להלן פסק דין בנושא הסכם רכישת שתילים: פסק דין מבוא: 1. מר אביהו גרף (להלן: "התובע") הינו חקלאי ובעל מטעים. פירות ומשתלות בן-דור בע"מ (להלן: "הנתבעת ו/או המשתלה") הינה חברה העוסקת בגידול, ריבוי, ייצור ושיווק זנים של עצי פרי שונים החל משנת 1979 ומנוהלת על ידי מר יוסף בן דור. 2. התובע הגיש תביעה לפיצוי על נזק שנגרם לו לטענתו כתוצאה מהפרתו הנטענת של הסכם שנקשר בינו ובין הנתבעת לרכישת 844 שתילים מסוג סאן-מיסט שעה שבפועל קיבל התובע לטענתו מן הנתבעת שתילים מזן 7LA30. התובע טוען כי רק לאחר שטיפח את השתילים לתקופה שעלתה על שנתיים ולאחר שהמטע נתן פרי ראשוני, הבחין בשוני ובעובדה שהשתילים שנמכרו לו על ידי הנתבעת אינם מסוג סאן-מיסט והוא טוען כי הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם וכן הציגה מצג שווא רשלני ביחס לזן השתילים. 3. במסגרת תביעה זו תובע התובע את נזקו המסתכם לטענתו בעיקר באובדן רווחים בגין שנתיים בהם לא הניב המטע שאת שתיליו רכש התובע מן הנתבעת פרי וכן נזקים נלווים נוספים. 4. כפי שיפורט להלן, עצם קיומה של עסקה לרכישת שתילי סאן-מיסט, כמו גם העובדה שהנתבעת לא סיפקה לתובע שתילים מסוג סאן-מיסט, אלא שתילים מזן 7LA30, אינה עוד שנויה במחלוקת, אולם הנתבעת טוענת כי סיפקה לתובע שתילים מן הסוג שבחר כאשר לכל היותר סופקו השתילים 7LA30 מחמת טעות משותפת של הצדדים, ובכל מקרה, ולאחר שהתובע עמד על אכיפת ההסכם כך שהנתבעת תבצע הרכבות, מנוע התובע מלתבוע נזקים נוספים שנגרמו לו ובפרט אובדן רווחים שלא נגרם כאשר לגרסת הנתבעת מסתכם נזקו של התובע לכל היותר בדחיית התנובה למשך שנה כאשר המטע החל להניב לאחר ביצוע ההרכבות ליתרת מניין שנותיו. כן מכחישה הנתבעת את משך הזמן שאבד וכן את סכום הנזק הנטען על ידי התובע. 5. התובע נתן תצהיר בתמיכה לגרסתו וכן הגיש תצהירים מטעם האגרונום צבי הרצוג והשמאי החקלאי יצחק מנחם. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור, מנהל המשתלה מר סאלים חדאד, חוות דעת האגרונום אריה פלג וחוות דעתו של השמאי החקלאי מר אייל שפירא. מהות העסקה שנקשרה בין הצדדים: 6. בתאריך 22/5/00 הגיע התובע למשתלת הנתבעת וביקש לדעת אם באפשרות הנתבעת לספק לתובע שתילים כך שיוכל לשתול אותם לפני שנת השמיטה במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2000. התובע התעניין ברכישת שתילים מזן סאן-מיסט כיוון שאלה התאימו ללוח הקטיף במטעים שלו. במהלך הפגישה הוצגו בפני התובע פירות זן אשר נקטפו מחלקה של הנתבעת, חלקת סיגי, ואשר נארזו בבית האריזה של הנתבעת. כן נסע התובע עם מנהל הנתבעת - מר יוסף בן דור, ומנהל המשתלה - מר סאלים חדאד, לחלקת סיגי על מנת שיראה את העצים שהניבו את הפרי והצביע על שני עצים מהם ביקש כי יוכנו עבורו השתילים (ראה עדות התובע עמ' 23, עדות מר יוסף בן דור עמ' 89 וכן עדותו של מר סאלים חדאד עמ' 65-64 לפרוטוקול). התובע ביקש כי השתילים יוכנו מכנת 677 (עמ' 24-23 לפרוטוקול). 7. מעדותו של מנהל המשתלה, מר סאלים חדאד (עמ' 64 לפרוטוקול), עולה כי במהלך הפגישה שנערכה נמסר לתובע כי זן העצים שראה בחלקת סיגי הינו מסוג סאן-מיסט ועל גבי תעודות המשלוח שנמסרו לתובע צויין על ידי הנתבעת מפורשות כי השתילים הם מזן סאן-מיסט. מן האמור עולה, איפוא, כי התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לרכישת 844 שתילים מסוג סאן-מיסט. השתילים שסופקו לתובע בפועל: 8. במקביל לחלקה נשוא התביעה עיבד התובע חלקה נוספת בשטח של 5.5 דונם בה שתל בחודש ינואר 2000 שתילים מזן סאן-מיסט אשר נרכשו במשתלתו של רפי שוטן. בחודש מאי 2002 הבחין התובע כי נותרו מספר פירות בודדים במטע נשוא התביעה אשר צורתם שונה מצורת הפירות שהניב המטע ששתיליו נרכשו במשתלת רפי שוטן. לנוכח השוני שבצורת הפירות העביר התובע פירות משתי החלקות לבדיקה במועצת הפירות. באישור מועצת הפירות מיום 29/5/02 צויין כי הפירות שנתקבלו מהחלקה ששתיליה נרכשו מן הנתבעת הינם מזן 7LA30 ואילו הפירות שנתקבלו מהחלקה ששתיליה נרכשו ממשתלת רפי שוטן הינם מזן סאן-מיסט. יצויין כי כיום אף הנתבעת אינה חולקת על העובדה שהשתילים שסופקו על ידה לתובע אינם מזן סאן-מיסט כעולה מעדותו של המומחה שמונה על ידי הנתבעת, מר אריה פלג (עמ' 51 לפרוטוקול), ואשר אישר בעדותו כי המדובר בזנים שונים. משנודע לתובע כי השתילים שסופקו לו על ידי הנתבעת אינם מזן סאן-מיסט, פנה התובע למנהל הנתבעת מר יוסף בן דור ויידע אותו על כך. אין מחלוקת כי מר יוסף בן דור הכחיש בתחילה טענה זו של התובע, אולם בהמשך הודה בטעות והציע לתובע שתי הצעות, לרבות זו שנבחרה על ידו בפועל ואשר לפיה יבצע בעצמו ועל חשבונו הרכבות על העצים שסופקו על ידו תוך התאמת העצים לזן סאן-מיסט. הנתבעת ביצעה את ההרכבות בחודש יוני 2002 על חשבונה ואין, איפוא, חולק כי בכך הודתה אף הנתבעת הלכה למעשה כי השתילים שסופקו על ידה לתובע לא היו מזן סאן-מיסט כפי שהזמין התובע בפועל. מקור הטעות בסיווג הזן והאחריות בגינה: 9. מתצהיר עדותו של מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור עולה כי השתילים נשוא התביעה מקורם בחומר ריבוי שרכשה הנתבעת מחוות גידול הבשור עוד בשנת 1997. חומר ריבוי זה הורכב במטע הנתבעת וממנו הוכנו השתילים. מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור צירף לתצהירו את טופס ההזמנה של הנתבעת והעתק חשבונית מס מחוות "הבשור". מעיון בהזמנה עולה כי הנתבעת הזמינה חומר ריבוי שהוגדר על ידה 7LA30 (סאן-מיסט). על גבי החשבונית שהונפקה על ידי חוות הבשור לא צויין הזן ואילו תעודת משלוח לא הומצאה על ידי הנתבעת. מהראיות שהובאו הובהר כי בפועל סאן-מיסט ו-7LA30 הינם כאמור שני זנים שונים (ראה סעיף 20 לתצהיר מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור), ובכל מקרה, בתעודת המשלוח שהוצאה על ידי הנתבעת לתובע צויין ביחס לזן השתילים כי אלה מזן סאן-מיסט בלבד. מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור נחקר במסגרת חקירתו הנגדית למקור הטעות וציין כי הטעות מקורה בהזמנה שביצעה הנתבעת בחוות הבשור ובשוני בשמות שהופיעו בהזמנה ובחשבונית המס ושהנתבעת לא שמה עינה אליה (עמ' 87 ו-88 לפרוטוקול). מן האמור עולה, איפוא, כי הנתבעת רכשה חומר ריבוי אשר כונה על ידה 7LA30 (סאן-מיסט), לא ביררה את מהות הזן של חומר הריבוי שנרכש על ידה מחוות הבשור ואף לא הציגה את תעודת המשלוח שהונפקה על ידי חוות הבשור אשר ממנה ניתן היה להיווכח בזן חומר הריבוי שסופק לה. ביצוע ההרכבות על ידי הנתבעת ומשמעותו: 10. מתצהיר עדותו של מנהל הנתבעת עולה כי לאחר הגילוי בדבר אי ההתאמה בזני השתילים הציעה הנתבעת לתובע את הבחירה בין שתי חלופות: החלפת השתילים