להלן פסק דין בנושא זיוף קילומטראז' מכירת רכב: פסק דין מבוא 1. זוהי תביעה לתשלום פיצוי בגין מכירת רכב שמד האוץ בו זוייף ומורה על קילומטרז' לא נכון. העובדות הצריכות לתובענה 2. ביום 24.5.04 רכש התובע מהנתבע, שהיה סוחר מכוניות רכב מסוג פורד מוסטאנג מ.ר. 28-165-54 , מודל 1997(להלן: "הרכב"), בסכום של 60,000 ₪ (ההסכם - ת/4). 3. בעת שהרכב נמכר לתובע, עמד מד האוץ (ספידומטר) ברכב על 125,315 קילומטר. התובע צירף לתצהירו העתק מדו"ח ממוחשב לסריקת רכב שנעשה ביום הרכישה - 24.5.04, המציין שמד האוץ ברכב הוא 125,315 ק"מ (נספח ב' לתצהיר התובע - ת/1). 4. במהלך חודש פברואר 2005 התברר לתובע באקראי, במוסך "מעוז שירותי רכב תל אביב בע"מ", שהוא מוסך מורשה של מאזדה-פורד והוא זה שטיפל ברכב בעבר, כי מד האוץ של הרכב שנרשם בטיפול האחרון שעבר הרכב בטרם נמכר לתובע, עמד על 183,686 ק"מ. 5. לאחר שהתובע פנה באמצעות בא-כוחו לנתבע בדרישה לפיצוי ולא נענה, הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבע אשר מכר לו את הרכב (שהיה הנתבע 2 בתביעה המקורית), נגד מי שהיה הבעלים הרשום ברשיון הרכב בעת רכישת הרכב , מר שלום יאיר - שהיה הנתבע 1 בתביעה המקורית, ונגד מי שמכר לנתבע את הרכב, מר יובל לוי - שהיה הנתבע 3 בתביעה המקורית. 6. במהלך ישיבות קדמי המשפט שהתקיימו בפני כב' השופטת נד"ב, הוצג זכרון דברים מיום 2.5.04 שנעשה בין הנתבע 3 ובין הנתבע (להלן: "זכרון הדברים"), דהיינו, כ-20 יום בלבד לפני שהנתבע מכר את הרכב לתובע (ת/3). בזכרון דברים זה צויין שהרכב נמכר לנתבע כשהקילומטרז' שבו הוא 225,000 ק"מ. כמו כן, נכתב בזכרון הדברים כי הרכב נרכש על-ידי הנתבע מהנתבע 3 בסכום של 48,000 ₪, ושמחיר המחירון הוא 46,000 ₪. יצויין כי בהמשך ובטרם ההוכחות, נמחקו הנתבעים 1 ו-3 מהתביעה המקורית, ונשארה התביעה רק נגד הנתבע שבפנינו. עיקר טענות התובע 7. התובע טוען כי הנתבע זייף את מד האוץ של הרכב, כך שיצביע על 125,315 ק"מ, במקום 225,000 ק"מ. 8. התובע טוען כי הוא רכש את הרכב מהנתבע רק בגלל הקילומטרז' הנמוך שהופיע במד האוץ, ולאחר שראה ברכב כרכב שמור והרכב הוצג בפניו על-ידי הנתבע כרכב שבקושי נסע והוא "כמו חדש". 9. התובע טוען כי הוא הסכים לשלם לנתבע 60,000 ₪, שהוא סכום הגבוה ב-13,540 ₪ מעל מחיר המחירון של הרכב שהיה אז 46,460 ₪ על פי מחירון לוי יצחק, רק בגלל הקילומטרז' הנמוך שהיה לו ביחס לגיל הרכב . 10. התובע טוען כי על פי דו"ח שמאי מטעמו, ערך הרכב הנכון ליום ביצוע העסקה, אשר לוקח בחשבון את הקילומטרז' הגבוה האמיתי של הרכב, הינו 37,960 ₪ בלבד. דהיינו, 8,500 ₪ פחות ממחיר המחירון. 11. התובע טוען לתרמית, מצג שווא, הטעיה בעניין מהותי, אי גילוי נתון המפחית באופן משמעותי את ערכו של הנכס, וחוסר תום לב. 12. התובע טוען כי הנתבע הציע לו אמנם להחזיר את הרכב ולקבל חזרה את הסכום ששילם בגינו, אולם הוא לא הסכים להצעה זו מאחר והשקיע בינתיים השקעות גדולות ברכב. 13. התובע תובע בתביעתו לקבל חזרה את הסכום של 13,540 ₪ ששילם מעל מחיר המחירון על בסיס המצג הכוזב שהוצג לו על-ידי הנתבע . כמו כן, תובע התובע את הסכום של 8,500 ₪ , שהוא ההפרש בין מחיר המחירון של הרכב ביום העסקה לבין המחיר הנכון של הרכב באותה עת. 14. התובע דורש, בנוסף, 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו-15,000 ₪ כפיצויים עונשיים ועל מנת להרתיע סוחרי רכבים מהמנהג המגונה של זיוף מד האוץ. עיקר טענות הנתבע 15. הנתבע מודה שהוא החליף את מד האוץ ברכב וכי מד האוץ לא שיקף את מספר הקילומטרים האמיתי שעבר הרכב (סעיף 15 בתצהיר התובע - נ/2). 16. הנתבע טוען כי הוא לא הוריד את הקילומטרז' במד האוץ החדש, אלא הקילומטרז' הלא נכון הופיע כך בלוח השעונים שהוחלף (פרוט', עמ' 23, שו' 17). 17. הנתבע טוען כי הוא אמר לאביו של התובע , בנוכחותו של התובע, כי לוח השעונים הוחלף וכי מד האוץ אינו נכון. 18. הנתבע טוען כי בבדיקת הרכב שנעשתה עובר למכירה, נמצא כי המנוע אינו במצב תקין אלא 54% ממצב תקין ויש בו ליקויים נוספים , ולא צריך להיות מומחה כדי לדעת שמצב המנוע הוא פונקציה של מספר הקילומטרים שרכב עבר. 19. הנתבע טוען כי הרוכש האמיתי של הרכב הוא אביו של התובע, ולא התובע. 20. הנתבע טוען כי התובע ואביו רצו לרכוש את הרכב מתוך תחביב, כרכב מיוחד שיש מעטים כמוהו בשוק, וכי הצדדים ידעו להעריך את השווי הריאלי של הרכב . 21. הנתבע טוען כי התובע נמנע מלהעיד את אביו, ויש לראות בכך כחיזוק גירסת הנתבע. 22. הנתבע טוען כי כאשר פנה אליו התובע הוא הציע לו לבטל את העסקה ולהחזיר לתובע את הכסף ששילם בגין הרכב, אולם התובע סירב. 23. הנתבע טוען כי אין מקום לפסיקה של פיצויים בגין עוגמת נפש או פיצויים עונשיים, מאחר שהנתבע הודיע מהרגע הראשון לתובע ולאביו שהוא החליף את מד האוץ ברכב. דיון 24. הנתבע הודה שהוא החליף את מד האוץ ברכב. הנתבע גם הודה שמד האוץ שהיה ברכב בעת המכירה לתובע לא שיקף את מספר הקילומטרז' האמיתי שעבר הרכב (סעיף 15, סעיף 18 - בנ/2; פרוט' בעמוד 23, שו' 1-5). 25. אינני מקבל את טענת הנתבע כאילו הוא אמר לאביו של התובע ולתובע שמד האוץ הוחלף וכי הוא אינו משקף נכונה את המספר האמיתי של הקילומטרז'. התובע הכחיש טענתו הנ"ל של הנתבע. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי הנתבע "לא הזכיר זאת במילה ו/או חצי מילה לא בעל פה לא בהסכם ואף לא ברמז" . ובהמשך: "טענות ליאור בכתב הגנתו כאילו הציג בפני כי לוח השעון הוחלף ומד האוץ אינו מצביע על מספר הקילומטרים האמיתי, הפתיעו אותי שכן מעבר לכך שהאמור על ידי ליאור בכתב הגנתו לא היה ולא נברא, אילו ידעתי מהו הקילומטרז' האמיתי... לא הייתי קונה אותו..." (תצהיר ת/1, סעיפים 13, 17). 