חוב למוסך

להלן פסק דין בנושא חוב למוסך:

פסק - דין

בפני תביעה שעניינה חוב כספי נטען בגין אספקת סחורה למוסך פחחות. הצדדים חלוקים בשאלת עצם החוב, ובמידה ויוכח - על מי מוטלת חובת התשלום.

הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .
1.     התובעת, אברהם שריזלי ובנו בע"מ, הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק צבעים לרכב, ציוד וחומרים נלווים לצבעים לרכב ופחחות לרכב (להלן: "התובעת"). הנתבעת 1, ג. אסף שירותי רכב בע"מ, הינה חברה בבעלות ובהנהלת הנתבע 2, מר גבי אסף, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה פעלה כזכיין של מחלקת הפחחות והצבע במוסך סובארו בהרצליה (להלן בהתאמה "הנתבעת" ו- "הנתבע").

2.     החל מחודש ינואר 2005, הועבר הזיכיון להפעלת מחלקת הפחחות והצבע במוסך בהרצליה מהזכיין הקודם לנתבעת.

3.     בחודש דצמבר 2004 או סמוך לכך, התקיים בין הצדדים מו"מ להתקשרות ושיתוף פעולה מסחרי. לטענת התובעת, סוכמו בין הצדדים עיקרי הסכמות, אשר ביניהם התחייבות הנתבעת לרכוש צבעים לרכב וחומרים נלווים מהתובעת באופן בלעדי למשך 7 שנים. כן סוכם כי הנתבע יחתום על ערבות אישית לכל התחייבויות הנתבעת עפ"י ההסכם.

4.     לטענת התובעת, ביום 26/12/2004 או במועד סמוך היא העבירה לנתבעת הסכם לחתימתה וכן נוסח כתב ערבות לחתימת הנתבע. לטענת הנתבעת נוסח ההסכם מקובל בענף הצבעים לרכב. לטענת הנתבעת, אמנם קוים מו"מ, אך לא הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה וממילא לא חתמו על הסכם ולא נתבקשו לחתום עליו.

5.     לטענת התובעת, ביום 29/11/2004 או במועד סמוך, עוד לפני קיום המו"מ הנ"ל ומשלוח ההסכם, העבירה התובעת לנתבעת, לבקשת אחרונה, הצעת מחיר 743 לרכישת 102 פריטי סחורה בשווי כולל של 225,355 ₪ לא כולל מע"מ (להלן: "הצעת מחיר 743").

6.     לאחר קבלת ההסכם והערבות לחתימה, פנה הנתבע לתובעת ואמר כי איננו מעוניין עוד בעסקה, ובמקום זה התחייב כי הנתבעת תרכוש צבעים וחומרים באופן בלעדי מהתובעת תמורת קבלת הנחות משמעותיות וללא כל יתר ההטבות שפורטו בהסכם. כהתחלה ביקש לקבל הנחה משמעותית על הצעת המחיר הנ"ל.

7.     לטענת התובעת, לאור יחסי האמון והתחייבות הנתבע לרכישת מוצרים בלעדית מהתובעת בעתיד, הסכימה התובעת למתן ההנחה והעניקה לנתבעת את המוצרים המפורטים בהצעת המחיר בהנחה של 33%, היינו הסך לתשלום לאחר הנחה של 87,788 ₪ עמד על 150,000 ₪ בתוספת מע"מ (הוצאה חשבונית מס מספר 2049994- להלן: "חשבונית 994"). לטענת התובעת, הנחה זו היא הנחה נוספת על זו שכבר ניתנה בהצעת מחיר בשעור של 45%.

8.     ביום 28/2/2005 פרעה הנתבעת סך של 140,400 ₪ בלבד בגין הצעת מחיר 743 והחשבונית שלה שהוצאה.

9.     בנוסף לרכישה הנ"ל ביצעה הנתבעת שתי רכישות נוספות בסך כולל של 72,221 ₪: האחת בסך של 35,694 ₪, בגינה הוצאה חשבונית 2049897 (להלן: "חשבונית 897") והשניה בסך 36,527 ₪ בגינה הוצאה חשבונית 2050138 (להלן: "חשבונית 138"), בעדה לא שילמה הנתבעת דבר לתובעת. לאחר מכן חדלה הנתבעת לחלוטין מלבצע רכישות מהתובעת.

10.     לטענת הנתבעת, באשר להצעת מחיר 743, התובעת היא שפנתה לנתבעת וביקשה כי תעבוד מולה וכי בתמורה תצייד אותה בציוד חדיש בהשאלה. התובעת חששה מאובדן לקוח ומטרתה היתה לוודא כי מחלקת הפחחות, שעברה לנתבעת, תמשיך להשתמש בשירותי האספקה שלה בכל מחיר. לטענת הנתבעת, לא היתה לה התנגדות עקרונית להתקשר עם התובעת על בסיס קבוע לטווח ארוך, ובלבד שהצדדים יגיעו לסיכום בעניין המחירים. לטענת הנתבעת, סרב הנתבע בשמה, לחתום על ההסכם הדרקוני שהועבר אליה וכן לא הסכים להתקשרות הבלעדית והממושכת.

11.     לעניין הצעת מחיר 743 טוענת הנתבעת כי ההזמנה לא היתה ביוזמתה וכי התובעת ציידה אותה רק בחלק מן הציוד שבהצעת מחיר זו, ורק לאחר מכן נשלחה הצעת המחיר הכוללת פריטים רבים שלא סופקו, ואשר המחירים הנקובים בה לא היו מקובלים על הנתבעת והיו מופקעים. לאור זאת ובמענה לפניית הנתבע בשם הנתבעת אל התובעת, נענה הלה כי ממילא הוא לא משלם על כך ושישתמש במה שצריך.

12.     לטענת הנתבעת, היא לא הסכימה להשאיר את הנושא תלוי ועומד ודרשה פינוי של כל הסחורה שסופקה בהתאם להזמנה זו או הוצאת חשבונית על מחיר שיוסכם. התובעת לא רצתה לקחת חזרה את הציוד והסכימה להנפיק חשבונית על סך 150,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת חשבונית 994 היא היחידה המשקפת את הסכמות הצדדים בנוגע לסחורה שסופקה. הנתבעת שלחה לתובעת שיק על סך של 140,400 ₪. כן שלחה התובעת לנתבעת חשבונית מס' 201 בגין חוב ישן של מוסך סובארו בסך של 81,746 ₪, ממספר שנים לפני שהנתבעת החלה את הפעילות בו. לטענת הנתבעת, לאחר דין ודברים סוכם כי הנתבעת תשלם את מלוא חשבונית זו (חשבונית 201), הגם שהסחורה הנ"ל לא סופקה לה, וכי מנגד תוותר התובעת על יתרת ההפרש בגין חשבונית 994 (הצעת מחיר 743). לטענת התובעת, הסך של 81,746 ₪ שולם לה על ידי הנתבעת בגין ציוד שסופק למוסך ובהתחשבנות בין הנתבעים לחברת יפנאוטו, היבואנים של רכבי סובארו, סוכם כי הנתבעים ישלמו אותו ואין כל קשר בין סכום זה לציוד שסופק.

13.     מכל מקום, לטענת הנתבעת, היא לא התחייבה להתקשר עם התובעת על בסיס ארוך טווח.

14.     באשר לשתי הרכישות הנוספות הנטענות, חשבונית 897 ו- 138, לטענת הנתבעת היא לא ערכה כל הזמנה בגינן ומיד עם הגעת הסחורה הודיע הנתבע למר שריזלי מטעם התובעת כי הנתבעת אינה מעוניינת לעבוד עם התובעת וכי על התובעת לקחת חזרה את הסחורה. לטענתה, סחורה זו הוחזרה במלואה לתובעת באמצעות הספק החלופי של הנתבעת, חברת טמבור.

15.     התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את התחייבותם לרכוש צבעים וחומרים מהתובעת באופן בלעדי, ועברו לעבור עם חברה מתחרה, חברת טמבור רכב צבעים בע"מ. לאור זאת, הסכמת התובעת ליתן להם הנחה לרכישה הראשונה (הצעת מחיר 743), בטלה ומבוטלת, ועל הנתבעים לשלם את יתרת מלוא הסכום של הרכישה הראשונה כפי שננקבה בהצעת המחיר 743 שכן ההנחה הנוספת היתה מותנית בהתחייבות הנתבעת כאמור.

16.     כן טוענת התובעת כי הנתבעת מעולם לא הסדירה את סכומי החוב בגין שתי הרכישות הנוספות.

17.     לטענת התובעת, חב הנתבע, יחד ולחוד עם הנתבעת, לאור התחייבותו האישית כלפיה. לטענת התובעת, פעל הנתבע בחוסר תום לב ויש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת. כן טוענת התובעת כי הנתבע ניצל את האמון שרכש לו מנכ"ל התובעת וביצע רכישות בשם הנתבעת תוך כוונה "לעקוץ" את הנתבעת, לקבל הנחות משמעותיות, ולא לשלם, כי הוא פעל במצג רשלני ותרמית וגרם לנתבעת להפר את החוזה.

18.     לטענת הנתבע אין לחייב אותו באופן אישי שכן בכל מקרה פעל מטעם הנתבעת בלבד ואין להרים את מסך ההתאגדות. כן טען כי לא ערב לחובות הנתבעת ולא חתם על כתב הערבות.

19.     הצדדים חלוקים גם בשאלת הריבית החלה בעניינינו בגין החוב הנטען.

20.     לאור כל זאת טוענת התובעת, כי על הנתבעים לשלם לה ביחד ולחוד סך של 233,763 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

דיון .
21.     הצדדים חלוקים בשאלת הוכחת החוב, ובמידה ויוכח - האם יש לחייב בגינו, בנוסף לנתבעת, את הנתבע.

חבות הנתבעת .
22.     בין הצדדים מחלוקת בנוגע לחבות הנתבעת בנוגע להצעת מחיר 743 (חשבונית 994) וחשבוניות 897 ו- 138.

23.     אין חולק כי בסופו של דבר לא נחתם בכתב הסכם בין הצדדים. כל אחד מהצדדים טוען כי סוכמו ביניהם דברים אחרים.

(א) הצעת מחיר 743 .
24.     התובעת הוציאה לנתבעת הצעת מחיר 743 על סך של 225,335.1 ₪ לא כולל מע"מ. החשבונית שהוצאה לבסוף בגין הצעת מחיר זו (חשבונית 994) עמדה על 150,000 ₪ לא כולל מע"מ.

25.     אמנם התובעת לא הגישה תעודת משלוח על אספקת הסחורה נשוא הצעת מחיר זו, אלא שמהגרסאות, העדויות והראיות שהובאו בפני עולה כי אין מחלוקת שסופקה סחורה. המחלוקת היא האם סופקה מלוא הסחורה שנזכרת בהצעת מחיר 743. בהתאם לגרסת הנתבעת, בפועל לא סופקו לה כל אותם 102 פריטים הנזכרים בהצעת המחיר.

26.     גרסתה זו נסתרה בחקירתו של הנתבע, ממנה עלה כי לא ספר את הסחורה. כן ישנה תמיכה חלקית בגרסה זו מגרסת הנתבע לגבי הסכום של 150,000 ש"ח. בכך נשמט הבסיס לטענת ההגנה של הנתבעים כאילו מלוא הסחורה הנטענת בהצעת מחיר זו לא סופקה לה. השאלה כעת היא אפוא - מהו בסיס החיוב לסחורה שהוכח בפני כי סופקה - האם הסכום הנזכר בהצעת המחיר או שמא הסכום הנזכר בחשבונית.

27.     לטענת התובעת, הסיבה להפחתת הסכום בחשבונית נבעה מהתחייבות של הנתבעת לרכוש סחורה בלעדית מהתובעת, ועל כן זכתה להנחה נוספת. מאחר ולא עמדה בהתחייבותה שבעל-פה זו, הרי שבטלה גם ההנחה הנוספת. הנתבעת טוענת כי אמנם הביעה הסכמה עקרונית לעבוד עם התובעת באופן בלעדי, אך לא התחייבה לכך וכי בסופו של דבר לאור התנהלותה האגרסיבית של התובעת ומחיריה המופקעים - סרבה בכלל לעבוד עימה. מכל מקום לדבריה ניתנה לה ההנחה לאור מחיריה המופקעים של התובעת, והיא כי מעולם לא התחייבה לבלעדיות.

28.     לאחר שסקרתי את כלל העדויות והראיות שבפני אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התחייבות זו של הנתבעת לבלעדיות כלפיה. אין חולק כי הנתבעת סרבה לחתום על טיוטת ההסכם שהועברה אליה על ידי התובעת. התובעת טוענת כי סמכה על מילתו של הנתבע. למילתו, התחייבותו זו, לא הביאה התובעת כל ראיה או אסמכתא מספקת.

29.     נוסף על כן, חשבונית 994 שהוצאה להצעת מחיר 743 תחת רובריקת "תאור המוצר" מציינת "קניות לפי הצעת מחיר 743", ולמעשה אין כל תוספת או שורת הסתייגות במכתב זה המעגנת את גרסתה של התובעת כי ניתנה הנחה נוספת ו/או הסיבה לנתינתה. נהפוך הוא - לפי תוכן החשבונית וכיתוב זה עולה כי היא הותאמה לסך הקניות לפי הצעת המחיר 743, היינו זהו התשלום המוסכם, ולא כי ניתנה הנחה נוספת בשל תניה אחרת שסוכמה בין הצדדים, לה כאמור לא צורפה כל ראיה בכתב. לאור זאת אני קובעת כי סכום החוב בגין הסחורה שסופקה על פי הצעת מחיר 743 הוא כסכום החשבונית 994, היינו סך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ.

30.     הנתבעת אינה חולקת על סכום החשבונית הנ"ל שהוצאה, אלא שהיא מעלה טענת הגנה לפיה לא מוטלת עליה החובה לשלם את היתרה. לטענתה, היא הגיעה להסדר עם התובעת בנוגע ליתרת תשלום זה מאחר ושילמה חוב ישן בגין סחורה שסופקה לחברה שהפעילה לפניה את המוסך. לאחר שסקרתי את כל הראיות והעדויות שבפני אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת טענתה זו ולא להגישה לשם כך ראיות כלשהן. דווקא הראיות שהגישה בדבר תשלום זה, מחזקות את גרסת התובעת כי סך זה שולם עבור חשבונית 201 בה היתה מחויבת מאחר ועשתה שימוש בציוד הנ"ל והתחייבה לשלם בגינו.

31.     לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת התשלום בגין חשבונית 994, היינו סך של 35,100 ₪.

שאלת הפרשי הריבית, תידון להלן.

(ב) חשבוניות 897 ו- 138 .
32.     אין חולק כי הסחורה בגין חשבוניות אלו סופקה, והצדדים חלוקים אם היא הוזמנה על ידי הנתבעת ואם הושבה לתובעת.

33.     הנתבעת טוענת כי סחורה זו הוחזרה לתובעת באמצעות הספק החלופי שלה, חברת טמבור. הנתבעת הגישה מכתב מיום 7/8/2006 של חברת טמבור, אך לא הביאה לעדות איש מטעם חברת טמבור, ודבר זה פועל לחובתה, מה גם שבמכתב זה מציינת חברת טמבור כי אין בידה כל אסמכתא או תעודת משלוח לאות קבלת הסחורה על ידי התובעת. הנטל להוכחת טענת ההגנה בדבר השבת הסחורה מוטל על הנתבעת, והיא לא עמדה בו. לאור זאת אני דוחה את טענות הנתבעת בעניין זה וקובעת כי עליה לשלם לתובעת את סך שתי החשבוניות הנ"ל במלואו.

34.     למעלה מן הצורך אציין כי בנוסף לכך מהראיות שהוגשו עולה כי הסחורה הנזכרת בחשבוניות 897 ו- 138, אינה זו הנזכרת במכתב הנ"ל. התובעת הגישה את אותה תעודת משלוח של חברת טמבור, שממנה עולה כי הסחורה שהוחזרה אינה זו של החשבוניות הנ"ל.

