להלן פסק דין בנושא נטילת סחורה בגין אי תשלום: פסק דין 1. התובעת, חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי מזון למוסדות, סיטונאים וקמעונאים, סיפקה לרשת הצרכניות שקל קל בע"מ (להלן - שקל קל) מוצרי מזון. במהלך חודש אוגוסט 2002 נודע לתובעת, כי שקל קל נקלעה לקשיים כלכליים ולא עמדה בהתחייבויותיה כלפי ספקיה השונים. אי לכך תיאמו התובעת ושקל קל, כי יוחזרו משטחי הסחורה שסיפקה התובעת על מנת להקטין את נזקי שני הצדדים. דא עקא, נציגי הנתבעת נטלו את הסחורה, אשר בגינה נותר לשקל קל חוב בסך כולל של 38,409 ₪. 2. הנתבעת אינה מכחישה את עצם נטילת הסחורה של התובעת אלא טוענת, כי חברת שקל קל נתנה הרשאה לנציגי הנתבעת ליטול את הסחורה של התובעת, על מנת להקטין את נזקה של הנתבעת בגין חוב של שקל קל כלפיה. 3. לאחר סיום ההוכחות בתיק, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. התובעת הגישה את סיכומיה ואילו הנתבעת לא הגישה את סיכומיה עד היום. ביום 17.5.05 ניתנה החלטה המורה לנתבעת להבהיר מדוע לא הגישה את סיכומיה. הנתבעת לא הגישה הבהרה, לא הגישה בקשה למתן ארכה ואף, כאמור, לא הגישה את סיכומיה. למעשה ובנסיבות אלה, ניתן לראות במחדל זה כאמירה, שאין לנתבעת טענות הגנה כלפי התביעה. בעל דין שלא הגיש סיכומים בכתב, רואים אותו כמי שלא התייצב לדיון בתביעה (תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; להלן - התקנות) ובית המשפט ינהג בו לפי תקנה 157 (י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית) עמ' 513). אך גם בנסיבות אלה, מתן פסק דין לטובת התובעת אינו מובן מאליו ועל בית המשפט לבחון, על יסוד הראיות, מהו פסק הדין שמן הראוי לתת (שם, הערה 217). דיון 4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, במסמכים שהוגשו, לאחר ששמעתי את חקירות המצהירים ולאחר שעיינתי בסיכומי התובעת הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה במלואה. בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, פסק הדין ינומק באופן תמציתי. 5. אני מקבל את גרסתה העובדתית של התובעת. לאחר שמיעת הראיות אין ספק, שדגי נסיכת הנילוס, סופקו לשקל קל על ידי התובעת ונלקחו על ידי נציגי הנתבעת. העד היחיד מטעם הנתבעת מודה בכך במפורש בחקירתו הנגדית, "חשבו שזה סחורה שלנו ולקחו בטעות." (עמ' 8 לפרוטוקול), "היתה טעות של האנשים." ו- "הסחורה נלקחה על ידי עובדים של הנתבעת. מתברר שהדגים נלקחו בטעות." (עמ' 9 לפרוטוקול). העד מטעם התובעת העיד על כך, שראה על משאית הנתבעת את המוצרים של התובעת (עמ' 6 לפרוטוקול). הדבר נתמך גם באמור בת/1 ובעדותו של מר רונן רם (עמ' 18-19 לפרוטוקול). לתצהיר התובעת צורפו חשבוניות מס המתייחסות, בין היתר, לדגי נסיכת הנילוס ודו"ח תנועות מכירה מיום 1.1.02 ועד ליום 31.12.02 לפיו, חייבת שקל קל לתובעת סך כולל של 81,875.16 ₪. נציג התובעת העיד על כך, שסוכם עם מר רונן רם, כי בתמורה להפחתת החוב של שקל קל לתובעת, תוחזר סחורה שאיכותה משביעת רצון. עדותו לא נסתרה והיא נתמכת בעדותו של מר רונן רם בעמ' 18 לפרוטוקול. מר רם העיד, שהתקשר לספקים השונים ואמר להם לבוא ולקחת סחורה מהסופר ו"לא ניתנה הסכמה לשום חברה לקחת סחורה של חברה אחרת, לרבות פינקלשטיין". וכן, "בעורמה זה בצורה פשוטה, בן אדם שבא לעסק ולוקח סחורה שלא שייכת לו. מנהל האולם לא ידע שהם עשו את זה ותוך כדי לקיחת הסחורה שלהם לקחו את הסחורה של מאיר עזרא. זה נקרה בעורמה" (עמ' 19 לפרוטוקול). 6. מאידך, איני מקבל את גירסת הנתבעת, שקיבלה אישור לנטילת הסחורה של התובעת ממנהלי שקל קל וכי נאמר לה, ששקל קל שילמה עבור הסחורה במזומן והסחורה שייכת לה. עדותו של מנכ"ל הנתבעת דאז, מר אוריאל דרורי, היא עדות יחידה של אדם המעוניין בתוצאות המשפט ואין לה כל סיוע (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971). מר דרורי לא היה בחצרי שקל קל כאשר עובדי הנתבעת נטלו את הסחורה והוא אף מודה, שהסחורה נלקחה בטעות. טענתו, שמנהל שקל קל אמר לו, שהסחורה שייכת לשקל קל וכי הסחורה ניתנת לנתבעת כנגד חובה של שקל קל (עמ' 8 לפרוטוקול) נסתרה על ידי המנהל, מר ירמיהו בן ניסן בעצמו, "לא הייתי שם ולכן גם לא אישרתי לקחת את הסחורה. גם לא אישרתי טלפונית ואני לא מכיר אף אחד מחב' פינקלשטיין. ואז, אמרתי לרונן שיצור קשר עם פינקלשטיין כי הסחורה הזו לא שלו ואז הוא יצר עימם קשר ופינקלשטיין אמר שיסתדר עם מאיר עזרא..." (עמ' 14 לפרוטוקול), "... כל הדיבור של רונן היה הוא להחזיר למאיר את הסחורה שהוא לקח." (עמ' 16 לפרוטוקול) ומר רונן רם העיד, "נסעתי עם מר ירמיהו לפינקלשטיין לבקש שיחזירו את המשטח מיידית ואפילו הגיע למצב של כמעט הרמת ידיים. בסוף הוא אמר שהוא יסדר את זה ביניהם, היות והם עובדים ביחד ויש להם קשר מסחרי והוא ידאג להחזיר להם את זה." (עמ' 18-19 לפרוטוקול). על כך יש להוסיף, שהנתבעת כלל לא הוכיחה שנותר חוב אשר לא שולם לה על ידי שקל קל. לא הוצג כל מסמך בעניין ואף לא כרטסת הנה"ח והעד היחיד מטעם הנתבעת לא ידע להסביר מדוע לא הוגשה אסמכתא לחוב שקל קל לנתבעת (עמ' 10 לפרוטוקול). 7. הנתבעת נטלה ללא רשות סחורה השייכת לתובעת ושתמורתה לא שולמה לה על ידי שקל קל. שקל קל הזמינה את התובעת לקבל חזרה את הסחורה, אך התברר שהסחורה אינה עוד במחסני שקל קל. מנהלי שקל קל דרשו מהנתבעת להחזיר את הסחורה, אך הנתבעת לא עשתה כן. הנתבעת גם לא השכילה להוכיח, שניתנה לה רשות לקחת את הסחורה וכי שקל קל שילמה לתובעת עבורה. בנסיבות אלה ברור, כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת את שוויה של הסחורה, כנטען בכתב התביעה. 8. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 39,869 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 2.9.03 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום בפועל. סחורה