטט לעיל).

לגופו של ענין: משאושרו מכשירי השקילה לשימוש ע"י הגופים המוסמכים לכך במשרד התעשיה והמסחר ומשלא עלה בידי התובעים להצביע על קיומו של איסור חוקי, כזה או אחר, לשקול את המוצרים הנמכרים בתפזורת במשקלים בעלי רמת הכיול הנהוגה והמקובלת בסניפי הנתבעת, לא ניתן להצביע על קיומה של עילת תביעה אישית על פי חוק הגנת הצרכן. אין מדובר "בהטעיית הציבור" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 2 לחוק הנ"ל. ודאי שאין מדובר ב"ניצול מצוקת הצרכן" כאמור בסעיף 3 לחוק.

4.     "עיגול" המחיר ל-5 אגורות הקרובות במקום לאגורה הקרובה:
     הנתבעת אינה מתכחשת לעובדה כי היא אכן, נוהגת "לעגל" את סכום החיוב בגין רכישת המוצר (בתפזורת) ל-5 האגורות הקרובות.
     כך למשל אם כתוצאה מהכפלת המחיר ל-1 ק"ג במשקל המוצר, מתקבל סכום של -.4.23 ₪, מחויב הרוכש בסכום של -.4.25 ₪ ואילו אם המחיר שהתקבל עומד על -.4.22 ₪ מעוגל הוא כלפי מטה ל-.4.20 (כך לפי הדוגמה שהובאה ע"י ב"כ התובעים בסיכומיו).
טוען ב"כ התובעים כי "עיגול" מעין זה הינו בניגוד לחוק "ומהווה כשלעצמו עילה להכרה בתביעה כתביעה ייצוגית".

חוק מטבע השקל החדש 1985 והצו של נגיד בנק ישראל בדבר ביטול שטרי כסף ומעות משנת 1991, בטלו את מטבע האגורה כהילך חוקי. עם זאת תוקף מטבע זה נשאר שריר וקיים מכל בחינה חשובית ורשומית אחרת. בשל ביטול האגורה כהילך חוקי הורה נגיד הבנק על "עיגול" סכומים כאשר התשלום מבוצע במזומן. עם זאת הוא הדגיש כי כאשר התשלום מבוצע באמצעי תשלום אחרים כמו שיקים או כרטיסי אשראי, ניתן להמשיך לשלם גם את האגורות הבודדות. עיגול סכומי האגורות הבודדות נעשה באופן שסכום של אגורה אחת או 2 אגורות יעוגל כלפי מטה ואילו סכום של 3 או 4 אגורות יעוגל כלפי מעלה, בשני המקרים, לעבר 5 האגורות הקרובות.
(ראה דברי ההסבר של בנק ישראל מאפריל 1991 שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה).

     הוראות העיגול ניתנו ע"י בנק ישראל על מנת למנוע את הצורך להשתמש, בעת התשלום במזומן, במטבעות של 1 אגורה, אשר ערכן וכח הבניה שלהן נשחק עם השנים והן אינן נמצאות, למעשה, בשימושו של הציבור הרחב. בכך ביקש בנק ישראל להקל על חיי המסחר ועל הנוהגים לשלם עבור רכישותיהם במזומן.

מדברי ההסבר הנ"ל ומהוראות בנק ישראל עולה כי העיגול מתבצע עד ל-5 האגורות הקרובות, כלפי מעלה, או כלפי מטה, ולא כפי שטען ב"כ התובעים כי החוק מתיר עיגול לאגורה הקרובה (ראה סעיף 6 לסיכומי התובעים). מכאן ש"העיגול" המתבצע בסניפי הנתבעת נעשה על פי דין ועל פי הוראות בנק ישראל ולא כפי שטוענים התובעים כי עיגול מעין זה על פי הדוגמה שהובאה לעיל, מנוגד לחוק.

מדוע, אם כך, יש לייחס לנתבעת כוונת הטעיה או מרמה ואף "ניצול מצוקת הצרכן" כפי שטוען ב"כ התובעים?
עגול סכומי האגורות הבודדות כלפי מטה, על פי שיטתה, יביא לצרכן "רווח" או "טובת הנאה" של 2 אגורות לכל היותר ובמקרים אחרים יבוא ה"עיגול" לחיוב הצרכן ש"אתרע מזלו" ב-2 אגורות נוספות לכל היותר. יש להניח כי אותו צרכן הקונה מספר מוצרים בתפזורת, במהלך אותו ביקור במרכול, "יהנה" מ"העיגול" כלפי מטה לגבי מוצר אחד או מספר מוצרים ומאידך ובו זמנית יחוייב ביתר (ב-2 אגורות לכל היותר) לגבי מוצרים אחרים שרכש באותה קניה. כך לגבי הצרכן הבודד וכך לגבי כלל הצרכנים הרוכשים, בדרך כלל, מספר מוצרים בתפזורת בו זמנית.

