להלן החלטה בנושא צו מניעה הפצת מוצר: החלטה 1. המבקשת הינה חברה ישראלית העוסקת ביבוא ובשיווק התקנים משולבים לתשתיות חשמל ותקשורת ממתכת, אלומיניום, ו-P.V.C לרצפות ותקרות. 2. המשיבה 1 הינה חברה גרמנית העוסקת בייצורם של התקנים כאלו. בשנת 2006 רכשה המשיבה 1 את אקרמן, יצרנית התקנים לתשתיות חשמל, אשר המבקשת שימשה כמפיצת מוצריה בישראל. 3. המשיבה 2 היא חברה ישראלית העוסקת ביבוא ושיווק מוצרים לתשתיות חשמל אשר התקשרה עם המשיבה 1 בהסכם להפצת מוצריה של האחרונה. 4. המבקשת עתרה לצו מניעה אשר יאסור על המשיבות לקדם פרוייקטים אשר כבר החלה לפעול בדרך כלשהי ליישומם, באמצעות הליכי אפיון, בין במתן הצעות מחיר או במו"מ עם המזמינים השונים, אלא באמצעותה. 5. כן ביקשה המבקשת כי יינתן צו המונע מהמשיבות להפיץ את מוצג המותג "אקרמן" בישראל, לגביו יש לה זכות הפצה בלעדית, למשך 12 חודשים, וכי יוכרז כי ההודעה אותה נתנה לה המשיבה 1 כי הסכם ההפצה שבינה לבין אקרמן הסתיים - בטלה. טענות הצדדים 6. המבקשת טוענת כי במשך שנים שימשה כמפיצה הבלעדית של מוצרי אקרמן, עוד קודם שהמשיבה 1 רכשה מוצרים אלו. עוד נטען כי במשך 12 שנים נבנה על ידה מערך שיווקי משוכלל, הנהנה ממוניטין, עד לכדי כך שהיום אנשי המקצוע מחליפים את המונח "קופסאות רצפה" במילה "אקרמנים". 7. לשיטתה, בשנת 2006 עת רכשה המשיבה 1 את אקרמן, שנציגתה בישראל הינה המשיבה 2, הוסכם בין השלש כי מוצרי אקרמן ימשיכו להיות מופצים בבלעדיות ע"י המבקשת בעוד שהמשיבה 2 תפיץ את יתר מוצריה של המשיבה 1. המבקשת מודה כי לא נחתם הסכם חדש המעגן הסכמות אלו, אלא שלשיטתה הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, וההתנהגות עובר להגשת הבקשה מעידים כי הצדדים הסכימו כי התנאים שיחולו בעתיד זהים לאלו שנהגו בעבר. 8. המבקשת טענה כי למרות האמור לעיל החלה המשיבה 2 להציע מאחורי גבה את מוצרי המשיבה 2, או את מוצרי אקרמן, במחירים נמוכים יותר מאלו של המבקשת לרבות בשני פרויקטים - מוזיאון העיצוב בחולון ופרויקט בר אילן, אשר בהם החלה המבקשת באפיון המוצר, ובהגשת הצעת מחיר. בכך, טוענת המבקשת, חטאו המשיבות בגרם הפרת חוזה של המבקשת, הפרו את ההסכם בחוסר תום לב, כשהן מנשלות אותה ממערך ההפצה שבנתה מזה 12 שנים. 9. המשיבה 1 טענה כי הסכם ההפצה שבין אקרמן לבין המבקשת הסתיים, וכי משלא הסכימו הצדדים על הארכתו או על תנאים חדשים, רשאי כל צד לילך לדרכו. עוד נטען כי על פי תנאי הסכם זה, משפג תוקפו, אין מי מהצדדים זכאי לפיצוי כלשהו מהצד האחר. 10. המשיבה 1 אף מסתמכת על ההלכות שנקבעו בפסיקה לפיה אין לחייב יצרן להמשיך התקשרות עם מפיץ או סוכן, לנוכח יחסי האמון הנדרשים בבסיס ההתקשרות, וכי התרופה העומדת לזכות האחרונה היא הפיצוי הכספי. לעניין זה טוענת המשיבה 1 כי נזקה של המבקשת, על פי הסכום שנטען בבקשה הינו 50,000 ₪, וגם מן הטעם לנזק מזערי זה אין למנוע מהמשיבות להתקשר או לפעול בעתיד, ללא הפרעה. 