להלן פסק דין בנושא קניית רכב מודעה בעיתון: כללי: בפני תביעה חוזית - כספית, אשר הוגשה על ידי התובעים, בעקבות עסקה לממכר רכב, אשר נכרתה בינם לבין הנתבעים 1 ו - 2. ביום 21.11.07 ניתנו פסקי דין כנגד הנתבעים 1 ו - 2, הואיל ולא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, ולאור אי התייצבותם לדיונים אשר קוימו בתיק זה, חרף קבלת ההזמנה לדיון. בדיון שנערך ביום 1.11.07 הסכימו הנתבעת 3 והתובעים, כי יינתן פסק דין בתיק זה על סמך הסיכומים שיוגשו, ללא חקירתם של המצהירים. רקע ועובדות: ביום 29.10.04, פרסם הנתבע 1 מודעה בעיתון "ידיעות אחרונות", בה הציע את רכבו - רכב מסוג מאזדה, שנת ייצור 2002 מ.ר. 69-801-35 (להלן: "הרכב"), למכירה (העתק המודעה צורף כנספח א' לכתב התביעה). לשון המודעה הייתה כדלהלן: "ראשונה! לנטיס, 2002, אוטומטית, 38,000 ק"מ! מיטלית! שמורה! 6495751-054". בעקבות פרסום המודעה, פנו התובעים לנתבע 1. ביום 3.11.04, נפגשו התובעים עם הנתבעת 2, אשר הייתה חברתו לחיים של הנתבע 1 באותה העת, והיא הציגה בפניהם את הרכב. התובעים נפגשו שוב, ביום למחרת, עם הנתבעת 2 ולקחו את הרכב לבדיקה אצל הנתבעת 3. בסיום הבדיקה, העבירה הנתבעת 3 טופס סיכום בדיקה לתובעים (צורף כנספח ב' לכתב התביעה) וקיימה עמם ישיבת סיכום. לאחר קבלת תוצאות בדיקת הרכב, התקשרה הנתבעת 2 אל הנתבע 1, וקישרה בינו לבין התובעים טלפונית, על מנת לקבל את הסכמתו להנחה בסך של 5,000 ₪ אשר ביקשו התובעים. הנתבע 1 הסכים למתן ההנחה. התובעים והנתבע 1, קבעו להיפגש בקיוסק ליד מקום עסקה של הנתבעת 3, על מנת להשלים את העסקה ביניהם. בעקבות תוצאות בדיקת הרכב אצל הנתבעת 3, אכן הופחתו ממחיר המחירון של הרכב סך של 5,000 ₪, והתובעים רכשו אותו מאת הנתבע 1 בסכום של 78,000 ₪ (אישור על קבלת הסכום מצורף כנספח ו' לכתב התביעה). לטענת התובעים, כחודשיים לאחר הרכישה, התגלו ברכב ליקויים בטיחותיים קשים, ובין היתר שחיקה של תיבת ההילוכים. כאשר סר התובע עם הרכב למוסך מורשה, נמסר לו כי הבלאי הגבוה של תיבת ההילוכים, נובע מכך שהרכב גמע קילומטרים, פי חמישה מהמספר מהמצוין במד האוץ. התובעים ערכו בירור באמצעות חוקר פרטי, ולטענתם וכנטען בתצהיר עדות ראשית אשר הוגש על ידי החוקר עודד נגר, בדיקתו העלתה את הממצאים הבאים: א. הרכב היה בבעלות "ניו קופל בע"מ" מיד ראשונה. ב. הרכב נמכר ל"אהרוני ליסינג" בחודש מאי 2004 או בסמוך לכך. ג. בעת המכירה לאהרוני, הראה מד האוץ כ - 130,000 ק"מ וכך הוא נמכר לנתבע 1. ד. עד לפני המכירה לאהרוני, היה הרכב מטופל על ידי היבואן. עוד גילתה החקירה אשר ביצעו התובעים, לטענתם, כי בניגוד לכתוב במסמכי הנתבעת 3, היא אינה חברה באיגוד המוסכים בישראל (מכתב איגוד המוסכים בעניין, צורף כנספח ח' לכתב התביעה), וכי בניגוד לאמור בטפסים אשר מנפיקה הנתבעת מס' 3, היא אינה קשורה לטכניון (מכתב מהטכניון בעניין, צורף כנספח ט' לכתב התביעה). עם התברר עובדות אלו, הוגשה תלונה כנגד הנתבע 1 במשטרת ישראל - מפלג הונאה (העתק התלונה צורף כנספח י' לכתב התביעה). בסמוך להגשת התלונה, החלו הצדדים לנהל מו"מ לביטול הסכם המכר, כאשר הנתבע 1 מכחיש מכל וכל את טענות התובעים. הנתבע הודיע, כי הוא יהיה מוכן לקבלת בחזרה את הרכב, ולבטל את הסכם המכר, אך התנה זאת בכך שהתובעים ישלמו לו סך של 2,000 ₪ וכן יופחת מסכום ההשבה הפער בין מחיר המחירון של הרכב במועד הרכישה, לבין מחיר המחירון במועד השבת הרכב. התובעים סרבו להצעה זו של הנתבע והקשר עם הנתבע נותק. לטענת התובעים, כאמור בסעיפים 20 ו - 21 לתצהיר התובע, מספר שבועות לאחר השיחה בין הנתבע 1 לתובעת, יצר עם התובע קשר פקד מנחם איתן ממפלג ההונאה, והודיע לו כי הנתבע 1 התייצב במשרדו, והציג בפניו זכרון דברים שנחזה להיות חתום על ידי התובע. שם נאמר, כי הנתבע 1 דיווח לתובע על מצב הרכב לאמיתו וכי התובע רכש את הרכב בידיעה ברורה על מספר הק"מ האמיתי אשר נסע הרכב. למחרת, התייצב התובע במשרד של פקד מנחם איתן, ולתדהמתו גילה "זיכרון דברים" על גזיר נייר אריזה חום, הכתוב בכתב ידו של הנתבע, ועליו מתנוססת חתימתו של התובע. לטענת התובע, מדובר במסמך מזויף ובחתימתו המזויפת. התובע מכחיש, בסעיף 22 לתצהירו, כי ידע שמספר הק"מ אותם נסע הרכב, גבוה פי כמה ממה שהוצהר וממה שהיה רשום במד האוץ. כמו כן, מכחיש התובע, כי ידע שמקור הרכב בליסינג. לטענת התובעים, זכאים הם, לבטל את הסכם המכר אשר נכרת עם הנתבע 1 ולהשבת מלוא התמורה אשר שולמה על ידם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום בפועל, ועד למועד הגשת התובענה, בסך של 86,298 ₪. כן, נתבקש פיצוי ייחודי כלפי הנתבעת 3 , בסך של 25,000 ₪ עבור עגמת נפש, טרדה והוצאות בדיקה. מן הפן החוזי , טוענים התובעים, כי הסתמכו על המצגים אשר הציגה הנתבעת מס' 3 בדבר הגופים המוסדיים אשר הינה קשורה להם לכאורה . מן הפן הנזיקי , טוענים התובעים לרשלנות הנתבעת 3 בבדיקת הרכב. טענות התביעה: טענתם המרכזית של התובעים הינה, כי אלמלא מצגי השווא אשר הוצגו בפניהם, ולו ידעו על מצבו האמיתי של הרכב, לא היו רוכשים אותו, גם במחיר מופחת. לטענת התובעים, בסעיף 11 לתצהיר מטעמם, עובר להשלמת העסקה הם שאלו שוב את הנתבעים באשר לבעלות קודמת ברכב, ובין היתר האם היה הרכב בבעלותה של חברה או של חברת ליסינג או השכרה. הנתבעים, כך לטענת התובעים, טענו מפורשות כי הרכב היה בבעלותו