להלן פסק דין בנושא הפרת הסכם שירות מעליות: פסק - דין חברת על-רד הנדסת מעליות בע"מ (להלן - התובעת או על-רד) העוסקת, בין היתר, במתן שירותים ותיקונים למעליות, הגישה תביעה כספית על סך 6,029 ₪, נגד נציגות הבית המשותף מרח' לשם 61 במודיעין (להלן - הנתבעת או נציגות הבית), בגין הפרת הסכם למתן שירות למעליות. רקע עובדתי ביום 2/5/2004, נחתם בין הצדדים הסכם "שירות - רגיל" (להלן - הסכם השירות), לתקופה של שנה, החל מיום 1/11/2004 ועד ליום 30/10/2005. בהסכם נקבע, שהוא מתחדש אוטומטית מדי שנה לתקופה של שנה נוספת, אלא אם כן ניתנה הודעה מוקדמת עד 90 יום לפני תום ההסכם, על רצון הצדדים שלא להמשיכו. עוד נקבע, שתמורת השירות תשלם נציגות הבית לעל-רד סך של 200 ₪ לחודש, בתוספת מע"מ. ביום 1/6/2005, ובטרם חלפה שנה ממועד תחילת מתן השירות, חתמו הצדדים על נספח להסכם השירות (להלן - נספח להסכם), המאריך את תוקפו ל- 60 חודשים נוספים, החל מיום 1/6/2005 ועד ליום 30/5/2010. בסעיף 4 לנספח להסכם נקבע, כי בתמורה להנחה בסך 228 ₪ בדמי השירות השנתיים לכל שנת שירות, מסכימה נציגות הבית להתקשר עם על-רד בחוזה ארוך טווח. סעיף 3 לנספח להסכם קובע, כי נציגות הבית רשאית לסיים את ההסכם בכל סוף שנה, בהתאם להוראות הסכם השירות והנספח להסכם. על פי סעיף 7, ביטול הנספח להסכם מכל סיבה כלשהי לפני תום 60 החודשים, יחייב את נציגות הבית בהחזר ההנחה ובתשלום פיצוי מוסכם בסך 5,000 ₪. ביום 1/9/2005, הודיעה נציגות הבית על סיום ההתקשרות עם על-רד, החל מיום 10/9/2005 וזאת בשל תקלות וחוסר שביעות רצון מרמת השירות והטכנאים של על-רד. בתגובה לכך, הגישה על-רד תביעה זו. טענות הצדדים לטענת התובעת, ההנחה שקיבלה הנתבעת בתשלום דמי השירות השנתיים, ניתנה עקב התחייבותה בנספח להסכם להתקשר עם התובעת ל- 60 חודשים נוספים. מאחר והנתבעת לא עמדה בהתחייבותה, עליה להשיב את ההנחה שניתנה לה, בסך 76 ₪ בגין חודשים 6/05-9/05. בנוסף, על הנתבעת לשלם את הפיצוי המוסכם בסך 5,000 ₪ הקבוע בסעיף 7 לנספח להסכם, את דמי ההודעה המוקדמת בסך 716 ₪ ואת התשלום בגין חודש אוגוסט בסך 237 ₪. עוד טוענת התובעת, כי סעיף 7 לנספח להסכם עומד בתנאי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), התשמ"ד - 1984 (להלן - צו הפיקוח), מאחר והנתבעת אינה כבולה להסכם השירות ויכולה לבטלו. חתימת הנתבעת על הנספח להסכם היתה מתוך גמירות דעת והבנה מלאה, שההסכם מוארך ל- 5 שנים נוספות תמורת הנחה בדמי השירות, שנובעת מההתקשרות ארוכת הטווח. הנתבעת לא היתה זוכה להנחה אלמלא ההסכם ארוך הטווח ולכן עליה להחזיר את ההנחה שקיבלה וכל שהתובעת דורשת הוא הפיצוי המוסכם המגיע לה מכוח סעיף 7 לנספח להסכם. מאידך טוענת הנתבעת, כי אין תוקף משפטי לחתימה על הנספח להסכם, מאחר והוא נוגד את צו הפיקוח, המעניק לנציגות הבית זכות בלתי מותנית לבטל חוזה שתקופתו עולה על 12 חודשים "בכל עת", על ידי מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים ומבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן, למעט דמי ההודעה המוקדמת. ההסכם בין הצדדים בוטל כדין, בהתאם להוראות צו הפיקוח, המתירות ביטול בכל עת ועקב השירות הלקוי שהעניקה התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי הפיצוי המוסכם והחזר ההנחה, אותם דורשת התובעת, בהתבסס על סעיף 7 לנספח להסכם, הוא "קנס" המנוגד לצו הפיקוח. באשר לתשלום דמי ההודעה המוקדמת ודמי השירות לחודש אוגוסט, הנתבעת לא כופרת בחובתה לשלם תשלומים אלה. ביום 19/9/2006, ניתן פסק דין חלקי, המורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים בהם היא מודה, סך של 1,000 ₪, הכולל דמי הודעה מוקדמת ותשלום דמי שירות בגין חודש אוגוסט. כמו כן הוסכם בין הצדדים, כי השאלה שנותרה במחלוקת היא - האם סעיף 7 לנספח להסכם, הקובע את הפיצוי המוסכם והחזר ההנחה, יכול לעמוד בתוקפו לאור צו הפיקוח. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו לא יתקיימו הוכחות בתיק, ב"כ הצדדים יגישו סיכומים בכתב ובית המשפט יפסוק על סמך החומר המצוי בתיק ועל סמך טענות הצדדים. דיון המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם סעיף 7 לנספח להסכם, המחייב את נציגות הבית בתשלום פיצוי מוסכם והחזר ההנחה, נוגד את צו הפיקוח, המעניק לנציגות הבית זכות בלתי מותנית לבטל את הסכם השירות ארוך הטווח בכל עת. סעיף 7ב' לצו הפיקוח קובע בזו הלשון: (א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. (ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור. למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים. (הדגשות הוספו). אין חולק, כי צו הפיקוח חל על המקרה דנן מאחר והנספח להסכם, שהאריך את הסכם השירות לתקופה של 5 שנים (להלן - התקופה המוארכת), הוא "חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים" ולכן נופל לגדר סעיף 7ב(ג) לצו הפיקוח. לפיכך יש לבחון, האם הוראות הנספח להסכם נוגדות את הוראות צו הפיקוח. אף שהמחלוקת בין הצדדים היא ביחס לסעיף 7 לנספח להסכם, הקובע את הפיצוי המוסכם והחזר ההנחה, בחינת מכלול הוראות הנספח להסכם חיונית על מנת לעמוד על התכלית העומדת בבסיס סעיף 7. הוראות הנספח להסכם הנספח להסכם פותח במילים: "...הואיל: ואנו הדיירים מציעים לחברה כי נקבל את שרותיה למעלית בבניין במשך 60 חודש תמורת קבלת ההלוואה/הנחה". סעיף 2 לנספח להסכם מבהיר, כי נמסר לנציגות על קיומו של צו הפיקוח והוראותיו: "נמסר לנו בע"פ וכן נמסר לידינו עותק הצו של התקנות החדשות של משרד העבודה מחודש מאי 1995 (להלן "הצו"), בו הינם מחייבות את החברה לחתום על חוזה שרות למעלית לתקופה של שנה אחת עם הלקוח". סעיף 3 לנספח להסכם קובע את אפשרות סיום החוזה: "לפי בקשתנו ואנו הבעלים ו/או הנציגים המורשים רוצים לחתום על חוזה שרות ארוך טווח בו יש לנו את האפשרות לסיים את החוזה כל סוף שנה בהתאם להוראות החוזה ונספח זה". (הדגשה הוספה) סעיף 4 לנספח להסכם קובע את שיעור ההנחה שתקבל נציגות הבית, בתמורה להארכת הסכם השרות: "בגין הארכת הסכם זה ל- 60 חודשים, אנו נקבל הנחה בדמי השרות לתקופת נספח זה ... דמי השרות לאחר הנחה יהיו 200 ₪ לחודש בתוספת מע"מ...". (הדגשה הוספה). סעיף 5 מציין את ההנחה/ההלוואה שניתנת לנציגות הבית: "בדמי שירות - 228 ₪ לכל שנת שירות". סעיף 7 לנספח להסכם, העומד במרכז המחלוקת שבין הצדדים, קובע את חובת תשלום הפיצוי המוסכם וההנחה, במקרה של הפרת הנספח להסכם: "בהתאם לאמור בנספח זה, אנו מתחייבים כי אם נבטל מכל סיבה שהיא לפני תום תקופה של הארכת ההסכם ל- 60 חודשים את הסכם השרות ו/או אם נפר את הסכם השיפוץ אשר נחתם ע"פ תנאי הסכם זה לקבלת שרות עפ"י סעיף 1 תבוטל ההלוואה ואנו נהיה חייבים בהחזר ההלוואה אשר ניתנה לנו בגין הסכם זה ... וכן תשלום חמשת אלפים ₪ וזאת כפיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא הוכחת נזק, והכל מבלי לפגוע בזכותה של החברה לאכוף את ביצועו של הסכם השרות..." (הדגשה הוספה). מבחינת מכלול הוראות הנספח להסכם עולה, שעל-רד התחייבה להעניק לנציגות הבית הנחה/הלוואה בסך 228 ₪, לכל שנת שרות, בתמורה להארכת הסכם השירות לתקופה של 5 שנים, דהיינו הנחה בסך 19 ₪ לחודש. אף שלנציגות הבית אפשרות לבטל את ההסכם בתום כל שנת שרות, ביטול ההסכם בטרם הסתיימה התקופה המוארכת יחייב אותה בתשלום פיצוי מוסכם בסך 5,000 ₪ והחזר ההנחה שניתנה לה. אף שהנספח להסכם הוא חוזה אחיד, שהוראותיו נוסחו על ידי על-רד, נוסח הנספח להסכם כך, שכביכול נציגות הבית היא זו שביקשה את ההנחה/הלוואה ועל-רד נענתה לבקשתה. האם הוראות הנספח להסכם נוגדות את צו הפיקוח? לטענת על-רד, הוראות הנספח להסכם אינן נוגדות את צו הפיקוח, מאחר ותכלית הצו היא מתן אפשרות לנציגות הבית להשתחרר מהסכם שרות, על מנת שלא תהיה כבולה להסכם ארוך טווח. מטרה זו מתקיימת מאחר ועל-רד כיבדה את הודעת הביטול ששלחה אליה הנציגות ולא תבעה את אכיפת ההסכם. נציגות הבית אינה כבולה להסכם השירות ויכולה לבטלו, כל שעל-רד דורשת הוא את מרכיב הפיצוי המוסכם. מאידך טוענת נציגות הבית, שהפיצוי המוסכם, שעליה לשלם בגין הביטול, נועד למנוע ממנה לבטל החוזה בכל עת, כפי שמורה צו הפיקוח. סבורני, כי הצדק עם נציגות הבית וכי הוראות הנספח להסכם נוגדות את צו הפיקוח. צו הפיקוח קובע מפורשות, כי "לא ייכרת הסכם שירות לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה". לעומת זאת, סעיף 3 לנספח להסכם קובע, כי נציגות הבית רשאית לסיים את החוזה כל סוף שנה, אולם התנאי לכך הוא - עמידה בהוראות הסכם השירות והנספח להסכם, הקובעות בין היתר את חובת תשלום הפיצוי המוסכם והחזר ההנחה. דהיינו, נציגות הבית אינה יכולה לסיים את ההסכם בכל עת, כקבוע בצו הפיקוח, אלא רק בתום כל שנת שרות. כמו כן, זכותה של הנציגות מותנית בתשלום הפיצוי המוסכם והחזר ההנחה, כקבוע בסעיף 7 לנספח להסכם ולא "זכות בלתי מותנית" כקבוע בצו. סעיפים 3 ו- 7 לנספח להסכם מנוגדים לצו הפיקוח, מאחר והם מגבילים את זכותה הבלתי מותנית של נציגות הבית לבטל את הסכם השירות ארוך הטווח בכל עת. כמו כן, מנוגד סעיף הפיצוי המוסכם להוראת צו הפיקוח, הקובעת שלנותן השירות "לא יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור. למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור". על-רד אינה מסתפקת בתשלום דמי ההודעה המוקדמת של שלושה חודשים, כפי שמעניק לה הצו, אלא דורשת גם את תשלום הפיצוי המוסכם, דרישה שאינה עומדת בתנאי צו הפיקוח. טענת על-רד, כי נציגות הבית יכולה לבטל את ההסכם בכל עת ולכן הנספח להסכם אינו נוגד את צו הפיקוח, דינה להידחות. אין ספק, שהוראת הנספח להסכם, המחייבת את נציגות הבית בתשלום פיצוי מוסכם והחזר הנחה, היא הוראה המגבילה את זכותה של נציגות הבית לבטל את ההסכם בכל עת ומהווה "קנס", המנוגד לצו הפיקוח. תכליתו של צו הפיקוח היא, מניעת מצב בו נציגות הבית תהיה כבולה להסכם ארוך טווח, מבלי אפשרות להשתחרר ממנו. הנספח להסכם יוצר מצב בו נציגות הבית לא תנצל את זכותה להשתחרר מההסכם בכל עת, עקב חובת תשלום הפיצוי המוסכם, שגובהו שווה לדמי שירות של שנתיים. ניסוח הנספח להסכם, כאילו נציגות הבית היא זו שביקשה את עריכתו, נועד על מנת ליצור מצג לפיו, נציגות הבית היא זו שביקשה להתנות על הוראות צו הפיקוח ולוותר על זכותה לבטל את הסכם השירות בכל עת. אולם, צו הפיקוח, בהיותו חקיקה צרכנית, הוא צו קוגנטי, שלא ניתן להתנות על הוראותיו בהסכמת הצדדים. "הסיבה לגישה זו של המחוקק מובנת, שכן קיים חשש של ממש שבשל נחיתותו של הצרכן מבחינה מקצועית ועסקית ובשל מבנה השוק קל יהיה להתנות על זכויותיו החוקיות אם זכויות אלו יהיה דיספוזיטיביות" (ס' דויטש, דיני הגנת הצרכן (כרך א') עמ' 157). בכתב התביעה ובדיון טענה על-רד, כי נציגות הבית חייבת בתשלום דמי הנחה בסך 76₪ בגין ההנחה שניתנה לה בחודשים 6/05-9/05 ובנוסף לכך, פיצוי מוסכם בסך 5,000 ₪. בסיכומים מטעמה לא ציינה על-רד את סכום דמי ההנחה, אלא את הפיצוי המוסכם בסך 5,000 ₪ בלבד וטענה: "כעת כל שמבקשת התובעת הוא את החזר ההנחה שנקבע בנספח להסכם כפיצוי המוסכם על הצדדים ללא צורך בהוכחת נזק" (סעיף 6 לסיכומים, הדגשה הוספה). על רד חיברה את רכיב ההנחה, שלטענתה ניתנה לנציגות הבית בסך 19 ₪ לחודש, עם רכיב הפיצוי המוסכם, וזאת כאשר ברור, כי 228 ₪ הנחה לתקופה של 5 שנים לא מתגבשת לסכום של 5,000 ₪ ומדובר בשני רכיבים שונים לחלוטין - האחד, הפיצוי המוסכם ללא הוכחת נזק והשני - החזר ההנחה שלכאורה ניתנה בפועל. התובעת לא השכילה להראות, כי דמי השירות שהיתה גובה מנציגות הבית היו גבוהים יותר אלמלא ההתקשרות ארוכת הטווח. יתר על כן, בחינת הוראות הסכם השירות והנספח להסכם מובילים למסקנה, כי ההנחה אינה הנחה אמיתית אלא הנחה מדומה. סעיף 4 לנספח להסכם, שנחתם כשנה לאחר החתימה על הסכם השירות, קובע כי דמי השירות לאחר ההנחה יהיו 200 ₪ לחודש, אולם בסעיף 7א' להסכם השירות, שנחתם שנה קודם לכן, נקבע כי דמי השירות השנתיים יהיו 200 ₪ לחודש. לא ברור איזו הנחה נתנה על-רד לנציגות הבית, אם דמי השרות עובר להנחה היו 200 ₪ ודמי השירות לאחר ההנחה הם גם 200 ₪. על-רד אף לא צירפה להסכם השירות מחירון עדכני, המעיד על היקף ההנחה שניתנה לנציגות הבית. זאת ועוד, תמוהה העובדה, שעל רד דרשה (וקיבלה) סך של 237 ₪ דמי שירות עבור חודש אוגוסט 2005. בהתאם לכך סבורני, שההנחה שניתנה אינה הנחה אמיתית וגם מטעם זה נציגות הבית אינה חייבת בהשבתה. באשר לסעיף הפיצוי המוסכם, דינו להתבטל בהיותו נוגד את צו הפיקוח. ביטול ההסכם על ידי נציגות הבית, בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים מראש, היה בהתאם לצו הפיקוח וכדין. לאור כל האמור, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט והוצאות בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל. חוזה שירותהפרת חוזהחוזהמעלית