בשתילים אחרים מזן סאן-מיסט והאחרת השבת כספו. בנסיבות שנוצרו עולה כי התובע בחר להחליף את הזן במטע מזן 7LA30 לזן סאן-מיסט ובעקבות כך ביצעה הנתבעת הרכבה של רוכבים מזן סאן-מיסט על גבי עצי המטע. כפי שצויין על ידי לעיל יש בגרסתו של מנהל הנתבעת כפי שהובאה בתצהירו משום ראשיתה של הודאת בעל דין מצידה של הנתבעת בדבר אי ההתאמה בממכר ובדבר העובדה שהנתבעת לא סיפקה לתובע את השתילים מהזן שהוזמן על ידו, שכן אם אכן הנתבעת סברה כי סיפקה לתובע את השתילים שהוזמנו על ידו על שום מה הציע מנהל הנתבעת לתובע הצעות אלה ופנה להיטיב עם התובע מקום שכאמור לא נפל לגרסתו דופי בהתנהלות הנתבעת? לנוכח גרסת מנהל הנתבעת כפי שהובאה בפניי, סבורני כי אכן הנתבעת הכירה בטעותה בחודש מאי 2002 ו/או בסמוך לכך בעת שהתובע הביא בפניה את ממצאי מועצת הפירות ובהצעות שהוצעו על ידי מנהל הנתבעת ניתן על כן לראות משום הודאה בטעותה של הנתבעת. מגרסת הנתבעת כמפורט לעיל עולה כי הנתבעת לא התנתה בשום שלב את ביצוע ההרכבות בויתור מצידו של התובע על טענות כלשהן ככל שעמדו לו לתובע ו/או ויתור על תביעה לפיצויים מצידו. טענה כאמור לא נטענה על ידי הנתבעת ועדיה וכך עולה אף מתצהירו של התובע ו/או מחקירתו הנגדית. אחריותו של שתלן להתאמה בזני השתילים: 11. סעיף 5(א) לחוק הזרעים, תשט"ו-1956, קובע כדלקמן: "לא ימכור אדם זרעים באופן העשוי להטעות ביחס לזן, לטיב, לכמות או לתכונותיהם האחרות". המונח זרע מוגדר בסעיף 1 לחוק "לרבות שתיל וכל חלק של צמח המשמש גם לריבוי". הוראת הסעיף מטילה כשלעצמה אחריות מוגברת על המוכר לדאוג לכך שלא יטעה את הרוכש בדבר הזן ו/או תכונות הזרע ו/או השתיל הנמכר על ידו. הוראת הסעיף נועדה להגן על רוכשי שתילים וזרעים והגיונה בכך שהמוכר ו/או השתלן הינו בעל הידע בדבר זהות הזן של השתיל או הזרע הנמכר ותכונותיו ו/או מי שבאפשרותו לברר את זהות הזן ותכונותיו. במסגרת חלוקת הסיכונים אין ספק כי בידי המוכר ו/או השתלן קיימת יכולת טובה יותר לדעת ו/או לברר את סוג הזן של הזרע ו/או השתיל הנמכר מאשר מצידו של הלקוח. מטבע הדברים אין ספק כי בשלב שהלקוח רוכש זרעים או שתילים ו/או חומר ריבוי אין בידיו הכלים לברר את המידע ו/או הכלים לדעת את התאמת הממכר להזמנתו. ואכן, גם בנסיבות ענייננו נתברר כי התובע לא יכל היה להבחין בשוני בין הזן שהוזמן על ידו ובין הזן שסופק בפועל על ידי הנתבעת עד לקבלת תנובת הפרי הראשונה מהעצים שנשתלו כשנתיים לאחר שתילתם. לא כך הם הדברים ביחס לנתבעת. מעבר לחובה המוגברת המוטלת עליה מכוח סעיף 5(א) לחוק הזרעים, הרי היו בידי הנתבעת הכלים לדעת שחומר הריבוי שסופק על ידה לתובע אינו מזן סאן-מיסט כמצויין על גבי תעודת המשלוח שנמסרה לתובע. כמצויין לעיל במסמכי ההזמנה שהפנתה הנתבעת לחוות הבשור ממנה רכשה הנתבעת את חומר הריבוי, צויין במפורש כי המדובר בזן 7LA30 (סאן-מיסט) ולא בזן סאן-מיסט ולפיכך היו בידי הנתבעת הכלים לדעת בפועל כי הזן שנרכש על ידה מחוות הבשור בטרם מכרה את השתילים לתובע אינו מזן סאן-מיסט. הדין החל על המקרה: 12. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר שנכרת בין הצדדים בגין אי התאמה עת שסיפקה לתובע בניגוד להזמנה שתילים מסוג 7LA30 וכן התרשלה, שכן ניתן על ידה מצג שווא ביחס לזן הפרי שאת שתיליו ביקש התובע לרכוש. לנוכח האמור טוען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין אובדן רווחים שנגרם לו במהלך שנתיים בשל העיכוב במתן הפרי כתוצאה מההרכבות שבוצעו על ידי הנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לתבוע בעילות חילופיות מתחום דיני החוזים ודיני הנזיקין, ובכל מקרה, טוענת כי המדובר בטעות משותפת של הצדדים אשר בגינה לא ראוי להטיל על הנתבעת את הפיצוי הנטען. באשר לעילת אי התאמה הנובעת מהוראות חוק המכר טוענת הנתבעת כי התובע נתן הודעתו ביחס לאי ההתאמה כעבור חודשיים מיום שהתגלתה אי ההתאמה ומטעם זה אינו רשאי להסתמך על הטענה. מן הראיות שהובאו בפניי עולה כי המדובר בעסקת מכר הנשלטת על ידי הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968, הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. אין מניעה בדין כי לצד האמור תקום בידי התובע עילה נוספת מכוח דיני הנזיקין בגין מצג שווא רשלני שנעשה על ידי הנתבעת בשלב הטרום חוזי ובעת המשא ומתן לרכישת חומר הריבוי ואשר תקנה אף היא לתובע פיצוי בגין נזקיו. העילה החוזית: 13. הוראת סעיפים 11(2) ו-(5) לחוק המכר קובעות כדלקמן: "המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר - ... (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". מן הראיות שהובאו בפניי ואף מעדות מנהל הנתבעת עולה כי התובע הוכיח בראיות מבוססות היטב את אי התאמת הממכר על פי סעיפים 11(2) ו-(5) לחוק המכר. הוראות חוק המכר מחייבות מתן הודעה על אי התאמה על פי הוראת סעיף 14 לחוק המכר ואם היתה אי ההתאמה נסתרת תחול הוראת סעיף 15 לחוק המכר, שזו לשונה: "לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממכירת הממכר". מהראיות שהובאו בפניי שוכנעתי כי בעת אספקת חומר הריבוי לתובע במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2000 לא יכול היה התובע לגלות את אי ההתאמה בבדיקה סבירה. גם במהלך השנים 2000 ועד לתנובת הפרי הראשונה ולהבשלתו של הפרי הראשוני במהלך חודש מאי 2002 לא יכול היה התובע לגלות בבדיקה סבירה את אי ההתאמה. זאת גם על רקע העובדה שהמדובר היה בפרי עורלה אשר נקטף מעצי המטע עם הנצתו עוד בטרם הבשיל הפרי. רק במהלך חודש מאי 2002 ומשנותרו במטע פירות בודדים שהבשילו ושלא נקטפו עם הנצתם יכול היה התובע להבחין כי קיים שוני צורני בין הפרי שהתקבל מחומר הריבוי שנרכש מן הנתבעת לבין הפרי שנתקבל בחלקה בה נשתלו על ידו שתילים ממשתלת שוטן. מעדותו של התובע עלה כי מיד משהבחין בשוני הצורני בפירות פנה למנהל הנתבעת מר יוסף בן דור וטען ביחס לאי ההתאמה. גם מר יוסף בן דור ציין הן בתצהירו והן בעדותו כי בתחילה לא יכול היה להאמין כי אכן נפלה אי התאמה בממכר. ואולם, משהתובע הציג בפני מר יוסף בן דור את אישור מועצת הפירות מיום 29/5/02, המעידה על כך שהפירות שהתקבלו בחלקה נשוא התביעה הינם מסוג 7LA30, חזר בו מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור מהכחשתו והודה כי אכן נפלה טעות ביחס לזן השתילים וכי טעות זו חזרה על עצמה גם עם חקלאים אחרים. אישוש לטענה זו של התובע ניתן למצוא בנספח ד' לתצהירו של מנהל הנתבעת אשר ממנו עולה כי אכן אותה טעות ארעה לנתבעת עם חקלאים נוספים. משהמדובר בממכר שלא ניתן לעמוד על טיבו בבדיקה סבירה בעת אספקתו, אלא לאחר הבשלת הפרי הראשונה, ומשהתובע פנה למנהל הנתבעת במהלך חודש מאי 2002 מיד משנכח בשוני בפרי ועוד בתאריך 29/5/02 ו/או בסמוך מיד לאחר מכן הציג את אישור מועצת הפירות, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע התמהמה בהודעתו על אי ההתאמה. בכל מקרה, נתן התובע הודעתו טרם חלפו שנתיים ממועד ההתקשרות בהסכם עם הנתבעת, לא כל שכן, ממועד אספקת השתילים לרשותו בחודשים אוגוסט וספטמבר 2000. סעיף 16 לחוק המכר קובע את התנאים להסתמכות על אי התאמה באילו המילים: "היתה אי התאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14 ו-15 או בכל הסכם ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". לפי סעיף 16 לחוק המכר מותנית זכותו של הקונה להסתמך על אי התאמה בשלושה תנאים: אי התאמה, שהמוכר ידע או היה עליו לדעת, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה. לגבי התנאי הראשון, הרי מכוח הראיות שהובאו בפניי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שמהראיות והממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל כי המדובר באי התאמה בממכר. קיים שוני מהותי בין זן סאן-מיסט שהוזמן על ידי התובע ובין זן 7LA30 שסופק בפועל, שכן המדובר בזנים שונים שמועדי הבשלת הפרי שלהם שונה. כך גם לגבי התנאי השני שעניינו הידיעה שבכוח של הנתבעת. על גבי ההזמנה שהוצאה על ידי הנתבעת לחוות הבשור צויין במפורש שחומר הריבוי שביקשה הנתבעת לרכוש הינו 7LA30 (סאן-מיסט), דהיינו לא יכלה להיות מחלוקת כי היה באפשרותה של הנתבעת לברר ואף לדעת שהשתילים אשר הופקו מתוך חומר הריבוי שנרכש על ידי הנתבעת מחוות הבשור אינו מסוג זן סאן-מיסט כדרישת התובע וכמצויין על תעודת המשלוח שהונפקה לתובע, מה גם שניתן היה לצפות מהנתבעת שתערוך בירור עם חוות הבשור על רקע ציונם של שני זנים שונים את מהות הזן שסופק. לכך יש להוסיף שמסיבות שלא הובהרו נמנעה אף הנתבעת מלגלות את תעודת המשלוח שהונפקה לה על ידי חוות הבשור עם אספקת חומר הריבוי ואף נמנעה מלזמן את חוות הבשור ו/או מי מנציגיה לעדות. על כן לא ניתן להמנע מן המסקנה שהמנעות זו מזימון עדים והצגת ראיות פועלת לחובתה של הנתבעת ומבססת את המסקנה כי הנתבעת אמורה היתה לדעת הן מכוח תעודת המשלוח והן מכוח חילופי דברים שהוחלפו בינה ובין חוות הבשור כי חומר הריבוי שנרכש על ידה מחוות הבשור אינו מזן סאן-מיסט. למסקנתי זו מצטרפת אף העובדה שהנתבעת נמנעה מלשלוח הודעה לצד שלישי כנגד חוות הבשור ובכך יש להשליך גם על המידע שהועמד לרשות הנתבעת בעת רכישת חומר הריבוי. אף התנאי השלישי, שהינו מבחן המיידיות כלשונו של המלומד א. זמיר "חוק המכר" תשכ"ח-1968, פירוש לחוק החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג. טדסקי עורך, תשמ"ז) עמ' 339, אשר לפיו חייב הנפגע לתת הודעה למוכר מיד לאחר שגילה את אי ההתאמה, מתקיימת בענייננו. כפי שצויין לעיל, יכול היה התובע להבחין באי ההתאמה לראשונה בחודש מאי 2002 ומשנוכח באי ההתאמה הביא הדברים באופן מיידי למנהל הנתבעת ובהמשך אף תמך עמדתו באישור מועצת הפירות. במצב דברים זה עמד, איפוא, התובע במבחן המיידיות ובכך נתקיים גם התנאי השלישי. משחלים, איפוא, על ההסכם שנקשר בין הצדדים הוראות דיני החוזים כאמור גם בסעיף 27 לחוק המכר, מהוות הנסיבות שפורטו לעיל משום הפרת הסכם המכר מצידה של הנתבעת והתובע זכאי לפיכך לפיצויים בשל הנזק שנגרם לתובע עקב ההפרה, גם אם ההפרה נעשתה בתום לב (ראה ד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס, פ"ד מב(1), 221). 14. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התנהלות הצדדים מלמדת כי ארעה טעות משותפת ולפיכך הסעד היחיד שעמד לזכותו של התובע הינו ביטול ההסכם ואף הוא מותנה בשיקול דעת ביהמ"ש בשל הצורך לאזן בין האינטרסים של הצדדים, מה גם שהתובע בחר כאמור בביצוע ההרכבות ומכאן שבחר באכיפת ההסכם ובהשבת המצב לקדמותו ולכן אינו זכאי לפיצוי כספי כלשהו. סבורני כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת. בראש ובראשונה יצויין כי מהתשתית העובדתית שבפניי עולה כי במהלך הסיור שהתקיים עם התובע במשתלת הנתבעת בחלקת סיגי נאמר לתובע כי המדובר בשתילים מזן סאן-מיסט. הדבר עולה מעדותו של מנהל המשתלה מר סאלים חדאד אשר הודה בעדותו (עמ' 64 לפרוטוקול) כי נאמר לתובע מפורשות כי העצים שבחלקת סיגי הינם מסוג סאן-מיסט. מכאן, שאף שהתובע בחר מתוך העצים שבחלקת סיגי שני עצים לצורך יצירת חומר ריבוי מתוכם הוטעה התובע לחשוב כי העצים הינם מזן סאן-מיסט, זאת שעה שבחירתו המפורשת בעצים הללו נבעה מתוך ההנחה המוטעית שנמסרה לו על ידי הנתבעת כי אכן מדובר בעצים מזן סאן-מיסט. לפיכך לא ניתן לומר בנסיבות אלה שהתובע קיבל את שביקש לקבל, שכן התובע מלכתחילה ביקש לקבל שתילים מזן סאן-מיסט ובפועל לא קבלם כלל. ראה על דרך ההשוואה ע"א 5664/93 זהבה כנען נ' United States of America, פ"ד נא(1), 114, עמ' 122 וכן ד"נ 2568/98 זהבה כנען נ' United States of America, פ"ד נז(2) 632. במאמר מוסגר אציין כי במערכת היחסים המיוחדת הקיימת בין שתלן וחקלאי ובניגוד לדעתה של הנתבעת, שיקול הדעת של ביהמ"ש אכן ייטה להעתר לבקשתו של חקלאי לבטל הסכם שנקשר ככל שנקשר מתוך טעות משותפת. חלוקת סיכונים ראויה חייבת לתת ביטוי למעמדו של השתלן כמי שבאפשרותו ומחובתו לברר את זהות הזן שהינו מוכר, אפשרות שאינה עומדת ככלל לצידו של החקלאי לאור סוג הממכר. על כן סבורה אני כי בנסיבות ראויות ומשנתבקש ביהמ"ש על ידי חקלאי להורות על ביטול החוזה אכן ייטה ביהמ"ש להעתר לבקשה זו. 15. ככל שעסקינן בדיני הטעות וההטעיה ראוי בנסיבות ענייננו להפנות להוראת סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שלשונו כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה הטעיה - לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". במקרה הנדון אין ספק שהתובע התקשר בהסכם המכר מתוך הנחה מוטעית שהעצים שהוצגו בפניו והשתילים שנמכרו לו הינם מזן סאן-מיסט. אותה טעות נובעת מחמת העובדה שהנתבעת לא ביררה כדבעי את הזן של חומר הריבוי שרכשה מחוות הבשור ומהמצג שהציגו מנהל הנתבעת ומנהל המשתלה עת שהציגו את עצי חלקת סיגי כעצים מזן סאן-מיסט וכך אף הציגו את השתילים שנמכרו לתובע. בעת שניהלו התובע והנתבעת את המשא ומתן לרכישת השתילים היה על הנתבעת לגלות לתובע את העובדה כי העצים שראה בחלקת סיגי אינם מזן סאן-מיסט. בהקשר זה יצויין כי עצם העדר כוונת הטעיה מצד הנתבעת אינה שוללת קיומה של הטעיה כפי שכותבת פרופ' ג. שלו בספרה "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמ' 225: "אך מה לגבי מצב דעתו של המטעה? נראה לי כי סעיף 15 אינו מחייב מצב נפשי מסויים שלו. כל טעות מוסבת מהווה הטעיה, בלי צורך להתחקות אחר מצב דעתו של המטעה: האם התכוון להטעות או שמא נהג בפזיזות או ברשלנות". ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. כאשר גורמת ההטעיה לטעות והטעות גורמת להתקשרות בחוזה - נוצרת עילת הביטול בגין הטעיה. 16. סבורני כי גם אין ממש בטענת הנתבעת לפיה הוראות סעיפים 14 ו-15 שוללים את תחולם של דיני התרופות, לרבות הזכות לקבל פיצויים בגין נזקים שנגרמו לבעל דין כתוצאה מהטעייתו, שכן סעיף 22 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כדלקמן: "אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מכל תרופה אחרת". זאת ועוד, אם עסקינן בביטול הסכם בגין הפרה חל סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע כדלקמן: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה". לאור כל האמור, סבורני כי התובע אכן זכאי לפיצוי בגין הפרת הנתבעת את חיוביה על פי הסכם המכר שנקשר בין הצדדים. מצג שווא רשלני: 17. בסיכומיה (סעיף 32) מלינה הנתבעת כי התובע טוען "טענות מן היקב ומן הגורן" ומנסה "להיתלות הן בעילת תביעה מכוח דיני החוזים והן בעילת תביעה של עוולה מכוח דיני הנזיקין" שעה שלטענתה מנוע התובע מלבסס עילות חילופיות אלה. סבורני כי לא ניתן לקבל טענה זו של הנתבעת. יש שעל עניין משפטי מסויים חלים ענפי משפט או שני הסדרים משפטיים בעלי תוכן שונה ואין מניעה מלהחילם בנסיבות ראויות. שני ענפי המשפט או שני ההסדרים השונים מקנים כל אחד כשלעצמו זכות וסעד לנפגע. הכלל העקרוני הוא שהנפגע יקנה את שתי הזכויות גם יחד ואולם בפיצוי לא יזכה אלא פעם אחת (ראה רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה בע"מ ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4), 289). מבחינת התנהלותה של הנתבעת לאור המקבעים העובדתיים שנקבעו לעיל עולה כי הנתבעת אכן פעלה בהתרשלות ואף הציגה בפני התובע מחמת רשלנותה מצגי שווא לפיהם עצי חלקת סיגי, השתילים וחומר הריבוי שנבחר על ידי התובע הינו מזן סאן-מיסט. הנתבעת אכן יכלה בנקל ואף היה זה מחובתה לוודא מלכתחילה את הזן של חומר הריבוי שנרכש על ידה מחוות הבשור ובהתאמה את סוג הזן הנמכר על ידה ולהציגו בהתאם. משהנתבעת מסרה, איפוא, מידע מוטעה ביחס לזן השתיל והתובע רכש את השתילים ונטע אותם בהסתמך על המצג המוטעה והרשלני של הנתבעת, אכן קמה לתובע עילה אף בדיני הנזיקין. סיכום ביניים: 18. לנוכח הממצאים שנקבעו לעיל ולנוכח אי ההתאמה בממכר, סבורני כי עלה בידי התובע לבסס עילה חוזית ונזיקית המקנה לו זכות לפיצוי בגין נזקיו, ככל שיוכחו. הנזק: 19. התובע העמיד את סכום תביעתו על סך של 374,125 ₪ נכון למועד הגשתה. מעיון בסעיף 123 לסיכומיו של התובע עולה כי התובע צמצם את סכום הנזק שנגרם לו לטענתו לסך של 252,853 ₪ בלבד. בסעיף 123 לסיכומיו מפרט התובע למעשה ארבעה מרכיבי נזק שנגרמו לו: אובדן הכנסה לשנת 2003, אובדן הכנסה לשנת 2004, נזק ל-90 עצי פרי ושכר טרחה של פרופ' עודד שוסיוב אשר ערך לתובע חוות דעת לעניין אי ההתאמה בזנים. 20. הנתבעת חולקת על נזקו של התובע ומעלה שתי טענות מקדמיות. לטענת הנתבעת לא נגרם לתובע אובדן רווחים כלל, שכן עצי המשתלה אמורים להניב פרי 15 שנים ולכל היותר נדחה ו/או עוכב מועד תחילת תנובה. עוד טוענת הנתבעת, כי מפאת דיני החיסיון לא ניתן להתייחס למסמך ת/2 שהוגש במהלך חקירתו של שמאי הנתבעת מר אייל שפירא בהיותו טיוטת חוות דעת של האגרונום אריה פלג אשר הוכנה עבור הנתבעת לצורך המשפט. להלן אתייחס לטענות אלה אחת לאחת. 21. טענת הנתבעת לפיה נגרמה לתובע דחיה של מועד קבלת הרווח ולא אובדנו ואשר בעטיה טוענת הנתבעת כי התובע מנוע מלקבל את הפיצוי הנטען על ידו בגין אובדן רווח בשנים 2003 ו-2004 אמנם שובה את העין, אך למצער אינה נכונה. ראשית, הנתבעת לא הניחה את התשתית המדעית שביסוד טענתה. שתי עובדות ביסוד טענתה זו של הנתבעת: האחת, כי אורך חיי המטע 15 שנה, והשניה - כי אורך חיי המטע נמנה כביכול משנת 2005 ממועד ביצוע ההרכבות בשנת 2002. ביחס לשתי טענות עובדתיות אלה המחייבות ראיות שבמומחיות לא הונחה על ידי הנתבעת התשתית המדעית הראויה לביסוס טענותיה. זאת ועוד, מהראיות שהובאו בפניי עלה כי התובע פנה לרכוש את חומר הריבוי מיד משנמסרה לידיו החלקה נשוא התביעה ובדעתו היה לעבד את החלקה לצורך פרנסתו ולצורך הפקת רווחים מהחלקה. מכאן, שאף אם היתה טענתה של הנתבעת מוכחת כנכונה, הרי בפועל ולפרק הזמן שבו נדחתה הנבת הפרי כתוצאה מביצוע ההרכבות אכן נמנע מהתובע הפקת רווחים מחלקתו בשיעור כפי שיוכח להלן. לפיכך בנסיבות אלה ומבלי להידרש לשאלת שיעור הרווח שנמנע מהתובע ואשר ייקבע להלן יוצא, איפוא, כי התובע היה מנוע מלהפיק רווחים מחלקתו ולא נדחה אך מועד קבלת הרווח כנטען על ידי הנתבעת. חיסיון: 22. הנתבעת טוענת בסיכומיה בסעיפים 56-53 כנגד החלטת ביהמ"ש בפרוטוקול הדיון מיום 20/9/07 אשר התירה הגשת המסמך ת/2 ומעלה לראשונה טענה לחסיונו של המסמך. לשם שלמות התמונה אציין כי מפרוטוקול הדיון (עמ' 78) עולה כי במהלך ישיבת ההוכחות נשאל השמאי מר אלי שפירא שמונה על ידי הנתבעת ביחס להבדלים בין כמויות התנובה בין שתי חלקות. במענה לשאלה זו השיב העד "אריה פלג כתב את זה בחוות דעתו" ומשנתבקש להפנות היכן נכתב הנתון בחוות הדעת של מר אריה פלג, האגרונום שמונה על ידי הנתבעת, השיב העד תוך שעיין במסמך "בסעיף 8 לחוות דעת אריה פלג". במעמד זה ביקש ב"כ התובע לעיין בחוות הדעת שהשמאי קרא מתוכה והחזיק בידו ואילו ב"כ הנתבעת התנגדה לבקשה אם כי בטיעוניה (עמ' 79-78 לפרוטוקול) לא טענה כלל טענת חיסיון ואף הוסיפה וטענה כי במידה וביהמ"ש יתיר את הגשת חוות הדעת תבקש לזמן את מר אריה פלג לישיבה נדחית על מנת שיתן את ההסבר הדרוש. אוסיף ואציין כי מעיון בחוות דעתו של השמאי מר אייל שפירא (עמ' 2 לחוות הדעת) עולה כי חוות דעתו נסמכת על מסמכים שונים, לרבות דו"ח מומחה לנשירים, מר אריה פלג, והמכונה "חוות דעת המומחה". אקדים את המאוחר ואציין כי המסמך ת/2 הינו מסמך לא חתום שנערך על ידי האגרונום מר אריה פלג הנושא תאריך 9/11/04 והכותרת חוות דעת בעניין מטע נקטרינה של אבי גרף בזכרון יעקב ולמעט שינויים תוכניים עליהם אעמוד בהמשך נראה חזותית כחוות הדעת שנערכה על ידי המומחה מר אריה פלג מטעם הנתבעת ביום 9/11/04 ואשר הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 2/2/06. בהחלטתי מיום 20/9/07 ומשלא נטענה על ידי הנתבעת טענת חיסיון התרתי את הגשת המסמך מהנימוקים כדלקמן: "אין כל מניעה להגיש לביהמ"ש מסמכים אשר עמדו בפני המומחה לצורך עריכת חוות דעתו, לא כל שכן, כאשר המומחה מפנה אל המסמכים ומסתמך עליהם ואף מבקש לצטט מתוכם". סבורני כי החלטתי כפי שניתנה ביום 20/9/07 אכן מתיישבת עם הלכת ביהמ"ש העליון ברע"א 10025/05 בנק הפועלים בע"מ נ' קל וחומר לבניה בע"מ ואח', תק-על 2005(4), 2704, (להלן: "פסק דין בנק הפועלים"), שם נדונה סיטואציה דומה, ובלשונו של כב' השופט גרוניס (עמ' 2705): "החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והערעור הוגש על פיה. דינו של הערעור להתקבל. בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו. שעה שעד נחקר על דוכן העדים ומחזיק בידו מסמך כלשהו בו הוא מעיין במהלך החקירה, יש לאפשר לפרקליט העורך את החקירה לעיין במסמך. אחת ממטרותיה של החקירה הנגדית הינה לערער את אמינותו של העד. העובדה שעד סומך על מסמך כלשהו במהלך חקירתו יכולה להיות בעלת חשיבות רבה לקביעה האם העד הינו עד מהימן. שימוש במסמך יכול להצביע על כך שזכרונו של העד אינו עומד לו. ייתכן שהאמור במסמך אינו מתיישב עם דברי עדים אחרים. ניתן, כמובן, לחשוב על אפשרויות עובדתיות שונות לגבי מסמך כאמור. ייתכן ויש חשיבות לשאלה מי ערך את המסמך בו מחזיק העד, האם העד עצמו או אדם אחר. בין כך ובין כך, יש לאפשר לפרקליט לעיין במסמך ולהציגו כראיה (ראו ע"פ 697/79 הרצל בן משה כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 347, 359; אותו מקרה עסק בהליך פלילי אך בנושא זה אין שום סיבה להבחין בין הליך כאמור להליך אזרחי). במקרה הנוכחי, הזכות האמורה הינה אף בעלת חשיבות יתר, לאור העובדה שחקירתו הראשית של אותו עד לא ניתנה על דרך עדות בבית המשפט, אלא באמצעות תצהיר. אמנם כיום נהוג ומקובל לאפשר מתן עדות ראשית באמצעות תצהיר (ראו רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה (טרם פורסם)). אך יש לזכור, כי לאפשרות האמורה עשויה להיות השלכה שלילית בכל הנוגע ליכולת לקבוע את מידת אמינותו של העד (ראו שם, פיסקה 6). נקודה זו מצביעה, וביתר שאת, על כך שיש לאפשר לפרקליט החוקר לעיין במסמך שהחזיק העד בידו". משהמדובר בעד מומחה המשתית את חוות דעתו כאמור בגוף חוות דעתו על מסמכים שהועברו לעיונו, לרבות המסמך ת/2 ובמהלך חקירתו הנגדית נפנה למסמך, מפנה למסמך ומקריא מתוכו, סבורני כי יש בגילוי המסמך שעמד לנגד עיניו של המומחה ואשר היווה בסיס לעריכת חוות דעתו חשיבות רבה הן לבירור האמת והן לצורך ההרהור אחר אמינותו של העד. במסגרת סיכומיה טוענת הנתבעת כאמור לראשונה טענת חיסיון. אכן ככל שמועלית טענת חיסיון בזמן אמת ראוי כי ביהמ"ש יעיין במסמך ויבחן את טענת החיסיון לגופה (ראה רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת - סוכנות ביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה(3), 661). ואולם, בנסיבות ענייננו נטענה הטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולאחר שהמסמך התקבל כראיה עוד בישיבת ביהמ"ש מיום 20/9/07. כב' השופטת ארבל בהחלטתה בברע"א 3694/06 פרחיה חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ ואח', תק-על 2006(3), 2306, מיום 13/8/06, אכן סברה כי ההלכה העולה מפסק דינו של כב' השופט גרוניס בעניין בנק הפועלים אינה חלה כאשר מדובר במסמך החוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח וההלכה שנקבעה בעניין בנק הפועלים לא באה לשנות מדיני החסינות, אלא להסדיר מצב מיוחד בו עד עולה לדוכן העדים עם מסמך כלשהו בידו. ואולם, סבורני כי בנסיבות העניין ומשהעלתה הנתבעת את הטענה בדבר החיסיון החל לראשונה בשלב הסיכומים ולא במועד הרלבנטי עת העלתה התנגדותה להגשת המסמך ת/2, ניתן לראות בנתבעת כמי שויתרה על טענת החיסיון ולא ניתן עוד להשיב את הגלגל לאחור. זאת ועוד, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בדבר החיסיון החל על המסמך אף לגופו של עניין. הנתבעת טענה בסיכומיה כי המדובר במסמך שנערך על ידה במסגרת הגנתה ולצורך ההליך המשפטי. סבורני כי טענה זו אינה יכולה להתקבל מקום שהמסמך הועבר על ידי הנתבעת ו/או ב"כ למומחה אחר של הנתבעת על מנת שהלה יערוך חוות דעת בהסתמך על המסמך ויאזכרו כחלק מהסימוכין שבחוות דעתו. בהתנהלות מעין זו של הנתבעת ו/או ב"כ ניתן אף לראות ויתור על החיסיון מצד הנתבעת. דומה כי ההתנגדות של הנתבעת לחשיפת המסמך ת/2 נובעת בעיקרה על רקע העובדה כי מעיון בנספח ת/2 ובחוות הדעת שהוגשה על ידי מר אריה פלג לביהמ"ש על ידי הנתבעת אשר שתיהן נושאות את התאריך 9/11/04 עולה שינוי מהותי הנוגע לשיקול דעתו המקצועי של המומחה. בחוות דעת המומחה ת/2 קבע המומחה כי ניתן היה לקטוף ממטע התובע 30-20 אחוז מהיבול הנורמטיבי לזן סאן-מיסט ואילו בחוות הדעת שהוגשה לביהמ"ש הועמד האומדן על 75 אחוז מהיבול הנורמטיבי, הערכה הגבוהה ביותר מ-230 אחוז מההערכה הראשונית. הנסיבות לשינוי ההערכה המקצועית בחוות דעת המומחה לא הובהרו. הנתבעת חרף הצהרתה כי בדעתה לזמן את המומחה מר אריה פלג לא פעלה כאמור ונותרה, איפוא, השאלה מה הניע את המומחה לשנות את חוות דעתו המקצועית מן הקצה לקצה. למותר לציין, כי שינוי כה קיצוני בעמדת המומחה שבאה לידי ביטוי בשתי חוות הדעת עשויה אכן לפגוע באמינותו של המומחה ובפרט שעה שבחוות דעתו החתומה אשר הוגשה לביהמ"ש שינה המומחה עמדתו לטובת הנתבעת בצורה כה מובהקת עד כי קיים חשש שחוות דעתו אכן מגמתית. פוטנציאל ניבת פרי בשנת 2003 בחלקה נשוא התביעה: 23. אין מחלוקת כי השתילים שנטעו במטע התובע הוכנו במשתלה של הנתבעת בחודש מאי 2002 ונטעו במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2000. ממועד הכנת השתילים ועד למועד תנובה המתוכנן בחודש מאי 2003 יש פרק זמן של שלוש שנים וממועד נטיעתם של השתילים ועד למועד תנובה המתוכנן יש פרק זמן של כשנתיים ותשעה חודשים. הנתבעת ביקשה לבסס את טענתה כי המטע לא היה אמור לתת פרי בשנת 2003 על חוות דעתו של האגרונום אריה פלג כאשר לשמאי הנתבעת מר אייל שפירא לא היתה עמדה עצמאית משלו והוא נסמך כאמור בעדותו על חוות דעתו של האגרונום אריה פלג (ראה פרוטוקול עדותו עמ' 76). עמדתו של האגרונום אריה פלג אשר חוות דעתו הוכנה לבקשת הנתבעת הן בחוות הדעת שהוגשה לביהמ"ש והן ב-ת/2 היתה שמאחר והחלקה נטעה רק בסתיו 2000 בשתילים זעירים ולא סטנדרטיים, הרי שגם אלולא היתה מתבצעת פעולת ההרכבה להחלפת הזן לא היה סיכוי כי החלקה תניב יבול של ממש בשנת 2003. מנגד, עמדתו של מומחה התובע האגרונום צבי הרצוג הינה כי אם לא היו מתבצעות ההרכבות להחלפת זן העצים ואלה היו מעוצבים בשיטת הכיפופים במינימום גיזומים, הרי בהתחשב בגודל הנוף של העץ אמור היה המטע להניב יבול ראשון בשנת 2003. עיון בפרוטוקול חקירתו הנגדית של מומחה הנתבעת האגרונום אריה פלג מעלה שאכן אמור היה מטע התובע להניב פרי ראשון בשנת 2003. במהלך חקירתו הנגדית של מר אריה פלג הוצגו למומחה תמונות שצילם התובע מהמטע בחודש מאי 2002 טרם ביצוע ההרכבות וכשנה לפני מועד הניבה המתוכנן. תמונות אלה צורפו לתצהירו של התובע כנספח ט'. בקשר לתמונות אלה אישר מומחה הנתבעת מר אריה פלג כדלקמן: "ש. והעצים שאני מראה לך כרגע בעוד שנה אמורים לתת פרי (נספח ט' לתצהיר התובע)? ת. כן. ש. לפי מה? ת. לפי ענפי הפרי שאני רואה. ש. התמונה הראשונה צולמה בחודש מאי 2003. אמרת שאתה לא יודע אם העץ יתן פרי בשנת 2004. התמונה השניה צולמה בחודש מאי 2002 והעדת שבשנת 2003 העץ אמור לתת פרי, נכון? ת. נכון". ובלשונו של מר אריה פלג בחקירתו החוזרת (עמ' 61 לפרוטוקול): "ש. הראו לך תמונות של עצים והשבת לגבי אחת השאלות שעץ מסויים עשוי לתת פרי בשנה מסויימת. האם התכוונת לניבה מסחרית או העץ מניב פרי באופן כללי? ת. אני אסביר. בתמונה הראשונה הראו לי צילום של שורת מטע שיכולתי להתרשם מגודל העצים והעצים היו יחסית קטנים ונראו סמוך לאחר הרכבה והחלפת זן והערכתי שעצים כאלה לא יגיעו לגודל מספיק על מנת לתת יבול מסחרי. בתמונה השניה הראו לי קלוז אפ של ענף עץ נקטרינה ועל פי התמונה הזו הענף הזה יש לו פוטנציאל לשאת פרי מסחרי בשנה הנוכחית או בשנה שלאחר מכן". מן האמור עולה, איפוא, כי מומחה הנתבעת מר אריה פלג הצטרף לעמדתו של מומחה התובע מר צבי הרצוג לפיה ניתן היה לקבל מהמטע אלמלא ההרכבות פרי ראשון בכמות מסחרית בשנת 2003, ובלשונו (עמ' 10 לפרוטוקול): "אתה יכול לגדל עץ ולקבל פרי כבר בשנה שניה ושלישית אבל אין לך זכות בכלל לקטוף אז צריך לחכות לשנה הרביעית לנטיעה. על ידי זה שנוטעים בקיץ לפני טו באב אז זה נחשב כבר לשנת גידול אחת. בשנת 2003 העץ גם מספיק מפותח וגם עבר את המגבלה של העורלה". אוסיף ואציין כי גם מעדותו של שמאי הנתבעת מר אייל שפירא עלה כי לנוכח העובדה שהמטע נשוא התביעה הניב כבר פרי בשנת 2002 היה המטע מניב פרי בשנת 2003 והשאלה הינה אך כמות הפרי, ובלשונו (עמ' 76 לפרוטוקול): "ש. אם העץ נתן פרי בשנת 2002 זה אומר שלעץ כבר יש ענפי פרי, נכון? ת. מה השאלה ההיפותטית? ש. אם יש פרי אז יש ענפי פרי? ת. אני לא יודע. באופן תיאורטי אם יש פרי אז יש פרי ואז משליכים אותו על הרצפה. ש. ושנה אחרי זה כבר אפשר לקטוף? ת. נכון. ש. וכבר יש יבול? ת. תלוי באיזה כמות". לנוכח כל האמור לעיל ומשהמומחה מטעם הנתבעת מר אריה פלג אישר על סמך התמונות שהוצגו לו ממטע התובע מחודש מאי 2002 טרם ביצוע ההרכבות כי המטע היה מניב פרי בכמות מסחרית בשנת 2003 אלמלא ההרכבות, מקובלת עלי טענתו של התובע המבוססת אף על חוות דעתו של האגרונום מטעמו מר צבי הרצוג כי המטע אמור היה להניב פרי ראשון בכמות מסחרית בשנת 2003. אובדן הרווח לשנת 2003: 24. מטבע הדברים ניתן לכמת את נזקו של התובע בגין אי ניבת פרי בשנת 2003 רק על בסיס אומדן והערכה. מקובלת עלי טענתו של התובע כי דרך ההערכה הקרובה ביותר למציאות לצורך קביעת נזקו של התובע היא תוך השוואה לחלקה נוספת ששתל התובע בחודש ינואר 2000 אף היא מזן סאן-מיסט תוך התייחסות לכמות הפרי שהניב מטע חלקת ההשוואה ולמחיר שהתקבל בתמורה לפרי. במהלך ניהול המשפט ביקשה הנתבעת לחלוק על הסתמכות התובע על נתוני חלקת ההשוואה וטענה כי קיימים הבדלים בין החלקות מבחינת המיקום, מועד הנטיעה וסוג הכנה. סבורני כי טענות אלה של הנתבעת נסתרו רובן ככולן ואף השפעתן הינה זניחה לכל היותר. להלן אפרט. באשר למועד הנטיעה של חלקת ההשוואה יצויין כי תעודת המשלוח ממשתלת שוטן המתייחסת לשתילי חלקת ההשוואה נושאת תאריך 30/1/00 ועולה ממנה כי החלקה נטעה בשנת 2000 ולא בשנת 1999. עוד יצויין, כי אף הנתבעת הודתה בסעיף 5 לכתב הגנתה כי שתילי חלקת ההשוואה נטעו בחודש ינואר 2000 וכך אף ציין המומחה מטעמה מר אריה פלג בסעיף 4 לחוות דעתו. כן יצויין, כי מומחה הנתבעת מר אריה פלג ציין (עמ' 50-49 לפרוטוקול) כי המשמעות של קבלת שתילונים קטנים בעציצים שאינם מגיעים לגובה של 70-60 ס"מ הינה בעיקרה בסיכון הקיים בקליטת השתיל במטע ולא לעניין מועד ניבת הפרי הראשון. מעיון בפרוטוקול חקירת מומחי הנתבעת עולה כי באשר למהות ההבחנה הנטענת על ידי המומחים לעניין המיקום השונה של החלקות ההבחנה אינה נוגעת ביחס לכמות הפרי כי אם ביחס למועד הבשלתו כאשר מומחה הנתבעת מר אריה פלג ציין (עמ' 60 לפרוטוקול) כי חלקת ההשוואה מניבה להערכתו כשבעה ימים לפני המטע ששתיליו נרכשו על ידי התובע מהנתבעת בשל השימוש בכנה מסוג 677 וכי לעובדה זו יש השפעה על המחיר המתקבל בתמורה לפרי שהקדים להניב. כן אישר מומחה הנתבעת מר אריה פלג (עמ' 57 לפרוטוקול) כי למיקום המטע אין משמעות מבחינת כמות הפרי. אוסיף ואציין כי מניתוח נתוני השוק של התובע לשנת 2005 (נספח יח' לתצהיר התובע) ואשר אינם מצביעים על שינוי במחיר היבול בחלקה נשוא התביעה ובחלקת ההשוואה הוכח בפניי שאין בסיס לטענת הנתבעת ומומחיה כי הפרי בחלקה נשוא התביעה אמור היה להיות קטן יותר ולהשיג מחיר נמוך יותר מהפרי בחלקת ההשוואה. פועל יוצא מן האמור, כי ההשוואה בין החלקה נשוא התביעה וחלקת ההשוואה הינה לגיטימית ובפועל הינה הדרך הראויה ביותר לכימות הנזק שנגרם לתובע בהעדר יבול בשנת 2003. בנסיבות בהן מטבע מהותו של הנזק אין בנמצא נתונים מדוייקים נעשה חישוב הנזק על פי אומדן הנראה סביר וקרוב ביותר למציאות ולנסיבות המקרה (ראה ע"א 657/69 יצחק ביבס ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד כד(1) 650; ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, ע"א 531/71 נתן לכוביצר נ' גדעון רודה, פ"ד כו(2), 113 וע"א 427/82 "השתיל" ואח' נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ ואח', פ"ד מ(4), 309). יחד עם זאת, על מנת להפיס את דעתה של הנתבעת ולאור נכונותו של התובע להתעלם ממחירי השיווק של הפרי במהלך השבוע הראשון לשיווק הפרי בחלקת ההשוואה, ייעשה חישוב הנזק תוך נטרול המחירים שהתקבלו בשבוע הראשון לשיווק הפרי בשנת 2003 בחלקת ההשוואה. 25. במהלך ניהול המשפט הוגשו על ידי הנתבעת חשבוניות המכירה של התובע אשר סומנו כ-נ/5. חשבוניות אלה מתעדות הן את כמות השיווק והן את הסכומים שהתקבלו בידי התובע ברוטו ונטו משיווק נקטרינות בחלקת ההשוואה בשנים 2003 ו-2004. הואיל והתובע עיבד את המטע נשוא התביעה ואך לא קטף את הפירות, ההוצאות היחידות שנחסכו ממנו הן ההוצאות הקשורות בקטיף, מיון, אריזה והובלה (להלן: "ההוצאות הנחסכות"). יתר ההוצאות הכרוכות בעיבוד המטע, לרבות השקיה, דישון, ריסוס, גיזום וכו' הוצאו על ידי התובע בפועל. כדי לכמת את נזקו של התובע באופן שיקבל את הרווח המשוער שהיה זכאי לו בשנת 2003 מהחלקה נשוא התביעה ראוי, איפוא, לשפות את התובע בגין מלוא הפדיון המשוער שנמנע ממנו הכולל את הוצאות עיבוד המטע תוך הפחתת ההוצאות שנחסכו מהתובע בגין אי ביצוע קטיף, מיון, אריזה והובלה. יצויין כי שמאי הנתבעת ואף הנתבעת בסיכומיה לא חלקו כלל על תחשיב זה. לפי קביעת שמאי התובע מר יצחק מנחם אשר לא נסתרה כלל ההוצאות הנחסכות לדונם הן 2,730 ₪ לדונם ולמטע נשוא התביעה שגודלו 17 דונם סך כולל של 46,410 ₪. 26. יצויין כי אכן לא ניתן להביא בחשבון נזקו של התובע את העמלות ששולמו על ידו לצורך שיווק הפרי ואולם מעיון בחשבוניות התובע (נ/5) עולה כי העמלות הופחתו והסך נטו שנקבע בחשבוניות הינו לאחר הפחתת העמלות. מעיון בחשבוניות נ/5 עולה כי סך נקטרינות מזן סאן-מיסט ששווקו על ידי התובע ביחידת ההשוואה ששטחה 5.5 דונם הינה בכמות כוללת של 6,349 ק"ג, בסכום ברוטו של 51,911 ₪ ובסכום נטו לאחר ניכוי עמלות בסך של 41,497 ₪. יוצא, איפוא, כי ממוצע היבול לדונם הינו 1,154 ק"ג (1,154 = דונם 5.5 : 6,349 ק"ג והפדיון נטו הממוצע לק"ג הינו 6.53 ₪ לדונם. בנטרול מחיר השיווק בשבוע השיווק הראשון אשר חל בין 10/5/03 ל-16/5/03 יוצא כי הפדיון הממוצע לק"ג נקטרינות מזן סאן-מיסט בחלקת ההשוואה עומד על 6.33 ₪ לק"ג. אציין כי חישוב כמות הפרי לפי כמות של 1.154 טון לדונם לוקחת בחשבון את העובדה שהמדובר בשנת ניבה ראשונה והיא נמוכה בהרבה מהערכתו של שמאי הנתבעת מר אריה פלג אשר ציין כאמור בחקירתו הנגדית כי יבול בשנת ניבה ראשונה באיזור הינה 2.5 טון לדונם, ובלשונו (עמ' 57 לפרוטוקול): "ש. מהו יבול נורמטיבי לשנת תנובה ראשונה לנקטרינה? ת. זה קצת תלוי בזנים. הזנים המקדימים מניבים בדרך כלל יבולים פחותים. ביחס לסנמיסט הייתי אומר שבשנת ניבה ראשונה היבול הנורמטיבי יכול להיות באיזור ה-2.5 טון לדונם. ... ש. בשנת ניבה שניה? ת. היבול יכול להגיע ל-3.5 טון לדונם". עוד אציין, כי ככל שביקשה הנתבעת לסתור את כמות הפרי השנתי המתקבלת בשנת הניבה הראשונה ו/או את המחיר ששולם לק"ג פרי בתקופה הרלבנטית, יכלה הנתבעת אשר מעבדת בעצמה מטעים ואף נמצאת בקשר עם חקלאים שונים לספק נתונים גולמיים ולא להסתפק בעדותו הלא מבוססת של מנהלה לפיה הניבה בשנת היבול הראשונה הינה בסדר גודל של 400-200 ק"ג (עמ' 94 לפרוטוקול), גרסה שעומדת בניגוד מפורש לעדות המומחה מטעמה. פועל יוצא מכל האמור, שהתובע אמור היה לקבל בשנת הניבה הראשונה (שנת 2003) 19,618 ק"ג יבול מהחלקה נשוא התביעה ופדיון בסך של 124,182 ₪. בניכוי ההוצאות הנחסכות בסך 46,410 ₪ אמור היה התובע להפיק רווח בשיעור של 77,772 ₪ מהחלקה נשוא התביעה לשנת 2003. פוטנציאל ניבת הפרי בשנת 2004 בחלקה נשוא התביעה: 27. התובע טוען בתצהירו כי המטע נשוא התביעה לא הניב פרי בשנת 2004 ועל כן הינו זכאי לפיצוי בגובה ההכנסות שהפיק משיווק הפרי בחלקת ההשוואה. יצויין כי הגם שהתובע הגיש את חוות דעתו של האגרונום צבי הרצוג ואשר נערכה בתאריך 8/2/06, לא נתמכה טענתו של התובע לעניין העדר יכולת ניבת פרי בחלקה נשוא התביעה בשנת 2004 והמומחה מטעמו של התובע כלל לא התייחס לטענה זו שהינה בתחום מומחיותו. בחוות דעתו של מומחה הנתבעת מר אריה פלג אשר הוגשה על ידי הנתבעת לביהמ"ש ציין המומחה כי יכולת הניבה של המטע נשוא התביעה בשנת 2004 הינה כדי 75 אחוז מפוטנציאל הניבה. מאידך יצויין כי בחוות הדעת של המומחה אריה פלג (ת/2) אשר נמסרה לשמאי הנתבעת מר אייל שפירא לצורך עריכת חוות דעתו מטעם הנתבעת צויין כי המטע יכול היה להניב בשנת 2004 אך כדי 30-20 אחוז מפוטנציאל הניבה שלו. עוד אציין, כי במהלך החקירה הנגדית ומשהוצגו בפני המומחה מר אריה פלג הצילומים של המטע שצולמו על ידי התובע בחודש מאי 2003 (נספח יא' לתצהיר התובע) השיב המומחה כי אינו יודע אם בעוד שנה, דהיינו בחודש מאי 2004 יתן המטע פרי (עמ' 58 לפרוטוקול) ובחקירתו החוזרת הגדיל לעשות וציין (עמ' 61 לפרוטוקול) כי העצים הנצפים בתמונה הינם יחסית קטנים ונראים סמוך לאחר ההרכבה והחלפת זן ועל כן ההערכה הינה שעצים כאלה לא יגיעו לגודל מספיק על מנת לתת יבול מסחרי. לצד כל האמור לא ניתן גם להתעלם מעדותו של שמאי התובע מר יצחק מנחם אשר הינו העד המומחה היחיד אשר ביקר בפועל בחלקה נשוא התביעה ובחלקת ההשוואה בשנת 2004. מעיון בחוות דעת המומחה מר יצחק מנחם עולה כי ביקר בחלקה נשוא התביעה בתאריכים 26/5/02, 2/3/04 ו-16/3/04. באשר למועד הביקור ביום 26/5/02 מציין העד בחוות דעתו כי הוצגו בפניו פירות נקטרינה שנלקחו ממטע אחר של החקלאי וכי ניתן היה להבחין בשוני בין הפירות. יצויין כי לא נאמר על ידי השמאי בחוות דעתו ו/או במהלך חקירתו הנגדית כי ביקר במועד הרלבנטי ביום 26/5/02 אף בחלקת ההשוואה. בהקשר זה ראוי לצטט מדברי השמאי מר יצחק מנחם בחקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול) לעניין ממצאיו באשר לחלקה נשוא התביעה ולחלקת ההשוואה עת שנשאל ביחס למועד נטיעת חלקת ההשוואה כדלקמן: "כשהייתי שם אמרו לי שהיא ניטעה באותה תקופה. לא ביקרתי בעת הנטיעה, אבל כשהייתי במקום שני המטעים, גם החלקה נשואת השומה שנפגעה וגם חלקת הביקורת, היו זהות לחלוטין מבחינת הגודל, מבחינת העצים וכמות הפרי עליהם". (ההדגשה שלי - ב.ט.) התובע טוען אמנם בסיכומיו ובסיכומי התשובה כי אמירתו זו של השמאי מטעמו התייחסה לביקור הראשון ביום 26/5/02 ואשר נערך טרם ביצוע ההרכבות ועל כן תומכת בגרסתו לפיה המטע נשוא התביעה אמור היה להניב פרי כבר בשנת 2003 כפי חלקת ההשוואה. מאידך סבורני כי בהקשר זה יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה ממצאים אלה של השמאי נכונים לביקורו בחלקות בשנת 2004 ולא ניתן לקבל את פרשנותו המאולצת של התובע, שכן זו אינה מתיישבת עם עדותו של התובע (עמ' 34 לפרוטוקול) לפיה הסיר את הפרי בחלקה נשוא התביעה בהיותו עורלה עוד לפני שהפרי בשל בחודש מאי 2002 שאז נותרו במטע פירות בודדים בלבד (ראה גם סיכומי התובע סעיפים 7 ו-8). משהשמאי מטעם התובע מר יצחק מנחם ציין בעדותו כי ההשוואה ביחס לשני המטעים נעשתה בין היתר על בסיס כמות הפרי שנמצאה עליהם כמדד לקביעת מועד שתילת המטע אין ולא יכול להיות ספק שכמות הפירות שנמדדה כמדד היתה טרם נקטפו הפירות מן העצים וזאת במהלך שני הביקורים שביצע העד במטע התובע בתאריכים 2/3/04 ו-16/3/04 ולא ביום 26/5/02 לאחר שנקטפו הפירות בחלקות בהיותן עורלה. לפיכך אין, איפוא, מנוס מן המסקנה כי עד התובע השמאי מר יצחק מנחם אשר ביקר בשטח בפועל והתרשם מהמטעים סבר כי בשנת 2004 קיימת זהות בגודל העצים ובכמות הפרי שהיתה עליהם ואשר אינה מתיישבת עם טענת התובע לפיה החלקה נשוא התביעה כלל לא הניבה פרי בשנת 2004. מנהל הנתבעת מר יוסף בן דור טען אמנם בתצהירו בסעיפים 28 ו-29 כי נציגי הנתבעת אשר ביקרו במטע התובע מסרו לו כי התובע הודה בפניהם כי פירות החלקה נשוא התביעה לא שווקו על ידי התובע מחמת גודלם וכי יבול התובע ביחידת ההשוואה בשנת 2004 היה 1.5 טון פרי בלבד. על רקע העובדה שהתובע לא זימן לעדות מי מנציגי הנתבעת ששמעו את הדברים המיוחסים לתובע, מה גם שלא היתה מניעה נראית לעין מלזמנם לעדות והתובע אף התנגד לעדויות שמיעה, לא ניתן לקבל גרסתו זו של מנהל הנתבעת בתצהירו. עוד אוסיף ואציין, כי שמאי הנתבעת מר אייל שפירא ציין בחוות דעתו ובעדותו כי למעשה שנת 2004 היתה שנה קשה ליבול נקטרינות והמחיר ששולם עבור היבול היה נמוך. יחד עם זאת, ובהסתמך על החשבוניות נ/5, עולה כי התובע שווק בכל זאת את הפרי מחלקת ההשוואה בשנת 2004 כאשר מחירו נפל רק ב-20 אחוז מהמחיר שקיבל בשנת 2003 ועל כן ההנחה כי התובע לא שווק כל פרי מהחלקה נשוא התביעה אך מחמת המחיר הנמוך אף היא אינה סבירה. בשקלול כל הראיות שהובאו בפניי ובשים לב לקביעתי לפיה התובע יכול היה אלמלא בוצעו ההרכבות בחלקה נשוא התביעה בשנת 2003 לשווק פרי מהחלקה כבר בשנת 2003, ראיתי לנכון להעמיד את נזקו של התובע בגין שנת 2004 על ההפרש בגובה התנובה בין שנת ניבה ראשונה ושנת ניבה שניה. סבורני כי כימות הנזק בשיעור זה מאזן נכונה בין העדויות הסותרות שהובאו בפניי על ידי מומחי שני הצדדים. אובדן הרווח לשנת 2004: 28. משקבעתי, איפוא, כי בהתבסס על הראיות שהובאו בפניי התובע זכאי לפיצוי בגין ההפרש שבין ניבת הפרי בשנה ראשונה ובשנה השניה אפנה לפיכך לנתונים בחשבוניות שהוגשו על ידי הנתבעת ולנתונים ביחס לחלקת ההשוואה נכון לשנת 2004. עיון בחשבוניות התובע נ/5 לגבי שיווק הנקטרינות מזן סאן-מיסט בשנת 2004 מעלה כי היבול הממוצע לדונם היה 2,318 ק"ג לדונם כאשר הפדיון הממוצע נטו היה 5.66 ₪ לק"ג ובהתעלם משיעור התמורה ששולמה בשבוע הראשון יעמוד הפדיון הממוצע נטו לק"ג פרי על 4.99 ₪. פועל יוצא מן האמור, כי התובע אמור היה לקבל מהמטע נשוא התביעה 39,406 ק"ג ובסכום נטו (לאחר הפחתת עמלות) בסך של 196,636 ₪. מסכום זה יש להפחית הוצאות נחסכות בסך של 46,410 ₪ וכן את הניבה שאמורה היתה להניב החלקה בשנה הראשונה לפי כמות של 19,618 ק"ג ובמחיר של 4.99 ₪ לק"ג סך הכל 97,893 ₪. סך ההכנסה שנמנעה, איפוא, מהתובע בחלקה נשוא התביעה נכון לשנת 2004 הינו בסך של 52,333 ₪. הנזק הנתבע ביחס ל-90 עצים: 29. התובע טוען כי מעבר לפיצוי המגיע לו בגין אובדן הכנסה לשנים 2003 ו-2004 מגיע לתובע אובדן הכנסה לשנתיים נוספות בגין 90 עצים בהם ההרכבות לא צלחו ובסך של 19,179 ₪. לא ראיתי לקבל את תביעת התובע בראש נזק זה. מעדות התובע (עמ' 37 לפרוטוקול) עולה כי הנזק שהתובע טוען שנגרם ל-90 עצים לא נגרם אף לפי עדותו בשל ההרכבות שבוצעו בעצי פרי אלה ובלשונו של התובע "בין היתר נאמר לי למרוח משחה שחורה במקום של הגרדום, חיתוך ובא חמסין ומהחום הפירות נשרפו". יתר על כן, מחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 38 לפרוטוקול) עלה כי בפועל תיקנה הנתבעת את ההרכבות ולכל היותר נפגעו 15-10 עצים שלא תוקנו ואילו מחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת עלה כי בסך הכל מתו 5 עצים בלבד. משהתובע אף נמנע מלגלות בתצהיר עדותו את העובדה כי מרבית העצים תוקנו על ידי הנתבעת ואף נמנע מלספק נתונים מדוייקים בדבר המועדים בהם תוקנו ההרכבות בעצים השונים, הגם שנתון זה אמור להיות זמין ומשבפועל מתו מסך העצים שנשתלו במטע 5 במספר ולאו דווקא כתוצאה מההרכבות עצמן כעולה מעדות התובע, סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח נזקו בראש נזק זה כנדרש. לפיכך איני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן רווחים ביחס ל-90 עצים למשך שנתיים נוספות מעבר לשנים 2003 ו-2004 אשר לגביהם נפסק פיצוי כולל על בסיס נתוני חלקת ההשוואה ושעה שסביר להניח כי בעקבות תיקון ההרכבות במהלך ביקורי הנתבעת במטע שוקמו העצים ואלה מניבים פרי כיתר העצים שבהן ביצעה הנתבעת הרכבות. הוצאות חוות דעתו של פרופ' עודד שוסיוב: 30. התובע עתר בסיכומיו לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 5,677 ₪ בגין חוות דעתו של פרופ' עודד שוסיוב אשר התובע טען כי נדרש לה לצורך הוכחת טענתו בדבר השוני בזנים וכי ויתר על העדתו של העד משהתברר שאין עוד צורך בעדותו. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי חוות דעתו של פרופ' עודד שוסיוב הנושאת תאריך 1/2/03 נתבקשה על ידי התובע לאחר שהיה בידיו אישור מועצת הפירות מיום 29/5/02 בדבר השוני בזנים ולאחר שהנתבעת הודתה בטעותה והסכימה לבצע בכל השתילים שנרכשו על ידי התובע הרכבות לשם העברת העץ לזן סאן-מיסט. בנסיבות אלה לא היה קיים צורך אמיתי להשגת חוות הדעת וככל שהתובע ביקש לערוך עבורו חוות דעת כאשר בסופו של דבר נמנע אף הוא מלזמן את פרופ' עודד שוסיוב לעדות, לא ראיתי לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות חוות הדעת. צירוף מסמכים לסיכומים: 31. הנתבעת צירפה לסיכומיה לראשונה אישור בדבר תשלום תמלוגים למועצה לזכויות מטפחים ואשר לטענתה מתייחס לחומר הריבוי אשר נרכש מהנתבעת מחוות הבשור ואשר מתוכו נוצרו השתילים שנמכרו לתובע וזאת בלא הגשת בקשה לצירוף ראיה הנתמכת בתצהיר ובלא פירוט הסיבה מדוע עלה בידה לאתר את המסמך שלטענתה רלבנטי לגרסתה לאחר תום שמיעת המשפט. בתגובה שהוגשה על ידי הנתבעת לבקשת התובע לפסילת הראיה ציינה הנתבעת כי היא מותירה את השאלה בדבר קבלת המסמכים כראיות בתיק לשיקול דעת ביהמ"ש. סבורני כי לא ניתן להתייחס למסמכים שצורפו על ידי הנתבעת לראשונה לסיכומיה שעה שלא נתבקשה על ידה בקשה לצירוף ראיה ושעה שהמסמכים צורפו ללא כל עדות תומכת ותוך שלילת זכותו של התובע לחקור אודות המסמכים. זאת ועוד, עיון במסמכים מעלה כי הינם משנת 1999 ומתייחסים להזמנת 1,000 עיניים בעוד שהזמנת הרוכבים הרלבנטית מחוות הבשור היתה כטענת מנהל הנתבעת וכעולה מהחשבונית בשנת 1997 ולגבי 700 רוכבים בלבד. על כן ולכאורה ובהעדר שמיעת ראיות לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת כי האישור כשלעצמו מתייחס לרוכבים שנקנו על ידי הנתבעת מחוות הבשור ואשר מהם נוצרו השתילים שסופקו לתובע. יתר על כן ומשממילא לא סברתי כי הנתבעת הטעתה את התובע ביודעין ו/או בזדון לגבי זן השתילים שסופקו לה, אין גם רלבנטיות לעובדה שהנתבעת שילמה ככל ששילמה את התמלוגים ואין בכך להשליך על קביעותיי בפסק הדין. סוף דבר: 32. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 77,772 ₪ נכון לשנת 2003 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/03 ועד התשלום המלא בפועל. כן ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 52,333 ₪ נכון לשנת 2004 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/04 ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט משוערכות וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהשתילים