להלן פסק דין בנושא זכרון דברים לקניית רכב: בפני תביעה כספית בסך 79,445 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע בעילה חוזית וכספית נגד הנתבעת, שהינה חברה בע"מ אשר עיקר עיסוקה הינו סחר בכלי רכב משומשים. ביום 26.6.05 נחתם בין הצדדים "זיכרון דברים", לפיו רכש התובע מחברת אלפא סחר בע"מ (להלן: "הנתבעת"), רכב מסוג ב.מ.ו. 5X 16-517-56, שנת יצור 2004, (להלן: "הרכב"). טענות התובע הנתבעת מכרה לתובע את הרכב והציגה בפניו מצג שווא, לפיו הרכב הינו ללא תאונות קשות וערכו בעת רכישתו נקבע לפי מחיר השוק. ביום 26/06/05 רכש התובע מהנתבעת את הרכב במחיר המחירון, בסך 491,050 ש"ח. עסקת המכר של הרכב בין הצדדים, הייתה עסקת "טרייד אין", והנתבע שילם את תמורת הרכב, במסירת הרכב שהיה בבעלותו בתוספת מזומן בסך של 122,000 ₪. הרכב אותו מסר כחלק מהתמורה היה מסוג ב.מ.ו. מ.ר 5182116. לטענת התובע, סעיפים 6-7 לזיכרון הדברים, נוספו בכתב יד, לאחר שהוא חתם על זיכרון הדברים ולא בנוכחותו. הרכב נגנב מהתובע ביום 23.4.06 ולגרסת התובע, דבר התאונה נודע לו בדיעבד, ביום בו קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין גניבת הרכב כאשר משווי הרכב קוזזו לו 15.65% בגין תאונה קודמת, שאירעה טרם רכישת הרכב מהנתבעת. שמאי מטעם מימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ (להלן: "השמאי") קבע כי לרכב נגרם נזק כבד שוויו ירד ב - 84,204 ₪ והכריז על הרכב כאובדן להלכה. לטענת התובע, הנתבעת ניהלה עמו מו"מ למכירת הרכב, שלא בתום לב, בהטעיה של ממש, וזאת על מנת לעשות עושר ולא ביושר. טענות הנתבעת רכישת הרכב נשוא התביעה נעשתה בעסקת "טרייד אין", בסך כולל של 420,000 ₪, כאשר שוויו ההתחלתי של הרכב ביום מכירתו עמד על סך של 440,000 ₪ ולא כפי שנטען ע"י התובע. כבר בהסכם המכירה הובהר לתובע כי הרכב עבר תאונת שילדה ובשל כך גם הופחת ממחירו סך של 2,700$. (פרוטוקול עמוד 2 שורה 23-25). לגרסת הנתבעת נרשם במפורש בהסכם המכירה, כי הרכב עבר תאונת שלדה, דבר שהתבטא בהנחה שניתנה לתובע, ולכן אין כל ממש בטענת הנתבע, כי הוצג בפניו מצג שווא באשר למצב הרכב. לטענת מנהל הנתבעת, נחום אהרון, הצדדים לא חתמו על התוספת בכתב יד בתום לב, והתוספת נכתבה טרם חתימת התובע על זיכרון הדברים. לגרסתו, בעסקת "טרייד אין" מיטיבים עם הרוכש במחיר קניית הרכב, כדי שירכוש את הרכב אצל הנתבעת, כאשר שיקול הדעת לקביעת המחיר ותמחור שני הרכבים, הם בידי המוכר בלבד ושיטת התמחור רלוונטית רק לבית העסק (לנתבעת), והיא נובעת משיקולים שונים, הכוללים גם את זמן שהיית הרכב טרם המכירה. דיון אין חולק כי הרכב עבר תאונה קשה ובהתאם לדו"ח שמאי חברת הביטוח מיום 2.9.04 התאונה אירעה ביום 15.8.04, כאשר הרכב נרכש על ידי התובע ביום 26.6.05. לטענת הנתבעת, התובע ידע אודות התאונה וניתנה לו הנחה בגין כך ואף נרשם כך בזיכרון הדברים. התובע מכחיש כל ידיעה אודות התאונה וטוען כי סעיפים 6 - 7 לזיכרון הדברים, העוסקים באירוע התאונה הקשה הוסף, לאחר חתימתו ושלא בידיעתו. הרכב נרכש מהנתבעת ע"י התובע בעסקת "טרייד אין", במסגרתה וכחלק מתשלום התמורה, מסר התובע לנתבעת רכב מסוג ג'יפ ב.מ.וו ובנוסף, שילם סך 122,000 ₪ במזומן. התובע טוען כי הוצג בפניו מצג שווא, מאחר ושילם את הסכום המקורי ע"פ מחירון הרכב ביום הרכישה, בעוד שבפועל הרכב היה לאחר תאונה מבלי שהדבר נודע לו ושוויו היה נמוך בהרבה מהמחיר בו רכש אותו. עוד טוען התובע, כי הנתבעת במתכוון, לא הביאה לידיעתו כי הרכב עבר תאונה קשה, אשר במסגרתה נפגעה השלדה ורק בעקבות דו"ח שמאי מטעם חברת הביטוח, התגלה כי ערך הרכב ירד עקב תאונה, ובעקבות זאת גם הפיצוי, אשר קיבל מחברת הביטוח. התובע נשען בטענתו זו על חוות דעת השמאי המצורפת לתצהירו ובה מפורט תחשיב ירידת ערך בהתאם לחלקים אותם היה צורך להחליף ו/או לתקן. בסיכום חוות הדעת נקבע כי ירידת הערך הינה בשיעור 15.65% כאשר מחיר התיקונים הוערך על סך 84,204.82 ₪ וערך הרכב המשוער היה 538,050.00 ₪. לטענת הנתבעת, התובע ידע כי הרכב עבר תאונה הן בשל העובדה כי שילם מחיר מופחת והן מעצם זיכרון הדברים, בו מפורט נושא התאונה. הנתבעת לגרסתה, שמרה על גילוי נאות וסיפקה את המידע לתובע. חוות דעת מומחה קובעת כאמור, כי עקב הצורך בתיקון, או החלפת חלקים רבים בשלדת הרכב, ערכו ירד ב 15.65%. קביעה זו לא עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע בחקירתו הנגדית, כאשר טען מספר פעמים, כי לא הופחת סכום כלשהו בגין ירידת ערך הרכב, אלא רק בגלל שיטת התמחור. (פרוטוקול עמוד 5 שורות 10-13). טוען התובע, כי סעיפים 6 ו -7 לזיכרון הדברים, הרשומים בכתב יד, הוספו לאחר שחתם על זיכרון הדברים ולא בידיעתו. לטענת הנתבע, מדובר בחוזה סטנדרטי, בו יש תוספות שונות הרלוונטיות לכל רכב אותן מוסיפים בכתב יד, ואי ביצוע החתימה ליד התיקונים / תוספות נעשתה בתום לב. הצדדים לא חתומים בצד כתב היד בסעיפים אלה, להבדיל מסעיף ההערות אשר גם הוא בכתב יד, ובסיומו חתומים הצדדים פעם נוספת מעבר לחתימה על זיכרון הדברים. יש להניח כי בכל עסקה יש תוספות רלוונטיות, אותן מוסיפים בכתב יד, ובסמוך היה על הצדדים לחתום. על הנתבע, אשר בחקירתו הנגדית השיב לגבי החתימה על זיכרון הדברים " או אני או הפקידה שלי חתמנו" (פרוטוקול עמוד 3 שורה 11), היה להעיד את הפקידה לעניין סעיפים 6-7 לזיכרון הדברים. "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "...אכן ככלל אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ראה " 641/87 ' " " ' (1) עמ' 239, 245). לאור העובדה שבסעיף ההערות בזיכרון הדברים, הצדדים חתמו פעם נוספת ובסמוך לסעיפים 6-7 שהם בכתב יד אין חתימה כזו ולאור העובדה שפקידת הנתבעת לא הובאה לעדות, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובע, כי אלה לא היו רשומים בזיכרון הדברים בעת חתימתו עליו ולכן התובע אף לא ידע שהרכב עבר תאונה מסוג זו שגרמה לו ירידת ערך כפי שנקבעה בדו"ח השמאי.. התובע אמנם בחר שלא לקחת את הרכב לבדיקה טרם רכישתו, אך נקבע כבר (השופט מנהים 1057/05 ספירשטיין טליה נגד הורנשטיין מאור), כי גם שכאשר יש הזדמנות לרוכש הרכב לבודקו טרם הרכישה, עדיין מוטלת על מוכר הרכב החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן ולגלות לרוכש את כל העובדות המהותיות שבידיעתו. אכן, ככל שחלה על המוכר חובת הגילוי, חל על הקונה הכלל של "יזהר הקונה". (.. 88479/99 לניר ראובן ואח' נ' עו"ד אוזנה סיגל [אתר נבו] עוד נקבע שם כי "אין חולק כי חובת הגילוי עשויה לחול גם מקום שהצד השני יכול להשיג את המידע בעצמו וראה דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) י. כהן בעניין " 838/75 ' , " (1) עמ' 231 בעמ' 248, ואף במצב בו המידע הרלוונטי גלוי לכל אך אחד הצדדים יודע פוזיטיבית כי הצד השני אינו מודע לו כלל (ראה בספרם של פרידמן וכהן, חוזים, כרך א', אבירם - הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ט - 1999, עמ' 584). ( (') 439/98 אשרו בע"מ נ' א.ב. סיסו סחר בע"מ" [אתר נבו] . לטענת הנתבעת ההנחה אשר ניתנה לתובע נובעת מתמחור שני הרכבים בעסקה, תמחור שבוצע על ידי הנתבעת ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי (עמוד 4 שורות 10-17 ושורות 28 29-לפרוטוקול), "אני נתתי הנחה של 2,700 דולר אבל רשמתי פחות 20,000₪ זה בגלל שנעשה תמחור על הרכב. בפועל נתתי לו 20,000 ₪ הנחה בגלל שיטת התמחור" "הודעתי לו שיש לרכב תאונה, כל אדם יודע שלרכב עם תאונה יש ירידת ערך, נתתי לו הנחה של 20,000 ₪ וציינתי שיש תאונה לרכב. ההנחה היא לא בגין ירידת ערך. לא הכחשתי שלאוטו יש תאונה" (עמוד 5 שורות 12-13 לפרוטוקול). מעדות מנהל הנתבעת עולה כי ממחיר הרכב לא ירד סכום ירידת ערכו בגין התאונה, אלא ניתנה לתובע הנחה רק משיטת תמחור הרכב משיקולים שונים, שאינה קשורה לירידת ערכו, ואף אינה עולה כדי גובה ירידת ערך הרכב בפועל. סוף דבר מהמקובץ בפסק דיני זה עולה כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה, בעת רכישת הרכב, לא הודע לו על התאונה אשר גרמה לירידת ערכו כפי שנקבע בחוות דעת השמאי. על הנתבעת חלה חובת הגילוי לגבי מצבו האמיתי של הרכב והיא לא נהגה כך. בפועל ניתנה לתובע הנחה בסך 20,000 ₪, כאשר ערכו עקב התאונה ירד בסכום 84,204.82 ₪. על הנתבעת להשיב לתובע סך של 64,204.82 ₪ כשהם נושאי ריבית והצמדה כדין החל מיום רכישת הרכב - 26.6.05 ועד לתשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו, ובנוסף שכ"ט בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.חוזהרכבזכרון דבריםקניית רכב