ובשימושו של הנתבע 1 בלבד. לטענת התובעים, כנטען בסעיף 12 לתצהיר מטעמם, כאשר שאל התובע את הנתבע 1 מדוע מופיעה חברת "ניו קופל בע"מ" כבעלים קודמים ברישיון הרכב, טען הנתבע 1 כי הרכב היה בבעלותו הבלעדית וכי "ניו קופל בע"מ" אך ורק סייעה לו ברכישת הרכב. התובעים מציינים, בסעיף 6 לתצהיר מטעמם, כי אכן הנתבעת 3 ציינה בטופס הבדיקה כי: "אין המכון יכול לבדוק ולאמת הרשום במונה הק"מ ברכב". אולם, גם ללא בדיקת מונה מד האוץ, ובהתאם למומחיותה וניסיונה, היה על הנתבעת 3, כנטען בסעיף 6 לתצהיר מטעם התובעים, לציין כי קיימת אי התאמה בין מצבו המכאני של הרכב ומד האוץ. התנהלותה זו של הנתבעת 3 מהווה, לטענת התובעים, רשלנות. לטענת התובעים, העובדה כי התובע חתם על טופס הסיכום האחיד, אינה מעלה או מורידה מטענותיהם כלפי הנתבעת 3. עצם חתימתו של התובע על הטופס, אינה מאשרת כי ידע על מצבו המכאני הירוד של הרכב ולחילופין,על העובדה כי מצב הרכב אינו תואם את מספר הקילומטרים אשר גמע הרכב בפועל. טענות ההגנה: לטענת הנתבעת 3, הכללתה בתביעה זו מהווה ניסיון לעשות עושר ולא במשפט, תוך חיפוש אחר "הכיס העמוק" לאחר שניסיון להיפרע מן הנתבעים 1 ו- 2 לא הצליח. לטענת הנתבעת 3, המובאת בסעיף 5 לתצהיר מטעמה, הבדיקה אשר בוצעה על ידה ביום 3.11.05 בוצעה במיומנות ובמקצועיות. כל ממצאי הבדיקה הועלו על הכתב ב"טופס סיכום אחיד", אשר מוכתב לכלל מכוני הבדיקה על ידי משרד התחבורה. לטענת הנתבעת 3, הן הטופס, והן סוג המערכות הנבדקות וצורת הדיווח למזמין הבדיקה, מוכתבים לנתבעת 3 כפי שהם מוכתבים לכלל מכוני הבדיקה הרשומים בארץ על ידי משרד התחבורה. הבדיקה אשר מבצעת הנתבעת, כך לטענתה בסעיף 16 לתצהירה, הינה בדיקה טכנית באשר למצבו של הרכב שעה שהגיע אליה לבדיקה, ואין היא עוסקת בחקר ההיסטוריה של הרכב. בסעיף 14 לתצהיר מטעמה, טוענת הנתבעת 3 כי תוצאות הבדיקה שבוצעה משקפות את מצבו הטכני של הרכב במועד בו נבדק במכון. לתובעים הובהר, כך לטענת הנתבעת 3 המובאת בסעיף 6 לתצהיר מטעמה, הן בכתב והן בעל פה, כי הנתבעת 3 אינה יכולה לבדוק ולאמת את הרשום במונה הק"מ של הרכב וכי בדיקה כזו כלל לא מבוצעת. הנתבעת 3 מפנה לאמור בטופס הסיכום האחיד - "משמעות הליקויים, חומרתם, והערכת מחיר לתיקון יש לקבל ממוסך מורשה ובאחריות הקונה" טוענת היא, כי משלא פעלו בהתאם התובעים, אין להם להלין אלא על עצמם. לטענת הנתבעת 3, לאור ממצאי הבדיקה ואילו היו התובעים טורחים לגשת למוסך כדי לבדוק את משמעות הליקויים, חומרתם וקבלת הצעת מחיר לתיקון, הרי שהן הם והן כל רוכש סביר, היו מגיעים למסקנה כי אין מדובר ברכב "כמעט חדש", שכן מתוך 13 המערכות שנבדקו בו, 11 נמצאו לא תקינות, לרבות מנוע, שילדה ותיבת הילוכים". התובעים בחרו, כך לטענת הנתבעת 3, להתעלם מתוצאות בדיקה זו, או הסתפקו בסך של 5,000 ₪ הנחה, והאחריות לכך רובצת איפוא לפתחם, ולא לפיתחה של התובעת. לטענת הנתבעת 3, על טופס הסיכום האחיד נכתב כי הינה "חבר באיגוד מכוני הרישוי בישראל", ואכן כך הוא הדבר. מעבר לכך, לא טענה כי הינה חברה באיגוד המוסכים ולא טענה כי הינה זרוע של הטכניון. בסעיפים 11 - 12 לתצהיר מטעם הנתבעת 3 נטען כי, בסעיף "הערות כלליות" בתוצאות הבדיקה, הומלץ לפנות ולבדוק רצף טיפולים במוסך מורשה. לטענת הנתבעת 3, לו היה עושה כן התובע, מייד היה מגלה את עניין הקילומטרים. כמובא בסעיף 17 לתצהירה, של הנתבעת 3, אין היא יכולה לבדוק ולאמת מד מרחק של רכב, שכן אין התאמה חד ערכית בין מצב טכני של רכב לבין המרחק שגמע. מסבירה היא,כי יכול להיות שרכב יגמע מרחק קצר, אולם לא יטופל לחלוטין ואז מצבו הטכני יהיה ירוד, ויכול להיות מצב הפוך, לדוגמא במקרה בו הוחלפה תיבת הילוכים. לטענת הנתבעת 3, הימנעות התובעים ממינוי מומחה מטעמם ומהגשת חוות דעת מטעמם אשר תטען כי נפלה טעות בממצאי הבדיקה של הנתבעת 3, מלמדת כי הבדיקה שערכה הנתבעת 3 לרכב, וממצאיה, כפי שפורטו בטופס הסיכום האחיד, נכונים ומשקפים נאמנה את מצבו של הרכב במועד בו נבדק על ידי הנתבעת 3. הנתבעת 3 גורסת, במסגרת הסיכומים אשר הגישה, בנוגע לטענת התובעים כי קיים מסמך מזויף בתיק - "זיכרון הדברים" אשר כביכול נערך בין התובעים לבין הנתבע 1, כי מדובר בהרחבת חזית, אשר הנתבעת 3 התנגדה לה במהלך הדיון ביום 1.11.07. משכך, טוענת הנתבעת 3, יש לדחות את טענת התובעים כי לא ידעו את מספר הקילומטרים האמיתי אשר גמע הרכב, בעת רכישתו, שכן המידע מופיע על גבי אותו "זיכרון דברים". במידה ואכן מדובר במסמך מזויף, והתובעים לא ידעו אודות השגיאה במד האוץ, טוענת הנתבעת 3 בסיכומיה כי אין לה כל אחריות לנזקי התובעים. הוראות הנוהל הינם למעשה הוראה שבחיקוק. הנתבעת 3 מפנה לדבריו של מר שמעון אברהם, ראש תחום בכיר שרותי תחזוקה במשרד התחבורה, המופיעים בפתח הוראות הנוהל. שם, הוא מפרט את מטרת הוראות הנוהל ואת מעמדן וקובע כי עיקר הנוהל מהווה תנאי מתנאי רישיון המפעל ודן בקביעת "מדדים אחידים" אשר על פיהם יימסר הדיווח למזמין הבדיקה. מדברים אלו מסיקה הנתבעת 3 כי דיווח או סטייה מהוראות הנוהל, יכולה לגרור שלילת רישיון המפעל של הנתבעת 3 ולנוכח כך, על הנתבעת 3 או כל מכון בדיקה אחר, לבצע את כלל הוראות הנוהל בדווקנות ובמלואן ולא לסטות ימין או שמאל. באשר להוראות הנוהל לגבי מד אוץ, טוענת הנתבעת 3 כי לגבי הרשום במונה הרכב, ההוראות הינן חד משמעיות, ואוסרות על מכון הבדיקה לחוות דעתו באשר לנכונות או אי נכונות מד האוץ ברכב. הנתבעת 3 מפנה להוראות המופיעות בעמודים 3 - 4 להוראות הנוהל, המפרטות מה המכון צריך ולבדוק וכיצד עליו להעביר את המידע למזמין הבדיקה, ובעיקר מפנה להוראות סעיף 14 הקובע כי: "אין להוסיף או לגרוע כל פרט בטופס הסיכום האחיד מעבר למפורט בדוגמא המצ"ב נספח - 2". מעבר לכך, מציינת הנתבעת 3 כי רשמה במפורש בטופס האחיד כי המכון אינו יכול לבדוק ולאמת את הרשום במונה הק"מ ברכב ולטענתה, אין המדובר בהצהרה שבאה במטרה "לצאת ידי חובה", כי אם אין היא באמת ובתמים יכולה לבדוק את המונה, שכן מצבו הטכני של הרכב אינו יכול להעיד על מספר הקילומטרים שעבר. לטענתה של הנתבעת 3, כך סבר אף המומחה מטעם התובעים, מר פולנדר, אשר לא ציין בחוות דעתו כי ניתן לקבוע על ידי בדיקה טכנית של הרכב מהו המרחק אשר גמע. הדרך היחידה, לטענת הנתבעת 3, לקבוע את המרחק אשר גמע הרכב הינה, כפי שהמליצה לתובעים בטופס האחיד - לבדוק את היסטורית הטיפולים של הרכב. הנתבעת 3 אף מפנה להערתה אשר נכתבה בטופס האחיד תחת הכותרת "הערות כלליות" - "לבדוק - רצף והמשך טיפולים במוסך מורשה". כאמור, לטענת הנתבעת 3, היא מעולם לא הציגה מצג כלשהו, ממנו ניתן היה ללמוד, כי היא חלק מהטכניון, או פועלת בשמו. בתוך חצריה אכן ישנה מעבדה של הטכניון לבדיקת רכבים לאחר תאונה ומתן אישור כשירות לרכבים כאלה, עולם היא מעולם לא הציגה עצמה חלק מהטכניון. הנתבעת 3 דוחה את טענות התובעים בנוגע לנזק אשר נגרם להם. דיון: למעשה מתבססת תביעת התובעים על שתי הטענות הבאות : האחת, כי הנתבעת 3 הציגה בפניה מצג שווא באשר להיותה חברה באיגוד מכוני הרישוי והיותה מקושרת לטכניון; השניה, אי גילוי הטעות במד האוץ. אדון תחילה במצגי השווא, אשר לכאורה הציגה הנתבעת 3, והאם יש בהם כדי לחייבה בדין כלפי התובעים. הנתבעת 3, אכן אינה חברה באיגוד מכוני הרישוי, וזאת כעולה ממכתבו של נציב תלונות הציבור באגוד המוסכים בישראל, מר דורון אוזבנק, המצורף כנספח ח' לתצהירי התביעה, בו נכתב מפורשות כי הנתבעת 3 אינה חברה באגוד מכוני הרישוי - "...מכון זה אינו חבר באגוד המוסכים ובאגוד מכוני הרישוי" זאת, בניגוד מפורש לסמל המוטבע על גבי טופס הבדיקה והאמור בכותרתו - "חבר איגוד מכוני הרישוי בישראל רישיון מס' 10449" (הטופס מצורף כנספח ב' לכתב התביעה. ) יוצא אם כן, כי הנתבעת 3 אכן מציגה מצג שווא לבאים בשעריה, בדבר היותה חברה באגוד מכוני הרישוי. זאת ועוד, הנתבעת 3 מתייחסת בהרחבה בסיכומיה, להוראות הנוהל המופץ לחברים באיגוד ולנוסח הטופס האחיד, אולם, משנקבע כי היא אינה חברה באיגוד זה, אין היא יכולה לטעון כי מדובר בהוראות המחייבות אותה ועל כן איני רואה מקום