נסיבות עובדתיות אלה ושיטת העיגול הנהוגה אצל הנתבעת, התואמת באופן כללי את הוראת הצו של נגיד בנק ישראל, אינם מצביעים על "הטעיה" או על "ניצול מצוקת הצרכן", כפי שטוען ב"כ התובעים.

"הטעיה" כמשמעותה בחוק הגנת הצרכן היא איסור המוטל על ה"עוסק" לבצע מעשה העלול להטעות את הצרכן "בכל ענין מהותי בעיסקה" (ראה סעיף 2א לחוק).

האם "עיגול" סכומי האגורות הבודדות כלפי מעלה או כלפי מטה, באופן שיביא לחיוב יתר באגורה אחת או שתיים לכל היותר, ובמקביל יביא ל"הוזלה" באותו שיעור במספר דומה של מקרים אחרים - האם עיגול כזה מהווה מעשה העלול להטעות צרכן ב"ענין מהותי בעסקה". אתמהה??

5.     טוען ב"כ התובעים, בסיכומיו, כי "העיגול" כלפי מטה שמבצעות הנתבעות יש בו משום "ויתור וולנטרי שלהן על 2 אגורות" ואילו העיגול כלפי מעלה הוא "מבחינת הטעיית הצרכן, גביית 2 אגורות ממנו שלא כדין מבלי לקבל הסכמתו... ויש בכך משום הטעייה שעולה עד כדי מרמה" (ראה סעיף ב'4 לסיכומים).

     טענה זו אין בה ממש.
מדוע ייקרא העיגול כלפי מטה משום "ויתור וולנטרי על שתי אגורות" ואילו העיגול כלפי מעלה באותו שיעור ייקרא הטעיה?
שיטת "העיגול" בו נקטה הנתבעת גלויה לעין כל ומבוססת על ההיתר שניתן בצו הנ"ל, מכח חוק מטבע השקל החדש 1985, לפיו ניתן לעגל סכומי אגורות בודדות כלפי מעלה וכלפי מטה, אם התשלום נעשה במזומן.
אין מדובר, איפוא, ב"ויתור וולנטרי" של הנתבעת על 2 אגורות, כאשר היא מבצעת את העיגול כלפי מטה, אלא בקיום צו של נגיד בנק ישראל המסדיר את אופן העיגול בצו הנ"ל.

6.     את עיגול הסכומים עד ל-5 אגורות ניתן לגלות בקלות יחסית מתוך עיון בתוויות המחיר המוטבעות על כל מוצר שנרכש בתפזורת ובחשבונות הסופיים המונפקים לצרכן בעת התשלום, הכוללים את כל המוצרים שרכש באותה קניה (כפי שניתן לראות בנספחים ב, ג' ו-ד' שצורפו לכתב התביעה), ולאחר עריכת חשבון אריתמטי פשוט, על בסיס המספרים והנתונים המצויינים בהם. בקלות רבה יותר ניתן לגלות את העובדה כי הנתבעת מבצעת את העיגול לגבי כל מוצר (בתפזורת) באופן נפרד ולעיתים אף עיגול האגורות הבודדות המופיעות בסכום הכולל לתשלום. עיגול זה מצויין במפורש בחשבון הסופי כפי שניתן לראות בדוגמה שצרפו התובעים, כנספח ח' לכתב התביעה.
אין, איפוא, מקום לדבר על היות תהליך העיגול בלתי "שקוף" לצרכן, עד כדי הטעייתו, כפי שטענו התובעים (סעיף ז9 לכתב התביעה). עיגול כפול זה אינו תואם, אמנם את הוראת הצו של נגיד בנק ישראל משנת 1991, לפיו העיגול ייעשה אך ורק ברמת הסיכום הסופי של כל מחירי המוצרים שנרכשו (אם התשלום נעשה במזומן), אך עדיין לא ניתן לייחס לשיטת העיגול שעל פיה נוהגת הנתבעת משום "הטעיה" או "ניצול" מצוקת הציבור ("בורותו או חולשתו" כלשון החוק), שכן גם על פי שיטה זו חלק מציבור צרכנים "נהנה" משיטת עיגול זו וחלקם מחוייב ביתר במספר אגורות בודד בלבד.
     ודאי שלא ניתן לדבר במקרה כזה על הטעיה "בענין מהותי בעסקה", אם בשל השיעור הזניח של החיוב ביתר ואם בשל העובדה שחיוב כזה מתבצע בכמחצית המקרים בהם מבוצע העיגול, בעוד שבכמחצית המקרים האחרים, כך ניתן להניח על דרך ההגיון וההסתברות הסטטיסטית, "נהנים" הצרכנים מחיוב "בחסר" של מספר בודד של אגורות.