26. זאת ועוד; בהסכם הדברים שנעשה בין התובע ובין הנתבע (ת/4), לא צויין מספר הקילומטרז' האמיתי, או שמספר הקילומטרז' המופיע במד האוץ שברכב איננו הקילומטרז' האמיתי. הנתבע ידע בעת המכירה, והוא הודה בכך, כי מד האוץ ברכב איננו נכון. אם אכן הנתבע לא הסתיר ענין זה ואף אמר זאת לתובע ולאביו בטרם מכירה, כפי שהוא טוען, אין ספק שהיה רושם את הקילומטרז' הנכון בהסכם שנערך בינו ובין התובע, על מנת שהדברים יכתבו במפורש ועל מנת שלא ניתן יהיה להאשימו לאחר מכן בקשר לכך, שהרי הקילומטרז' שהיה במד האוץ הראה מספר קילומטר אחר לגמרי. ואולם הנתבע לא כתב את מספר הקילומטרז' בהסכם. יתר על כן, בזכרון הדברים שעשה הנתבע עצמו עם מי שמכר לו את הרכב (ת/3), 20 יום בלבד לפני שמכר את הרכב לתובע, נרשם במפורש בסעיף "הערות" מספר הקילומטרז' הנכון של הרכב - 225,000 ק"מ. הנתבע ידע, אפוא, היטב שיש לציין את מספר הקילומטרז' בזכרון הדברים. על אחת כמה וכמה כשהנתבע יודע שמד האוץ החדש שהותקן ברכב על ידו איננו משקף נכונה את הקילומטרז' האמיתי. אף על פי כן, לא כתב זאת הנתבע בהסכם שעשה עם התובע. אי כתיבת הקילומטרז' הנכון בהסכם הדברים שבין התובע והנתבע, מלמד אף הוא על ההסתרה ואי הגילוי מצד הנתבע בענין זה. 27. אני מאמין לתובע ומקבל את גירסתו במלואה, שהנתבע לא אמר כלל שמד האוץ הוחלף ושהקילומטרז' שבו אינו נכון. 28. איני מקבל את טענת הנתבע בעניין הימנעות התובע מלהביא את אביו לעדות. הנתבע הוא זה שטען כי דבריו לאביו של התובע בעניין מד האוץ המוחלף נאמרו בנוכחות התובע. אין כל טענה מצד הנתבע כאילו הוא אמר את הדברים לאביו של התובע בנפרד ושלא בנוכחות התובע. משכך, יכול היה התובע להעיד אם הדברים נאמרו בנוכחותו, אם לאו. דווקא הנתבע, שהעלה את הגירסה שהוא אמר לאביו של התובע בנוכחות התובע, כי מד האוץ הוחלף על ידו, הוא זה שהיה צריך להזמין את אביו של התובע לעדות על מנת להוכיח את גירסתו זו. הנתבע נמנע מלהזמין את אביו של התובע לעדות, וכנראה לא בכדי. מן הסתם חשש הנתבע שגם אביו של התובע יזים את טענתו כאילו הוא אמר לו שמד האוץ הוחלף. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו. (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457. ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מ"ה (4) 651, 658). 29. אין ממש בטענת הנתבע, כאילו התובע היה צריך לדעת שמספר הקילומטרז' שבמד האוץ אינו נכון משום שבדו"ח הממוחשב לסריקת רכב שנעשה על-ידי מכון קומפיוטסט במועד הרכישה, נכתב שהמנוע לא תקין וכי הספק המנוע הוא 54% (נספח א' לתצהיר הנתבע - נ/2). אדם אינו צריך להבין מעצמו, מהעובדה שהמנוע לא נמצא תקין בבדיקה, כי מספר הקילומטרז' המופיע במד האוץ אינו נכון. עובדה היא שגם מכון קומפיוטסט שערך את סריקת הרכב, לא ציין זאת בדו"ח וגם לא העמיד את התובע על כך. להפך, התובע העיד שהבוחן במכון אמר לו שבהשוואה לקילומטרז' ולשנה של הרכב, זה מצב טוב (עמ' 12, שו' 29). 