ליתן לטענותיה, כלל שהן נוגעות להוראות אלו, משקל כלשהו. מנגד, מקובלת עלי טענת הנתבעת 3, כי היא לא הציגה מצג כלשהו ממנו ניתן היה ללמוד, כי היא חלק מהטכניון, או פועלת בשמו. טענתה כי בתוך חצריה אכן ישנה מעבדה של הטכניון לבדיקת רכבים, לאחר תאונה ומתן אישור כשירות לרכבים כאלה, מקבלת חיזוק ממכתב עו"ד ויצמן מהטכניון, אשר צורף כנספח ט' לכתב התביעה. סיכומו של דבר, מצאתי כי אכן מטעה הנתבעת 3 את לקוחותיה בדבר היותה חברה באיגוד מכוני הרישוי. אשר לבדיקת מד האוץ, שוכנעתי, הן על סמך טענות הנתבעת 3 והן על סמך ההוראות והנהלים אשר התייחסה אליהם הנתבעת 3 ואשר מחייבים את החברים באגוד מכוני הרישוי, כי מדובר בבדיקה אשר ברגיל אינה מתבצעת על ידי מכוני הרישוי . יחד עם זאת, סבורני כי המכון צריך היה , כמכון מנוסה שעיסוקו בבדיקת רכבים, להיות מודע למצבו המכני של הרכב, ולהבחין בחוסר התאמה בין מצב המנוע והגיר הקיימים, לבין מספר הקילומטרים המדווח. מספר קילומטרים של 130,000 ק"מ, אמור למצוא ביטוי במצב מכני של הרכב. מכון בדיקה, אשר מודע לכך שהקונה משליך את יהבו על תוצאות הבדיקה , אינו אמור לצאת ידי חובה בהפניות סטנדרטיות בטופס אחיד. מחובתו של המכון להבחין בחוסר התאמה כה ניכר, בין מספר הקילומטרים הנקוב במד האוץ, לבין מצב המנוע והגיר. במיוחד כבענייננו, כאשר מדובר בפער שהוא יותר מפי שלושה. בטופס הבדיקה יש התייחסות למנוע, כטעון טיפול " מערכת זימון ושסתומים - רועשת....מערכת קירור - קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים....". ואף נמתחת ביקורת על מערכת הגיר : " שמן כהה בלאי דיסקיות הילוכים...". מחובתו של המכון להפנות את תשומת לב הלקוח, למצב הרכב ולחוסר התאמה כזו בין הבלאי בו הבחינה לבין מספר הקילומטרים הנקוב במד האוץ. עליו לעשות כן במפורש ובמובהק, ולא להסתפק בהערות סטנדרטיות המודפסות כדבר שבשגרה, על גבי הטופס האחיד. באשר ל"זיכרון הדברים" אשר מבקשת הנתבעת 3 להסתמך עליו, ולקבוע כי התובעים ידעו כי הרכב גמע פי 3 ק"מ מהמצוין במד האוץ, הרי מדובר במסמך אשר הוגש במסגרת כתבי ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו - 2, אשר כנגדם ניתן פסק דין. המסמך לא הוגש ע"י התובעים או הנתבעת 3, ומשכך, חרף ויתורם של הצדדים על עריכת חקירות, אין לראות בכך משום הסכמה של התובעים להגשתו או תוכנו של מסמך זה. זאת ועוד, אמינותו של מסמך זה מתערערת לנוכח קיומם של נספחים ו' ו - ז' לתצהיר מטעם התובעים. מדובר באישור על קבלת התשלום עבור הרכב והתחייבות כי מזגן הרכב תקין ובמידה ויתעורר צורך, הנתבע 1 יישא בעלות תיקונו. אין סיבה הגיונית לכך שהצדדים יחתמו על זיכרון דברים, נוסף למסמכים