7.     הנסיבות והעובדות שפורטו לעיל אינן מצביעות, לדעתי, על קיומה של עילת תביעה אישית לתובעים, מכח חוק הגנת הצרכן.
עם זאת, מן הראוי להפנות תשומת ליבן של הנתבעות להוראות הצו של נגיד בנק ישראל, לפיהן יש לבצע "עיגול" מחירים פעם אחת בלבד, בשלב הסיכום הסופי של מחירי כל המוצרים שנרכשו, ולא כפי שהיא נוהגת כמפורט לעיל.

מכל מקום ולעניינינו, משלא עלה בידי התובעים להצביע על קיומה של עילת תביעה אישית, לא ניתן להעתר לבקשתם להכיר בתביעתם כתובענה ייצוגית לפי סעיף 35א לחוק הגנת הצרכן 1981.

8.     הבקשה בבש"א 12557/03 נדחית. משכך, ובשל העדר סמכות עניינית לבית משפט זה, לדון בתביעתם האישית של התובעים (על סך -.215 ₪), אני דוחה אף את תביעתם.

     התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חרק במזון

  2. עבירות מזון

  3. גוף זר באוכל

  4. שקילת מזון בסופר

  5. פיצוי על אוכל פגום

  6. עודף על תלושי מזון

  7. גוף זר בבקבוק שתיה

  8. הצעת חוק רשות המזון

  9. חוב למפעל ייצור מזון

  10. מכירת עסק בתחום המזון

  11. תביעה בנושא תוספי מזון

  12. עצם בגרון בגלל אכילת דג

  13. בדיקת יעילות תוספי תזונה

  14. סימון כמות מלח על מוצרי מזון

  15. הצעת חוק תוספי מזון לתינוקות

  16. מתקני שתייה בבניינים ציבוריים

  17. תקנות בריאות העם (בדיקת מזון מיובא), תשל''ח-1978

  18. פקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

  19. תקנות בריאות הציבור (מזון) (גירום בשר), התשמ''ד-1984

  20. תקנות בריאות הציבור (מזון) (חמרי אריזה), תשל''ז-1977

  21. תקנות בריאות הציבור (מזון) (בשר מעובד), התשנ''ג-1993

  22. תקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים), התשמ''א-1981

  23. תקנות בריאות הציבור (מזון) (מסירת ממצאים), תש''ם-1980

  24. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס''א-2001

  25. תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור אריזה), תשל''ט-1979

  26. תקנות בריאות העם (מערכות בריכה למי שתיה), התשמ''ג-1983

  27. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי תזונה), התשנ''ז-1997

  28. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון גלוטן), התשנ''ו-1996

  29. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ''ג-1993

  30. תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי-שתיה), תשל''ד-1974

  31. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תכולת כספית בדגים), תשל''ט-1979

  32. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תנאי ייצור נאותים), התשנ''ג-1993

  33. תקנות בריאות הציבור (מזון) (שאריות חמרי הדברה), התשנ''א-1991

  34. תקנות בריאות הציבור (מזון) (מיקוטוקסינים במזון), התשנ''ו-1996

  35. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תחליף לחלב-אם), התש''ן-1990

  36. תקנות בריאות העם (תנאים תברואיים לקידוח מי שתיה), התשנ''ה-1995

  37. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - איכות מזון), התשמ''ח-1988

  38. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סגירה של אריזות מזון), התשנ''ג-1992

  39. תקנות בריאות הציבור (מזון) (תכולת היסטמינים בדגים), התשמ''ג-1983

  40. תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון אזהרה מסכנת חנק), התשס''ו-2006

  41. תקנות בריאות הציבור (מזון) (אריזת מזון המכילה חפץ), התשנ''ה-1995

  42. תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור שימוש בשאריות מזון), תשל''ט-1979

  43. תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), תשל''ח-1978

  44. תקנות בריאות העם (צרכי מזון) (פיסטור ביצים, ייבושן, הקפאתן והשימוש בהן), תשל''ט-1979

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון