בית המשפט התרשם שהתובעת הייתה זקוקה למקרר בדחיפות, ורק מאחר שהנתבע הציג את עצמו כבעל נסיון של 37 שנים הזמינה אותו מלכתחילה לביתה. אילו הייתה יודעת מראש על כך שאין לנתבע נסיון של 37 שנים, ייתכן שכלל לא הייתה מזמינה את הנתבע לביתה. להלן פסק דין בנושא פרסום שקרי אודות שנות ניסיון מקצועי: פסק דין 1. בפני תביעה להשבת סכום של 7,500 ₪ אותם שילמה התובעת לנתבע, לטענתה בעקבות הונאה. גרסת התובעת 2. התובעת רכשה מקרר חדש עבורו שילמה כ- 6,500 ₪. כשהובא המקרר לביתה הסתבר לה שלא ניתן להעבירו מן הפרוזדור אל המטבח. ביום 21.10.07 קיבלה לתיבת הדואר שלה עלון פרסומי שבו הוצע מגוון רב של עבודות ותיקונים בבית הלקוח, על ידי עסק שנקרא 'תיקוני רובינשטיין' אשר פרסם עצמו כבעל מוניטין ונסיון של 37 שנים. 3. על סמך מודעה זו הזמינה התובעת את בעל המקצוע, וביום שלמחרת התייצב הנתבע בביתה. כשהגיע שאלה אותו האם אכן יש לו ניסיון של 37 שנים, והוא טען שרכש את העסק ואת הניסיון מאת יורשי העסק. לפי תאורה, הסתכמה העבודה שביצע, בתלישה של דלת המטבח על גלגיליותיה מציריה, עקירת המשקופים, הזזת המקרר, והשבת המצב לקדמותו. התובעת טענה כי השבת המשקופים נעשתה בדרך מרושלת, תוך גרימת נזק לדלת המשקוף. 4. לאחר סיום העבודה הגיש הנתבע לתובעת פירוט חשבון שהסתכם לסכום של 7,750 ₪ ונתן לה הנחה בסכום של 250 ₪. 5. התובעת פרטה בפני באריכות את מצבה הבריאותי ואת גילה - בת 80 שנים, הסובלת ממחלות שונות, בעיות לחץ דם, ונזקקת לסיוע בשירותים שונים, וכן את הלחץ הנורא שבו הייתה נתונה בזמן שהנתבע היה בביתה, בשל עצם נוכחותו ובשל העבודות שביצע. 6. לטענתה, כשביקש ממנה את הסכום רשמה לו מיד המחאה בהתאם להנחיותיו. רק מאוחר יותר, לאחר שהתייעצה עם חבריה, נוכחה לדעת שמדובר בסכום מופרז, הן בהשוואה למחיר המקרר, הן בשים לב להיקף העבודות שהנתבע ביצע בביתה. 7. עוד ציינה שלאחר מספר ימים התברר שנפלה תקלה במקרר, שבשלה היה צורך להוציא את המקרר מהמטבח. חברתה התקשרה לנתבע ואולם לאחר שהנתבע ביקש מחצית מהסכום לעבודה הנוספת, החליטה לבצע את העבודה בעצמה, ותוך מספר דקות עשתה זאת, היינו, פירקה את המשקוף והדלת והזיזה את המקרר. גרסת הנתבע 8. הנתבע טען שהגיע לבית התובעת על פי הזמנתה, וכי בראש ובראשונה הגיש לה הצעת מחיר, שכללה תיקונים נוספים במטבח, ואשר הסתכמה לסכום של 7,750 ₪. לטענתו, רק לאחר שאישרה את העבודה והצעת המחיר, הוא החל בביצוע העבודות. הנתבע טען שמעולם לא נטענו טענות כנגד טיב העבודה שביצע בביתה, הראיה לכך היא שכעבור מספר ימים ביקשה ממנו חברתה של התובעת לשוב למקום ולבצע עבודה דומה. 9. הנתבע ציין שהוא איש מקצוע רציני ויסודי וכי הצעת המחיר נערכה בהתאם לתעריף הנהוג אצלו. הנתבע ציין שהתובעת הייתה רשאית לבחור בעל מקצוע אחר, זול יותר. כמו כן ציין שהוא נקרא "תיקוני רובינשטיין" כיון שרכש את העסק מיורשיו של רובינשטיין המנוח. דיון והכרעה 10. השאלה הטעונה הכרעה הינה האם יש יסוד להתערבות ביחסים החוזיים ובתמורה ששולמה עבור העבודה. האם מדובר בעסקה מסחרית רגילה, שהתובעת הבינה את משמעותה, ובחרה לבצעה מתוך רצון חופשי, או שמא מדובר במרמה או עושק בשלם התקשרה התובעת בביצוע העסקה. 11. לאחר שמיעת הראיות והטענות, מצאתי שעומדות לתובעת עילות לפיצוי המצדיקות תשלום פיצוי והשבה. 12. מבחינה משפטית, רלוונטיות לעייננו הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן - חוק הגנת הצרכן), והוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים). 13. ס' 2 (א) לחוק הגנת הצרכן קובע: "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); ..." ס' 3 לחוק הגנת הצרכן קובע: "(א) לא יעשה עוסק, כדי לקשור עסקה, דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בה ניצול - (1) חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן; (2) אי ידיעת השפה שבה נקשרה העסקה. (ב) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת." 14. תכליתו של חוק הגנת הצרכן היא יצירת איזון ראוי בין הצרכן היחיד לבין עוסקים שונים, כפי שניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון. כפי שנקבע ברע"א 8733/96 רוברט לנגברט נ. מדינת ישראל (פד"י נ"ה (1) 168): "חוק הגנת הצרכן, נימנה עם התחיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים, והמטילה על הצד החזק -הספק-חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש -הצרכן ... חוק הגנת הצרכן מבקש לאזן את חוסר השיוויון שבין הצדדים ע"י הטלת חובת גילוי על ספקים". וכפי שניתן ללמוד מרע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' דניאל צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876, 884, תכליתו: "...להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן... החוק בא לצמצם את פערי הכוחות והמידע בין ספקים שיש להם מומחיות בתחום עיסוקם ובין הפרט." 15. הגנה דומה קבועה בסעיף 18 לחוק החוזים, המורה כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". שלושה יסודות מצטברים עומדים ביסודה של עילת העושק: הראשון - מתייחס ל"חולשתו" של העשוק, הבאה לכלל ביטוי במצוקה או בחולשה שכלית או גופנית או בחוסר ניסיון; השני - הנוגע להתנהגותו של העושק - היינו מודעותו של המתקשר ל"חולשה" זו וניצולה; והשלישי - הדן בתנאי החוזה - עניינו היותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל (ראו לעניין זה " 403/80 ' , " (1), 762, עמ' 767, ו" 5806/02 ' , " (5), 193 , 198-199) . 16. עילה נוספת ניתן למצוא גם בהוראת סעיף 12 לחוק החוזים, המטילה על הצדדים חובה לנהוג בתום לב במשא ומתן. כפי שנפסק, אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות כי יגולו, מהווה הפרה של החובה לנהוג בתום לב. 17. מהעובדות שהוצגו בפני, התרשמתי שהנתבע הטעה את התובעת, ונהג בניגוד לחובה המוטלת עליו על פי הוראות חוק הגנת הצרכן והוראות חוק החוזים כאחד, בכך שניצל את מצבה הבריאותי וגילה כדי לכפות עליה עסקה שתנאיה בלתי סבירים, ותוך דרישת תמורה בלתי הוגנת לשירות שנתן, הגבוהה מהתמורה המקובלת. 18. התובעת הדגישה כמה היה חשוב לה שהעבודה תבוצע על ידי אדם בעל נסיון. היא הסתמכה על עלון פרסומת של הנתבע, בו התהדר בנסיון רב שנים של 37 שנים. רק בדיעבד הסתבר לתובעת שהנסיון והמוניטין אינם של הנתבע, אלא שלטענתו הוא רכש את המוניטין והנסיון מיורשים של מומחה בתחום. לא ברור מה משמעות טענה זו, שכן מדובר בשירות אישי ובנסיון אישי, שאותם לא ניתן לכאורה לרכוש. עצם הטענה שיש לנתבע נסיון של 37 שנים, מהווה מצג שווא ונסיון להטעיה. 19. התרשמתי שהתובעת הייתה זקוקה למקרר בדחיפות, ורק מאחר שהנתבע הציג את עצמו כבעל נסיון של 37 שנים הזמינה אותו מלכתחילה לביתה. רק אז התברר לה שהנסיון אינו נסיונו הוא. התרשמתי שהתובעת אפשרה לנתבע לבצע את העבודה רק בשל הלחץ הרב שבו הייתה נתונה, להעביר את המקרר למקומו, ועל כן ביקשה להמנע מלבזבז זמן בחיפוש אחר בעל מקצוע אחר. אילו הייתה יודעת מראש על כך שאין לנתבע נסיון של 37 שנים, ייתכן שכלל לא הייתה מזמינה את הנתבע לביתה. 20. העדפתי את גרסתה של התובעת, לפיה לא נתן לה הנתבע הצעת מחיר מסודרת לפני ביצוע העבודה, הצעת מחיר שאפשרה לה לשקול מראש האם להתקשר בעסקה, אלא שלאחר ביצוע העבודות, וכאשר בקשה לדעת כיצד הגיע לסכום שבו נקב, סיכם הנתבע את העבודות שביצע ואת מחירן. 21. התרשמתי שהתובעת, אשה מבוגרת הסובלת ממחלות שונות לרבות לחץ דם, אכן הייתה שרוייה בלחץ רב כתוצאה מהעבודות שנאלצה לבצע ומנוכחותו של הנתבע בביתה. 22. מצאתי שהמחיר אותו דרש הנתבע מהתובעת מבוסס על חשבון מופרז באופן קיצוני, בשים לב להיקפה וטיבה של העבודה שביצע. התרשמתי שהנתבע ניצל את גילה, מצב בריאותה של הנתבעת, והלחץ שבו הייתה נתונה בשל ביצוע העבודות בביתה, וזאת כדי לסחוט ממנה סכומים שאינם פרופרציונליים לעבודה שביצע, ואשר אילו היה הנתבע מגיש לתובעת הצעת מחיר מראש, לא הייתה מתקשרת עמו בעסקה כלל. 23. יצירת מצג הגורם לאדם להתקשר בחוזה שלא היה מתקשר בו אלמלא אותו מצג עולה כדי הטעיה או חוסר תום לב, המקנים שניהם גם יחד זכות לביטול החוזה ולהשבה. וכל אלו מצטרפים כאמור לתנאים הבלתי מקובלים של תנאי העסקה ולמצבה של התובעת, שבלי כל ספק היתה הצד ה"חלש " בעסקה, הצד שעליו ביקש חוק הגנת הצרכן להגן. 24. בשל כל אלה, התרשמתי שבענייננו מתקיימות העילות הקבועות בחוק הגנת הצרכן ובחוק החוזים כאחד, המצדיקות השבה, חלקית, בשים לב לכך שהנתבע ביצע עבודה בביתה של התובעת, וכן פיצוי. 25. אשר על כן הנתבע ישלם לתובעת סכום של 5,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 500 ₪, הכל תוך 30 ימים.צרכנותהטעיית צרכניםפרסום