30. אני דוחה את טענת הנתבע, כאילו הוא לא זייף את מספר הקילומטרז' במד האוץ מאחר שמספר הקילומטרז' הופיע כך בלוח השעונים שהוחלף (עמ' 23, שו' 17). טענה זו לא נטענה על ידי הנתבע בתצהירו, והיא הועלתה על ידו לראשונה בעדותו, כך שיש לפקפק באמינותה של הטענה. בכל מקרה, גם אם אכן כך היה, חובה היתה על הנתבע לכייל את מד האוץ שהחליף ברכב ולהתאימו למספר הקילומטרז' האמיתי שעבר הרכב. הנתבע ידע במדויק מה היה הקילומטרז' הנכון של הרכב. הנתבע גם ידע מהו מספר הקילומטרז' שמופיע במד האוץ המוחלף שהתקין ברכב. הנתבע ידע שהקילומטרז' במד האוץ שהוא מתקין איננו נכון. למרות כל זאת, הנתבע השאיר את מד האוץ המוחלף עם מספר הקילומטרז' הלא נכון, ביודעו שכאשר הוא עושה זאת, הוא מציג מצג שווא שקרי ולא אמיתי. אני רואה בכך זיוף לכל דבר, כאילו הנתבע במו ידיו הוריד את הקילומטרז' במד האוץ. 31. אני קובע כי הנתבע זייף את מד האוץ, בין אם הנתבע הוריד בעצמו את הקילומטרז' במד האוץ שהחליף ברכב ובין אם הוא השאיר את הקילומטרז' הלא נכון ולא כייל את מד האוץ לקילומטרז' האמיתי שעשה הרכב. בכך ישנה משום תרמית, הטעיה ומצג שווא מצד הנתבע כלפי התובע. בוודאי גם חוסר תום לב ואי גילוי נתון מהותי בממכר. 32. התובע לא היה חייב להסכים להצעת הנתבע לקבל את הרכב ולהחזיר לו את הכסף ששילם. הצעה זו הוצעה על-ידי הנתבע לאחר חודש מרץ 2005, אחרי שהתובע גילה את עניין הזיוף של מד האוץ ופנה לנתבע באמצעות בא כוחו במכתב מיום 23.4.05 (נספח ד' לתצהיר ת/1), דהיינו, כעשרה חודשים לאחר הרכישה. אני מקבל את טענתו של התובע כי בתקופה שחלפה הוא השקיע ברכב כספים ועל כן לא היה מוכן להחזיר את הרכב ולקבל חזרה את הסכום המקורי ששילם בגינו (עמ' 13, שו' 21). התובע לא היה חייב לצרף קבלות שיוכיחו את השקעתו ברכב. לא התובע הוא העומד לדין בתביעה זו. התובע לא היה חייב להענות להצעת הנתבע באותו שלב. 33. אני דוחה את טענת הנתבע כאילו אביו של התובע הוא הרוכש האמיתי של הרכב. הנתבע לא הוכיח טענתו זו. התובע העיד כי הרכב שלו ולא של אביו (עמ' 10, שו' 2-4). הסכם הדברים לרכישת הרכב נעשה עם התובע, ולא עם אביו. התובע העיד שהוא זה שעשה את כל הפעולות בקשר עם רכישת הרכב. התובע העיד כי בפעם הראשונה אביו היה איתו אולם בבדיקת הרכב במוסך קומפיוטסט, במו"מ ביחס למחיר ובסיכום עם הנתבע, היה רק הוא והכל נעשה בינו ובין התובע. התובע גם העיד שהוא זה ששילם בגין הרכב מכספו (עמוד 10, שו' 6-26). כל טענות הנתבע בענין זה היו בעלמא בלבד. אינני רואה גם רלוונטיות לשאלה אם מאחורי רכישת הרכב על-ידי התובע עמד אביו של התובע, בין בעזרה כספית ובין בסיוע ובמתן עצה. מה גם שהדבר לא הוכח כל עיקר. 34. התובע רומה על-ידי הנתבע, אשר זייף את מד האוץ ברכב שמכר לתובע, ומכר לו את הרכב בתרמית, בהטעיה ובמצג שווא כאילו הרכב נסע 100,000 קילומטר פחות מהנכון. לתובע מגיע, על כן, לקבל חזרה את מלוא הנזק שנגרם לו, ואף פיצוי בגין כך. (ראו בענין דומה - פסה"ד בת.א. (ת"א) 50421/01 אלדום אנדרי נ' גיל שריון ואח', אתר נבו). 35. שני השמאים שהעידו בבית המשפט, הן השמאי דוד שמש מטעם התובע והן השמאי שמואל שמש מטעם הנתבע (אין קשר בין השניים), כתבו בחוות הדעת שלהם כי מחיר הרכב במחירון במועד הרכישה היה 46,000 ₪ (חוו"ד דוד שמש - ת/2, חוו"ד שמואל שמש - נ/1). התובע שילם לנתבע בגין הרכב 60,000 ₪ (הסכם דברים - ת/4, סע' 4). התובע שילם, אם כן, לנתבע, 14,000 ₪ מעל מחיר המחירון. 36. השמאי מטעם הנתבע, מר שמואל שמש, העריך בחוות דעתו את שווי הרכב בעת העסקה ב-65,000 ₪. לאחר שהביא בחשבון שהרכב עשה 200,000 ק"מ , בעלות של יד שניה פרטית, והיות והרכב נדיר ונסחר בשוק המכוניות המשומשות בכ-80%-60% מעל לערכו (נ/1). 37. מנגד, העיד השמאי מטעם התובע, מר דוד שמש, כי מחירון לוי יצחק משקלל את מחיר הרכבים בשוק הפתוח, בתנודות הקיימות של מספר הבעלויות של הרכב, הקילומטרז', תאונות קודמות, וכו'. באשר לרכבים נדירים, אמר מר ד.שמש שהוא שמאי במועדון החמש, שהוא מועדון אספנות רכב, כי במקרים של מסחר לשמו, לצרכי קנייה ומכירה למטרות משפחתיות, הטווחים לא עולים על 20% (עמ' 15, שו' 1-3, שו' 17-19). 38. אני מעדיף את חוות-דעתו של השמאי דוד שמש, מטעם התובע, על פני חוות-דעתו של השמאי מטעם הנתבע, מר שמואל שמש. השמאי מטעם הנתבע אמר בעדותו שהנתבע אמר לו שהקילומטרז' היה 200,000 ק"מ ולא 225,000 ק"מ, וכי הוא הסתמך על כך בחוות דעתו (עמ' 17, שו' 15-18). השמאי שמואל שמש גם אמר שהוא בירר עם אנשים כדי לראות עד כמה האוטו נדיר ובאיזה מחירים הוא נסחר, אולם, מצד שני, אישר שהוא לא שאל את הנתבע בכמה כסף הוא רכש את הרכב והנתבע גם לא אמר לו זאת (עמ' 16, שו' 24-25; עמ' 17, שו' 28; עמ' 18, שו' 2-3). 39. השמאי שמואל שמש אמר עוד בחקירתו כי הערכתו שלפיה רכבים נדירים מסוג הרכב נשוא התביעה נמכרים ב-60%-80% מעל מחיר המחירון, הינה בהתאם לתוספות שיש בהם. ואולם, בד בבד, אישר השמאי כי הוא לא התייחס כלל בחוות דעתו לתוספות שברכב דנן (עמ' 18, שו' 22-25). השמאי דוד שמש, שהוא, כך נראה, מיומן יותר ברכבים נדירים, סתר את חוות דעתו של מר שמואל שמש, בקובעו שמחירי רכבים נדירים למטרות משפחתיות עולים רק ב-20% מעל מחיר המחירון. 40. השמאי שמואל שמש צירף לחוות דעתו צילום מודעות של רכבים מלוח פוקוס, אולם אישר בחקירתו שמדובר בביקוש בלבד ויש סטייה הפתוחה למשא ומתן בין הצדדים (עמ' 18, שו' 20-21). לעומתו, אמר השמאי דוד שמש, כי מכוניות הפורד שהוצעו בלוח פוקוס כוללות תוספות רבות. באחת מהן כתוב שיש במכונית "מערכת מפוארת + די.וי.די.", ומערכת טובה כשלעצמה עולה 12,000 ₪ . לדבריו, המדובר בסכומים למיקוח בלבד (עמ' 15, שו' 31; עמ' 16, שו' 1-3). 41. אני סבור כי השמאי שמואל שמש התבסס בהערכתו על המודעות בלוח פוקוס. המודעות בלוח פוקוס אינן יכולות לשמש קנה מידה להערכת הרכב שבפנינו שכן הן כוללות תוספות רבות המייקרות את מחיר הרכבים. במקרה דנן, לא יכול היה השמאי שמואל שמש להצביע על כל תוספות שהיו ברכב שנמכר לתובע. המחירים שבמודעות הינם גם מחירים שנכתבו לצורכי מיקוח בלבד ואינם משקפים את המחירים הריאליים של המכונית. 42. תמוה גם שהשמאי שמואל שמש לא טרח כלל לשאול את הנתבע באיזה סכום נמכר לו הרכב שאותו התבקש להעריך. אין כל הגיון וסבירות שרכב אשר נמכר 20 יום בלבד לפני שנמכר לתובע, בסכום של 48,000 ₪, יוערך לפתע בסכום של 65,000 ₪ באותו מועד כמעט. אם אכן היה מדובר ברכב נדיר, וערכו עולה בהרבה על מחיר המחירון, כפי שטוען השמאי מטעם הנתבע, הוא לא היה נמכר על-ידי בעליו בסכום שנמכר, שהיה זהה כמעט למחיר המחירון של יצחק לוי (46,000 ₪). 43. אני מקבל, על כן, את חוות הדעת של השמאי דוד שמש, שנראית לי אמינה יותר. מר דוד שמש העריך את שווי הרכב בעת ביצוע העסקה בסכום של 46,460 ₪ (לאחר תוספת של 1% בגין בעלות), וקבע כי יש להפחית משווי הרכב בגין הקילומטרז' הגבוה שעבר הרכב, סכום של 8,500 ₪. דהיינו, מחיר הרכב הריאלי במועד ביצוע העסקה היה 37,967 ₪ בלבד. 44. התובע רכש, אפוא, מהנתבע את הרכב במחיר העולה בהרבה על שוויו האמיתי. הרכישה בסכום זה היתה בעקבות ובשל ההטעיה והתרמית מצד הנתבע בזיוף מד האוץ ובהצגת הרכב כאילו נסע 100,000 ק"מ פחות מהנכון. התובע זכאי לקבל חזרה את הנזק שנגרם לו בעקבות כך, בהתאם לשווי האמיתי והנכון של הרכב במועד הרכישה. 45. התובע זכאי לקבל חזרה מהנתבע את הסכום של 13,540 ₪, אשר שולם על-ידו לנתבע מעל למחיר המחירון, וכן את הסכום של 8,500 ₪, שהוא ההפרש בין המחיר הריאלי של הרכב בעת הרכישה למחיר המחירון, ובסה"כ - 22,040 ₪. במילים אחרות: מחירו הריאלי של הרכב בעת הרכישה היה 37,960 ₪, ואילו התובע שילם לנתבע בגין הרכב 60,000 ₪. לתובע מגיע, על כן, בחזרה מהנתבע 22,040 ₪, ששילם ביתר, מעבר למחיר הריאלי של הרכב. 46. בכל הנוגע לפיצויים שדורש התובע בגין עוגמת נפש וכפיצויים עונשיים, אני מקבל כי על הנתבע לשלם לתובע פיצויים עונשיים בגין התרמית, ההטעיה וההונאה שהונה את התובע במכירת רכב עם מד אוץ מזוייף, מד אוץ שהעלים 100,000 ק"מ מהקילומטרז' האמיתי שעשה הרכב. 47. חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, פרק ב': "הטעיה וניצול מצוקה", סעיף 2 (א) שכותרתו: "איסור הטעיה", אוסר על עוסק לעשות דבר, במעשה או במחדל, העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה. כמו כן נקבע בהמשך כי ענין מהותי בעסקה הוא, בין השאר, הטיב והמהות של סוג הנכס (ס.ק. 2 (א) (1) ) וכן המחיר הרגיל או המקובל של הנכס (ס.ק. 2 (א) (13) ). אין ספק כי מד אוץ שאינו מראה נכונה את הקילומטרז' שעבר הרכב, הינו עניין מהותי בעסקת המכר של הרכב. סעיף 31 (א) בחוק הגנת הצרכן קובע כי דין מעשה ומחדל בניגוד לפרק ב' הינו כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין. סעיף 31 (א1) בחוק הנ"ל קובע כי לצרכן שנפגע מהעוולה, הזכות לסעדים בשל העוולה. 48. בע"א 140/00 + 550/01 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', פ"ד נ"ח (4) 486, 563, נאמר: "הפיצויים העונשיים אפוא אינם נשענים על בסיס "מרפא" או "מתקן". הרציונל שמאחוריהם הוא עונשי והרתעתי". ובהמשך נאמר: "ראוי לציין כי פסיקת הפיצויים העונשיים מתמקדת בדרך כלל בעוולת כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי... בתי המשפט בישראל הכירו באפשרות לחייב מזיק בפיצויים עונשיים" (בעמ' 566). בע"א 9656/06 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר יהורם ואח', פדאור 05 (8) 263, נאמר: "החלטה על פיצויים עונשיים בתיק אזרחי היא ענין חריג, במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד ובפרט כאלה שיש עמם מעין כוונה" (בסע' לד (2) ). 49. לצערנו, אין זה מקרה ראשון שבו סוחר רכב מוריד את מספר הקילומטרים במד האוץ ברכב שהוא מוכר לקונה, או מחליף את מד האוץ ומתקין במקומו מד אוץ המראה על מספר קילומטרים נמוך בהרבה מהאמיתי. הזיופים וההחלפות של מדי האוץ נעשים למטרת רווח גרידא, רווח בלתי כשר, על חשבון הקונה התמים שאינו חושד בכך. אלו הם מעשים מקוממים ומסלידים והנפש נוקעת מהם. על בית המשפט לצאת כנגד תופעה זו, על מנת להרתיע סוחרי רכב, או כל מוכר רכב, מלבצע פעולות כגון אלה ומלרמות ולהטעות את הקונים תמי-הלב שאינם יודעים כלל על מעשה התרמית וההטעיה. אני פוסק, על כן, לתובע, פיצויים עונשיים בסכום כולל של 10,000 ש"ח. 50. התובע הגיש בתחילה את תביעתו גם נגד מי שהיה הבעלים הרשום ברשיון הרכב וגם נגד מי שמכר את הרכב לנתבע. הנתבעים הנוספים נתבעו אף הם משום שהתובע לא ידע באותו זמן מי זייף את מד האוץ. לכשהתברר, רק לאחר הגשת התביעה, כי הנתבע הוא זה שידו היתה במעל, מחק התובע את שני הנתבעים האחרים מן התביעה, אולם חוייב בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ לנתבע 1 המקורי-הבעלים הרשום של הרכב (פרוטוקול מיום 10.1.06, בעמ' 3). הוצאה זו נגרמה לתובע כתוצאה מהתנהגותו של הנתבע ועל כן זכאי התובע להשבת סכום זה גם כן מהנתבע. 51. התובע ביקש לפסוק את שכ"ט השמאי מטעמו, מר דוד שמש, בגין הופעתו וחקירתו בדיון (פרוט' מיום 15.10.06, עמ' 16, שו' 8). אני פוסק את שכ"ט השמאי דוד שמש בגין הופעתו במשפט בסכום של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ . סיכום 52. הנתבע ישלם לתובע את הסכום של 22,040 ₪ , בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום 24.5.04, ועד התשלום בפועל. (סעיף 45 לעיל). 53. הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסך 10,000 ₪ (סעיף 49 לעיל). 54. הנתבע ישלם לתובע החזר הוצאות משפט, לרבות אגרת משפט, שכ"ט השמאי דוד שמש (הן שכ"ט בגין עריכת חווה"ד והן שכה"ט שנפסק בגין הופעתו בדיון), וכן סכום של 2,000 ₪ + מע"מ, שהתובע חוייב לשלם לנתבע 1 המקורי - הכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו על-ידי הנתבע לתובע בתוך 30 יום.זיוףמכירת רכבקילומטראז' רכברכב