אלו ולא יאחדו אתו עם המסמכים הנ"ל. אשר על כן, אני מוצאת כי הנתבעת 3 התרשלה כלפי התובעים, כאשר לא הבחינה בחוסר התאמה בין מספר הקילומטרים הנקוב במד האוץ לבין בלאי המנוע והגיר. עוד אני סבורה, כי הסייגים המודפסים הכללים בטופס הבדיקה, באשר למד האוץ, אינם מספקים בנסיבות העניין. אין בהם כדיי להסביר מדוע לא הבחינה הנתבעת 3 בפער משמעותי כאמור, ומדוע לא ציינה זאת בטופס בדיקה. אשר על כן, הנתבעת 3 נהגה בהטעיה כלפי התובעים, עת הציגה בפניה מצג שווא באשר להיותה חברה באיגוד מכוני הרישוי. הנתבעת 3 התרשלה כלפי התובעים, עת לא הבחינה ולא התריעה פרטנית בפניהם, אודות חוסר התאמה בין בין מספר הקילומטרים הנקוב במד האוץ לבין בלאי המנוע והגיר. הפיצוי אותו בקשו התובעים מאת המכון, הינו סך של 25,000 ₪ עבור עגמת נפש והוצאות.דומני כי הסכום הוערך ע"י התובעים בנדיבות יתר. התובעים טענו כי מדובר ב "נגזרת של סכום ההוצאות אותם נאלצנו להוציא". ראו סעיף 26 לתצהירו של מר נאמן. צורפו נספחים אודות טיפולים שנערכו לרכב, נספחים ח' לתצהירו של מר נאמן, ויש לשער כי במצב הנוכחי, עוד ידרש הרכב לטיפולים כהנה וכהנה. מאחר ודמי נזק, הם עניין של אומדנא, אני מחליטה להעמיד את סכום הפיצוי לו יהיו זכאים התובעים, מאת הנתבעת 3 על סך של 15,000 ₪, צמוד למדד ונושא ריבית מהיום. לזכאות פיצוי בנסיבות אלה, של דמי נזק מוערכים לרבות עוגמת נפש, ראו פסק דינו של כבוד השופט זיאד הווארי בת.א. 775/98,(מחוזי נצרת) סאפיה יעקוב נ' ממסר סוכנויות רכב בע"מ ואח'. ( ניתן ביום 14/7/03, פורסם באתר "נבו"). סיכום מן המקובץ לעיל, מתקבלת התביעה כנגד הנתבעת 3. ראשית, אני קובעת כי הנתבעת 3 מטעה את ציבור לקוחותיה, בדבר היותה חברה באגוד מכוני הרישוי. איני מקלה ראש בהטעיה זו, ומן הראוי כי הנתבעת 3 תסיר הכיתוב בדבר היותה חברה באגוד מכוני הרישוי ממסמכיה. שנית, אני קובעת כי הנתבעת 3 התרשלה בכך שלא עמדה על חוסר ההתאמה בין מספר הקילומטרים הנקוב במד האוץ לבין בלאי המנוע והגיר ברכב דנן. אני מוצאת כי ההערות האחידות הטופס הסטנדרטי, השוללות אחריות התובעת באשר למד האוץ,אינן מספקות. היה עליה להסב תשומת לב התובעים במובהק ובמכוון, לחוסר ההתאמה דנן, המחייב בדיקה מקפת יותר של מד האוץ, ולא להסתפק בטופס אחיד, נטול הדגשים. אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעת 3 פיצוי בסכום של 15,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מהיום. אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעת 3 הוצאות המשפט, החלק היחסי של האגרה, ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.רכבמודעהעיתונותביטול עסקה (רכב)קניית רכב