להלן פסק דין בנושא נזק לרכב שכור: פסק - דין 1. "מעשה "קפקאי" ומקומם המעורר מחשבות עגומות ביחס ליחסי אמון בין ספקי שירותים לצרכנים. ב-11/06/2000 שכרה התובעת מהנתבעת 1 (להלן, לשם הנוחות: "הנתבעת" או "צדוק") העוסקת בהשכרת מכוניות, מכונית לשימושה למשך 3 ימים. בעת ההשכרה חתמה, כמקובל, על שובר חיוב כרטיס האשראי שלה "על החלק" (ללא נקיבת סכום), מנהג מקובל וידוע ברחבי העולם בעת השכרת מכוניות, שנועד להבטיח את המשכיר מפני אבדן ונזקים לרכב בעת השכרתו. עוד באותו יום, עת נהגה התובעת במכונית השכורה, היתה מעורבת בתאונת דרכים בה נפגעה המכונית מאחור ע"י מכונית אחרת בעת עצירה לפני רמזור. היתה זאת, כמסתבר, "תאונת שרשרת". המכונית הנהוגה בידי התובעת היתה הראשונה באותה שרשרת ואין כל ספק ומחלוקת שלא מוטלת עליה כל אשמה. זמן קצר לאחר זאת, באוגוסט 2000 נמשכו מחשבונה -.3,977 ₪ לזכות הנתבעת, שעשתה שימוש בשובר חיוב כרטיס האשראי הנ"ל - לכיסוי "השתתפות עצמית" של התובעת בנזקי אותה תאונה. באפריל 1991 הגישה צדוק לביהמ"ש (שלום-י-ם) תביעה לפיצוי בגין נזקי הפגיעה באותה תאונה; תביעה זו הוגשה כנגד הנהגים המעורבים באותה תאונה כולל התובעת עצמה ונתבעו בה עלות תיקון הנזק למכונית, עפ"י חוות דעת המצורפת לאותה תביעה -.1,363 ₪, שכ"ט שמאי -.351 ₪, ביטול יום השכרה -.234 ₪ ו"דמי טיפול" -.85 ₪., סה"כ -. 2,033 ₪. 2. פניות שונות של התובעת, בעצמה ובאמצעות עו"ד, אל צדוק בדרישה להשיב את כספה לא נשאו פרי. צדוק טענה שהסכום בו חוייבה הוא "השתתפות עצמית" בנזקים , בו חייבת התובעת עפ"י חוזה ההשכרה. עם זאת הדגישה כי תבעה את "הצד הפוגע" וכי "כאשר תקבל את ההחזר מחברת הביטוח תפצה את הלקוחה שרה לורנס אלגרבלי" (מכתב הנתבעת אל חברת ישראכרט מ-26/09/2000). משלא זכתה התובעת להחזר כספה הגישה ב-17/05/01 תביעתה זו לפיצוי בסך -.10,000₪ - החזר הסכום בו חוייבה ופיצוי בגין מצוקה כלכלית אליה נקלעה כתוצאה מחיובה ובגין "הטיפול הרשלני" של הנתבעת בפרשה. 3. צדוק הגישה ב-04/06/01 "בקשה לסילוק על הסף / וכתב הגנה", היא ביקשה לדחות את התביעה "על פי הלכת הליך תלוי ועומד". אף הוסיפה טענה שהתובעת איננה מצביעה על כל נזק "שכביכול" נגרם לה, שכתב התביעה לוקה בחוסר פירוט, ושהנתבעת "אינה חייבת להשיב לתובעת דמי השתתפות עצמית ששילמה עפ"י ההסכם" על כן מתבקש ביהמ"ש לחייב את התובעת "בהוצאות הנתבעת ופיצויים לדוגמא" באשר הגשת התביעה סותרת התחייבויותיה ומהווה "שימוש לרעה בהליכי משפט". עוד טוענת צדוק בכתב הגנתה שעל התובעת "לפנות לאחראי על הנזק שנגרם לה - הנהגים שפגעו ברכב בו נהגה - ולא לנתבעת. הנתבעת מטפלת, גם עבור התובעת, בגביית הפיצויים מהאחראים לנזקים" (הדגשה לא במקור - ר.ש.) 4. הבקשה לסילוק על הסף נדחתה בהחלטתי מ-11/06/01, עם זאת המלצתי בפני התובעת לצרף לתביעתה כנתבעים גם את הנהגים הפוגעים, למען יתייצבו בעת הדיון כל המעורבים בפרשה וביהמ"ש יוכל להכריע מי מכולם הוא אשר חייב לשאת בנזקי התובעת, שהרי עפ"י תאור האירוע אין ספק שהיא עצמה אינה חייבת לשאת בכל נזק. כך אכן נעשה. עפ"י כתב תביעה מתוקן צורפו הנהגים המעורבים ומבטחיהם. 5. בעת הדיון אשר התקיים ב-23/12/01 התברר, למרבית ההפתעה, מדברי הנתבעים הנוספים, שתביעת צדוק בבימ"ש השלום נמחקה עוד ב-25/06/01 עפ"י בקשת ב"כ צדוק אשר הצהירה כי "הצדדים הגיעו להסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט הנכבד". [יוזכר כי בין "הצדדים" באותו הליך נכללה אף התובעת, אלא שזו לא הוכנסה בסוד "ההסכמה"]. עוד התברר כי עפ"י אותה הסכמה שילמו הנהגים הפוגעים, באמצעות מבטחיהם צדוק -.2,400 ₪ לסילוק מלוא תביעתה (שהיתה כאמור לתשלום -.2,033 ₪ !), לאחר שצדוק חתמה על "כתב קבלה לסילוק סופי ומלא של תביעתה" בו הצהירה כי היא הזכאית היחידה לקבל תשלום עבור הנזק שנגרם למכונית באותה תאונה. הפיצוי האמור שולם לנתבעת, כאמור, עוד ביוני 2001. 6. יוצא איפוא: בגין הנזק אשר נגרם לצדוק באותה תאונה, אותו העריכה היא עצמה בסכום מירבי -.2,033 ₪ זכתה לפיצוי בסך -.6,377 ₪ ! (-.3,977 ₪ שנגבו מהתובעת ועוד -.2,400 ₪ ששולמו ע"י הפוגעים). למרות זאת עמד נציג הנתבעת על דעתו, בעת הדיון אשר התקיים בפני חצי שנה לאחר קבלת הפיצוי כנ"ל שאין הנתבעת חייבת בכל החזר לתובעת ! את עמדתו הסביר בהסברים שונים שבכל הכבוד לא עלה בידי לעמוד אל נכון על טיבם, הן מכח החוזה על פיו - אם ירדתי לסוף דעת הטוען - חייבת התובעת בתשלום ההשתתפות העצמית בלא כל קשר לנזקים, הן בטענה שהנזקים בפועל ואף שנתבעו בתביעה נגד הפוגעים רק -.2,033 ₪ היו גבוהים בהרבה. לתמיכה בטענתו הציג מר צדוק נציג הנתבעת עותק של חוזה ההשכרה שאף שהוגדל כמה מונים עדיין התקשיתי לקרוא את סעיפיו הגודשים את העמוד מקצה ועד קצה בסעיפים לרוב באותיות זעירות (זרועים שגיאות כתיב ותחביר לרוב) - וככל שחיפשתי לא מצאתי בכל אלו תמיכה בטענתו. לא הובאה אף שמץ ראיה לטענה שהנזקים בפועל היו גבוהים יותר ממה ששולם. 7. סבור אני כי אופן טיפולה ועמדתה של הנתבעת בפרשה זו פסולים מכל היבט (בלשון המעטה ואיפוק !) התובעת ניצלה "עמדת כח" משהופקד בידה, בנאמנות, שובר אשראי חתום על החלק, כדי לגבות באמצעותו סכום כסף שאין היא זכאית לו. כבר בראשית הדרך - לא היה כל יסוד לחיוב התובעת בכ-.4,000 ₪ כ"השתתפות עצמית" בנזק שעפ"י הצהרת הנתבעת עצמה איננו עולה על -.2,033 ₪. בהמשך - משהצהירה הנתבעת בפני ביהמ"ש השלום כי "הצדדים הגיעו להסכמה" הטעתה את בית המשפט שהרי התובעת שאף היא היתה צד לאותו משפט כלל לא שותפה באותה הסכמה אשר כמסתבר נעשתה בניגוד גמור לטובתה. לכל המאוחר בעת שהגיעה הנתבעת להסכמה עם הנהגים "הפוגעים" וזכתה למלוא הפיצוי עפ"י תביעתה היה עליה למהר ולהשיב לתובעת את אשר גבתה מזו ! שבעתיים כך נוכח הצהרותיה שלה עצמה כי תביעתה הוגשה גם עבור התובעת וכי משישלמו המזיקים את הנזקים יוחזר לתובעת הכסף אשר נגבה ממנה (ר' לעיל). הנתבעת אף לא מצאה לנכון לדווח לתובעת שההליך בבימ"ש השלום הסתיים והיא קיבלה פיצוי מהנהגים הפוגעים. באופן פעולתה חסמה הנתבעת למעשה דרכה של התובעת לתבוע נזקיה מהמזיקים. הנתבעת "שלחה" את התובעת (בכתב הגנתה) לתבוע את הנהגים הפוגעים - אך הצהירה "בכתב הקבלה והשחרור" שהיא בלבד זכאית לפיצוי בגין נזקי התאונה. הנתבעת יצרה איפוא מצב בו שילמה התובעת ממון רב בגין נזקי תאונה שלכל הדעות לא היתה אשמה בגרימתה - בעוד הנתבעת עצמה הפיקה ממנה רווח רב. בכל אלו חטאה הנתבעת בהפרת החוזה, בהפרת חובת נאמנות, בחוסר תום לב קיצוני ובעשיית עושר ולא במשפט. בסופו של דבר אף גרמה הנתבעת ל"גרירת" 6 נתבעים נוספים שנוכחותם נדרשה בתביעה שבפני למען ניתן יהיה להכריע במחלוקת כולה. 8. התוצאה מכל האמור: אני מחייב את הנתבעת 1 (צדוק) לשלם לתובעת -.3,977 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-01/08/2000 ועד לתשלום המלא וכן -.1,000 ₪ פיצוי בעבור בזבוז הזמן, עוגמת הנפש וההוצאות אשר נגרמו לתובעת, וכן הוצאות משפט בסכום כולל -.1,000 ₪. בנוסף על כך אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מן הנתבעים אשר התייצבו לדיון - נתבעת 2 ונתבעת 6 - הוצאות בסך -.500 ₪. רכבהשכרת רכבנזק לרכב