להלן פסק דין בנושא הפרת חוזה ארגון חתונה: פסק דין זוהי תביעה לתשלום סך של 100,000 ₪ לפיצוי בגין הפרת חוזה ונזקים שנגרמו לתובעים - לטענתם - על ידי הנתבעים בכל הקשור לתכנון וביצוע בפועל של אירוע חתונה. הרקע: הנתבעת 1 עוסקת בין היתר בהפעלה והפקה של אירועים מסוגים שונים. הנתבע 2 הנו בעל מניות בנתבעת 1 ומכהן כמנהלה. התובעים התקשרו עם הנתבעת 1 בהסכם להזמנת אירוע - עריכת חתונתם בגן האירועים ג'ויה (נספח ג' לתצהיר התובעת 1). סופו של דבר שבמועד הארוע הגן טרם פעל. מועד הארוע הועתק וכך גם מיקומו. התובעים שלמו לנתבעת ע"ח התמורה המוסכמת עבור עריכת הארוע. סך של 14,820. נותרה יתרת חוב בגינה הגישה נתבעת 1 נגד התובעים תביעה בבית משפט השלום בפ"ת ובה ניתן פס"ד המחייב את התובעים לשלם לנתבעת 1 את יתרת הסכום על פי ההסכם. תמצית טענות התובעים: התובעים טוענים כי ההתקשרות באה לעולם מתוך אמונה כי חתונתם תיערך בג'ויה וזאת תוך הסתמכות על מצג הנתבעת 1 ו/או מי מטעמה באשר לפתיחתו של הגן. הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים בכך שבעת ההתקשרות או בשלב כלשהו לאחר מכן ידעו הנתבעים כי ג'ויה לא יפתח במועד הרלבנטי וכי האירוע לא יוכל להתקיים בג'ויה במועד שנקבע בהסכם. לענין זה מפנים התובעים לצו הפסקת עבודות מינהלי שהוצא בחודש פברואר. לטענתם, בחרו הנתבעים להסתיר מהם עובדה זו ובכך גרמו להם למפח נפש. עקב הפרת ההסכם נאלצו - בלית ברירה - לקיים את האירוע בגן חלופי ובמועד שונה מזה שסוכם. אליבא דתובעים, נהגו הנתבעים בחוסר תום לב משווע לאורך כל ההתקשרות בין הצדדים. הנתבעים היו רשלניים בכל הקשור לתכנון וביצוע בפועל של אירוע החתונה, רשלנות שבאה לידי ביטוי במחדלים הבאים: - מחסור ברור בכוח אדם אשר גרם לשירות לקוי; - האוכל שהוגש היה קר; - לא סופקו כלל מנות צמחוניות; - נוצרו תורים ארוכים בכניסה לגן בשל אי סדרים בחלוקת כרטיסי ההושבה; - נעשו שינויים במנות העיקריות ללא ידיעת התובעים; - הסלטים הוגשו בצלחות קטנות ובכמויות קטנות, והוגשו 4-3 סוגים במקום 8 סוגים כפי שסוכם; - תפקוד לקוי של בר המשקאות; - מחסור חמור באוכל; - המנות הוצאו לקהל בשעה לא סבירה; - העדר זמינות של מי מטעם הנתבעים למתן מענה למחדלים הקשים. הסעד הנדרש: פיצוי בגין ראשי הנזק הבאים: - ירידה לטמיון של השקעת התובעים בהפקת האירוע אשר כללה, בין היתר, תשלומים לצלמים, לתקליטן, שמלת כלה, איפור, תסרוקת כלה, בגדי חתן וכיו"ב; - עוגמת נפש. תמצית טענות הנתבעים: חוסר יריבות בין התובעים לנתבע 2: דין התביעה נגד הנתבע 2 - (בעליה ומנהלה של נתבעת 1) - להידחות מחמת היעדר יריבות ומשלא הוכחה כל עילה להרמת מסך ההתאגדות. ולגופה של התביעה: בעת שחתמו התובעים על הסכם הזמנת אירוע ידעו כי הגן החדש בשלבי בנייה. התרשמותם מהגן היתה על בסיס דגם של הגן אשר היה עתיד להיבנות במקום. הוסבר ונחתם שתיתכן סיטואציה בה החתונה לא תיערך בסופו של דבר בגן החדש, סעיף בנדון נכתב בהסכם ביוזמת החברה. נכתב במפורש כי במידה ולא תסתיימנה עבודות ההקמה בגן עד למועד החתונה, יהיו התובעים זכאים להשבת כספם. בעקבות צו הפסקה שפוטי הופסקה העבודה בגן החדש ביום 01.04.04 והתברר לנתבעים כי בניית הגן לא תושלם עם למועד חתונת התובעים. גם התובעים ידעו על כך בתחילת חודש אפריל. אין בסיס לטענות התובעים כאילו החברה הסתירה מהם מידע. לנתבעת לא היה כל עניין בהסתרת מידע מלקוחותיה ולהיפך, היה לה עניין רב להבהיר מבעוד מועד לכל זוג שהזמין עריכת חתונה בגן החדש כי יתכן שהגן לא יהיה מוכן וזאת על מנת שבני הזוג יכלכלו את צעדיהם לגבי מקום עריכת האירוע. הנתבעים הציעו לתובעים מס' תאריכים. התובעת 1 בחרה בתאריך 14.6.04 ללא טרוניה או טענה. התובעת 1 בחרה לקיים את האירוע בגן החלופי באמצעות הנתבעת 1 למרות שידעה כי היא יכולה לפנות לגן באופן עצמאי, זאת מכיוון שידעה כי המחיר לו התחייבה הנתבעת 1 נמוך בהרבה מזה שיתבקש על ידי גן עצמו במקרה של פנייה עצמאית של הלקוחות. כוח האדם שהעמידה הנתבעת 1 לקיום האירוע, עולה על הסטנדרט המקובל לאירועים בסדר הגודל המתוכנן (400 איש). הנתבע 2 נכח באירוע מתחילתו ועד סופו, בשום שלב של האירוע לא שמע טענות על מחסור באוכל, על היות האוכל שהוגש קר או על חוסר התאמה בין התפריט המוזמן לתפריט המוגש. הנתבע 2 אישית בדק את תפריט המזון ואף טעם ממנו ומצא אותו מתאים למה שהוזמן. כמויות המזון וגודל המנות היו בהיקף המקובל ובסיום הערב נותרו מנות מזון עודפות רבות חלקן אף נארז ונמסר לתובעים. לא היתה כל בעיה בקצב ההגשה. אכן הועלתה טענה יחידה בענין זה ע"י בן משפחה. עוד מציינת הנתבעת כי סגנון הגשה אמריקאי איטי יותר מצורת הגשה אחרת. הארוע בכללותו היה שמח ומוצלח והדבר אף עולה מצפייה בקלטת החתונה ומהתמונות שצולמו באירוע. דיון: שקלתי טענות הצדדים, הראיות ומכלול החומר שלפני. השאלות הצריכות להכרעה: היריבות. לגופה של תביעה: הנזקים: א. נזקים שנגרמו (אם בכלל) מעצם העתקת מקום הארוע מג'ויה ל"עדן על המים". ב. נזקים שנגרמו במהלך הארוע בעדן בשל עריכה רשלנית של הארוע ב"עדן". היריבות: התובעים מייחסים אחריות לנתבעת 1 מכח ההתקשרות עמה ואלו לנתבע 2 מיוחסת אחריות מכח היותו הרוח החיה בנתבעת 1. לטענות התובעים הנתבע הוא אשר הציג המצגים מול התובעים בעוד שבעת הצגתם ידע אישית - אליבא דתובעים - כי הנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. לצורך הדיון בשאלת היריבות כלפי נתבע 2 יש לציין כי ההשתלשלות הנטענת מתחלקת לשתי תקופות. האחת: התקופה לפני עובר ובעת ההתקשרות בין הצדדים בהסכם. השניה: השתלשלות הענינים לאחר חתימת ההסכם. לטענת התובעים עוד טרם שהנתבעת הודיעה להם כי לא ניתן יהיה לערוך את הארוע בגויה כבר ידע על כך נתבע 2 ולא גילה אוזנם בענין זה. הצדדים להתקשרות - התקופה לפני, עובר ובעת ההתקשרות: אין מחלוקת כי הצדדים הפורמליים להתקשרות עצמה, כעולה מההסכם שנחתם הם התובעים מצד אחד והנתבעת 1 מצד שני. כעולה מהסכם ההתקשרות, לא בא זכרו של נתבע 2 כצד לה. התקופה שלאחר ההתקשרות: לטענת התובעים, קמה חבות נתבע 2 לפצותם בגין הנזקים הנטענים ודהיינו הן מחמת העתק מקום הארוע והן ככל שהדבר נוגע להתנהלות הרשלנית ותוצאותיה הנזקיות במהלך הארוע גופו. זאת, משום שהנתבע 2 היה מודע, לטענתם, לחוסר היכולת לקיים את האירוע בג'ויה כבר בפברואר 2004, אך תוך הצגת מצג שווא כלפיהם לא גילה להם את מלוא העובדות שהיו בידיעתו ושלו היו יודעים אותן בזמן אמת - (בו לטענתם כבר ידע עליהן נתבע 2) - היו בוחרים לבטל את ההסכם ולערוך את האירוע במקום אחר. התובעים מבססים טענתם לגבי המצג שהציג בפניהם נתבע 2 על כך שלדבריהם במהלך כל ההשתלשלות והשיחות שהיו להם עם נתבע 2, הבטיח נתבע 2 כי המקום יהיה מוכן במועד, הגם שכבר בפברואר 2004 ידע אישית כי הוצא צו הפסקת עבודה מנהלי לגבי ג'ויה ולא זו בלבד שלא גילה להם על כך, אלא להפך - חזר והבטיח כי הגן יהיה מוכן בתאריך המיועד, וכי ליתר בטחון ישריין להם מועד נוסף - 1.7.04. שקילת מלוא החומר שבתיק מביאה אותי למסקנה כי מהסכם ההתקשרות עולה בבירור כי הצדדים להסכם הינם התובעים מצד אחד והנתבעת 1 מצד שני. הנה כי כן, ככל שהדבר נוגע להסכם, הנתבע 2 כלל אינו צד לו. אני קובעת כי ההסכם מעלה יריבות רק בין התובעים לנתבעת 1 ואין בין התובעים לנתבע 2 כל יריבות. נותר עדיין לדון בשאלה אם יש בהתנהלות הנתבע 2 לאחר החתימה על ההסכם כדי לגבש יריבות בינו לבין התובעים וכדי לגבש אחריות בנזיקין כלפיהם בגין ההסכם. בע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטיל פד"י נ"א (4) 769 דין ביהמ"ש בטענת המערערים שם לאחריות מנהלי חברה להפרת חוזה עם החברה ולאחריותם של המנהלים בנזיקין בגין אי גילוי עובדה מסוימת. וכך אומר שם ביהמ"ש העליון: "אחריות המנהלים .25 המערערים תוקפים את החלטת בית המשפט שלא להטיל אחריות אישית על המשיבים 3- 1שהיו מנהלי החברה בתקופה הרלוונטית. לעניין זה, טוענים המערערים לאחריות של המשיבים 1- 3להפרת החוזה על ידי החברה, ולאחריות נזיקית של משיבים אלה. האם יש יסוד לטענות אלה? .26 אפתח בשאלת האחריות החוזית. מן הקביעה... האם נושאים המנהלים באחריות כלפי המערערים בגין הפרות אלה? נקודת המוצא לבחינת אחריות זו של המנהלים טמונה בחוזה ובתוספת לו. מסמכים אלה מגלמים התקשרות חוזית בין החברה לבין המערערים. אין בהם נטילת חיוב חוזי על ידי המנהלים, ולמעשה אין המערערים טוענים אחרת. הכלל במצב דברים זה הוא, כי המנהלים אינם חבים כלפי המערערים בגין הפרות החוזה שנכרת בינם לבין החברה: קיימת הפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה לבין מנהליה, והמנהלים אינם אחראים כלפי צד שלישי אשר התקשר בהסכם עם החברה (ראו pennington . 173At p(1987,oxford) (directo rs' personal liabilityעל ההגיון שביסוד עיקרון יסודי זה עמד הנשיא שמגר בענין ע"א 407/89צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, (פ"ד מה(5) 661, 698-699): "הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד, לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית - ערבות), פירושה העברת נטל סיכון חדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ('פרמיה' עבור סיכון חדלות הפרעון...". מכאן, כי לא ניתן להטיל על המנהלים אחריות בגין הפרת ההסכם בין החברה לבין המערערים. הוא הדין לעניין אי גילוי העובדה שנרשמה המשכנתא לטובת צד שלישי: כאמור, הפרת החובה לנהוג בתום לב בביצוע חיובים חוזיים כמוה כהפרת חוזה, וככזו מטילה היא חבות על החברה, היא הצד לחוזה, ולא על נושאי המישרה. מסקנת הדברים היא, כי למשיבים 1- 3אינם נושאים באחריות אישית בגין הפרת ההסכם בין המערערים לבין החברה." התובעים מנסים להיבנות בתביעתם נגד נתבע 2 אישית בטענה שלא גילה להם עובדות ו"הסתיר" מהם עובדות מסוימות. בעקבות הדברים שנאמרו על ידי ביהמ"ש לעיל, אין הנתבע 1 נושא באחריות אישית - גם אם ימצא שהנתבעת 1 הפרה ההסכם בינה לבין התובעים, יתירה מזאת, גם אם תמצא לומר כי התנהלות נתבע 2 בדיעבד ולאחר ההתקשרות יכול ויוצרת מחוייבות כלפי התובעים, הרי בנסיבות בהן הובהרה לתובעים מפורשות האפשרות כי אולם ג'ויה לא יהיה מוכן במועד, הם לא יכולים להלין כנגד נתבע 2 שלא "גילה להם" כי יכול והאולם לא יהיה מוכן, שהרי הדברים היו ברורים, גלויים וידועים לכל אורך הדרך ועוד טרם ההתקשרות. העובדה שהיה קיים צו הפסקה מנהלי, איננה אלה עוד אחד מ"סימני הדרך" ל"אפשרות" שיכול והאולם לא יהיה מוכן, ואפשרות כזו כאמור הונחה בפני הצדדים עוד לפני ועובר להתקשרות. משהובהר לצדדים דבר קיומה של אפשרות כזו, הרי בכך עמדה הנתבעת במחיובתה לגילוי נאות כנדרש במו"מ בתום לב לכריתת חוזה. ממילא גם לולא ההלכה לפיה נושא משרה או בעל שליטה או כל אורגן אחר אינו נושא באחריות אישית, לא ניתן היה להטיל על נאשם 2 מחויבות ו/או אחריות בשל "אי גילוי" כביכול - שלא חל על הנתבעת 1 עצמה. המחויבות לגילוי נאות אינה מתמקדת בצורה כזו או אחרת של גילוי פרט זה או אחר, אלא לגילוי הנושא המהותי שענינו דבר יתכנות אפשרות שהגן לא יפתח במועד. צו הפסקה מנהלי בזמן נתון איננו בהכרח אבן בוחן סופי ומוחלט לכך שהאולם לא יהיה מוכן במועד. גם אם בזמן נתון היה קיים צו הפסקה מנהלי אין זאת אומרת שהוא לא יבוטל לעולם, והראיה שבסופו של יום - (אם גם באיחור מה) - בוטל הצו, והאולם עמד על מכונו. לא השתכנעתי כי קמה חובה שבדין על הנתבעת ו/או מי מאורגני הנתבעת ליתן דיווח שוטף עדכני יום יומי לגבי התקדמות הבנייה ו/או הרישוי ובעצם הגילוי מראש שנעשה עם נתבעת 1 של האפשרות שהגן לא יפתח במועד עמדה הנתבעת 1 בחובת הגילוי וממילא לא ניתן לומר שהוסתר דבר מה וממילא וכך גם פני הדברים לגבי נתבע 2 - (לו אכן הייתי משתכנעת שקמה מחויבותו האישית במידה כזו או אחרת למילוי ההסכם). מעת שהנתבעת הבהירה בהגינותה לתובעים לפני ועובר ובעת חתימת ההסכם לגבי אפשרות שהאולם לא יעמוד על מכונו במועד הרלוונטי, הרי שעל התובעים היה לקחת עובדה זו בחשבון על כל הסיכונים המתבקשים. ההסכם לא יצר ולו גם שמץ של מחוייבות של הנתבעת ו/או מי מהאורגנים מטעמה ליתן דיווח עדכני יומיומי לגבי ההתקדמות. לו סברו התובעים לכתחילה שיש להם ענין בקבלת עדכון ודיווח שוטף ועדכני לגבי התקדמות הבניה ו/או הרישוי, היו צריכים לדרוש זאת לפני ועובר לחתימת ההסכם, ולהעמיד זאת כתנאי מתנאי ההתקשרות. או אז יכולה היתה הנתבעת לשקול אם יש לה ענין בכניסה להתקשרות מסובכת כזו שמעמידה בפניה מחוייבויות כה קשות - (הייתי אומרת אף בלתי סבירות) - של מתן דיווח שוטף, יומיומי ועדכני לתובעים באשר להתקדמות הבניה ו/או הרישוי. לא מן הנמנע כי במקרה כזה דווקא הנתבעת לא היתה נכנסת להתקשרות עם התובעים. הדברים נאמרים על דרך השערה בלבד ואך ורק כדי לדגום את חוסר הסבירות שבציפית התובעים להיות מדווחים באופן שוטף על התקדמות הבניה ו/או הרישוי - מקום בו במשור העקרוני הועמדו כאמור מפורשות על אפשרות ויתכנות כי הגן לא יפעל במועד! בנסיבות אלה אם אכן התובעים הם אלה שנכנסו להתקשרות מתוך הלך נפש וציפיה להיות מדווחים באופן שוטף ויומיומי ולא אמרו זאת לתובעת, הרי שאולי הם דווקא הצדדים חסרי תום לב. כך או כך לא מצאתי כי הנתבעת כשלה באופן התנהלותה כלפי התובעים לפני ועובר ובעת ההתקשרות באי גילוי פרט מהותי הנוגע לעסקה והתנהלותה לענין זה היתה בפתיחות מלאה ותוך גילוי נאות. ממילא לא ניתן להחיל על אורגן מאורגני החברה אחריות ל"מחדל" שכאמור לא נמצא בהתנהלות החברה עצמה. משהחברה לא כשלה בהתנהלותה הרי ממילא מי מאורגניה לא כשל באופן אשר צריך להביא לחיוב אישי של אורגן מאורגניה. למעלה מן הנדרש ומעבר למסקנתי לפיה לא ניתן לחייב אישית אורגן מאורגני החברה באשר להתחייבות החברה כלפי התובעים, ומסיבה זו כשלעצמה אין מקום לחיוב נתבע 2 בגין התחייבות החברה כלפי התובעים, אעיר כי ההתקשרות עצמה והקשר השוטף למעשה התקיימו בין נציג הנתבעת 1 (שי בן שלום) לבין התובעים ומירב ההתנהלות של התובעים מול הנתבעת היה כאשר בשם הנתבעת מופיע שי בן שלום ולא נתבע 2. חיוב נתבע 2 מכח עילה של הרמת מסך: התובעים לא טענו לעילה של הרמת מסך מכוח דיני התאגידים, ואף לא עולה מכתבי הטענות/תצהירים טענה שיש להרים את מסך ההתאגדות בשל העילות הקיימות בחוק כגון חדלות פירעון ו/או ערבוב נכסים ולכן גם מסיבה זו לא ניתן לתבוע את נתבע 2 אישית. לסכום פרק זה על היריבות: ממכלול החומר שבתיק השתכנעתי בטענת נתבע 2 לגבי העדר כל יריבות אישית בינו לבין התובעים ואשר על כן, אני קובעת כי דין התביעה נגד נתבע 2 דחיה מחוסר יריבות. לגופה של התביעה נגד נתבעת 1: האם היתה הפרת ההסכם מצד נתבעת 1: בהסכם עליו חתמו הצדדים מצוינת העובדה כי במידה והגן לא יהיה מוכן בתאריך האמור הנהלת הגן מתחייבת להחזיר את התשלומים. שמע מיניה כי עובר ובעת חתימת החוזה היו התובעים מודעים לאפשרות שהגן לא יהיה מוכן בתאריך האמור. תוך שהתובעים היו מודעים לכך בחרו לחתום על החוזה. מתצהיר תוובעת 1 עולה מפורשות כי התובעים נהגו לבקר באתר הבנייה "אחת לשבוע" ולוודא את קצב התקדמות הבנייה וסיומה "עד לפני מועד חתונתנו". במהלך הבקורים, כעולה מתצהיר התובעת נוכחו התובעים כי "בניית הגן לא מתקדמת" ונוכחו בעיניהם כי "ג'ויה" לא יפתח במועד. התובעים צלמו התקדמות העבודה בזמן אמת מה שמלמד על כך שלכל אורך הדרך לא זו בלבד שלא "הוסתרו" מהם הקשיים לפתוח במועד, אלא הם היו מודעים לכך בעליל מהפסיעות הראשונות שפסעו במסלול ההתקשרות. בנסיבות אלה אין לטענת התובעים על כך שהופתעו כביכול ולא הוכנסו בסוד הענינים, על מה לסמוך. בנוסף, עדות התובעת כי התובעים לא נרשמו לנשואין ברבנות עד להודעתו של "שי" מעידה על כך כי התובעים היו מודעים לסימני השאלה הנוגעים למועד פתיחת הגן ו/או מקום הארוע. העובדה כי במהלך הפגישה עם נתבע 2 שבה האחרון שריין תאריך נוסף מאוחר ב-כחודש מעידה כי אכן העניין כולו היה בסימן שאלה. לאחר אותה פגישה בה "שוריין" להם מועד נוסף חשו התובעים - (לגרסתם הם) - "מעודדים". בנסיבות בהן היו התובעים מודעים לאפשרות של קיום הארוע בתאריך מאוחר יותר, הרי ברור הוא שבעת קביעת אפשרות לתאריך מאוחר יותר היו מודעים ליתכנות וחוסר אפשרות שהארוע יתקיים במועד - היכן כאן יסוד ההפתעה?! בכל ההשתלשלות היו מונחות "מהמורות" ביודעין מול פני התובעים ולא ניתן לטעון לקיומו של יסוד ההפתעה! לא נעלמו מעיני הראיות באשר לקיומן של הצהרותיהם של נציג הנתבעת 1 והנתבע 2 ש-"הכל יהיה בסדר" לאורך כל התקופה ואף לא העדר דיווח כי הוצא צו מינהלי להפסקת העבודות אך לא מצאתי בכך כדי לשנות ממסקנתי דלעיל. הנתבע 2 מעיד (עמוד 41 לפרוטוקול 12-7) כי התחלת ההקמה של הגן החדש היתה בנוב' 2003. ההתקשרות בין הצדדים על פי ההסכם הזמנת האירוע נעשתה בינואר 2004. ההסכם התייחס לאירוע שיחול בחודש יוני 2004. עוד מעיד הנתבע כי אותה עת היה ברור לצדדים כי ההתקשרות מתייחסת "לדגם" ודהיינו למקום שעדיין טרם נבנה. עם זאת היה ברור כי למקרה ש"הדגם" לא "יקרום עור וגידים" ויגיע לכלל השלמה תמיד תיתכן אפשרות לקיים הארוע במקום חליפי ודהיינו "גן נחשונים" ולצורך זה שוריין המועד גם ל"גן נחשונים". אמנם מעיד הנתבע 2 בהגינות (עמוד 47 לפרוטוקול שורות 5-3) שלכתחילה ההתקשרות הייתה על סמך הגן החדש, ולולא הגן החדש לא היו התובעים מתקשרים עם הנתבעת 1 בהסכם, אך עם זאת השתכנעתי כי התובעים היו בהלך נפש של הסכמה כי למקרה שהגן החדש לא יקום על תילו במועד, עדיין קיימת האלטרנטיבה של הגן הישן. גרסה זו של העד - נתבע 2 לא נסתרה ואני מאמצת אותה במלואה מה גם שהיא עולה בקנה אחד עם ההסכם ועם גרסאות התובעים באשר להתנהלות מלכתחילה. לסכום פרק זה: ממכלול הראיות שבפני התשכנעתי כי לא היה בעצם שינוי מקום הארוע משום הפרת ההסכם וזאת משום שאפשרות ויתכנות שינוי המקום היתה לנגד עיני התובעים לאורך כל הדרך, לא היה להם כל בסיס ל"הפתעה" ושינוי היתה אופציה אפשרית וידועה מראש. הנזק: שינוי מקום האירוע: מקום האירוע שונה בנסיבות בהן הסתבר כי במועד הרלוונטי הגן החדש (ג'ויה) לא יהיה מוכן. אין מחלוקת כי כבר בחודש אפריל 2004 ידעו התובעים כי הגן לא יהיה מוכן, והם בחרו שלא לעשות שימוש בזכות הביטול - הנתונה להם בהסכם ההתקשרות אשר איפשרה החזר כל הכספים ששולמו - אלא לערוך את האירוע בגן חליפי שהוצע על ידי הנתבעת. בעת ההסכמה לא התנו התובעים את ההסכמה לערוך את האירוע בגן חליפי בפיצוי בגין השינוי, ונראה לי כי תביעתם בדיעבד לפיצוי בגין השינוי איננה ראויה. מששונה מקום הארוע בהסכמה תוך שהתובעים וויתרו על אופצית הבטול הרי שלא הניחו בפני תשתית ראיתית מספקת להוכחת זכאותם לפיצוי בגין שינוי המקום. נזקים כתוצאה מכשלים באירוע: במסגרת הטענות לכשלון הארוע טוענים התובעים כי הארוע לקה ברשלנות בתכנון ובבצוע כמפורט בכתב התביעה. מחסור בכוח אדם אשר גרם לשירות לקוי: התובעים טוענים לחוסר משמעותי בכח אדם אשר הביא לכשלון בהתנהלות הארוע ופגם באופן משמעותי ביום השמחה. התובעת 1 מצהירה בתצהירה כי היה מחסור חמור בכוח אדם. גם עדת תביעה 2, הגב' שרה לוי מצהירה על חוסר בכוח אדם. לגרסתה, הגיע מלצר הגיע לשולחן אליו הסבה רק לאחר זמן לא מבוטל. עם הגעתו לשולחן ביקשה לקבל מים, חזרה על בקשתה מס' פעמים עד שהובא לשולחן קנקן מי ברז. בחקירתה הנגדית חוזרת וטוענת כי לקח למלצר זמן רב להגיע לשולחן, מאוד מאוכזבת מהתנהלות השירות של המלצרים. גם עדת התביעה מס' 1, הגב' מרים גרין מצהירה בתצהיר עדות ראשית: "מצאנו עצמנו ממתינים זמן רב עד שהואילו המלצרים לשים את הסלטים על השולחן". על גרסתה זו היא חוזרת בחקירתה הנגדית (עמוד 4 שורות 18-17): "כשאנחנו ביקשנו שיביא לנו עוד לחמניות ועוד שתייה, הם התמהמהו, חזרו בידיים ריקות, היו חסרי אונים". עד התביעה מס' 3, מר איתן דניאל אחי התובע מצהיר בסעיף 6 לתצהירו: "נוצר מצב שבו חלק לא מבוטל מן האורחים נאלץ להמתין למעלה מחצי שעה עד שהמלצרים התפנו לשרת אותם....". בחקירתו הנגדית נשאל האם נאלץ לעבור משולחן לשולחן ולהתנצל על כך שהדברים לא מתנהלים כמו שצריך, תשובתו: "ברוב המקרים אנשים ניגשו אלי כדי שאנסה לארגן להם לאכול, אארגן להם מנות". עד התביעה מס 4, מר צ'רלי בן מרג' אחיה של התובעת מצהיר בסעיף 6 סיפא לתצהירו לגבי כשלים הנובעים לטענתו מחוסר בכח אדם. לטענתו מארחת שהיתה אמורה לאייש את עמדת הכניסה נטשה את עמדת הכניסה בטענה כי היא צריכה לשמש כמלצרית. עוד הוא מצהיר כי: "במספר שולחנות כלל לא ביקרה מלצרית, זאת למרות שחלף זמן רב מרגע שהתיישבו האורחים" . בחקירתו הנגדית חוזר על טענתו כי העובדת שאמורה היתה לחלק את הפתקיות בעמדת הכניסה היתה מלצרית ונטשה עמדה לצורך הגשה כמלצרית ועקב כך נאלץ להישאר בחוץ לחלק את הפתקיות בעצמו. מול עדויות אלה העידו עדי ההגנה כי הארוע התנהל כדבעי, מצבת כוח האדם שנדרשה היתה תקינה, ראויה ומקובלת ואף בתחומים מסויימים למעלה מהמקובל. לענין זה ראה בין השאר העדויות הבאות: עד ההגנה מס' 3, מר יצחק ניסים (מנהל תפעול): בתצהיר מעיד העד כי כוח האדם שהעמידה החברה היה כדלקמן: העד עצמו שמכהן כמנהל תפעול, מנהל החברה (איתן), מנהל האירועים (חנוך), השף, 9 עובדי מטבח (טבחים ועוזרים), 32 אנשי צוות (מלצרים, ברמנים דיילות). לדברי העד מספר זה של עובדים עומד בסטנדרט המקובל ואף למעלה מכך. במהלך חקירתו הנגדית אף הבהיר העד כי לא יתכן שהיה חסר בכח אדם וכדבריו: "לא יכול להיות מצב בו חסר כוח אדם, יש לנו חברה לכוח אדם, ישנם עובדים קבועים במערכת ויש חברת כוח אדם שכל תפקידה זה לספק מלצרים עפ"י הזמנה" (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 26-25, עמוד 38 לפרוטוקול שורות 6-2) . גם עד הגנה מס' 2, מר חנוך פרבר - מנהל הארועים תומך בגרסה זו ומצהיר כי התקן המקובל לכל אירוע הנו מלצר אחד לכל שני שולחנות - גרסה העולה בקנה אחד עם גרסת עד ההגנה 3 - מנהל התפעול. גם עד זה מוסר כי באירוע הספציפי העסיקה החברה מספר רב יותר של מלצרים מהנדרש בתקן. במהלך חקירתו הנגדית חוזר העד על גרסתו שעל כל שני שולחנות היה מופקד מלצר אחד. להערכתו במקרה זה היו יותר מלצרים. העד הטעים כי ללא קשר למספר האנשים הישובים לשולחן, ובכל מקרה נשמר היחס של מלצר אחד לשני שולחנות . (עמוד 35 לפרוטוקול שורות 17-5). באשר לטענת התביעה לפיה הדיילת שהיתה אמורה לאייש את עמדת הכניסה נטשה משמרתה לשם עבודת מלצרות, העיד העד כי הדיילת המאיישת את עמדת הכניסה אינה מלצרית ואין זה נכון שעזבה את העמדה לשם בצוע עבודת מלצרות. עד הגנה מס' 4, מר איתן צמח (הנתבע 2): מצהיר כי כוח האדם באירוע כלל: אותו עצמו - הוא מכהן כמנהל החברה, אשת מכירות (דקלה), מנהל האירועים (חנוך), מנהל התפעול (ניסים), השף (איתן אורן), 5 טבחים, 5 עוזרי טבח ו-32 מלצרים, ברמנים ודיילות אירוח. גם עד זה טוען כי בארוע היו עובדים במספר העולה על הסטנדרט המקובל לאירועים מסוג זה - הארוע הספציפי מנה כ - 400 איש. אציין כי עד הגנה 4 - הנתבע 2 מעיד כי אכן תלונה אחת על כך נשמעה שהמנות הוגשו באיטיות - והכוונה לתלונה יחידה שבאה מפיו של בן משפחה של התובעים אך התלונה לא נמצאה מוצדקת וניתן הסבר מידי במקום לענין זה. שקלתי הגרסאות והראיות לענין זה. השתכנעתי מעדויות עדי ההגנה כי מצבת כח אדם היתה מאוישת כנדרש. יתכן שאותה עדת תביעה שהעידה כי המתינה למים אכן המתינה פרק זמן לקבלת מבוקשה אך לא מצאתי שיש בכך כדי להעיד על חסר בכח אדם. נסיון החיים מלמד כי יש ובארועים בסדר גודל מסוג זה, עת המלצרים מופקדים על הגשות המנות כסדרן, לא יזדרזו במילוי בקשות כאלה או אחרות של אורח זה או אחר אך אין בכך כדי להשליך על התנהלות ארוע ואין הדבר בהכרח נובע מחסר כח אדם אלא מקצב המוכתב על ידי מספר האורחים, מחויבויות הנובעות מהידרשות להגשת המנות ולא השתכנעתי כי אכן נפלו כשלים בענין זה בארוע. מדובר בארועים נקודתיים שאין בהם להעיד על הכלל ולסתור גרסאות הנתבעים באשר להתנהלות באופן כללי. בשקילת הגרסאות זו מול זו לא מצאתי שיש בעדויות הנקודתיות כדי לסתור גרסת ההגנה על ההתנהלות הכוללת וכדי להרים הנטל המוטל על התובעים להוכיח ולשכנע בדבר עדיפות גרסתם. טענות לגבי טיב המזון - האוכל היה קר: התובעת (ע.ת. 5) מצהירה בסעיף 36 לתצהירה כי האוכל אשר הוגש היה קר. עדת התביעה מס' 1, הגב' מרים גרין מצהירה בתצהירה - לגבי האוכל שהוגש בקבלת הפנים ולגרסתה היה תפל וקר. עד התביעה מס' 3, אחיו של התובע מר איתן דניאל מעיד בחקירתו הנגדית כי אנשים קיבלו את המנות בשעה מאוחרת, המנות היו קרות (עמוד 10 שורות 19-18) . בתצהירו הוא מציין את העובדה כי המנות היו קרות ואת העובדה כי אנשים התייאשו מלחכות לאוכל ולכן עזבו. דא עקא שמחקירתו הנגדית לגבי מקור הידיעה לענין זה מסתבר כי גרסתו מושתתת על דברים שאמרו אחרים, וכדבריו: "ניזונתי מדברי האנשים" . מנגד גרסת הנתבעת לגבי המזון שהוגש הינה שהמזון הוגש בטמפרטורה הנדרשת. כך מעיד עד ההגנה מס' 1, השף מר איתן אורן המצהיר כי המנות יצאו בטמפרטורה המקובלת. עד הגנה מס' 2, מהל הארועים מר חנוך פרבר מצהיר כי במשך האירוע לא הגיעו תלונות מהאורחים על מזון לא חם (סעיף 5 שורה 2) . גם הנתבע 2 עד הגנה מס' 4 מצהיר כי לא שמע טענות על היות האוכל קר. לדבריו הוא טועם מהמזון טרם שיוצא מהמטבח לקהל. הוא טעם מהמזון טרם ההגשה והאוכל היה ראוי. גם עד ההגנה מס' 3 , מר ניסים יצחק מצהיר כי לא נתקל בטענות של האורחים על היות האוכל קר. לא השתכנעתי בדבר עדיפות גרסת עדי התביעה. הטענה נשמעה כללית וגורפת, לא צויין איזה רכיב הוגש קר וההתרשמות הינה שמדובר במספר מצומצם של קרובי משפחה אשר טענותיהם נשמעו גורפות כלפי הארוע ולא מצאתי כי הן עדיפות על גרסת עדי ההגנה אשר העידו מהתחום המקצועי לגבי תקינות המזון שהוגש. העדר מנות צמחוניות: התובעת מצהירה (סעיף 36 לתצהירה) שהוזמנו מנות צמחוניות אך לא סופקו. דא עקא שמחקירתה הנגדית עולה כי היא מתבססת על כך שכך ראתה בארוע וכן היא מסתמכת על כך על דברים שלטענתה אנשים התקשרו וספרו לה. אומר כבר עתה כי קיים קושי לקבל גרסה זו וזאת משום שטענה לגבי התקשרויות אנשים לאחר ארוע לכלת השמחה לדווח על "פגמים" כביכול בארוע אינו עולה בקנה אחד עם נסיון החיים והשכל הישר. כך גם לא מתקבל על דעתי שאנשים יתקשרו לכלת השמחה לאחר הארוע לדווח לה שלא סופקו מנות צמחוניות. מנגד מעיד עד הגנה 4 (הנתבע 2) כי לא שמע טענות על חוסר התאמה בין התפריט המוזמן לתפריט המוגש. גם עד ההגנה מס' 1, השף איתן אורן מצהיר כי הכין את התפריט עפ"י התפריט שנמסר לו ע"י התובעים (סעיף 4 לתצהיר) . בחקירתו הנגדית מעיד כי התפריט נבנה בנוכחות המזמין, ברגע שהוא מאושר הוא מגיע אליו והוא מבצע אותו מתחילתו ועד סופו . (עמוד 31 לפרוטוקול שורות 3-2 ). עד ההגנה מס' 3, מנהל התפעול יצחק ניסים מצהיר כי הוא היה אחראי על התאמת האירוע בפועל למוזמן עפ"י תפריט האירוע. גם מנהל הארועים עד ההגנה מס' 2, מר חנוך פרבר מצהיר כי בדק באופן אישי את ההתאמה של המזון ומצא הכול תקין. בבואי לשקול מהי הגרסה העדיפה מעדיפה אני את גרסת עדי ההגנה לענין זה. בעוד שכאמור גרסת עדי התביעה לענין לא התקבלה על דעתי, התרשמתי כי לנתבעת צוות מיומן והעדויות התקבלו על דעתי. אי סדרים בחלוקת כרטיסי הושבה: התובעת מעידה כי נוצרו תורים ארוכים בכניסה לגן בשל אי סדרים בחלוקת כרטיסי ההושבה. (סעיף 36 לתצהיר שורות 5-4 ). לענין זה מעידה גם אורחת החתונה עדת התביעה מס' 1, הגב' מרים גרין אשר בתצהירה מצהירה כי הגיעה לאירוע בשעה 19:00 לערך, ומרגע הגעתה לאירוע נתקלה באי סדרים, שכן כבר בעמדת הכניסה הבנות אשר מסרו את כרטיסי ההושבה, לא מצאו את הכרטיס שלה ולא ידעו לומר לה היכן היא אמורה לשבת. גם אחי התובעת עד התביעה מס 4, מר צ'רלי בן מרג' מעיד כי התעוררו בעיות כבר בשלב קבלת הפנים, כאשר המארחת עיכבה את האורחים בכניסה, שכן התקשתה למצוא את כרטיסי ההושבה שלהם . (סעיף 6 רישא לתצהיר שורות 2-1). בחקירתו הנגדית מעיד העד כי היה צריך לטפל בקבלת הפנים ולכן הוא זה שחילק את פתקיות ההושבה, כי נוצר צוואר בקבוק בכניסה (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 10-9); ממשיך ומעיד כי נשאר בחוץ לחלק את פתקיות ההושבה כי הבחורה שחילקה עזבה כדי לשמש כמלצרית. מאוחר יותר בהתערבות נציג עדן על המים חזרה למקומה (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 23-21) . מנגד מעיד עד ההגנה מס' 2, מר חנוך פרבר כי עניין סידור השולחנות, הינו, באחריות בני הזוג אשר צריכים להכין את הפתקים של סידור המקומות . אם בני הזוג שכחו לרשום את שמו של אורח מסוים אזי הדבר אינו באחריות הנתבעת ולא הנתבעת תקבע היכן ישב אותו אורח. בפני גרסה מול גרסה. בבואי לשקול מהי הגרסה העדיפה לא מצאתי להעדיף גרסת התביעה. הגרסה לפיה העובדת שמתפקידה היה לקבל את פני האורחים ולחלק את פתקי ההושבה עזבה את העמדה לצורך עבודת הגשה ומלצרות אינה נשמעת עדיפה על גרסת הנתבעת וזאת משום שמדובר בשלבים שונים של הארוע כאשר שלב חלוקת פתקי ההובה קודם לשלב הושבה ליד השולחנות והגשת הסעודה. יתירה מזאת, התחזקתי בהתרשמותי בדבר עדיפות גרסת הנתבעת מצפיה בקלטת ממנה עולה מהלך תקין ורגיל של ארוע חתונה כאשר העובדת המופקדת על עמדת פתקי ההושבה נצפית נצבת על עמדתה ועושה מלאכתה כנדרש ולענין זה טוב מראה עינים. שינויים שנעשו במנות העיקריות ללא ידיעת התובעים: עדת התביעה מס' 5, התובעת 1 - מצהירה כי נעשו שינויים במנות העיקריות ללא ידיעת התובעים, במקום סטייק פרגיות הוגש סטייק עוף שהוא זול יותר. עד ההגנה מס' 4, מר איתן צמח - מצהיר כי הוא אישית בדק את תפריט המזון שהוגש ומצא אותו מתאים בדיוק לתפריט שהוזמן ושנבדק ואושר ע"י התובעים . (ס' 20 לתצהיר שורות 6-3). בחקירתו הנגדית נשאל: "תסביר מדוע במקום סטייק פרגית שהוזמן ונרשם בתפריט סופק סטייק עוף? העד משיב: "זה לא נכון" . עד ההגנה מס' 1, מר איתן אורן - מצהיר כי לא שמע כל תלונה לגבי מנת הסטייק שהייתה בדיוק אותה מנה שהוגשה לתובעים באירוע הטעימות (סעיף 4 לתצהיר סיפא) . עד ההגנה מס' 3, מר יצחק ניסים - מצהיר כי האירוע הופק בדיוק עפ"י המפרט והתפריט שהזמינו התובעים . (סעיף 12 לתצהיר) . עדת ההגנה מס' 5, גב' דקלה קהלון - נשאלה בחקירתה הנגדית: "האם את זוכרת אם סופק סטייק פרגית או סטייק עוף? העדה משיבה: "לא זוכרת"; העדה נשאלת האם היא זוכרת מצב שהזמינו דבר אחד וסופק דבר אחר? העדה משיבה: "אין מצב כזה. לא היה דבר כזה" . אציין כי העדות היחידה שנשמעה מטעם התובעים לגבי השוני בסוג הבשר הינה כלת השמחה אשר אינה מפרטת מקור הידיעה לגבי השוני בסוג הבשר. לא ברור אם בדקה במהלך הארוע את סוג הסטייק שהוגש ועל סמך מה היא מסתמכת. מנגד עדי ההגנה מעידים כולם בפה אחד על התאמה בין ההזמנה למה שהוגש בפועל. גם לענין זה אין בידי להעדיף גרסת התובעת על גרסת הנתבעת ולא השתכנעתי כי אכן התובעים הרימו הנטל בדבר עדיפות גרסתם. הסלטים הוגשו בצלחות קטנות ובכמויות קטנות, והוגשו 4-3 סוגים במקום 8 סוגים כפי שסוכם: עדת התביעה מס' 5, התובעת 1- מצהירה כי הסלטים הוגשו בצלחות קטנות ובמקום 8 סוגי סלטים, כפי שהוסכם, הוגשו רק 4-3 סוגים . (סעיף 36 לתצהיר שורה 8). בחקירתה הנגדית משיבה על שאלות בא כוח הנתבעים: "האם האירועים שמתוארים בתצהיר ידועים לך אישית, או אלו דברים ששמעת לאחר החתונה מאורחים, חברים וקרובי משפחה " . העדה משיבה: "(קוראת את התצהיר). חלק מהדברים ראינו באירוע. אחרי האירוע אנשים דאגו להתקשר, לבוא ולספר לנו מה היה. נכנסתי לאולם ראיתי שולחנות ריקים היו שלושה-ארבעה סוגי סלטים בצלחות מאוד קטנות, מאוד מאד קטנות ולא מה שסיכמנו בטעימות." (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 5-1) עדת התביעה מס' 1, הגב' מרים גרין - מצהירה בתצהיר עדות ראשית: "הצלחות אשר הוגשו לשולחן היו קטנות וכל צלחת הכילה כ 4 זיתים ומעט סלט, אשר בקושי הספיק לאדם אחד. על השולחן הונחו כ - 4 סוגי סלטים כאשר כל מנת סלט בקושי הספיקה לשני אנשים." בחקירתה הנגדית מאמתת את הנאמר על ידה בתצהירה . עדת התביעה מס' 2, הגב' שרה לוי - מצהירה בתצהירה כי עם הגשת המים הוגשו גם 5-4 דוגמאות של סלטים בצלוחיות מרובעות קטנות . עד ההגנה מס' 4, מר איתן צמח -מצהיר כי כמויות המזון וגודל המנות היו בהיקף המקובל.(סעיף 20 לתצהיר סיפא). עד ההגנה מס' 1, מר איתן אורן - מצהיר כי אין זה מתקבל על הדעת שהוא יכין 3 סוגי סלטים בעוד שכתוב בתפריט 8 סוגים, אינו יכול לזכור מס' סלטים שהכין בערב מסוים, אך לא שמע כל תלונה באירוע לגבי מספר הסלטים שהוגש. בבואי לשקול מהי הגרסה העדיפה מוצאת אני כי ככל שהדבר נוגע לרכוש זה, הרימו התובעים את הנטל המוטל עליהם לשכנע בדבר עדיפות גרסתם. זאת משום שתמיכה משמעותית לגרסתם מוצאת אני בקלטת הארוע אשר תיעדה בין השאר את הסלטים על השולחנות. מהקלטת נצפה בעליל כי אכן מס' צלוחיות הסלטים היה מועט וכן כי המדובר היה בצלוחיות קטנות יחסית אשר אין בהן כדי לתת מענה למספר האנשים המסבים סביב שולחן. לענין זה השתכנעתי כי אכן צלחות הסלטים היו קטנות. אמנם לא מצאתי בתפריט המוזמן התייחסות למחויבות הנתבעת ל"גודל" כזה או אחר של צלחות הסלט. עם זאת, הדעת נותנת כי כשמוזמן ארוע בסדר גודל כזה ובעלות נכבדה, יש לציפיות המארחים לסלטים במידה מכובדת על מה לסמוך. מסיבה זו מוצאת אני לחייב את הנתבעת בפיצוי לתובעים בגין רכיב זה בסכום גלובלי של 4,000 ₪. תפקוד לקוי של בר המשקאות: התובעת 1- מצהירה כי בר המשקאות באירוע תפקד בצורה לקויה: "עד שאחי מצא עצמו עומד בבר ומחלק משקאות." (סעיף 36 לתצהיר). דא עקא, שהאח עצמו עד התביעה מס 4, מר צ'רלי בן מרג' אינו מצהיר בתצהירו כי נאלץ לעמוד בבר ולחלק משקאות עקב תפקוד לקוי של צוות הבר . תמוה בעיני שדוקא "בעל הדבר" אשר לטענת התובעת כביכול נאלץ לתפקד כברמן, אינו מוצא לנכון להצהיר על כך. גם שאר עדי התביעה לא מצהירים על פרט זה. מנגד עד ההגנה מס' 4, הנתבע 2 מעיד בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר מצב בו אחיה של הכלה נמצא מאחורי הבר ועובד באירוע של אחותו .(עמוד 51 לפרוטוקול שורה 25) . גם עדת ההגנה מס' 5, גב' דקלה קהלון מעידה בחקירתה הנגדית כשהיא נשאלת אם ראתה את אחי הכלה עומד מאחורי הבר ומשרת את האורחים משיבה: "לא זוכרת ולא ראיתי דבר כזה" . מחסור חמור באוכל: עדת התביעה מס' 5, התובעת 1- מצהירה בתצהירה כי המנות העיקריות הוגשו בכמויות קטנות, חלק גדול מן האורחים לא קיבל כל מנה עיקרית וכששאלו את לענין זה השיבו המלצריות כי "האוכל נגמר" לרבות אף לחמניות אשר נתבקשו ע"י המוזמנים, האורחים היו רעבים(חלקם המשיכו לאכול במסעדה) . בחקירתה הנגדית מעידה התובעת 1 כי תמונות סטילס שצולמו באירוע הועברו לבא כוח הנתבעים, והיו גם תמונות שהעדה גב' מרים גרין צילמה במצלמתה האישית של שולחנות ריקים, בכל התמונות שמסרו לבא כוח הנתבעים ניתן לראות שלא היה אוכל . הנתבעים הם שהגישו את תמונות הסטילס אשר מעיון בהן עולה מציאות הפוכה וככל שהדבר עולה בתמונות הסטילס נ/3 נסתרת טענת ה"שולחנות הריקים" מניה וביה. לא נעלמה מעיני עדות האורחת מרים גרין עדת התביעה מס' 1, אשר מצהירה כי בעמדת קבלת הפנים אזל האוכל לאחר מחצית השעה, והמלצרים לא הוסיפו עוד מנות .(סעיף 5 שורות 4-3). לדברי עדה זו בתצהירה כל מנת סלט בקושי הספיקה לשני אנשים, המנות העיקריות הוגשו לשני אנשים כאשר כל יתר האנשים סביב השולחן רק ישבו והסתכלו על הנ"ל אוכלים, התבקשו לחמניות להשביע את הרעב, לדבריה: "הבקשה נעלמה יחד עם המלצרית, היה מצב כאילו בעלי האירוע לא הזמינו אוכל." במהלך חקירתה הנגדית היא מעידה כי אורחים "צעקו" שאין מספיק אוכל ואין מספיק שתייה, ממשיכה ומעידה כי ראתה מלצרים הולכים וחוזרים עם מגשים ריקים בידיהם, במעט מן המקרים היה אוכל במגשים, כל שולחן קיבל 3-2 מנות והיתר לא . גם עדת התביעה מס' 2, הגב' שרה לוי - מצהירה כי אוכל לא הגיע לשולחנות, עד מהרה אנשים החלו לצעוק "אוכל אוכל", השולחנות היו ריקים מאוכל, בשלב מסויים ראתה את אחיה של הכלה נכנסים למטבח מספר פעמים, מנות שהוגשו באיחור רב הוגשו רק לחלק קטן מן האורחים, ל 3-2 אורחים בכל שולחן . בחקירתה הנגדית מעידה העדה כי שמעה אנשים צועקים "אוכל אוכל", מלינה על כך שבמשך כל האירוע לא הגיע אוכל לשולחן, העדה נשאלה האם אכלה באירוע? העדה השיבה: "אולי טעמתי, כי הגישו לשולחן של 10 איש, 4 מנות, ופיזרו, אחד הסתכל על השני מי ייקח את המנה, אנשים שישבו לא היה מה לאכול" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 23-12) . עד התביעה מס 4, מר צ'רלי בן מרג' מצהיר כי במהלך קבלת הפנים, הוגשו במזנונים מנות באיכות ירודה ובכמות בלתי ראויה, מנת כבד האווז כללה ברובה בצל ורק "דוגמית" של כבד אווז . העד ביקש מנה נוספת של כבד אווז ונאמר לו ע"י המלצר "מזל שיש לך רק שתי ידיים" ולאחר מכן "נגמר". (סעיף 7 לתצהיר סיפא) . התרשמותי הינה כי המדובר בהגזמה. צפיה במכלול התמונות מעלה אורחים מרוצים והניבט מהתמונות אינו עולה בקנה אחד עם ארועים "מוזרים" כפי שמתואר על ידי עדי התביעה. קשה לאמץ גרסה לפיה אורחים בחתונה צועקים "אוכל אוכל" והגרסה לפיה רק 3-2 אורחים בכל שולחן קבלו מנתם אינה עולה בקנה אחד עם התרשמות מהתמונות מה גם שקשה לקבל שהעדה אכן עברה משולחן לשולחן ונוכחה כי בכל שולחן רק מעט אנשים קבלו מנתם. לענין זה מתקבלת על דעתי עדות עד ההגנה 4 (הנתבע) אשר מצהיר כי בשום שלב של האירוע לא שמע על טענות על מחסור באוכל, כמויות המזון וגודל המנות היו בהיקף המקובל ובסיום הערב נותרו מנות מזון עודפות רבות מהן אף נארזו ונמסרו לתובעים. עד ההגנה מס' 1, מר איתן אורן - מצהיר כי בעת האירוע לא שמע כל תלונה על חוסר בסלטים, מספרם וכיו"ב . עד ההגנה מס' 2, מר חנוך פרבר - מצהיר כי כמנהל אירוע נכח באולם במשך מרבית הזמן ומציין כי באירוע לא היו אורחים רעבים ולא היו תלונות על חוסר במזון ... . עד ההגנה מס' 3, מר יצחק ניסים - מצהיר כי לא נתקל במהלך האירוע בטענות של אורחים הנוגעות למזון או על חוסר במזון . עדת ההגנה מס' 5, גב' דקלה קהלון - מצהירה כי בפגישת סיום אירוע שוחחה עם התובעת ועם אמה, הן היו מרוצות מהאירוע, ולא שמעה מהן תלונה כלשהיא בדבר איכות המזון או כמותו . כשלים בשלב הגשת האוכל: התובעת 1 מצהירה בתצהירה כי היו אורחים נזעמים ורעבים מה שגרם להם לעזוב את האירוע בשעה מוקדמת מן הנהוג (חלקם המשיכו משם לאכול במסעדה) .(סעיף 36 לתצהיר סיפא). גם גרסה זו אינה מתיישבת עם צפיה בקלטת ובתמונות ולהיפך. הרושם הוא שאנשים נטלו בשמחה ובחפץ לב חלק בארוע המשמח, אכלו, רקדו והרושם הוא של ארוע שחלק נכבד ממשתתפיו פעיל ונוטל חלק בשמחה. מצפיה בקלטת ובתמונות לא השתכנעתי כי אכן היה מדובר בארוע שאורחיו נטשוהו בטרם עת. באשר לטענה לפיה חלק מהאורחים נאלצו למצוא דרכם למסעדה לאחר הארוע אומר בזהירות מרובה כי מדובר בגרסה שאינה מתקבלת על הדעת. בימ"ש אינו יכול להתעלם ממציאות החיים. השכל הישר והדעת אינם נותנים שאורחים בחתונה יתקשרו לאחר ארוע לבעלי השמחה - חתן וכלה ו"יבשרום" כי נאלצו ללכת לאכול במסעדה לאחר הארוע מחמת שנותרו רעבים. אינני מקבלת גרסה זו ואני דוחה אותה מכל וכל. עד התביעה מס 4, מר צ'רלי בן מרג' מצהיר כי בשלב ההגשה של המנה הראשונה, ראה שהמנות בוששו להגיע, שאל את מנהל האירועים מדוע מתעכבת הגשת המנה, תשובת מנהל האירועים הייתה כי מדובר בהגשה אמריקאית וזה לוקח זמן, המתין כרבע שעה נוספת ואז שם לב כי בחלק גדול של השולחנות הוגשו מספר מצומצם של מנות, נאמר לו ע"י ארז נציג "עדן על המים" כי העניין בטיפול . בשעה 23:00 לערך הודיע התקליטן על הגשת המנה העיקרית ושוב אותה בעיה, המנות לא יצאו לשולחנות ובחצות, עדיין לא הוגשה המנה העיקרית לחלק גדול מן השולחנות . לאורך כל האירוע נאלץ להסתובב בין השולחנות ולהתנצל בפני האורחים על העיכוב בהגשת האוכל תוך הבטחה כי האוכל יוגש בקרוב, כאשר חזר למטבח, מצא לתדהמתו קבוצה של מלצרים ממתינים עם מגשים ריקים לקבלת האוכל, כאשר השעה הייתה אחרי חצות . עד התביעה מס' 3, מר איתן דניאל מצהיר כי חוסר השליטה באירוע ניכר כבר במהלך הגשת המנה הראשונה, כאשר אורחים החלו לפנות אליו כדי שינסה לארגן להם משהו לאכול, לאחר שהמלצרים לא נתנו כל מענה לדרישותיהם והאוכל משום מה לא הוגש לשולחנות. נוצר מצב שבו חלק לא מבוטל של האורחים נאלץ להמתין למעלה מחצי שעה, כאשר רובם פשוט ויתרו על המנה לאחר שנואשו מלקבל התייחסות או מענה. עדת התביעה מס' 2, הגב' שרה לוי השכנה לשעבר מצהירה כי לאורך כל האירוע השירות היה גרוע, האוכל פשוט לא הגיע לשולחנות, בשלב מסוים ראתה את אחיה של הכלה נכנסים למטבח וכך עשו מספר פעמים, אך האוכל לא יצא. אורחים החלו לאבד את סבלנותם וקמו להסתובב ו"שאלו מה קורה?", למיטב זיכרונה, רק בסביבות השעה 23:30 החלו אנשי הקייטרינג להגיש את המנות העיקריות, אך אלו הוגשו לחלק קטן מהאורחים, בשלב זה אורחים רבים קמו ועזבו את האירוע מאוכזבים וכועסים. העדה מעידה בחקירתה הנגדית כי במשך כל הערב לא הגיע אוכל לשולחן (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 1), ממשיכה ומעידה כי אנשים עזבו בסביבות 23:00 ועוד לא הגישו את המנה העיקרית (ראה לעיל שורה 24) . עדת התביעה מס' 1, הגב' מרים גרין - מצהירה כי גם בשלב הגשת המנות העיקריות המשיכו המחדלים, מנות עיקריות הוגשו לשני אנשים, כאשר כל היתר סביב השולחן רק ישבו והסתכלו על הנ"ל אוכלים, אנשים החלו להתלונן כי לא קיבלו את האוכל, אך ללא הועיל (סעיף 7 לתצהיר ), בשעה 23:30 לערך, אמה של התובעת ביחד עם אמו של התובע ניגשו לרב המלצרים ושאלו מדוע לא מוגש אוכל לשולחנות (סעיף 8 לתצהיר). בסופו של דבר, כאשר המלצרים הואילו להגיש את המנה העיקרית, השעה הייתה כבר לאחר חצות ורובם של האורחים כבר עזבו את האולם מבלי שאכלו דבר. בחקירתה הנגדית מעידה כי האורחים היו כעוסים וצעקו שאין מספיק אוכל ואין מספיק שתייה (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 1), ממשיכה ומתארת את השתלשלות העניינים, בסביבות 23:30 כשהתחילו להגיש את המנה העיקרית, שלא כולם קיבלו כתוצאה אנשים יצאו מהאירוע ב-23:30 לא היה מי שיאכל את האוכל .(עמוד 5 לפרוטוקול שורות 11-7) . עד ההגנה מס' 4, מר איתן צמח - מצהיר כי טענה אחת נשמעה במהלך האירוע מצד בן משפחה של התובעים אשר דקות ספורות לאחר תחילת חלוקת המנה העיקרית השמיע טענה כנגד קצב ההגשה. למעשה לא הייתה כל בעיה בקצב ההגשה והדבר הוסבר לאותו אדם (הגשת המנה העיקרית באירוע בסדר הגודל שערכו התובעים אמורה להימשך כעשרים וחמש עד שלושים דקות וכך היה באירוע התובעים) . בחקירתו הנגדית מאשר שאח הכלה פנה אליו והתלונן על כך שהמנות הוגשו באיטיות, אך לא מצא את התלונה כמוצדקת. עד ההגנה מס' 3, מר יצחק ניסים - מצהיר כי אינו זוכר (ביום עדותו) את המועד בו נסתיימה החופה ואולם מיד עם סיומה התחיל שלב הגשת המנות (הגשה אמריקאית), הזמן המקובל להגעת המנות העיקריות לשולחנו של אחרון האורחים הוא כעשרים וחמש דקות, לא הייתה חריגה מזמן זה באירוע התובעים .ממשיך ומצהיר כי דקות ספורות לאחר תחילת הגשת המנות העיקריות פנה אליו אדם (כנראה אח התובעת) וטען כי המנות מוגשות באיטיות, והוא השיב כי הגשת המנות רק החלה וכי היא נעשית בקצב המקובל . העד הבהיר במהלך חקירתו הנגדית כי מועד הגשת המנה העיקרית היה סביר בהתחשב בהתנהלות הארוע, ואף הציג הסבר מתקבל על הדעת לענין משך ההתנהלות. עד ההגנה מס' 2, מר חנוך פרבר - מצהיר כי ההגשה באירוע התובעים נמשכה עשרים וחמש דקות (סעיף 7 לתצהיר) . במשך כל האירוע הייתה זרימה טובה ונכונה של המנות אל השולחנות (סעיף 4 לתצהיר) . במהלך חקירתו הנגדית הבהיר כי השעה בה הוצאה המנה העיקרית (23:30) היתה סבירה ותואמת גם ארועים אחרים. עד ההגנה מס' 1, מר איתן אורן - מצהיר כי קצב הוצאת המנות, נקבע ע"י המזמין. כך גם ההחלטה מתי מתחילה ומסתיימת החופה. הקצב מוכתב על ידי בעלי השמחה הקובעים את שעת החופה ובהתאם לכך מוכתב גם בהמשך קצב הגשת המנה הראשונה ובהתאם לכך קצב הגשת מנה עיקרית. מעדותו עולה שטקס החופה הסתיים בסביבות 21:00 ובהתאם לכך קצב הגשת המנות כפי שהיה בארוע זה. פרק הזמן הסביר מהגשת מנת ביניים אחרי החופה הנו כשעתיים וכך היה בארוע זה. עדת ההגנה מס' 5, גב' דקלה קהלון מצהירה כי טענה יחידה ששמעה בפגישת סיום האירוע(מהתובעת ואמה)היא בדבר קצב הגשת המנה העיקרית לשולחנות, טענה זו נשמעה גם במהלך האירוע מצד אחד מבני המשפחה (אח התובעת למיטב ידיעתה). העדה מצהירה כי הטענה בדבר קצב הגשת המנה העיקרית לא הייתה נכונה, מדובר בהגשה של מנות לשולחנות אשר נשמכה בפרק זמן סביר שאינו עולה על שעה. גם עדה זו כורכת את הקשר בין שעת הוצאת המנה העיקרית לשעת סיום החופה ולכן משהיא נשאלת לגבי סבירות שעת ההוצאה היא משיבה: "אני לא יודעת מתי הסתיימה החופה ולכן לא אוכל לומר אם 23:30 זה סביר". בבואי לשקול את הגרסאות מוצאת אני את עמדת עדי ההגנה לענין זה סבירה ומתקבלת על הדעת. השתכנעתי כי אכן הקצב הוכתב בצורה סבירה ורגילה מעת סיום החופה וגם לענין זה מוצאת אני את גרסת התובעים מוגזמת. לא השתכנעתי כי הנתבעת כשלה באשר לסדרי הגשת המנות. אי זמינות של מי מטעם הנתבעים שייתן מענה למחדלים הקשים: התובעת 1- מצהירה בתצהירה כי במהלך כל האירוע לא היה מי מטעם הנתבעים שייתן מענה למחדלים הקשים, זאת למרות שידוע לתובעים כי הנתבע 2 היה נוכח באירוע, לדבריה שהה הנתבע 2 במהלך כל האירוע במטבח ולא עשה דבר כדי להתמודד עם הטענות שהופנו אליו. עד התביעה מס 4, מר צ'רלי בן מרג' מצהיר כי בשלב ההגשה של המנה הראשונה פנה ל"חנוך" (מנהל האירועים) בשאלה, לא קיבל מענה שוב פנה ל"חנוך" וכן ל"ארז" נציג "עדן על המים", בשלב מסויים דרש בתוקף מחנוך, לדבר עם איתן צמח (הנתבע 2), אחרי חצות ראה באקראי את איתן צמח ודרש ממנו לצאת לאולם לראות את השולחנות הריקים כשלדבריו: "איתן כהרגלו מפריח הבטחות, כי הכל יהיה בסדר, אך אמרתי לו כי מאוחר מדי לשם כך." בחקירתו הנגדית נשאל ע"י בא כוח הנתבעים: "האם נכון שמנהל האירועים חנוך היה כל הערב באולם בזמן האירוע?" העד משיב: "כן, היה באולם. היה במרכז האולם. רק שלא תפקד לעניות דעתי" נשאל: "לא הייתה לך בעיה לשוחח אתו?" השיב: "שוחחתי עם חנוך באירוע מספר פעמים." נשאל: "גם איתן צמח - מנהל הנתבעת היה כל הערב באירוע?" השיב: "שקר וכזב, הוא היה בחנייה האחורית באזור המטבח, אני חיפשתי אותו", מציין כי ביקש לראות אותו ולא נתנו לו" (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 19-12) . עד התביעה מס' 3, מר איתן דניאל מצהיר כי בראותו את התוהו ובוהו שנוצר, פנה לחנוך, מנהל האירוע, ו"זה לא ידע לתת מענה" (סעיף 7 לתצהיר) . עד ההגנה מס' 4, מר איתן צמח - מצהיר כי נכח באירוע מתחילתו ועד סופו. בחקירתו הנגדית נשאל: "נכחת במועד האירוע?" העד משיב: "בוודאי", העד מעיד כי באירוע הנוכחי היה באזור המטבח . עד ההגנה מס' 3, מר יצחק ניסים - מתצהירו עולה כי היה נוכח באירוע . עד ההגנה מס' 2, מר חנוך פרבר - מצהיר כי היה נוכח באירוע (עובדה שלא הוכחשה ו/או נסתרה ע"י התובעים) במשך מרבית הזמן . עד ההגנה מס' 1, מר איתן אורן - מצהיר כי בעת קבלת הפנים עמד אישית במזנון. עניין הנוכחות עולה בבירור ולא נסתר. עדת ההגנה מס' 5, גב' דקלה קהלון מצהירה כי נכחה באירוע החתונה של התובעים, השתתפה בכל שלבי הפקת האירוע עצמו ועד לסיומו בפגישה עם מזמיני האירוע סמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר. בבואי לשקול אם להעדיף גרסת עדי ההגנה לפיה כל בעלי התפקידים הנדרשים נוכחו במקום במועד הארוע על גרסת עדי התביעה, לפיה לא היו אלה נוכחים במקום ולא נתנו מענה לנדרש, מעדיפה אני גרסת עדי ההגנה. עדויות עדי התביעה נסתרות מיניה וביה מצפיה בקלטת ובתמונות. התובעת עצמה נצפית רוקדת, בני הזוג הרבו בריקודים, בשלב מסויים אף כללו הריקודים נשיאת הכלה על גבי כסא, בנוסף נצפו בעלי השמחה כשהם מצטלמים עם חוגגים שונים, ותמוה כי בתוך כל השמחה הנגלית מהקלטת והתמונות כי הכלה מצאה זמן לעקוב אחר מקום הימצאם של בעלי התפקידים וידעה להעיד היכן נמצא או לא נמצא כל אחד מהם בזמן נתון. הרושם הוא שגם בנושא זה הרחיבו אחי הכלה וקרובת המשפחה בתיאור של ארוע לא מוצלח תיאור שאינו עולה בקנה אחד עם התמונות והקלטת. נזק בגין ירידה לטמיון של השקעת התובעים בהפקת האירוע אשר כללה, בין היתר, תשלומים לצלמים, לתקליטן, שמלת כלה, איפור, תסרוקת כלה, תשלום בגין שינוי התאריך וכיוצ"ב כמפורט בתביעה: התובעים טוענים כי ירדה לטמיון כל השקעתם בהפקת האירוע אשר כללה, בין היתר, תשלומים לצלמים, לתקליטן, שמלת כלה, איפור תסרוקת כלה, בגדי חתן וכיו"ב . מוצאת אני ברכיב זה ביטוי להגזמה שננקטה בתביעה. אומר תחילה כי לא הומצאו קבלות תשלום עבור שינוי התאריך למועד מאוחר יותר. שנית, כל יתר הרכיבים שבגינם טוענים התובעים להפסד לא ברורים. (שמלת כלה ובגדי חתן שימשו את בני הזוג ביום חתונתם שהתקיים). אם חלילה הארוע לא היה יוצא לפועל כי אז יתכן וניתן היה לטעון כי השקעתם הרבה ירדה לטמיון. מקום בו יצאה החתונה, במזל טוב, לפועל הרי לא יתכן לטעון שהשקעה בבגוד, אפור, תסרוקת, תקליטן וצלמים הינה השקעה שירדה לטמיון. התובעים לא הרימו ולו בשמץ את נטל הראיה באשר לטענות כי שינויו של מועד החתונה גרר עמו שינויים עם יתר "הספקים" והוצאות נוספות. יתירה מזאת, צפיה בקלטת ובתמונות מגלה את נכונות הכלל לפיו: "טוב מראה עינים". הקלטת וכן התמונות מגלים כלה וחתן וחוגגים אחרים החוגגים ברון ובשמחה את הארוע, כאשר ללבוש, וכיוצ"ב מן הסתם גם לאפור, לצלמים ולתקליטן חלק בשמחה ובאופן שבו היא נצפית. החיוך הנסוך על פני בעלי השמחה כמו גם אורחיהם, הרקודים, העליזות והמראה הנאה והשמחה ממוטטים מניה וביה כל טענה לגבי ירידה לטמיון כביכול של ההשקעה. באשר לנזק בגין הזמנת אורחים מחו"ל ושינוי המועד: לא הוכח גם כי אכן ניתנה הודעה לאורחים מחו"ל על שינוי מועד החתונה מה שגם לא הוכח כל נזק שנגרם ישירות בעקבות שינוי מועד החתונה. לא הובאה בפני בית המשפט הזמנה נושאת את התאריך המקורי ו/או את מיקום ושם גן האירועים המיועד ודהיינו "ג'ויה", וממילא לא ברור על סמך מה משתיתים התובעים טענתם לנזקים הנוגעים משינוי התאריך והנוגעים להגעת אורחים מחו"ל. לא הוכח כי אותם אורחים מחו"ל נאלצו לשאת בהוצאה נוספת מה גם שלא הוכח ואף לא נטען כי הוצאה זו שולמה מכיס התובעים וממילא לא ברור מדוע זכאים התובעים להשבה בגין "הוצאה" נטענת זו. עוגמת נפש: נזק מסוג של "עוגמת נפש" ניתן לפסוק בדרך של אומדן, ראה זאב גולן ואח' נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל ע"י דורה מנחם בסעיף 31 לפס"ד: "בבואנו לשקול יישומו של פתרון זה במקרה שבפנינו עלינו ליתן את הדעת לכך, שאין בנמצא כל נתון עובדתי עליו יכולה להתבסס האומדנה. אכן, הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים, בין אם המדובר בפיצויים חוזיים, נזיקיים או אחרים. מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 427/82 "השתיל" נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ, פ"ד מ(4) 309, 317-316; ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34; וכן דעת הרוב בעניין רובינוביץ). למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת. אין קו גבול המפריד בין הגדרה מדויקת של הנזק לבין קביעתו על דרך אומדן. על כל פנים, סבורני כי יש מקום לאמוד את שיעור הנזק רק כל עוד ישנה נקודת אחיזה מינימלית, ולוּ בדל ראיה, עליה יכול בית המשפט להישען בהערכתו". (הדגשה לא במקור). ע"מ לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש יש להוכיח תחילה קיומן של עוולת שעוול נתבע כלפי תובע או הפרה שהפר. במקרה שלפני לא השתכנעתי מקיומה של נקודת אחיזה או בדל ראיה להפרה כלשהי מצד הנתבעת. לא השתכנעתי כי הנתבעת לא עמדה בחיוביה לספק את השרות המוזמן ולהיפך, כפי שצויין לעיל "מראה העינים" הניבט מהקלטת ומהתמונות מגלה ארוע שמח, צוהל שבו נטלו חלק בשמחה הן בעלי השמחה והן אורחים, והדבר עולה הן מתמונות הרקודים והן מהתמונות בהן מצולמים בעלי השמחה עם חוגגים שונים. השתכנעתי מגרסת הנתבעת לגבי עמדתה בהתחייבויות ולמעט נושא "גודל צלחות הסלט" לא מצאתי כי נפל פגם בארוע. ערה אני לכך כי במקרים שונים זכו תובעים לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה להם בעת עריכת ארוע אך זה אינו המקרה. כך למשל נפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש אשר נגרמה כתוצאה ממחדלים בחתונות. כך, לדוגמא, נפסק פיצוי בסך של 50,000 ש"ח, עקב התרשלות המועצה הדתית והגעת הרב לקיום טקס החופה בשעה 23:00(!) (תא (ת"א) 59985/04 גלית עמר נ' המועצה הדתית ת"א - יפו); פיצוי של 30,000 ש"ח בשל מחדל האולם לספק גנרטור, דבר שגרם להפסקת חשמל בין השעות 21:00 ל 22:30 (תא (רח') 1614/98 ליאת דקל נ' מ.ו.ר מלכא אירועים בע"מ)" מהדוגמאות בהן נפסקו פיצויים ניתן ללמוד כי אכן מדובר בטענות היורדות לשרשו של הארוע. זה אינו המקרה שבפני. התרשמותי מהראיות מביאה אותי שלא לקבל כי אכן היה מדובר בארוע אשר גרר בעקבותיו התקשרויות טלפוניות של אורחים שמסרו לבעלי השמחה כי לאחר השמחה נאלצו לסעוד לבם במסעדה. בית המשפט אינו יכול להתעלם ממציאות החיים והתנהלות כגון דא אינה מתקבלת על הדעת גם מקום בו אורח אינו יוצא שבע דיו מארוע. כך גם אין זה מתקבל על דעתי שאחד האורחים אכן כתב כעשרה ימים לאחר הארוע להורי הכלה את המכתב - נספח י' לכתב התביעה. המדובר במסמך שנחזה להיות על פניו "מסמך מוזמן", הן על פי נוסחו, הן על פי מראהו (מכתב מודפס בעברית כשבתחתיתו מנוססת חתימה באותיות לטיניות). הנוסח אינו מתקבל על הדעת. יותר מתמוה שאורחים יכתבו להורי כלה שבזבזו זמן יקר להגיע לחתונה אך לצערם הרגישו "כמו בכנס ולא בחתונה" והם אף "מגדילים עשות" ומציינים "דבר כזה לא ראינו משנות השישים - גרוע מאד לא שירות ולא כיבוד. בשמחות יותר טובות". הניסוח כאמור יותר מתמוה ולא השתכנעתי כי אכן יש במכתב י' כדי לתמוך בגרסת התובעים באשר לכשלון הארוע, והדברים נאמרים בלשון המעטה! צרוף המכתב כמו גם העדויות על "צעקות" של אורחים "אוכל, אוכל" וכיוצא בזה תיאורים של תלונות של אורחים רק מחזקים את התרשמותי באשר להגזמות ואינני מקבלת הטענות. לסיכום: משלא השתכנעתי בטענות התובעים לגבי הארוע הרי ממילא אין התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש. מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי גלובלי בגין מידות צלחות הסלטים, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,000 ₪ כפיצוי בגין רכיב זה. פיצוי בגין רכיב זה אין בו כדי לחייב בגין עגמת נפש. בכפוף לחיוב זה - יתר חלקי התביעה נדחית. התביעה נגד נתבע 2 נדחית. לפנים משורת הדין אינני מחייבת את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעת אך אני מחייבת את התובעים ביחד ו/או לחוד לשאת בהוצאות נתבע 2 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. כל הסכומים האמורים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אירועים (תביעות)הפרת חוזהחוזהנישואין / חתונה