להלן פסק דין בנושא הסכם לרכישת יחידת נופש ע"י קשישים: פסק דין נתבעות 1, 2 1. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, ינתן פסק דין בפשרה כנגד הנתבעות 1,2 בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984. כנגד הנתבע 3 ימשכו ההליכים כדין. 2. הנתבעת 1 הינה חברה המשווקת זכויות חברות במועדון "Atlas Vacation Club". הנתבעת 2 הינה חברה פרטית הפועלת בשם ועבור הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעות"). 3. התובעים הינם זוג קשישים כבני 70+, אשר התקשרו עם הנתבעות בהסכם רכישת יחידת נופש (להלן: "התובעים"). טענות התובעים: 4. התובעים זומנו למשרדי הנתבעת 2 על מנת ולקבל מתנה יקרת ערך שזכו בה (באמצעות מכתב ) וביום 08.01.02 הגיעו התובעים למשרדי הנתבעות לקבל את זכייתם. משהגיעו התובעים למשרדי הנתבעות, הופעלו עליהם לטענתם אמצעי שיווק אגרסיביים וזאת על מנת לשכנעם לרכוש יחידת נופש מסוג "אטלס", אשר תהיה אטרקטיבית, להם במיוחד. בנוסף הובטח לתובעים, כי יוכלו להנות משהייה בת שבוע במלון היוקרה "קפלינסקי" בבודפשט, וזאת ללא כל תמורה כספית נוספת, מעבר לרכישת יחידת הנופש האמורה וזאת מאחר והובהר לנתבעות שהתובעים נוסעים לעיתים לבודפשט. לאחר דין ודברים חתמו התובעים ביום 08.01.02 על הסכם התקשרות לרכישת יחידת נופש בעלות של 43,605 ₪ לאחר מתן הנחה כביכול. מיד כשחזרו התובעים לביתם, הגיעו למסקנה כי אין להם עניין ביחידת הנופש שרכשו, ועל כן, התקשרו (טלפונית) לנתבעות ודרשו לחזור בהם מהעסקה ולבטל את החוזה שנחתם בין הצדדים. במהלך שיחת הטלפון, הוסבר לתובעים, כי על מנת ולבטל את החוזה, הם יצטרכו לשאת בתשלום של 2,500$ וזאת על אף, שדרישת הביטול נעשתה בהתאם לטופס הגילוי ובמסגרת 14 יום שניתן לבטל את העסקה ולשאת אך ורק בדמי ביטול נמוכים, 100 ש"ח. מאחר והתובעים לא רצו לשאת בעלות הביטול ביקשו הם לשקול זאת בשנית. ביום 11.03.02 קיבלו התובעים לביתם תעודת בעלות (של יחידת הנופש שרכשו) רשומה על שמם וכן עותק מרשימת האתרים שהובטחו להם כאתרי יוקרה. הנתבעים הבינו כי כל האתרים שהובטחו להם כאתרי יוקרה, הם בעצם אתרים ספורטיביים ולא אתרי יוקרה כפי שהובטח להם, וכן שמלון "קפלינסקי" כלל לא מופיע ברשימת אתרים זו. הנתבעות הציגו בפני התובעים כי עלות היחידה שהם רוכשים הינה עלות נמוכה מהמקובל וכי הם זוכים להנחה משמעותית על הרכישה, אך לטענת התובעים מצג זה הינו תרמית לכשעצמה. התובעים טוענים, כי רומו על ידי הנתבעות בכך שהנתבעות מסרו להם מידע כוזב ביחס יחידת הנופש שרכשו, אפשרויותיה ועלותה. התובעים המשיכו לעמוד על דרישתם לביטול החוזה ושלחו לנתבעות מכתב ביום 22.04.02 ובו דרשו את ביטול החוזה ובנוסף אף הציעו לשלם סכום כסף מסוים לנתבעות, העיקר לבטל את העסקה, אך הנתבעות סרבו להצעה זו. טענות הנתבעת: 5. הנתבעות טוענות כי התובעים הוזמנו לפרזנטציה אשר התבצעה בתנאים טובים ובאווירה נעימה וכי בהזמנה זו, לא הובטח לתובעים דבר לגבי זכייתם, אלא נכתב כי הם מועמדים לזכייה ורק לאחר השתתפותם בפרזנטציה, בתנאים המפורטים במכתב, יוכלו לזכות בפרס. התובעים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי ועל פי שיקול דעתם הבלעדי. התובעים קראו וחתמו על הצהרה בה פורטו, באופן מפורש, תנאים יסודיים שעמדו כבסיס להתקשרות בין הצדדים והיוו חלק בלתי נפרד מהחוזה וכי לפי סעיף 10 לתנאי הסכם החברות, התובעים הצהירו כי "בטרם חתם החבר על הסכם הרכישה קרא והבין את ההסכם, על נספחיו, בדק והבין את כל מצגיו וכי הוא התקשר בהסכם זה מרצונו החופשי על פי שיקול דעתו ולאחר שקיבל הסברים מלאים אודותיו נהירים וברורים לו". הנתבעות טוענות, כי לא בוצעה כל תרמית על ידם, הנתבעות פעלו עם התובעים לאורך כל הזמן בתום לב ובדרך מקובלת, לתובעים לא הובטח דבר וחצי דבר לגבי מלון "קפלינסקי" בהונגריה ולא ברור לנתבעות מהיכן הגיעו התובעים למסקנה, כי יוכלו לשהות במלון ללא תמורה. לתובעים הייתה זכות ביטול, לפיה היו צריכים הם למסור לנתבעת הודעה בכתב תוך 14 יום מיום ההתקשרות, כי ברצונם לבטל את ההסכם ובכך לסיים את ההתקשרות בין הצדדים. מאחר והודעת הביטול נשלחה ארבעה חודשיים לאחר החתימה על ההסכם הנתבעות לא היו חייבות לבטל את ההסכם. הנתבעות טוענו כי התובעים אכן קיבלו הנחה משמעותית במחיר היחידה שרכשו וכי העסקה נעשתה בגמירות דעת מלאה וללא כל השפעה ותרמית. המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה, האם התובעים ביטלו את יחידת הנופש שרכשו. הדיון: 6. כאמור הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. 7. כפי שכבר קבעתי בפסקי דין רבים וקודמים, חברות מסוגם של הנתבעות נוקטות בשיטת שיווק מקורית לפיה מקבל הצרכן הודעה כי הוא זכה במתנה וכי עליו להגיע למשרדי הנתבעת על מנת ולקבל מתנה זו ובנוסף להשתתף במצגת שנערכת במקום. במהלך מצגת זו, מופעלת על הצרכן "מתקפה שיווקית" תוך שימוש בכלים שונים, על ידי מתן פיתויים שונים לתובעים כגון הנחות גבוהות ממחיר העסקה המקורית מלון "קפלינסקי" כחלק מהעסקה וכדומה. 8. חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), נועד להגן על צרכנים ובין היתר צרכן העושה עסקה בעניין של רכישת יחידת נופש. העסקה נשוא תביעה זו הינה עסקה כמשמעותה בסעיף 14א' לחוק והוא הסעיף הרלוונטי לענייננו. הנתבעת במקרה זה פעלה בהתאם לסעיף 14א(ב) לחוק והחתימה את התובעים על "טופס גילוי" כמשמעותו בחוק. בסעיף 14א(ג) לחוק נקבע , כי הצרכן רשאי לבטל את החוזה בתוך 14 ימים מיום חתימת החוזה על ידי שני הצדדים או מהיום שבו אישר הצרכן את קבלת טופס הגילוי בהתאם להוראת סעיף קטן (א), על פי המאוחר ביניהם. במקרה שבפני התובעים רצו לעשות שימוש בזכות הביטול שבטופס הגילוי ובהתאם לחוק לפיו יש להם אפשרות של 14 יום לביטול החוזה ללא סנקציה כספית כלשהי, למעט תשלום של 100 ₪ דמי ביטול. 9. התובעים הינם זוג קשישים, והתובעת ניסתה להניע אותם מהחלטתם, לסיים את ההתקשרות בין הצדדים בכך שיאלצו לשלם סך של 2,500$ קנס על ביטול החוזה. הנתבעת פעלה בניגוד לדין כשלא אפשרה לתובעים לבטל את החוזה שנחתם על ידם, תוך "איום" בקנס של 2,500$ תוך התעלמות חסרת תום לב מרצונם הברור והחד משמעי של המבקשים ונסיבותם האישיות (זוג קשישים כבני 70+ אשר לא ברור כלל איך נמכרה להם יחידת נופש, שהדבר לא מתאים כלל לגילם), לבטל את החוזה ותוך פעולה בניגוד לתכלית חוק הגנת הצרכן ובניגוד לעקרונות דיני החוזים ותום הלב. חוסר תום לב ניתן ללמוד גם מהתנהגות הצדדים, כשהתנהגות הצדדים להסכם יכולה גם לשנות את הוראותיו, כמו לגבי זכות ביטול תוך התיישבות עם עקרון תום הלב וכפיפות זכות הביטול לעיקרון תום הלב (ראה ע"א 2825/97 אבו זייד נ' מקל, פד"י נג (1) 402). טענת ההגנה העיקרית של הנתבעות, הינה כי הודעת הביטול נשלחה בתום 14 יום המאפשרים ביטול וחוזה כאמור. 10. תכליתו של חוק הגנת הצרכן באה להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על מנת להתעשר של כדין על חשבונו של הצרכן, ונראה כי בעניינו הנתבעות ניסו לעשות כן. בע"א 1977/97 ברזני נ' בנק החב' הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה (4) 584 ובהצ"ח הגנת הצרכן נקבע כי, על מנת להגן על הצרכן נקבעו בחוק שורה של חובות ואיסורים על העוסקים ונותני השירות, שמטרתם הכוללת היא למנוע את הטעיית הצרכן, להביא לידיעתו מידע מלא ככל האפשר על טיב העסקה שהוא עומד לעשות ולתת לו את הכלים לממש את זכויותיו. חוק הגנת הצרכן בה על מנת לאזן את חוסר השוויון שבין הצדדים ע"י הטל חובת גילוי על ספקים שתורמת למימוש חופש ההתקשרות של הצרכנים ומשקף את עיקרון תום הלב הקבוע בסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (ראה רע"א 8733/96 לנגברט נ' מ"י, פ"ד נה (1) 168). 11. דרישת הכתב הנקובה בסעיף 14א(ג) לחוק של ביטול בדרך של מתן הודעה בכתב אינה דרישה מהותית כמו לגבי מקרקעין. מקל וחומר להכרה בהודעה בע"פ גם בנושאי מקרקעין שסבורים, כי ניתן לקבל הודעה בע"פ במקרה של עסקה צרכנית. בחוזים צרכניים, להבדיל מדרישת הכתב במקרקעין או מעסקת מתנה, לא מדובר בדרישה מהותית אלא לרוב באמצעי להגנת הצרכן כמכשיר לגילוי העובדות היכול להגן דווקא על הצרכן, כשבכל מקרה לא מדובר בדרישה מהותית כמו בעסקת מקרקעין (ראה ס. דויטש: "דיני חוזים והחקיקה להגנת הצרכן" מחקרי משפט ט' תשנ"ב 1991) דהיינו מדובר בדרישה ראייתית ולא מהותית (דברי כב' השופט ורדי קובי הפ 176918/01 לא פורסם). במקרה שלנו הנתבעות פעלו בניגוד לדרישות הקיימות בחוק החוזים ובחוק הגנת הצרכן, כאשר הציגו בפני התובעים מצג לפיו הם זכאים לבטל את החוזה רק כנגד תשלום או פיצוי בסך של 2,500$. הנתבעות היו מודעות לכך שהתובעים הינם אנשים בגיל 70+ וכן שהסיכוי שהתובעים יעשו שימוש ביחידת נופש זו הינו אפסי, אך הדבר לא עצר את נציגי הנתבעות מלבצע את העסקה ובסופו של דבר, אך החשוב מכך, כאשר התובעים דרשו לבטל עסקה זו, דרשו פיצוי כספי הנוגד את החוק ובשלב מאוחר יותר, אף סרבו לקבל פיצוי כלשהו, העיקר להרוויח ולהשאיר את החוזה בתוקף. גם אם מתעורר ספק לגבי הצורך בדרישת הביטול בכתב והאם הביטול הינו דרישה מהותית ולא ראייתית בהתאם לחוק הגנת הצרכן, הרי יש לזכור כי זכות הביטול עומדת לצדדים לחוזה גם מעבר ל- 14 יום בהתקיים התנאים הקבועים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. אני קובע, כי התובעים רצו וביקשו לבטל החוזה מיד לאחר חתימתו, התובעים כאמור הינם אנשים קשישים אשר אינם בקאים בחוק ואני רואה בהודעת הביטול בע"פ כהודעה מספיקה לביטול החוזה. כחיזוק לכוונתם של התובעים לבטל את החוזה אפשר לראות שנשלח מכתב ביטול וגם כי התובעים לא עשו שימוש ביחידת הנופש מאז רכישתה. מאידך יש לזכור כי התובעים, כאנשים בוגרים החותמים על חוזה צריכים לקחת בחשבון כי עליהם לעמוד במחויבות עליה חתמו, ואם הם משתמשים בזכות הביטול (על פי חוק החוזים), הרי שבמקרים המתאימים, עליהם לשאת בהוצאות ובנזקים שגרמו ושנגרמו לצד השני. 10. לאור כל האמור לעיל ולאחר עיון בכל המסמכים המצויים בתיק ובהתאם בסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים לפסוק בפשרה אני מקבל את תביעת התובעים וקובע כי: א. החוזה שבין הצדדים בטל וכי על הנתבעות ביחד ולחוד להשיב לתובעים סך של 39,245 ₪ ללא הפרשי הצמדה וריבית. ב. כל חובות וזכויות התובעים על פי ההסכם האמור בטלות, ועם קבלת הסכום שנפסק, יחזירו התובעים לנתבעות את תעודות הבעלות והחברות שקיבלו ובכל מקרה מובהר בזאת, כי כל זכות שהייתה לתובעים, כלפי הנתבעות בטלה ומבוטלת עם קבלת הסכום האמור. ג. הנתבעות ישלמו לתובעים בנוסף הוצאות משפט בסך 794₪, שכ"ט עו"ד בסך 4,360 ₪ + מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום ומיום זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.חוזהנופשביטול עסקה (יחידות נופש)