11. המשיבה 1 אף טענה כי בינה לבין המבקשת מתקיים סעיף תניית בוררות זרה אשר בגינו לא תתברר התביעה העיקרית בבית משפט זה. 12. טענותיה המשפטיות של המשיבה 2 זהות לאלו של המשיבה 1. לגופו של עניין, הכחישה כי הושג הסכם משולש בעל פה המעניק את המשך זכות ההפצה הבלעדית של מוצרי אקרמן למבקשת וטענה כי כאשר רכשה המשיבה 1 את אקרמן, היה צפוי וברור כי מוצריה של אקרמן יוטמעו לקו מוצריה של המשיבה 1 ויופצו תחת שם המותג שלה. לשיטתה, משאלות הלב של המבקשת לא היה להן על מה לסמוך ואין הן מקנות זכות משפטית כלשהי. 13. המשיבה 2 הכחישה את זכותה של המבקשת להגנה בפרויקטים בשמם נקבה. לטענתה, בפרויקט מוזיאון העיצוב בחולון התקשרה עם המזמין עוד קודם לבקשת צו המניעה, ואילו לגבי הפרויקט בבר אילן, למרות שנתנה הצעת מחיר, עוכב ביצוע הפרויקט ע"י המזמין, בשל דרישות כספיות הנובעות מהפיחות בשער הדולר. 14. הצו הארעי אשר ניתן במעמד צד אחד בוטל בדיון, בהסכמת הצדדים. המבקשת, אשר בינתיים כבר הגישה את תביעתה העיקרית, לסכום של 1,600,000 ₪ עומדת על מתן הצו הזמני, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים. דיון 15. יאמר מיד, כי הבקשה דינה להידחות, ולכך מספר טעמים. המבקשת לא גילתה בבקשתה את ההסכם בינה לבין אקרמן. משנגלה ההסכם, יש להיזקק לתנאים הקובעים את דרך סיום ההתקשרות בין הצדדים: This agreement will commence on the date of signature by both parties, shall remain valid for a period of 12 months and will be extended automatically for further 12 months unless it is cancelled by one of the contractual parties. Notice of determination must be given in writing by registered post by either party 3 months in advance to termination. 16. ההסכם נחתם ביום 3.2.97 והוארך אוטומאטית מדי שנה. ב- 9.6.06, לאחר שהמשיבה 1 רכשה את אקרמן, שלחה למבקשת הודעה לגבי סיום ההתקשרות: This agreement will be valid for a trail until 31.12.2007. Beyond this we will discuss the way forward of the next year. 17. המשיבות טוענות, ולטעמי בצדק, כי ניתן לראות בהודעה זו התראה בת 18 חודש לסיום ההתקשרות, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמות ביניהם. 18. המבקשת מודה כי חליפת המכתבים שבינה לבין המשיבה 1 לא הבשילה לכלל הסכם, אלא שלשיטתה, הסכימו בעל פה, ובדרך של התנהגות, על הסכם חדש, משולש, הכולל גם את המשיבה 2, ומפצל את ההפצה של המוצרים השונים בין השתים. 19. קיומו של הסכם כזה לא הוכח, ולו אף לכאורה. חליפת המכתבים האלקטרוניים שהועברה בין הצדדים החלה ב- 8/07, אז צרפה המבקשת למכתבה טיוטת חוזה. המשיבה 1 לא הסכימה להצעה. כך למשל, נכתב על ידה ב- 21.9.07: We have discussed today about the contract and your wish to modify a lot. First of all we have a point out that this is a standart contract signed by many other agents dealing with OBO. You surely understand that we can’t have dozens of individual agreements. To be honest we are a lit bit surprise about your demand to reduce the sales targets as it’s already the lowest limit to go for such an agreement. 20. ב- 30.10.07 הודיעה המשיבה כי היא עומדת איתנה על דעתה כי אינה מוכנה להתקשר עם המבקשת בהסכם שונה מזה של המפיצים האחרים, וביקשה: “Please keep us informed how to proceed”. יש לזכור כי באותה עת, היו הצדדים מצויים כבר 60 יום לפני תום תקופת ההודעה המוקדמת. 21. ב- 15.11.07 כתבה המבקשת, בהמשך לשיחה טלפונית כדלקמן: “Ragarding the contract, it seems we share the same feelings. On our side it is O.K. to continue with a standard letter like last year”. לא נטען כי חוזה, או מכתב כזה או אחר נחתם בין השתים, למרות שהוכח לכאורה כי המשיבה 1 דואגת להחתים מפיציה על חוזים בכתב. 22. המבקשת טענה כי מעת שנתנה המשיבה 1 את הודעתה כי ההסכם שבין המבקשת לאקרמן יפוג בדצמבר 2007, ברור כי אותו הסכם אינו חל על הצדדים, וכי מערכת היחסים שבין המשיבה 1 והמבקשת נולדו ונחתמו מחדש. לעניין זה כתב (ס' 32 לסיכומיה) בא כוחה: "לאור התשתית העובדתית המפורשת שנפרשה לעיל, עולה כי אין חולק שהמערכת המשפטית אשר חלה על הצדדים הינה המכתב מיום 9.6.06 וכן הבטחות משלימות בכתב ובעל פה, וכי ההסכם מול מצע הופר באופן פתאומי וללא כל הודעה מוקדמת". 23. אינני מקבלת טענה זו. העובדה כי נכתב באותו מסמך כי הצדדים יבואו בדברים ביניהם לגבי העתיד איננה מקימה התקשרות חדשה, ואם לא הבשיל המו"מ ביניהן לכדי הסכם, רשאי וחופשי כל אחד מהם להתקשר עם צדדים שלישיים, לרבות המשיבה 2, וכבר מן הטעם הזה אין להיעתר לבקשה. 24. גם לו הייתה מסקנתי שונה, לעניין המערכת החוזית שבין הצדדים, הלכה היא כי אין לאכוף על יצרן לשווק מוצריו באמצעות מפיץ שאינו מעוניין בו עוד: "השאלה הנשאלת היא, הפסקת הסכם ההפצה ע"י גיג'י- בין אם מהווה היא הפרת ההסכם ובין אם מהווה היא ביטול כדין של ההסכם, מקנה לסוכן זכות לאכיפת ההסכם, ולו רק לתקופת ההודעה הסבירה שביטול כזה מחייב לתיתה, סבורתני כי הסוכנות אינה זכאית לסעד זה וכי הסעד ההולם הוא פיצויים. הצו הזמני מחייב את גיג'י להמשיך בעל כורחה בקשריה העסקיים עם הסכונות, קשרים אותם היא מבקשת להפסיק... על פי ההלכה שיצאה לפני בית משפט זה במקרים רבים התרופה ההולמת בנסיבות כאלה היא פיצוי כספי, ולא צו מניעה או צו עשה המחייב המשך קיומו של קשר עסקי עם סוכן שהיצרן המפיץ אינו רוצה בו עוד. בפיצוי כספי יש כדי לפצות הסוכנות על תקופת ההודעה הסבירה, או על כל נזק שנגרם לה אם היתה הפרה". (רע"א 5384/95 גיג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ. וראה גם רע"א 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות בע"מ נ' שמיע בע"מ). "חיוב המשיבים להמשיך ולהתקשר עם המבקשים למשך תקופת ההתקשרות המקורית, רובה ככולה וזאת בניגוד לבחירתם וחרף שימוש שעשו בזכותם החוזית, פוגע בחופש ההתקשרות של המשיבים ומאלצם להמשיך, על כורחם, מערכת יחסים כפויה ובלתי יעילה, לראייתם... מנגד נזקם האפשרי של המבקשים, אף שאינו מבוטל, יכול לבוא על תיקונו אם יזכו בתביעתם ויקבלו פיצוי כספי". 25. באשר לשני הפרוייקטים - המשיב 2 כבר התקשרה עם הקבלן בפרויקט מוזיאון העיצוב בחולון, לאחר שסיפקה לו דוגמא ממלאי שהיה ברשותה. ההזמנה בוצעה ב- 13.1.07, בעת שהבקשה לצו המניעה הוגשה ב- 31.1.07. הואיל והקבלן אינו צד לבקשה (ומוטב שכך), אין להורות על שינוי המצב וכפיית המבקשת על הקבלן. אם סבורה המבקשת כי המשיבה 2 "עקפה אותה", חרף חופש התחרות ממילא יבואו הפסדיה לידי ביטוי בתביעתה הכספית. 26. לטענת המשיבה 2 הקפיא הקבלן הזוכה בפרויקט בר אילן את עבודת החשמל ואת ההזמנות, עקב השינוי בשער הדולר. המבקשת מודה בבקשתה כי נאלצה להציע לאלקטרה, המזמינה באותו פרויקט, מחירים נמוכים במיוחד על מנת לזכות במכרז. אם יחודש המכרז, ותזכה בו ממילא תתמקדנה טענותיה (אם תעמוד עליהן) בהפרש המחירים. אם לאו, והדבר בשלב זה הינו תיאורטי בלבד, תוכל לתבוע הפסדיה, אם אמנם היתה זכאית לזכות במכרז זה. מכל מקום ברור ונקי מספיקות כי בשני המקרים אין להתערב בשלב זה, ודין הבקשה להידחות. 27. המשיבות טענו עוד כי הנזק שנגרם למבקשת הינו זניח, והתבססו, בין היתר על מחזורי המכירות הנמוכים שלה ואחוז הרווח המופק מהן. בכתב התביעה שהוגש מצאתי כי המבקשת מודה (ס' 51) במגמת ירידה הדרגתית במשך חמש שנים, אך לטענתה, שינתה את המגמה והיא צופה גידול משמעותי, במהלך שלש השנים הקרובות, בצריכת מוצרי תשתית האינסטלציה לרצפות בשוק הישראלי. 28. בכתב התביעה, העמידה המבקשת את נזקיה על סכום של 1,600,000 ₪, הכוללים בין היתר את השקעתה ברכישת הזכויות של אקרמן בשנת 1996, רכישה חוזרת של המלאי שברשותה ואובדן רווחים בעסקאות בפועל ובעסקאות עתידיות. 29. למשיבות טרם ניתנה ההזדמנות להתייחס לכתב התביעה. מכל מקום, נזקים אלו, אם יוכחו, יזכו את המבקשת בפיצוי הכספי לו היא טוענת, אולם אין בטענות המבקשת לגביהם לשנות את התוצאה אליה הגעתי בכל הקשור לצו המניעה. כן גם לגבי טענות השיהוי, הבוררות הזרה, וכל טענות אחרות אשר תתבררנה במסגרת התביעה העיקרית, אם תעמוד עליה המבקשת. 30. לפיכך, נדחית הבקשה. הוצאות בסך 4,000 ₪ + מע"מ ישולמו ע"י המבקשת לכל אחת מהמשיבות, ללא קשר לתוצאות התובענה העיקרית. צוויםצו מניעהמוצר