35.     לאור האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את חשבונית 897 וחשבונית 138.

חיובי ריבית .
36.     בכתב התביעה טוענת התובעת כי בגין חובות הנתבעת יש לחייבה בריבית מוסכמת של 2.5% לחודש. הנתבעת הכחישה חבותה זו. לאחר שסקרתי את כלל הראיות והעדויות שבפני אני דוחה את טענת התובעת בנוגע לשיעורי ריבית אלו השונים מהקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה").

37.     בהתאם לסעיף 6 לחוק פסיקת ריבית והצמדה רשאים הצדדים להתנות על שיעורי הריבית הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה ולהסכים על שעורי ריביתצדדים יכולים להתנות בהסכם תשלום ריבית שונה מהקבוע בחוק אלא שבענייננו הכיתוב בענייני הריבית אינו נהיר וברור ולאור זאת אין לומר כי מדובר בריבית שונה שהוסכמה בין הצדדים.

38.     הרישום לעניין הריבית אינו ברור ולא ניתן להבין ממנו את שטוענת התובעת - בחשבונית זו נכתב "פיגור בתשלום ישא 2.5% ריבית". לא נרשם בבירור אם הריבית היא חודשית או שנתית, ואין כל ראייה להסכמה לשיעור ריבית זה.

39.      לאור האמור לעיל אני דוחה את טענותיה של התובעת לעניין שיעורי הריבית וקובעת כי שיעור הריבית וההצמדה יהיה כקבוע בחוק.

חבות הנתבע .
40.     כלל הוא כי חברה הינה אישיות משפטית נפרדת, וחבותה אינה מצמיחה אוטומטית חבות של בעל מניותיה. על התובעת הנטל להוכיח חבותו האישית של הנתבע, בין מכוח חוק החברות ובין מכוח דין אחר דוגמת פקודת הנזיקין או חוק החוזים.

41.     הרמת מסך תעשה רק במקרים מיוחדים ובהתאם לעקרונות הרלבנטיים למועד התגבשות העילה. לדיון נרחב בעקרות הרמת המסך ראה אירית חביב - סגל דיני חברות כרך ב' עמ' 281 - 368 (2007).

42.     אחריות מכוח פקודת הנזיקין או מכוח חוק החוזים צריכה אף היא להיות מוכחת כדבעי בהתאם לעוולות השונות, היינו על התובעת להוכיח כי הנתבע ביצע אישית את מלוא רכיבי העוולה הנטענת.

43.     בענייננו העלתה התובעת טענות כלליות באשר לחבותו של הנתבע, טענות שאין בהן די כדי לחייב אותו באופן אישי, בין מכוח פקודת הנזיקין או חוק החוזים ובין מכוח חוק החברות. התובעת לא הגישה כל ראיה בכתב בדבר אותה התחייבות אישית או מצגי שווא אישיים נטענים שהיא טוענת כי ביצע כלפיה, ולא כל ראייה מספקת אחרת. בין כך לא הוכיחה הטעמים הנדרשים על פי הדין לשם חיובו האישי של הנתבע - לא הוכיחה רכיבי עוולה או עילה ספציפית בה יש לחייב את הנתבע וכן לא הוכיחה כי הנתבע עומד בפרמטרים הדרושים של הרמת מסך. זהו אפוא אחד המקרים הקלאסיים של חוב קיים של חברה, הנתבעת, שלא הוכחו לגביו טעמים לחיובו האישי של בעל מניותיה.

44.     לאור זאת אני דוחה את התביעה נגד הנתבע.
          
פסיקתא .
45.     לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
(א)     התביעה נגד הנתבע נדחית.
בנסיבות העניין בהן נתבעו שני הנתבעים ויוצגו על ידי אותו עו"ד, לא מצאתי לנכון לעשות בגין כך צו להוצאות.

(ב)     הנתבעת תשלם לתובעת סך של 35,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/12/2004 ועד למועד התשלום בפועל, סך של 35,694 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/12/2004 ועד למועד התשלום בפועל, סך של 36,527 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/1/2005 ועד למועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון